מקומות קטנים, סוגיות גדולות

מבוא

ספר זה הוא מבוא רגיל למדי לאנתרופולוגיה חברתית ותרבותית. כפי שכותרות הפרקים מלמדות, הספר אינו מתיימר להמציא מחדש את התחום או לחולל בו מהפכה. מטרתי היא רק להציג את הכלים העיקריים של המקצוע, את הדיונים התיאורטיים המתנהלים בו, את הנתונים המספריים העיקריים, את תחומי העניין העיקריים ומדגם מייצג של שדות אמפיריים שאנתרופולוגים חקרו. במילה "רגיל", אגב, אינני מתכוון בהכרח ל"משעמם". (המצאה אינה תמיד דבר טוב. מי רוצה ללכת לרופא שיניים רב־המצאות? או לטוס עם טייס יצירתי שגמר אומר לחקור עולמות ידע חלופיים?)

האנתרופולוגיה בימינו היא דיסציפלינה גלובלית, אך היא אינה מחולקת באופן שווה על פני כדור הארץ. אנגלית היא השפה הדומיננטית של השיח האנתרופולוגי, היום יותר מכפי שהייתה בראשית התהוותו, אך מחקרים חשובים נעשים גם בשפות אחרות - מרוסית ויפנית ועד צרפתית וספרדית. לא אוכל לחלוק כאן את הכבוד הראוי לכל המסורות הלאומיות הללו של האנתרופולוגיה, אך עשיתי כמה מאמצים רפים בכיוון זה. מכל מקום, אין להכחיש שספר זה נכתב מנקודת הראות של האנתרופולוגיה האנגלופונית. במשך שנים רבות היה נהוג להבחין בין אנתרופולוגיה בריטית "חברתית" לאנתרופולוגיה אמריקנית "תרבותית". היום גבול זה מטושטש, ואף שהטקסט מזכיר הבחנה זו לעתים, לא במקרה בחרתי בכותרת המשנה "אנתרופולוגיה חברתית ותרבותית" בניסיון להתגבר על גבול שבסופו של דבר אינו מביא תועלת.

ההיבט השנוי ביותר במחלוקת של ספר זה הוא אולי החשיבות המיוחסת למחקרים אנתרופולוגיים קלאסיים בכמה מפרקיו. לדעתי, היכרות עם המחקרים הקלאסיים תורמת תרומה חשובה להבנת מגמות וּויכוחים מאוחרים, ויותר מכך, היכרות של ממש עם האנתרופולוגיה של אמצע המאה ה־20 חיונית לביצועם של מחקרים טובים במאה ה־21. מאחר שסטודנטים רבים כבר אינם קוראים בשיטתיות מונוגרפיות ומאמרים קלאסיים, הסקירות התמציתיות שאני מספק כאן יכולות גם לתרום להבנת המחקרים בני־זמננו בהקשרם הנכון - להבהיר את מקורותיו האינטלקטואליים של הקשר זה ואת הוויכוחים התיאורטיים העומדים בבסיסו. אינני רוצה ליצור את הרושם שהאנתרופולוגים בני־זמננו הם גמדים הניצבים על כתפי ענקים, אך הם ניצבים על כתפי אנתרופולוגים הראויים להוקרה רבה, שעבודותיהם צריכות להיות מוכרות, ולו באורח שטחי, על מנת להבין כראוי את אשר עושים חוקרים אנתרופולוגים היום.

ההתקדמות הכללית של ספר זה, הן ברמה התיאורטית והן ברמה האמפירית, מתנהלת מסביבות וממודלים חברתיים־תרבותיים פשוטים לסביבות ומודלים מורכבים יותר ויותר - החל באדם החברתי וכלה בחברת המידע הגלובלית. הספר מיועד ללוות מונוגרפיות אתנוגרפיות, שנותרו חלק בלתי נפרד מהכשרתו של האנתרופולוג, למרות התקצירים שספר לימוד יכול לספק.

