פרק 1
מאגדה למציאות
לא מעלמא הדין היא ההיסטוריה המשפחתית של עמיחי בן דוד. בעיני תומכיו ומאמיניו אין זו היסטוריה מהעולם הזה. היא נתפסת כלא הגיונית לילד שגדל תחת תפיסת עולמו של אביו אבשלום בן דוד והפך לאגדה.
בשנת 1987 היה אביו מראשוני יוזמי המגעים בין ממשלת הליכוד לאש"פ, מגעים שלימים הבשילו והפכו למתווה אוסלו. אביו היה האדם השלישי בישראל שנכנס לכלא בגין עבירה על חוק איסור המפגשים עם ארגוני טרור, והיה גאה בכך. בקרב מתנגדיו מהמחנה הלאומי, נראו כוונותיו הטובות כתאוות שררה, רדיפת הבלים וזוטות, אבל אבשלום לא מצא בנפשו אלא לפעול למען קידום השלום הישראלי־פלסטיני בכל דרך, ואם שאלו אותו בעניין היה אומר "יפה שעה אחת קודם".
את תוצאות טבילת האש המרה הזו, את תוצאות הניסיון לעשות שלום בין עמים שאינם יכולים או מוכנים לכך בשלב זה של ההיסטוריה, אנו רואים היום בבתי הקברות ובבתי החולים.
כשאביו של עמיחי האמין בכל ליבו שהוא עושה למען מטרה נעלה, הביטו מתנגדיו בו, בחבריו ובמנהיגיהם, בתדהמה; הרי איך זה ייתכן שאנשים מתונים, הגיוניים, שחייהם מאוזנים בשום שכל, לא מבינים שהשלום שלהם עתיד להמיט אסון על ראש כולנו? חשבו.
והמציאות לא איחרה לטפוח על פניהם ברעם מחריש אוזניים. כמות הפצועים וההרוגים האמירה בשל פעולות הטרור הערביות ופעולותיה של ישראל נגד הטרור הערבי. כך, מאמצי השלום קרסו ורבים מבעלי הכוונות הטובות נותרו במבוכתם.
"לאליטות אוסלו ולתומכי המדינה הפלסטינית לא משנה שהמזרח התיכון החדש התגלה כחזון בלהות", הצהיר עמיחי בן דוד מעל גלי האתר תוך שהוא ממשש בהיסח הדעת את תמונת אביו הקטנה שבארנקו. "הם לא הכירו בעובדות ולא הצליחו להבין שליבם שגה, מוחם טעה ופעולותיהם היו הרסניות. הם התעקשו להתעלם מהמציאות האיומה שטפחה על פניהם מדי יום".
תיקון עוול היסטורי זה, שהיה לאבשלום בן דוד חלק משמעותי ביצירתו, למרות שפעל בתום לב בטרם התרסק החזון האוטופי על סלעי המציאות, הפך למשימתו של בנו.
"אני חש חובה לתקן את אשר אבי עיוות בחייו הפוליטיים", אמר לכל מי שהקשיב.
***
קו פרשת המים בחיי כל אגדה מתחיל בפרט שלא יַכִּירֶנּוּ מְקוֹמוֹ, שאינו מן העניין. כזה הוא סיפורו של עמיחי, שקבל עם ועולם הצליח לגרום לכך שאת השם "מדינת ישראל", בכל שפה, הוגים בהערכה ובפליאה. עוצמתה של ישראל הרקיעה שחקים בשעה שתבוסה מוחלטת נרשמה לאתוס "המדינה הפלסטינית". במחנהו של בן דוד ידעו היטב שמעולם לא הייתה מדינה כזו והעם הפלסטיני אינו אלא מקבץ אנשים בני העם הערבי, שרובם מהגרי עבודה שהתקבצו בארץ ישראל ששיוועה לידיים עובדות עם העליות הראשונות של היהודים ושלטון המנדט הבריטי ומיעוטם פלחים יהודים שחיו בארץ ואונסו לאסלאם במהלך השנים.
