הפוסט האחרון

הקדמה

יום אחד זה יקרה. 
זה נוגע, מציק בפנים.
לחישה קלה, רעש רקע לא מובן.
לעולם אל תוותר, לעולם אל תחזור למה ששבר אותך.
לאחר שנים של עבודה עצמית, מטרות, אומץ ונחישות, ההרגשה חזרה והכתה, הרגשתי בתוכי שוב אבוד.
המחשבה הארורה לא עזבה אותי לרגע.
יום אחד זה יקרה שוב, נכפה עליי לחזור.
הייתי שונה כל חיי. הרגשה עכורה של שוני לא מובן, אני והעולם שסביבי.
מה זה רגיל? האם לקום לעבודה רגילה מחמש עד שמונה יעשה אותי מאושר?
ואולי שלושה ילדים ואישה?
יציבות?
או ים של אהבה?
שקעתי בתהומות הנפש, שקעתי במצולות האבדון, הרגשה של אי־שייכות לעולם.
כל חיי הרגשתי במלחמה פנימית. ניסיתי להיות רגיל, כמו כולם. הסתכלתי לתוך עיניהם של בני האדם שסביבי ושאלה אחת פיעמה בראשי: מה, רק אני מרגיש כך? רק אני מרגיש את הצורך הזה לשנות את חיי?
כולם נראים לי כל כך מרוצים, שלווים. אולי מאושרים?
תחושת השוני והידיעה, שהגעתי לעולם עם תחושת שליחות לא ידועה, סיבכו אותי לא מעט ולקחו אותי למקומות הכי לא צפויים, הכי כואבים, שבהם נפשו של אדם מחפשת תשובות.
הייתי מבולבל מאוד בחיפוש אחר התשובות, שקוע במסע של תהיות, ואז דיברתי איתו, עם אלוהים. ביקשתי בקשה אחת: עשה אותי רגיל, כמו כולם. 
בינינו, רק רציתי להיות מאושר.
אך אלוהים לא הקשיב. הוא אטם אוזניו לתפילתי. באותו הרגע הבנתי שהכול תלוי אך ורק בי, אז יצאתי למסע של חיים, מסע של תהיות, מסע שבסופו יש יעד אחד ברור: להשיג תשובות. 
לאחר שנים של הליכה לא ברורה בין אהבה לשנאה, למדתי לעטוף את החסרונות באהבה, ליצור בהם תקווה. הבנתי שלהיות שונה זה לא כזה נורא, זה אפילו מדהים, ושהדרך מתחילה בך, אם רק תעצור לרגע “להביט במראה”, להביט פנימה ולקבל את מי שאתה; תסבוכות של הלב, תהיות של הנשמה.
למדתי לא לשפוט את עצמי יותר מדי, להפסיק לבקר את העבר ולחיות עכשיו, את ההווה. למדתי שאדם הוא רק אדם ושבמסע חיינו הכול יכול לקרות והכול מתחיל בנו, בבחירה שלנו איך ייראו חיינו ובבחירה שלנו לקבל את עצמנו.
הספר שבידיכם הוא אוסף של סיפורים, תובנות ומסע חיים, מילדות בבית דתי, כילד רחוב מלא באהבה; ילדות קשה, רצופה באלימות; חיי משפחה המלאים בכוונה ובתמימות של אהבה; גידול בני היקר; חיי הלילה מלאי הזימה שבהם מכרתי את גופי ואת נשמתי – מתוך כל אותם הרפתקאות, רצונות וחלומות – מצאתי את הדרך חזרה.
זהו סיפור. סיפור על אדם רגיל, בדיוק כמוכם, שנפשו שוטטה בין שבילי ההצלחה, הכישלון, הכאב, האהבה והזוגיות. סיפור על היחסים שלנו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו, ועל האופן שבו אדם יכול לשנות את חייו, אם רק יאמין.
אספר לכם על האמונה, על האהבה, על כך שהכול צפוי והרשות נתונה.
אספר לכם על בן אדם קצת שונה אך מלא באמונה. אספר לכם על כוחה של בחירה. אולי תיקחו משהו קטן אל הלב, אל הנשמה, ותבחרו הפעם בדרך הנכונה.
הכול התחיל כשהעזתי להביט במראה, אל תוך עיניי שלי, של האדם שאני, מתוך קבלה עצמית והבנה שאלו חיי ושהכול תלוי בי. זהו ספר שביכולתו להכניס לחייכם קמצוץ קטן של אמונה, השראה ותובנות ולאפשר לכם לחצות את הגבול של עצמכם, אם תרצו באמת, בכל ליבכם, להתחיל מסלול חדש בחייכם, מסלול שקוראים לו “אתם”.
אני מאחל לכם למצוא את התשובות בדרך חזרה לעצמכם, כי הכול מתחיל ונגמר בכם.
לא אבקש דבר מלבד כנות עם עצמכם, כנות ואמת, אמת שיוצאת מתוך הנשמה – ואז הקסם יקרה. בסוף כל פרק תוכלו לכתוב כמה מילים, תובנות שהתעוררו בכם, בלי לחשוב יותר מדי. תוכלו תמיד לחזור לאחור, לקרוא את מה שכתבתם ולהתבונן שוב פנימה.
מעט אמונה, אהובים. מעט אמונה.
מאחל לכם קריאה נעימה וכתיבה פורייה, מלאה בתובנות.
בהצלחה ובאהדה רבה,
צורי דבוש