ספר זה מציג גם את נושאי המחקר של האנתרופולוגיה וגם את הלך המחשבה האנתרופולוגי. אני משוכנע שמחקר השוואתי של חברה ותרבות הוא פעילות אינטלקטואלית בסיסית שיש לה השלכות חשובות על צורות אחרות של מפגשים עם העולם. באמצעות חקירתן של חברות שונות אנו למדים דבר מה חיוני לא רק על העולמות של עמים אחרים, אלא גם על עצמנו. מבחינה מסוימת, האנתרופולוגים מצטיינים בהפיכת המוכר לאקזוטי ובהפיכת האקזוטי למוכר באמצעות השוואות ושימוש במושגים השוואתיים. מסיבה זו, השוואות עם חברות עירוניות מודרניות עומדות כל הזמן לנגד עינינו, גם כשהנושא הוא הענקת מתנות במלנזיה, טקסים מלגשיים (Malagasy) או פוליטיקה של בני הנואר (Nuer). בעצם, אפשר לקרוא את כל הספר כאילו היה תרגיל בחשיבה השוואתית.

במהדורה זו ישנו פרק על אנתרופולוגיה מעורבת וכן דוגמאות אתנוגרפיות וויכוחים תיאורטיים מעודכנים. כמו כן מוצגים בספר תחומי מחקר חדשים וישנים. התלות ההדדית הגוברת בין העולמות האנושיים (המתוארת לעתים תחת כותרות של גלובליזציה, על־לאומיות וכולי), מקבלת התייחסות של דבר מה מובן מאליו. כשם ששום אדם איננו אי, כך איש אינו יכול עוד לדבר על חברות מבודדות.

יתרה מזאת, החוזקות הגלומות באנתרופולוגיה החברתית והתרבותית, בהיותן דרכים של ידיעה, מקבלות דגש בספר. בשנים האחרונות האנתרופולוגיה נתקלת יותר ויותר באתגרים מצד דרכים חלופיות לאחדות ולרבגוניות האנושית, דרכים שהן מוכרות היטב לציבור ומוצגות ברהיטות רבה מאוד. מצד אחד, התחומים האקדמיים ההומניסטיים (הזוכים לעתים לכינוי המשותף "לימודי תרבות"), ומצד שני, גישות המבוססות על מדעי הטבע (פסיכולוגיה אבולוציונית, או בשמה האחר סוציו־ביולוגיה מדור שני, היא אולי הבולטת שבהן) מציעות תשובות לכמה מן השאלות האופייניות לאנתרופולוגיה חברתית, והן עוסקות באופייה של החברה, במורכבות אתנית, בשארוּת, בטקסים ועוד. במצב זה, לא תחרות אנטגוניסטית בין שני התחומים וגם לא מיזוגם ל"תחום־על" של מדע סוציו־תרבותי הם בגדר אפשרות מושכת; תחת זאת אני ממליץ על פתיחות, על דו־שיח ועל גישה בין־תחומית כשהדבר אפשרי. עם זאת, בגלל שכיחותן של טענות מתחרות, אני משתדל להבהיר במפורש אילו יתרונות קיימים בשיטות המחקר, בתיאוריות ובחומר המחקרי באנתרופולוגיה בכל הנוגע למחקרים של העולם בן־זמננו. טענתי היא שתיאורים אמינים של התרבות ושל החברה צריכים לכלול רכיב אתנוגרפי, וכן שהכרת החברות המסורתיות או ה"רחוקות" תורמת תרומה ניכרת להבנת תופעות כמו תיירות, אלימות אתנית או הגירה. אם צפוי לאנתרופולוגיה החברתית עתיד מזהיר, הרי זה בגלל, ולא למרות, השינויים הגלובליים.