"אבל האסון אינו על אחריותך והייסורים לא רובצים על מצפונך", העיר לו פעם מראיין כשהבחין בעצב שירד על פניו של עמיחי, בשעה שדיבר על האסון שאביו היה שותף לו בניסיון תמים להשכין שלום.
"האסון אומנם אינו על אחריותי, אבל הייסורים בהחלט מנת חלקי".
ברבות השנים צמח בן דוד להיות מנהיג גדול, בעל דעות מוצקות ורעיונות מרחיקי לכת, ששם לעצמו למטרה להביא את מדינת ישראל למקום הראוי לה במשפחת העמים. הצלחתו נרשמה במגוון תחומים. בתחילה נדמה היה כאילו אין כל קשר ביניהם; שינוי מהותי במערכת המשפטית, חקיקת חוקה, הקמת משטר נשיאותי, היחסים החדשים בין הרשויות, הקמת המודל של דמוקרטיית הזכויות והחובות, הנחת התשתית ליצירתה של אומת ישראל המכילה את כל נאמניה, הקמת צר"ל (צבא רובוטיקה לישראל), המהפכה שהצליח להביא לכלכלה המוניטארית, הקמת בית התפילה לכל העמים בהר הבית – כל אלה ועוד הפכו את עמיחי בן דוד לאגדה, ואת המדינה הקטנה תחת הנהגתו למעצמה.
מדינת ישראל הפכה לבטוחה בגבולותיה, מוגנת מפני אויביה וכרתה הסכמי שלום עם ידידיה ועם כל מי שהשכיל להבין בעוד מועד את יכולותיה. אך שאלה אחת נותרה פתוחה ומסקרנת – איך נעשו הדברים? מהן הנסיבות שבזכותן פרח? איך הצליח להביס את הקיבעון הפוליטי ששרר עשרות שנים לפניו?
זהו אינו רק סיפורו של בן דוד, אלא סיפור של מדינה שגברה על מכשלותיה, פילסה את דרכה בגאון ומתווה מודלים של פעולה בכל תחום אפשרי.
האם מדובר רק בשילוב נחישות, אידאולוגיה ומנהיגות? הייתכן שזהו סיפורו של מנהיג לאומי שתרם יותר מכל מנהיג אחר לעיצוב דמותה של מדינת ישראל כפי שהיא מוכרת לנו במחצית השנייה של המאה ה־21? האם באמת הפך בן דוד למנהיג הגדול ביותר שקם לעם ישראל מאז ימי התנ"ך, או שמא אין זו אלא אגדה?
פרק 2
הדתה
כשהגיעה המונית לבית ברחוב מאפו ועמיחי ירד ממנה, ירד איתו הערב על העיר. מבעד לחלון הבית שמשקיף אל הכביש הציץ אבשלום בן דוד בבנו מתקרב לבית. שערו הארוך וכיפתו הגדולה שכיסתה את פדחתו שיוו לו מראה של נער גבעות.
אבשלום ושלומית בן דוד הידקו את הקשר ביניהם לפני שלושים שנים בטקס צנוע שנערך בחצר ביתם של הוריה בירושלים. מאה ועשרים חברים ובני משפחה התקבצו לחגוג את אהבתם. מספרים שהאהבה הזו לא דהתה מאז, ששיני הזמן לא כרסמו בהם. אהבתם לא נפגמה גם כשגילו שבנם היחיד חזר בתשובה, אך נאנחו כמו נגולה עליהם אבן וחסמה את נשימתם כשהבינו שהוא לא רק אימץ את תורת ישראל ומתכוון לנהוג לפיה, אלא גם אימץ את תורת ז'בוטינסקי. עם זאת הבטיחו זו לזה שינהגו בילד לפי תפישת עולמם הליברלית, היינו, זכותו לקבוע את עתידו ולמצוא את מקומו בעולם, גם אם דרכו אינה דרכם.
"שבת שלום", בירך עמיחי את הוריו.
"שלום שלום ואין שלום", הפטיר אביו תשובה במרירות.
