אב 2023
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

דוד מיכאלי

דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב.  בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה.

מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001.

4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית.

בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים.

בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2s427fwz

תקציר

גלידה שחורה 
דוד מיכאלי הוא אמן, משורר, חוקר תנועה והתנהגות במרחב. טייל ועבד שנים רבות במדבר יהודה, בנגב, ובמדבריות בעולם. ספריו: "הערות זמניות על תנועה", "זמן המדבר", "גלות מסע בחירה", "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" "סיפורים על גבריות וזיכרון", "מכת חום", "תשעת נקבי הפנינה", "צעדים ומרחבים", "הדרך לשדה בוקר", "פסוקי ההשתוקקות", "אבן מים". כותב את הבלוגים "כתוב", "השטח הפסיכו-אקטיבי". 

פרק ראשון

*
לַיְלָה ט' בְּאָב

בַּאֲפֵלַת הַבַּיִת

חִיוָּרוֹן שַׁחַר

אקדמות א, ב, ג, ד

א

למדנו את הפסקה הראשונה של "אמנות המלחמה" הספר המפורסם של סאן דזה, המתאר עקרונות לניהול מערכה, עימות, התמודדות: "מלחמה היא בעלת משמעות קיומית למדינה, נושא של חיים ומוות ודרך להישרדות או להרס. לכן חייבים ללמוד אותה ביסודיות. כדי להבין את מהות המלחמה יש לבחון אותה לאור חמישה גורמי יסוד: הראשון הוא ההשפעה על המוסר; השני, מזג האוויר; השלישי, תנאי השטח; הרביעי, פיקוד;  החמישי, תורת הלחימה".

ראו, הגורם הראשון הוא ההשפעה על המוסר! במשך שני דורות הולכת ומאבדת המדינה את נשמתה מול רוח רעה של בריונות, אלימות, גסות, איומים, קללות, שכרות, מרמה, סחטנות, ניצול, שוד, גניבה, השחתה, חשדנות, חמדנות, התמכרות, זנות, סרסור, עדתיות, ניצול סמלי דת לרעה, משיחיות, גזענות, פחד ובניו שנאה וזעם.  

שאלו, האם פעולתו ומלאכתו של כל אחד סביבנו היא מוסרית. מן השכן ועד לבית הנבחרים. האם הפעולה שלי מוסרית? האם הפעולה שלך מוסרית? האם הפעולה שלו מוסרית? האם הפעולה שלנו מוסרית? התשובה תהיה פנימית, מיידית וברורה להפליא: או כן, או לא. היישר מתוך ליבנו. אך להקשיב ללב תוכלו רק בעצמכם לבדכם ולא כחלק מקבוצה. ואם רוח רעה לפנינו – עלינו להיאבק.

בשנת 2007 חציתי את המדבר בגשם עם פרחי ניהול של בתי ספר של הציונות הדתית. ביום השלישי שוחח אתי איש כבן שלושים וחמש שעבורו העיר תל-אביב הייתה בבל שיש להשמידה. היכן אתה גר? שאלתי, ברמת הגולן הוא ענה. הצבעתי לו על ענן מעלינו. ראה, אמרתי לו, מרכז ושוליים סביבו. אם תהרוס את המרכז יושמדו השוליים. הוא שתק.

על פי הרבי מלובביץ' קיימים בעולם שני רגשות בלבד: הראשון הוא פחד, השני הוא אהבה.

ללא ספק הפחד הוא הרגש השליט בימים אלו. אהבה דורשת מאמץ עז לפעול כנגד הפחד ולהפוך את כיוונו של מעגל ההרס למעגל בונה.