• • •

מבחינה מסוימת, זוהי המהדורה השביעית של הספר. המהדורה הראשונה בנורווגית, Små steder, store spørsmål, ראתה אור בשנת 1993. אן ביץ' (Anne Beech) מהוצאת פלוטו (Pluto Press) הזמינה אותי להכין גרסה אנגלית, אך גרסה זו הייתה צפויה להיות קצרה במידה ניכרת מן המקור, שהיה ספר גדול, יקר וגדוש איורים. הותרתי בעינם את המבנה הבסיסי ואת שמות הפרקים, אך צמצמתי את התוכן והתאמתי אותו לקהל קוראים לא סקנדינבי. בשנת 1998 ראתה אור מהדורה מתוקנת ועדכנית של המקור הנורווגי, ובשנת 2001 הופיעה המהדורה השנייה של Small Places, מעודכנת באותו אופן. כששקלו בהוצאת פלוטו להוציא מהדורה שלישית, כבר פנה אלי המו"ל האקדמי הנורווגי שלי, Universitetsforlaget, בנוגע לספר זה. העורך, פר רובסטד, רצה מהדורה מעודכנת של Små steder, store spørsmål, אך טען שמהדורת 1998 גדולה מדי עבור המבנה הנוכחי של ההוראה האקדמית בנורווגיה, המבוססת היום (כמו בעולם דובר האנגלית) על קורסים קטנים וממוקדים יותר מאלה שקדמו לרפורמת בולוניה שנערכה בשנת 2003. מסקנתנו הייתה שהכנת תרגום נורווגי למהדורה האנגלית תפתור את הבעיה. סיימתי את המהדורה השלישית של הספר באמצעות תרגום לנורווגית של המהדורה השלישית של הספר שתורגם לאנגלית (כמו תמיד, עם כמה תיקונים קלים). וכך אפשר לומר שהשלמתי מעגל שלם בספר זה. ועתה, חמש שנים לאחר מכן, דומה שיש צורך בתיקונים נוספים בספר המנסה לסקור דיסציפלינה המוטמעת בעולם המשתנה במהירות, מתוך מאמץ לא לפגר אחריו. מדרך הטבע, כשכתבתי בשנת 1992 את הטיוטות של הפרקים הראשונים, הייתי אדם צעיר ומאושר למדי שזה עתה סיים את טקס המעבר (rite of passage) של הדוקטורט שלו, ולא העליתי בדעתי שאמשיך לעבוד על ספר זה גם כעבור עשרים שנה. עם זאת אוסיף שכלל איני מצטער על כך, גם אם מהדורה מתוקנת זו היא תזכורת מתמשכת לעובדה שלאריקסן הצעיר היו כמה נטיות שיכולות להיות מתישות למדי עבור אריקסן בגיל העמידה. אולי דווקא המבנה הקונבנציונלי של הספר הוא זה שעבר את מבחן הזמן; כך או כך, אני שמח על ההזדמנות שניתנה לי לפתח, ובעיקר לעדכן ולנסות לשפר, את תפיסת האנתרופולוגיה שלי באמצעות טקסט מקיף מסוג זה.

במשך השנים קיבלתי הצעות והערות רבות על המהדורות הקודמות של הספר מאנשים מכל קצות העולם, ועל כך אני מכיר תודה. אני סבור שהפקת מידע והפצתו הם משימה קולקטיבית בעיקרה, בדומה לכלכלת המתנות מן הסוג המתואר בעיקר בפרק 12. זוהי אפוא מתנת התשובה שלי למוריי - הרלד אידהיים (Harald Eidheim), אדוארדו ארצ'טי (Eduardo Archetti), פרדריק בארת' (Fredrik Barth), אקסל סומרפלט (Axel Sommerfelt), ארנה מרטין קלאוסן (Arne Martin Klausen) ואחרים - לתלמידיי, לעמיתיי, למתרגמיי לשפות אחרות ולכל מי שטרחו לקרוא את הספר ולהפנות אליי את הערותיהם ושאלותיהם. ולבסוף, אני חב חוב מיוחד של הכרת תודה לאן ביץ' מהוצאת פלוטו על תמיכתה הנמרצת בעבודתי הנמשכת כבר כמה שנים.

אוסלו, אביב 2015

פרק 1

אנתרופולוגיה: השוואה והקשר

אנתרופולוגיה איננה תוכן בפני עצמו אלא בראש ובראשונה קשר בין תכנים. היא בחלקה היסטוריה ובחלקה ספרות; בחלקה מדעי הטבע ובחלקה מדעי החברה; היא מבקשת לחקור בני אדם הן מבפנים והן מבחוץ; היא מייצגת הן חזון של האדם והן דרך של התבוננות בו - האנתרופולוגיה היא המדעית ביותר בקרב מדעי הרוח וההומניסטית ביותר בקרב המדעים.

אריק וולף

לימוד אנתרופולוגיה משול ליציאה למסע המתגלה כארוך בהרבה מכפי שתכננתם מראש, אולי משום שהתוכניות היו מלכתחילה פתוחות במקצת ומשום שהתברר שהשטח משובש ומגוון מכפי שהיה אפשר להבין מן המפה. למרבה המזל, בדומה למסעות רבים העוברים תפנית בלתי צפויה, גם מסע זה טומן בקרבו כמה תגמולים בלתי צפויים (אך למען ההגינות יש לומר - גם כמה תסכולים לאורך הדרך). המסע מוביל את המטייל מיערות הגשם הלחים של האמזונס אל האזורים הארקטיים הצחיחים למחצה והקרים; מרחובות צפון לונדון אל בקתות החֵמר של אזור הסאהל (Sahel); משדות האורז האינדונזיים אל ערי אפריקה. מטרתו של ספר זה היא כפולה: לספק מפות שימושיות ולחקור כמה מן האתרים העיקריים (לצד אתרים הזוכים לביקורים מעטים יותר).