תהליך החזרה בתשובה שעבר על בנו מאז טקס בר המצווה, הטיל צל כבד על אבשלום בן דוד, למרות מאמציו לשמור על איפוק ולשתף פעולה עם הפצרותיה של שלומית.
הראשון להבחין בכך היה קובי, חברו לתנועת 'שמאל חדש', שראה מבעד לחַווְקֵי התריס בדירתו את עמיחי מסתודד עם כמה אברכים בלבוש שאינו אופייני לבית בו גדל.
"הבן שלך מתחזק אבשלום? הפטיר כלפיו פעם אחר פעם, ובכל פעם זכה לאותה תגובה. "חבר, תודה על המידע, אני לא דואג, קצת יהדות לא תזיק לו כל עוד הוא שומר על הדרך".
אבל עמיחי לא רק לא שמר על הדרך בה צעד אביו, אלא סטה ממנה לחלוטין. ענקי הרוח שליוו את חייו החדשים לא היו החלוצים שייבשו את הביצות וכבשו את הערבה, לא היו אלה מנהיגי הפועלים, אנשי הקיבוצים, הסופרים העבריים, המשוררים ואנשי החזון של העליות הראשונות. גיבוריו היו נביאי ישראל, הוגי הציונות המדינית, עתידני התאוצה הטכנולוגית, האסטרטגית והמדינית, גדולי הכלכלה המוניטארית, הרפואה העתידנית, גאוני הננו־טכנולוגיה המולקולרית ובעיקר הוגי הדעות הלאומיים שמתווים דרך לעם היושב בציון.
דתו הייתה יהודית, זיקתו ציונית ואמונתו האיתנה אזקה בין עולם הרוח לגבולות המוח היהודי, שממציא לנו פטנטים, ואוגר תבונה, עוצמה כלכלית ויכולות טכנולוגיות להפרחת החזון הציוני.
עמיחי בן דוד התנהל כבנם של השכנים, לו רק היו לאבשלום ושלומית בן דוד שכנים. לאורך כל חייו הקפיד אבשלום על מגורים מרוחקים מאנשים, שם דגש על חצרות גדולות המפרידות בין ביתו לשאר העולם ועל גדרות עץ גבוהות שמותירות סקרנים וגנבים מחוץ לטריטוריה שלו.
איך קרה שדווקא בנו החל לקרוא את מאמריו של עורך הדין וחבר הכנסת לשעבר אליקים העצני, ממקימי תנועת 'נאמני ארץ ישראל השלמה'? למה דווקא עמיחי בן דוד יעלעל בספרו רב ההשראה 'ציונות אוניברסאלית' של הסופר והדוקטור דמיטרי רדישבסקי? מדוע לא עיטרו את קירות חדרו פוסטרים של זמרי פופ או רוק? מדוע תלה דווקא את תמונתו של משה פייגלין, "פורץ הדרך והוגה הדעות מהמקוריים ביותר שהכרתי", כטענתו של עמיחי.
במקום להתעניין בבנות ובמשחקי וידיאו כמו בני גילו בקע מחלציו ילד "גאון", כפי שחלק ממכריו כינו אותו, ילד שהתפעם מכתביו של הדוקטור המזרחן, המשפטן, ההיסטוריון והעיתונאי ד"ר גיא בכור, שגולש באינטרנט לאתרים שתיארו פיתוח תותח לייזר מהפכני; קורא את ספרה של הדוקטור להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, עיבל לשם רמתי 'אייזיק ניוטון ובית המקדש', חוקר את כתביו של זאב ז'בוטינסקי, דוד בן־גוריון ונתן אלתרמן, טובל בהגות של הרב חיים דרוקמן, ומתפעל מהספר 'התגלות' של הרב שמואל יניב.
כשמלאו לעמיחי שש־עשרה שנים שאל אותו אביו אם הוא מכיר את המושג 'ילדות'. בתגובה ענה לו עמיחי שהילדות שלו היא הילדות של עם ישראל במדינת ישראל, שלדעתו נמצאת בפתחו של עידן אחרית הימים, עליו ניבאו נביאי ישראל.