נדודי האדם אשר אינו נרדם, ובליבו חלום תם כמו קריאת השכמה לנפש: צא מהשממה ותפרח, הגיע הזמן, הגיעה העת, להיות אתה באמת.

ילות רבים שנתי נודדת. מתהפך במיטה, אי־שקט נפשי עוטף את כולי, לילות ארוכים, נדודים. הנשמה בוערת, הבטן כואבת ללא סיבה. אין מנוחה לנפש אדם צמאה.

זו תחושה בלתי־מובנת של רצון אדיר לשנות את חיי. ההרגשה מתפשטת בכל גופי ונשמתי צועקת לי מילה אחת:

"תכתוב."

אני מדליק את המחשב ומקיא את המילים.

כבן ארבעים, גרוש, מוצא את עצמי מתגורר אצל ההורים, ללא מקצוע, ללא עבודה, אחרי עסק כושל וניתוח לא פשוט. השעה אחת לפנות בוקר, הגוף שלי עדיין כואב בעקבות הניתוח והראש אינו מרפה לרגע, מחפש תשובות בין שקיעת הנשמה לתקווה אין־סופית. בראשי מקננת מחשבה אחת: מה אני עושה עכשיו לעזאזל?! לאן פניי מועדות? האם כך חיי הולכים להיראות?

אין מצב שאוכל להשלים עם זה, אין מצב, אני חוזר ואומר לעצמי.

שנים שלא ביקשתי דבר מלבד להיות מאושר. חשבתי שאוכל לטרוף את העולם. חשבתי שהאושר תלוי במידה שבה אצליח לנצח את סיפור חיי. חשבתי שאני הוא זה שקובע את גורלי ו"אם אין אני לי מי לי", הרי זוהי תכליתי.

אז פניתי אליו, אל היושב במרומים. הוא עסוק מאוד. מיליון הודעות ביום, נראה לך שיקשיב דווקא לך? אך בכול זאת אנסה, אני לא אחד שמוותר בקלות, והאמת היא שהיום אני לגמרי אבוד.

אבא יקר שבשמיים, פניתי אליו בשקיקה, אני מעט אבוד, מרגיש כל כך לבד. בכל חיי לא הרגשתי כך, מה עליי לעשות?

אדם מבקש מכל ליבו, והיקום נרתם לעזרתו. מצחיק שכך הכול התחיל, מלילה של התהפכות במיטה, הלילה שבו שנתי נדדה.

תובנה ראשונה: מורה הדרך

נפגשנו כשהכול התפרק. מנטור לחיים, אדם שבחר להקדיש את חייו למען אחרים.

לא יכולתי לממן את הפגישות איתו, וויתרתי עם תחושת החמצה בליבי.

למוחרת הוא התקשר, “אני רוצה שתגיע שוב.”

“סליחה ידידי,” עניתי במעט בושה, “אין ביכולתי לשלם עבור שירותיך.”

שתיקה קלה מהצד השני.

“זו לא בעיה,” הוא אמר, “תגיע ונדבר.”

הגעתי לפגישה, תוהה למה הוא הסכים לעזור לי. הרי הוא אינו מכיר אותי.

“היי, מה שלומך?” הוא שאל.

“הכול בסדר, תודה.”

“שנתיישב?” ללא מילה על כסף או על השירות, ישר ולעניין.

התחלתי לספר על עצמי והוא הקשיב, ופתאום עצר אותי, “אתה יודע מה אתה?”

“מה אני?” שאלתי בפליאה.

“חתול רחוב. אחד שתמיד יקום, לא משנה מה יקרה בחייו. אתה תמיד תקום חזרה.”

בראשי תהיתי אם זאת מחמאה.

“סליחה, לא דיברנו על התשלום,” אמרתי בסוף הפגישה.

“עשרה מפגשים ללא עלות, וסדנה נוספת ממני עבורך.”