על אף הגיאוגרפיה רבת־הפנים והמסחררת של מסע זה, הדרך ארוכה דווקא במובן אחר. תחום ההתעניינות של האנתרופולוגיה החברתית והתרבותית הוא כל החברה האנושית, והיא מנסה להבין מאילו בחינות חייהם של בני אדם הם ייחודיים, אך גם באיזה מובן כולנו דומים. כשאנו חוקרים, למשל, את השיטה הכלכלית המסורתית של שבט טיב (Tiv) החי במרכז ניגריה, חלק ניכר ממחקרנו מוקדש לשאלה כיצד הכלכלה שלהם קשורה להיבטים אחרים של החברה שלהם. ללא ממד חיוני זה, כלכלת טיב תהיה בלתי מובנת לאנתרופולוגים. אילו ידענו שלפי המסורת של בני טיב הם אינם יכולים לקנות ולמכור אדמה וכן שהם לא השתמשו בכסף כאמצעי תשלום, לא היה ביכולתנו להבין כיצד הם עצמם מפרשים את מצבם וכיצד הגיבו לשינויים הכלכליים שנכפו על החברה שלהם בתקופה הקולוניאלית במאה ה־20.

האנתרופולוגיה מנסה להסביר את הרבגוניות החברתית והתרבותית בעולם, אך תפקיד מכריע במשימה האנתרופולוגית הוא המשגת קווי הדמיון שבין מערכת חברתית אחת למערכת חברתית אחרת ובין יחסים אנושיים מסוג אחד לבין יחסים אנושיים מסוג אחר והבנתם. כפי שביטא זאת קלוד לוי־שטראוס (Lévi-Strauss 1908-2009), אחד האנתרופולוגים החשובים ביותר במאה ה־20: "האנתרופולוגיה רואה באנושות את מושא המחקר שלה, אך בניגוד למדעים האנושיים האחרים, היא מנסה לתפוס את מושא המחקר שלה על כל שלל גילויו" (Lévi-Strauss 1983, p. 49). במילים אחרות, האנתרופולוגיה עוסקת בשוני שבין אדם לאדם, אך גם מנסה לגלות באילו מובנים אפשר לומר שלכל בני אדם יש דבר מה משותף. היא מתנדנדת בין האוניברסלי לייחודי.

אנתרופולוג בולט נוסף, קליפורד גירץ (Geertz 1926-2006), הביע תפיסה דומה במאמר שהוקדש בעיקר להבדלים שבין בני אדם לבעלי חיים:

אם ברצוננו לגלות במה מסתכם האדם, נוכל למצוא זאת רק במה שבני האדם הם באמת: ובני אדם הם, בראש ובראשונה, מגוון של דברים. רק בהבנת המגוון הזה - היקפו, אופיו, בסיסו והשלכותיו - נוכל לבנות תפיסה של הטבע האנושי, שיש בה, יותר מצל סטטיסטי ופחות מחלום פרימיטיבי, תוכן ואמת גם יחד (Geertz 1973, p. 52).

תחומי העניין של האנתרופולוגים נרחבים מאוד, ובדרך כלל הם גם נוטים להתמקד בנושאים מסוימים מאוד, אך כולם שותפים לניסיון להבין הן את הקשרים שבתוך חברות אנושיות והן את הקשרים שבין חברה לחברה. כפי שיתברר ככל שנמשיך במסענו זה בתכני המחקר ובתיאוריות של האנתרופולוגיה החברתית והתרבותית, יש דרכים רבות לגשת לבעיות אלה. בין שברצונכם להבין מדוע ובאיזה מובן בני האזאנדה (Azande) ממרכז אפריקה מאמינים במכשפות (ומדוע מרבית האירופאים חדלו להאמין בקיומן), מדוע קיים בברזיל אי־שוויון רב יותר מאשר בשוודיה, כיצד תושבי האי מאוריציוסMauritius) ) צפוף האוכלוסייה והמגוון מבחינה אתנית נמנעים מקונפליקט אתני אלים או מה קרה לדרכי החיים המסורתיות של האינואיטים (Inuit) בעשורים האחרונים, במרבית המקרים תמצאו שלפחות אנתרופולוג אחד כבר חקר את הנושא ופרסם על כך מחקר. בין שאתם מתעניינים בחקר דת, בגידול ילדים, בעוצמה פוליטית, בחיים כלכליים, במגדר, בהעסקה פוגענית (precarious labour) או בשינויי אקלים, תוכלו תמיד למצוא בספרות האנתרופולוגית ידע והשראה.