אבשלום בן דוד, ציניקן ובעל הומור סרקסטי, הביט בבנו כמי שהשתבשה עליו דעתו ואחז בראשו בתדהמה.
"מה עובר עליך, ילד? זה בגללי? בגלל אימא? זה המדריך שלך בבני עקיבא שאני צריך לתפוס באוזן? מה זה הדבר הזה? מאיפה באה הציונות המשיחית הזו שזורמת ממך כמו איזה נחל בוץ דייסתי?"
"אתה והחברים שלך אולי התרגלתם למציאות הישראלית, אבל חברי ואני עוד נחתור להקים כאן מדינה שתהיה אור לגויים ולעצמנו".
"אור לגויים אמרת? שלומית... הילד קודח מחום. ילד? איזה ילד, זה לא ילד. החוזר בתשובה שלך הפך לפנאט ימני..."
נדמה שהאדמה התנדנדה תחת רגליה של שלומית כשגילתה כי בנה ניתב לעצמו דרך משלו, שונה בתכלית מדרכם של הוריו. אך מקץ דומייה קצרה אזרה כוח ואמרה את מה שתמיד חשבה.
"הילד הזה מוצא את מקומו בעולם ומנתב לו בו נתיבים משלו. הוא לא מחקה אף אחד. לילד יש חזון, והוא ילד להתגאות בו גם אם הוא לא חושב כמוך".
הייתה זו שיחה טיפוסית שפרצה לאור הניצוצות בין שתי קצוות של הקשת הפוליטית באותו הבית. היה זה רגע מכונן בו הבין האב שנחליו חרגו מאפיקם. בנו אומנם יצא מחלציו אבל הוא רחוק ממנו כמרחק הכוכבים מהחפרפרת.
"כשאני מביט עליך, שומע אותך ומשוחח איתך אני תמיד מרגיש שאני מקריא לך מתוך מקורותיי הקדומים, אבל אתה, קראת מקור שונה בתכלית", אמר לו פעם אביו.
הדמיון הפיזי בין האב לבנו סובב ראשים ופעמים רבות הביא את עמיחי במבוכה. לשניהם היה את אותו מבט כחול בעיניים, חזות פנים חדה וגביני עיניים מורמים שמצלים על המבט. לשניהם סנטר מחודד ועצמות לחיים מוגבהות שתוחמות פנים נאות. בעיני שניהם התעורר זיק אור בכל פעם שהבחינו בדבר מה שעניין אותם ושניהם הרכינו ראש בזווית נמוכה של קבלה וצנעת דרך כשהקשיבו לאנשים שהעריכו.
כנער גבה קומה וחסון נשא עמיחי חן בעיני בנות שכבת בני גילו שחיזרו אחריו במיני דרכים מעודנות, אבל עמיחי בן דוד לא שם לב לחיזוריהן ולא לנגיעותיהן הקלות בשיער ולא הבחין בהן גם כשידיהן טפפו קלות בגבו, בידיו או בכתפיו.
כשאביו ביקש לרשום אותו למכינה טכנולוגית קדם צבאית העדיף עמיחי לימודים בישיבת 'אור אברהם' בהנהגתו של הרב מאיר אורלב, אליה התקבלו רק "מיטב בני הנוער היהודי" על פי המנשר שפרסמו והפיצו ברשתות החברתיות.
לעיתים ארז תיק ונדד לגבעות יהודה ושומרון. השמועות מספרות ששם הפך למנהיג. במשך כשנה התגורר עימם ולקח חלק בפעולותיהם. חבריו נשאו אליו עיניים מעריצות. כולם הבינו שהוא לא נער רגיל אלא אדם משכמו ומעלה, מבוגר לגילו ומי שמסוגל לפתח תזות על ההשפעות של תיאוריות פוליטיות ומערכות חיים שיתאימו את עצמן לתפיסת עולמו. בכל פעם שחזר לבית הוריו לא בא חיוור כנער ישיבה תלמודי, אלא שזוף ומלא אנרגיה.