לקחתי נשימה עמוקה. אדם מוותר על 6,000 שקל בשבילי? לא יכולתי שלא לשאול, “למה?”

הוא התבונן בי ואמר, “ליקום יש דרכים משלו לתגמל אותי, אני לא דואג. היית צריך עזרה, אני נשלחתי אליך וזהו! שום מילה נוספת.” הוא חייך ורשם תאריך ביומן.

כשיצאתי מביתו הוא הסתכל עמוק לתוך עיניי ואמר לי שוב, “אתה חתול רחוב. תזכור. יום יבוא ותיתן חזרה לאדם שיזדקק לעזרה, מבלי לצפות לתמורה. מעכשיו הכול תלוי אך ורק בך.”

זו הייתה תובנה ששינתה את חיי. “לתת בלי לקבל, לקבל בלי לשכוח” הוא משפט שמלווה אותי מאז ועד היום.

מגיע לי 
“דברים טובים מגיעים לאלו שיודעים שהם ראויים לכך.”

גיליתי לאחרונה שאני לא יודע לקבל. זה אולי נשמע לכם מטורף ולא הגיוני, אבל אני נשבע לכם, זה אמיתי, כי כשזה מגיע לקבלה, יש לי בעיה:

אני מייד מתקפל, מחפש תירוץ, בורח במהרה.

לא יכול לשמוע מילים טובות.

הן תמיד נשמעות כאילו לי אינן מגיעות.

לא יכול לקבל חיבוק חם ואוהב,

בראשי בטוח:

יש פה אינטרס.

שומע מחמאה מחבר או חברה

ומחייך חיוך מטומטם

במקום ליהנות מהרגע.

לא נהנה ממילה.

וכשזה מגיע לאהבה,

אני אלוף בתירוצים,

מומחה במציאת חסרונות.

אוף איתי כבר, מתי אקבל שגם אותי אפשר לאהוב?

זה אולי נשמע לכם תלוש מהמציאות,

אבל נראה לי שאני צריך פסק זמן ודחוף.

אז התחלתי:

התחלתי לשנן לעצמי בכל בוקר

שמגיע גם לי.

מגיעה לי מחמאה, מגיעה לי תודה,

מגיעה לי אהבה, מגיעים לי שפע וברכה.

הכי קל זה לתת;

לתת צדקה, מתנה, לשמח אדם אהוב או משפחה,

זה מחמם את הלב ונותן הרגשה מדהימה.

אך בינינו, לקבל זה כבר סיפור אחר.

זה תמיד מלווה בשאלה.

מגיע לי באמת?

אני ראוי?

בטוח שיש פה משהו חבוי.

תמיד ספקות ארורים, מלאים בקלישאות, מלאים בתירוצים,

העיקר לא להרגיש משהו בפנים.

אז אני מתחיל מחדש, הפעם בי!

נראה לי שקודם כול אלמד לקבל...

את עצמי.

עבודה עצמית: ואם יכולתי לעשות הכול

מכירים את ההרגשה שאתם מסוגלים ליותר? את ההרגשה שמשהו בכם פועם, רוצה לצאת לפרוץ אל העולם? שאתם לא הגרסה הסופית שלכם?

אתם מרגישים את כל זה, אבל אינכם יודעים מה פירוש ההרגשה ומה עליכם לעשות.

אתם מתמלאים בתירוצים עצמיים שחוזרים על עצמם שנים ארוכות, ותוהים...

האם זה הזמן הנכון?

האם יש כסף לזה?

טוב, אולי בשנה הבאה.

קחו עצה – האם אנו יכולים לשנות את האישיות שלנו?

כל בני האדם מורכבים מסך של מאפיינים שהם נולדו איתם ושמגדירים אותם.

כאשר אדם מחליט לעשות שינוי בחייו, שינוי עמוק ואמיתי, והוא נמצא במודעות מוחלטת לעצמו ומבין ומקבל את יתרונותיו ואת חסרונותיו – באותו הרגע הוא יכול לשנות דפוס של שנים, להתעלות מעל עצמו לדרגה הכי גבוהה ולקחת שליטה על חייו.

ועכשיו אתם:

אילו היה לכם כל הכסף שבעולם ולא הייתם נזקקים לדבר, מה הייתם בוחרים להיות?

כתבו שלושה דברים שהייתם בוחרים לעשות למען עצמכם, ללא תלות באף גורם (ללמוד, לטייל בעולם, להשיג זוגיות בריאה, לכתוב ספר, לעשות מוזיקה ועוד).

עכשיו הביטו ברשימה וכתבו לצד כל משאלה מה מונע מכם להגשים אותה.

“היו אמיצים, אלו שמעיזים, אלו שלוקחים שליטה, אלו שאת חייהם משנים.”