האנתרופולוגים מבקשים גם להסביר את קשרי הגומלין שמקיימים היבטים שונים של הקיום האנושי, ועושים זאת בדרך כלל באמצעות מחקרים מפורטים על החיים המקומיים בחברה מסוימת או בסביבה חברתית מוגדרת למדי. ניתן אפוא לומר שהאנתרופולוגיה שואלת שאלות גדולות, אך בה בעת שואבת את תובנותיה החשובות ביותר ממקומות קטנים.

במשך שנים רבות נחשבה התמקדותה המסורתית של האנתרופולוגיה בחברות קטנות ולא מתועשות למאפיין המבדיל אותה מתחומים אקדמיים אחרים העוסקים בתרבות ובחברה. עם זאת, הודות לשינויים החלים בעולם ובאנתרופולוגיה עצמה, תיאור זה כבר אינו מדויק. כל מערכת חברתית ניתנת למחקר אנתרופולוגי, והמחקר האנתרופולוגי בן־זמננו אכן עוסק אמפירית ותיאורטית בקשת רחבה של נושאים. יש החוקרים כישוף בדרום אפריקה בת־זמננו, ויש החוקרים דיפלומטיה. יש הנוסעים לעבודת שדה (fieldwork) במלינזיה (Melanesia), ויש הנוסעים באוטובוס לקצה השני של העיר. יש המנתחים את הסתגלותם הכלכלית של מהגרים, ויש הכותבים על הרשתות החברתיות החדשות באינטרנט.

קווי המתאר של הנושא

אם כך, מהי אנתרופולוגיה? נתחיל באטימולוגיה של מונח זה. זהו צירוף של שתי מילים מיוונית עתיקה, "אנתרופוס" (anthropos) ו"לוגוס" (logos), ואפשר לתרגמן ל"אנושי" ול"ידע" בהתאמה. אנתרופולוגיה חברתית פירושה אפוא ידע על בני אדם בתוך חברות. הגדרה מעין זו תכסה כמובן גם את מדעי החברה האחרים מלבד האנתרופולוגיה, אך די בה כדי לשמש התחלה.

המילה "תרבות", הממלאת אף היא תפקיד מרכזי בתחום שעל הפרק, מקורה במילה הלטינית "colere", שפירושה לעבד ולטפח (המילה "colony" [קולוני], נובעת מאותו מקור). אנתרופולוגיה תרבותית פירושה אפוא "ידע על בני אדם מתורבתים (cultivated humans)"; הווה אומר, ידע על ההיבטים האנושיים שאינם טבעיים, אלא קשורים לתכונות שנרכשו.

המילה "תרבות" תוארה כאחת משתיים או שלוש המילים המורכבות ביותר בלשון האנגלית (Williams 1981, p. 87). בתחילת שנות ה־50, הציגו קלייד קלקהון ואלפרד קרובר (Kluckhohn and Kroeber 1952 [1917]) 161 הגדרות שונות של תרבות. לא נוכל לברר את מרבית ההגדרות האלה כאן; יתרה מזאת, רבות מהן היו דומות למדי. לצורך המשגה ראשונית של תרבות נתחיל בהגדרה שלפיה מושג זה כולל את היכולות, התפיסות וצורות ההתנהגות שבני אדם רכשו בהיותם פרטים בחברה. הגדרה מעין זו, שמקורה הן בהגות האנתרופולוג הוויקטוריאני אדוארד ברנט טיילור (Edward Burnett Tylor 1832-1917) והן בהגותו של גירץ (אם כי גירץ מדגיש משמעות יותר מהתנהגות), היא המקובלת ביותר בקרב האנתרופולוגים.