*המשך הפרק בספר המלא*
פרק 1
מאגדה למציאות
לא מעלמא הדין היא ההיסטוריה המשפחתית של עמיחי בן דוד. בעיני תומכיו ומאמיניו אין זו היסטוריה מהעולם הזה. היא נתפסת כלא הגיונית לילד שגדל תחת תפיסת עולמו של אביו אבשלום בן דוד והפך לאגדה.
בשנת 1987 היה אביו מראשוני יוזמי המגעים בין ממשלת הליכוד לאש"פ, מגעים שלימים הבשילו והפכו למתווה אוסלו. אביו היה האדם השלישי בישראל שנכנס לכלא בגין עבירה על חוק איסור המפגשים עם ארגוני טרור, והיה גאה בכך. בקרב מתנגדיו מהמחנה הלאומי, נראו כוונותיו הטובות כתאוות שררה, רדיפת הבלים וזוטות, אבל אבשלום לא מצא בנפשו אלא לפעול למען קידום השלום הישראלי־פלסטיני בכל דרך, ואם שאלו אותו בעניין היה אומר "יפה שעה אחת קודם".
את תוצאות טבילת האש המרה הזו, את תוצאות הניסיון לעשות שלום בין עמים שאינם יכולים או מוכנים לכך בשלב זה של ההיסטוריה, אנו רואים היום בבתי הקברות ובבתי החולים.
כשאביו של עמיחי האמין בכל ליבו שהוא עושה למען מטרה נעלה, הביטו מתנגדיו בו, בחבריו ובמנהיגיהם, בתדהמה; הרי איך זה ייתכן שאנשים מתונים, הגיוניים, שחייהם מאוזנים בשום שכל, לא מבינים שהשלום שלהם עתיד להמיט אסון על ראש כולנו? חשבו.
והמציאות לא איחרה לטפוח על פניהם ברעם מחריש אוזניים. כמות הפצועים וההרוגים האמירה בשל פעולות הטרור הערביות ופעולותיה של ישראל נגד הטרור הערבי. כך, מאמצי השלום קרסו ורבים מבעלי הכוונות הטובות נותרו במבוכתם.
"לאליטות אוסלו ולתומכי המדינה הפלסטינית לא משנה שהמזרח התיכון החדש התגלה כחזון בלהות", הצהיר עמיחי בן דוד מעל גלי האתר תוך שהוא ממשש בהיסח הדעת את תמונת אביו הקטנה שבארנקו. "הם לא הכירו בעובדות ולא הצליחו להבין שליבם שגה, מוחם טעה ופעולותיהם היו הרסניות. הם התעקשו להתעלם מהמציאות האיומה שטפחה על פניהם מדי יום".
תיקון עוול היסטורי זה, שהיה לאבשלום בן דוד חלק משמעותי ביצירתו, למרות שפעל בתום לב בטרם התרסק החזון האוטופי על סלעי המציאות, הפך למשימתו של בנו.
"אני חש חובה לתקן את אשר אבי עיוות בחייו הפוליטיים", אמר לכל מי שהקשיב.
***
קו פרשת המים בחיי כל אגדה מתחיל בפרט שלא יַכִּירֶנּוּ מְקוֹמוֹ, שאינו מן העניין. כזה הוא סיפורו של עמיחי, שקבל עם ועולם הצליח לגרום לכך שאת השם "מדינת ישראל", בכל שפה, הוגים בהערכה ובפליאה. עוצמתה של ישראל הרקיעה שחקים בשעה שתבוסה מוחלטת נרשמה לאתוס "המדינה הפלסטינית". במחנהו של בן דוד ידעו היטב שמעולם לא הייתה מדינה כזו והעם הפלסטיני אינו אלא מקבץ אנשים בני העם הערבי, שרובם מהגרי עבודה שהתקבצו בארץ ישראל ששיוועה לידיים עובדות עם העליות הראשונות של היהודים ושלטון המנדט הבריטי ומיעוטם פלחים יהודים שחיו בארץ ואונסו לאסלאם במהלך השנים.
