שיר לכת
כשהיא אמרה לי ללכת
נקרעו כל מיתרי ליבי
חשבתי
שהיא תהיה מנגינת חיי.
בחלוף הזמן
לא עלה ביד המנצח
לנצח על כל הכלים
שאיבדו את כיוונם.
מיתר ועוד מיתר פקע
עד שלבסוף פקעו
כל מיתרי סבלנותה.
יכולתי לנגן איתה
עד סוף ימיי
אפילו על מיתר אחד.
אצבעות רכות
שפרטו על נימי נפשי
ידיים ענוגות אשר ליטפו מעדנות רוחי
יבשו והתקלפו.
אוזניה לא יכלו לשאת יותר את צרימתי.
כשהיא אמרה לי ללכת
הרגשתי שעוד רגע קט
ניתק פתיל נרי
אש תמיד
כבתה בהבל פה
חוטים שנשזרו לחבל עב
שזירה אחר שזירה
באבחת שפתיים
היו לשערה.
איתה הייתי מוכן אפילו
להיות תלוי על בלימה.
ועכשיו מה?
נשברו כל הכלים
דממת מוות
איבד אדם מנגינתו
ריק האולם מלהקתו.
כשהיא אמרה ללכת
הלכתי.
קליפות
לקום ביום אחד
ולגלות
שמעתה והלאה אתה לא חשוב
עשרים שנה עובר ולא ישוב.
הינך אינך
צל של חשיבות
בקושי
דבר־מה
לא ראוי שיילחמו עליך
מלחמת חורמה.
לקום קליפת שום
העיניים דומעות ולא מהבצל
שחתכת לעצמך בדירה הקטנה
המעופשת
כדי להתקין ארוחה דלה
סרת־טעם
אוכל נפש
לשבור את הרעב
להזין את עצמך
כדי שיהיה די והותר כוח
להתגלגל אל המיטה בערב
ושוב.
על קו רקיע
קרוע בין שני עולמות
רגל אחת שוקעת בחול
רגל שנייה נישאת למרומים
יד אחת אוספת מצווה
יד שנייה תועבה.
קרוע בין מגרש למדרש
לקחת את בניי בשרי למגרש
או שמא
את בניי נפשי לבית המדרש.
לעתים נראה
שאין במה להיאחז
ואיני יודע היכן אני אוחז
שכינה מלווה אותי בלכתי
ואני בודד בביתי.
מתעטף בטלית לעת בוקר
בכסות של תוגה לעת ערב
ואור נוגה במשך היום.
קרוע בין שני עולמות
משנן לעצמי שוב ושוב
לעולם לא אאבד תקוותי
עמוק ומסוכן ככל שיהיה
אותו חול טובעני
תמיד יימצא חבל שימשני
חבל מודה אני.
קרוע
מאחה
פורם
קושר
עולם אחד שנשבר לשניים
שני עולמות שהם עולם אחד.