תרבות, מכל מקום, כרוכה תמיד בעמימות בסיסית. מצד אחד, כל בני האדם הם תרבותיים באותה מידה; מן הבחינה הזאת כוונת המונח היא לדמיון הבסיסי בין אדם לאדם המבדיל אותנו מבעלי חיים אחרים, לרבות קופים וקופי אדם (higher primates). מצד שני, בני האדם רכשו תכונות שונות כמו יכולות ותפיסות, והם שונים אפוא זה מזה בגלל התרבות. במילים אחרות, תרבות יכולה להתייחס הן לקווי דמיון בסיסיים והן להבדלים שיטתיים בין בני אדם.

אם הדבר נשמע מורכב במקצת, בשלב זה יש צורך במורכבות נוספת. למען האמת, מושג התרבות משמש כבר עשרות שנים מטרה לביקורת. תפיסת התרבות הגירציאנית רבת ההשפעה, שפותחה בסדרת מאמרים מלומדים ואלגנטיים בשנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20 (Geertz 1973, 1983), תיארה את התרבות הן כשלמות מלוכדת, הן כפאזל שכל חלקיו מצויים בידינו והן כמערכת של משמעויות המשותפת במידה רבה לאוכלוסייה. תרבות אופיינה אפוא בדרך זו באינטגרציה, בהיותה משותפת לכלל הקבוצה ובהיותה בעלת גבולות מוגדרים. אך מה באשר לשונוּת בתוך הקבוצה? ומה באשר לקווי דמיון או למגעים הדדיים עם קבוצות סמוכות? וכיצד נפרש, למשל, את תהליכי הגלובליזציה המתודלקים על ידי כוחות טכנולוגיים וכלכליים, המבטיחים שכמעט בכל פינה בעולם אנשים יהיו חשופים במידה זו או אחרת לחדשות האחרונות על אליפות העולם בכדורגל, על שינויי האקלים, על מלחמות ועל מושג זכויות האדם? במקרים רבים ניתן באמת לומר שהתרבות הלאומית או המקומית אינה נחלת כלל התושבים, ואפילו לא נחלת רובם. רבים החלו למתוח ביקורת על התמונה הנקייה והמסודרת יתר על המידה העולה מן התפיסה הדומיננטית של התרבות, וזאת מנקודות מבט שונות שבכמה מהן נדון בפרקים הבאים. הוצעו תפיסות תרבות חלופיות (למשל, "זרמים תרבותיים" ללא גבולות מוגדרים, או "שדות שיח" או "מסורות של ידע"), והיו גם כאלה שרצו להיפטר ממושג זה לחלוטין (כמה מוויכוחים אלה תוכלו למצוא אצל Clifford and Marcus 1986; James et al. 1997; Ortner 1999). כפי שבכוונתי להראות בהמשך הדברים, מושג החברה נתקל גם הוא בתגובות ביקורת דומות, אך על אף הבעייתיות של שני המושגים האלה, הם עדיין בשר מבשרה של האנתרופולוגיה. אדם קופר (Kuper 1999, p. 226), בסקירתו הסמכותית והאמביוולנטית מאוד על מושג התרבות באנתרופולוגיה התרבותית האמריקנית, מציין ש"בימים אלה, האנתרופולוגים מגלים עצבנות רבה כל אימת שהם מדברים על תרבות - דבר הצריך לכאורה לעורר תמיהה משום שהאנתרופולוגיה של התרבות היא סוג של סיפור הצלחה". הסיבה ל"עצבנות" זו אינה רק משמעותו השנויה במחלוקת של המושג "תרבות", אלא גם העובדה שתפיסות תרבות הקרובות קרבה רבה לתפיסה האנתרופולוגית הקלאסית מנוצלות פוליטית במסגרת פוליטיקה של זהויות (ראו פרקים 19-17).

ניתן לתאר את היחסים בין תרבות לבין חברה באופן הזה: תרבות מתייחסת להיבטי הקיום הנרכשים, הקוגניטיביים והסמליים, ואילו חברה מתייחסת לארגונם החברתי של החיים האנושיים, לדפוסי קשרי הגומלין וליחסי העוצמה. חשיבותה של אבחנה אנליטית זו, הנראית לכאורה מבלבלת ובלתי חשובה, תתברר בהמשך הדברים.

*המשך הפרק בספר המלא*