"אבל האסון אינו על אחריותך והייסורים לא רובצים על מצפונך", העיר לו פעם מראיין כשהבחין בעצב שירד על פניו של עמיחי, בשעה שדיבר על האסון שאביו היה שותף לו בניסיון תמים להשכין שלום.
"האסון אומנם אינו על אחריותי, אבל הייסורים בהחלט מנת חלקי".
ברבות השנים צמח בן דוד להיות מנהיג גדול, בעל דעות מוצקות ורעיונות מרחיקי לכת, ששם לעצמו למטרה להביא את מדינת ישראל למקום הראוי לה במשפחת העמים. הצלחתו נרשמה במגוון תחומים. בתחילה נדמה היה כאילו אין כל קשר ביניהם; שינוי מהותי במערכת המשפטית, חקיקת חוקה, הקמת משטר נשיאותי, היחסים החדשים בין הרשויות, הקמת המודל של דמוקרטיית הזכויות והחובות, הנחת התשתית ליצירתה של אומת ישראל המכילה את כל נאמניה, הקמת צר"ל (צבא רובוטיקה לישראל), המהפכה שהצליח להביא לכלכלה המוניטארית, הקמת בית התפילה לכל העמים בהר הבית – כל אלה ועוד הפכו את עמיחי בן דוד לאגדה, ואת המדינה הקטנה תחת הנהגתו למעצמה.
מדינת ישראל הפכה לבטוחה בגבולותיה, מוגנת מפני אויביה וכרתה הסכמי שלום עם ידידיה ועם כל מי שהשכיל להבין בעוד מועד את יכולותיה. אך שאלה אחת נותרה פתוחה ומסקרנת – איך נעשו הדברים? מהן הנסיבות שבזכותן פרח? איך הצליח להביס את הקיבעון הפוליטי ששרר עשרות שנים לפניו?
זהו אינו רק סיפורו של בן דוד, אלא סיפור של מדינה שגברה על מכשלותיה, פילסה את דרכה בגאון ומתווה מודלים של פעולה בכל תחום אפשרי.
האם מדובר רק בשילוב נחישות, אידאולוגיה ומנהיגות? הייתכן שזהו סיפורו של מנהיג לאומי שתרם יותר מכל מנהיג אחר לעיצוב דמותה של מדינת ישראל כפי שהיא מוכרת לנו במחצית השנייה של המאה ה־21? האם באמת הפך בן דוד למנהיג הגדול ביותר שקם לעם ישראל מאז ימי התנ"ך, או שמא אין זו אלא אגדה?
פרק 2
הדתה
כשהגיעה המונית לבית ברחוב מאפו ועמיחי ירד ממנה, ירד איתו הערב על העיר. מבעד לחלון הבית שמשקיף אל הכביש הציץ אבשלום בן דוד בבנו מתקרב לבית. שערו הארוך וכיפתו הגדולה שכיסתה את פדחתו שיוו לו מראה של נער גבעות.
אבשלום ושלומית בן דוד הידקו את הקשר ביניהם לפני שלושים שנים בטקס צנוע שנערך בחצר ביתם של הוריה בירושלים. מאה ועשרים חברים ובני משפחה התקבצו לחגוג את אהבתם. מספרים שהאהבה הזו לא דהתה מאז, ששיני הזמן לא כרסמו בהם. אהבתם לא נפגמה גם כשגילו שבנם היחיד חזר בתשובה, אך נאנחו כמו נגולה עליהם אבן וחסמה את נשימתם כשהבינו שהוא לא רק אימץ את תורת ישראל ומתכוון לנהוג לפיה, אלא גם אימץ את תורת ז'בוטינסקי. עם זאת הבטיחו זו לזה שינהגו בילד לפי תפישת עולמם הליברלית, היינו, זכותו לקבוע את עתידו ולמצוא את מקומו בעולם, גם אם דרכו אינה דרכם.
"שבת שלום", בירך עמיחי את הוריו.
"שלום שלום ואין שלום", הפטיר אביו תשובה במרירות.
תהליך החזרה בתשובה שעבר על בנו מאז טקס בר המצווה, הטיל צל כבד על אבשלום בן דוד, למרות מאמציו לשמור על איפוק ולשתף פעולה עם הפצרותיה של שלומית.
הראשון להבחין בכך היה קובי, חברו לתנועת 'שמאל חדש', שראה מבעד לחַווְקֵי התריס בדירתו את עמיחי מסתודד עם כמה אברכים בלבוש שאינו אופייני לבית בו גדל.
"הבן שלך מתחזק אבשלום? הפטיר כלפיו פעם אחר פעם, ובכל פעם זכה לאותה תגובה. "חבר, תודה על המידע, אני לא דואג, קצת יהדות לא תזיק לו כל עוד הוא שומר על הדרך".
אבל עמיחי לא רק לא שמר על הדרך בה צעד אביו, אלא סטה ממנה לחלוטין. ענקי הרוח שליוו את חייו החדשים לא היו החלוצים שייבשו את הביצות וכבשו את הערבה, לא היו אלה מנהיגי הפועלים, אנשי הקיבוצים, הסופרים העבריים, המשוררים ואנשי החזון של העליות הראשונות. גיבוריו היו נביאי ישראל, הוגי הציונות המדינית, עתידני התאוצה הטכנולוגית, האסטרטגית והמדינית, גדולי הכלכלה המוניטארית, הרפואה העתידנית, גאוני הננו־טכנולוגיה המולקולרית ובעיקר הוגי הדעות הלאומיים שמתווים דרך לעם היושב בציון.
דתו הייתה יהודית, זיקתו ציונית ואמונתו האיתנה אזקה בין עולם הרוח לגבולות המוח היהודי, שממציא לנו פטנטים, ואוגר תבונה, עוצמה כלכלית ויכולות טכנולוגיות להפרחת החזון הציוני.
עמיחי בן דוד התנהל כבנם של השכנים, לו רק היו לאבשלום ושלומית בן דוד שכנים. לאורך כל חייו הקפיד אבשלום על מגורים מרוחקים מאנשים, שם דגש על חצרות גדולות המפרידות בין ביתו לשאר העולם ועל גדרות עץ גבוהות שמותירות סקרנים וגנבים מחוץ לטריטוריה שלו.
איך קרה שדווקא בנו החל לקרוא את מאמריו של עורך הדין וחבר הכנסת לשעבר אליקים העצני, ממקימי תנועת 'נאמני ארץ ישראל השלמה'? למה דווקא עמיחי בן דוד יעלעל בספרו רב ההשראה 'ציונות אוניברסאלית' של הסופר והדוקטור דמיטרי רדישבסקי? מדוע לא עיטרו את קירות חדרו פוסטרים של זמרי פופ או רוק? מדוע תלה דווקא את תמונתו של משה פייגלין, "פורץ הדרך והוגה הדעות מהמקוריים ביותר שהכרתי", כטענתו של עמיחי.
במקום להתעניין בבנות ובמשחקי וידיאו כמו בני גילו בקע מחלציו ילד "גאון", כפי שחלק ממכריו כינו אותו, ילד שהתפעם מכתביו של הדוקטור המזרחן, המשפטן, ההיסטוריון והעיתונאי ד"ר גיא בכור, שגולש באינטרנט לאתרים שתיארו פיתוח תותח לייזר מהפכני; קורא את ספרה של הדוקטור להיסטוריה ופילוסופיה של המדע, עיבל לשם רמתי 'אייזיק ניוטון ובית המקדש', חוקר את כתביו של זאב ז'בוטינסקי, דוד בן־גוריון ונתן אלתרמן, טובל בהגות של הרב חיים דרוקמן, ומתפעל מהספר 'התגלות' של הרב שמואל יניב.
כשמלאו לעמיחי שש־עשרה שנים שאל אותו אביו אם הוא מכיר את המושג 'ילדות'. בתגובה ענה לו עמיחי שהילדות שלו היא הילדות של עם ישראל במדינת ישראל, שלדעתו נמצאת בפתחו של עידן אחרית הימים, עליו ניבאו נביאי ישראל.
אבשלום בן דוד, ציניקן ובעל הומור סרקסטי, הביט בבנו כמי שהשתבשה עליו דעתו ואחז בראשו בתדהמה.
"מה עובר עליך, ילד? זה בגללי? בגלל אימא? זה המדריך שלך בבני עקיבא שאני צריך לתפוס באוזן? מה זה הדבר הזה? מאיפה באה הציונות המשיחית הזו שזורמת ממך כמו איזה נחל בוץ דייסתי?"
"אתה והחברים שלך אולי התרגלתם למציאות הישראלית, אבל חברי ואני עוד נחתור להקים כאן מדינה שתהיה אור לגויים ולעצמנו".
"אור לגויים אמרת? שלומית... הילד קודח מחום. ילד? איזה ילד, זה לא ילד. החוזר בתשובה שלך הפך לפנאט ימני..."
נדמה שהאדמה התנדנדה תחת רגליה של שלומית כשגילתה כי בנה ניתב לעצמו דרך משלו, שונה בתכלית מדרכם של הוריו. אך מקץ דומייה קצרה אזרה כוח ואמרה את מה שתמיד חשבה.
"הילד הזה מוצא את מקומו בעולם ומנתב לו בו נתיבים משלו. הוא לא מחקה אף אחד. לילד יש חזון, והוא ילד להתגאות בו גם אם הוא לא חושב כמוך".
הייתה זו שיחה טיפוסית שפרצה לאור הניצוצות בין שתי קצוות של הקשת הפוליטית באותו הבית. היה זה רגע מכונן בו הבין האב שנחליו חרגו מאפיקם. בנו אומנם יצא מחלציו אבל הוא רחוק ממנו כמרחק הכוכבים מהחפרפרת.
"כשאני מביט עליך, שומע אותך ומשוחח איתך אני תמיד מרגיש שאני מקריא לך מתוך מקורותיי הקדומים, אבל אתה, קראת מקור שונה בתכלית", אמר לו פעם אביו.
הדמיון הפיזי בין האב לבנו סובב ראשים ופעמים רבות הביא את עמיחי במבוכה. לשניהם היה את אותו מבט כחול בעיניים, חזות פנים חדה וגביני עיניים מורמים שמצלים על המבט. לשניהם סנטר מחודד ועצמות לחיים מוגבהות שתוחמות פנים נאות. בעיני שניהם התעורר זיק אור בכל פעם שהבחינו בדבר מה שעניין אותם ושניהם הרכינו ראש בזווית נמוכה של קבלה וצנעת דרך כשהקשיבו לאנשים שהעריכו.
כנער גבה קומה וחסון נשא עמיחי חן בעיני בנות שכבת בני גילו שחיזרו אחריו במיני דרכים מעודנות, אבל עמיחי בן דוד לא שם לב לחיזוריהן ולא לנגיעותיהן הקלות בשיער ולא הבחין בהן גם כשידיהן טפפו קלות בגבו, בידיו או בכתפיו.
כשאביו ביקש לרשום אותו למכינה טכנולוגית קדם צבאית העדיף עמיחי לימודים בישיבת 'אור אברהם' בהנהגתו של הרב מאיר אורלב, אליה התקבלו רק "מיטב בני הנוער היהודי" על פי המנשר שפרסמו והפיצו ברשתות החברתיות.
לעיתים ארז תיק ונדד לגבעות יהודה ושומרון. השמועות מספרות ששם הפך למנהיג. במשך כשנה התגורר עימם ולקח חלק בפעולותיהם. חבריו נשאו אליו עיניים מעריצות. כולם הבינו שהוא לא נער רגיל אלא אדם משכמו ומעלה, מבוגר לגילו ומי שמסוגל לפתח תזות על ההשפעות של תיאוריות פוליטיות ומערכות חיים שיתאימו את עצמן לתפיסת עולמו. בכל פעם שחזר לבית הוריו לא בא חיוור כנער ישיבה תלמודי, אלא שזוף ומלא אנרגיה.
*המשך הפרק בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