 

טבת, 2023

 

ב

ביחסים שבין אדם למקום אנחנו חייבים להיות אחראים על המקום. זה אשר אינו רואה את המקום אינו רואה גם בני אדם. מי שרואה בארץ כסף ושווה כסף, רואה באנשים עבדים וחומר גלם. מי שפוחד מהמקום רואה בשטח סכנה ואיום. כפי שאנחנו רואים את הארץ כך אנחנו רואים את החיים בה. מי שבוחר לחיות חיים בלתי מבוקרים של עיוורון לסביבה, פחד, גסות והשחתה, משמיד את ילדיו ונכדיו שלו עצמו.

הארץ נוקמת במי שלא שומר עליה. היא שוללת ממנו חיים וראייה ודנה את המתעלל לחיות עם עצמו ועם הדומים לו בגיהינום יחסים נורא. אפילו הידיעה כי זהו גיהינום נשללת מהמתעלל למעט כאב עיוור תמידי הממשיך להפעיל תוקפנות מכלה. שם בכלא התודעתי הוא ילך ויתקמט ויכלה את שאריות זהותו ואחרי כן את עצמו. אם הוא לא יצליח להתבגר, הארץ תמתין את עידני האש והקרח שלה עד לשחרורה מן הדימוי הבלתי מפותח שניסה להשתלט עליה.

 

זמן המדבר, 2001

 

ג

המאבק הזה הוא על מוסר: על נשמת הארץ כנגד דורסנות תאגידית, בריונות אידיאולוגית ופשיעה חוקתית. ניצחון המוסר כאן בארץ ישפיע ויקבע את פני המקום ופני העולם במאות הבאות. האמינו. הילחמו.

 

שבט, 2023

גלידה שחורה
 

גְּלִידָה שְׁחֹרָה עַל הַצֹּמֶת

רָחֵל עַל בָּנֶיהָ נוֹפֶלֶת

כָּל רַבָּנֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם

 

יוֹסֵף הִיא אוֹמֶרֶת

יוֹסֵף הִיא הוֹגָה

יוֹסֵף הִיא בּוֹכָה

 

הֵם עוֹנִים מְעֻנִּים

עֲטוּפֵי כֻּתֳּנוֹת עֲנָנִים    

יוֹסֵף מִן הַבּוֹר

יוֹסֵף מִמְּצָדָה

 

וְיוֹדְפַת וּבֵיתָר

אֶל בִּתְרֵי הַבָּשָׂר

הָאַסְפַלְט, הַדְּגָלִים

אֶל מוּל בְּרִית בִּרְיוֹנִים

 

יוֹסֵף הִיא אוֹמֶרֶת

יוֹסֵף הִיא הוֹגָה

יוֹסֵף הִיא בּוֹכָה

 

גְּלִידָה שְׁחֹרָה עַל הַצֹּמֶת

רָחֵל עַל פָּנֶיהָ נוֹפֶלֶת

כָּל רַבָּנֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם

 

שׁוּב הֹלֶם פְּרָסוֹת,

שׁוּב אֵימָה

הַמַּעֲבָר כֹּה צַר,

 

אֶל הַקִּיר נִדְחָקִים

הָאֻמָּה בְּבִטְנָם, אֲמוּנָה

אֶת תֹּקֵף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם מְתַנִּים

 

עֲטוּפֵי כֻּתֳּנוֹת שֶׁל דְּגָלִים

עֲטוּרֵי זִכְרוֹן מִלְחָמוֹת

בּוֹרוֹת וְחוֹמוֹת

גְּבִיעִים וּפַסִּים

 

הֵם עוֹנִים מְעֻנִּים

עֲטוּפֵי כֻּתֳּנוֹת עֲנָנִים

יוֹסֵף מִן הַבּוֹר

יוֹסֵף מִמְּצָדָה

 

יוֹסֵף הִיא אוֹמֶרֶת

יוֹסֵף הִיא הוֹגָה

יוֹסֵף הִיא בּוֹכָה

 

כָּל רַבָּנֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם

רָחֵל עַל בָּנֶיהָ נוֹפֶלֶת

גְּלִידָה שְׁחֹרָה עַל הַצֹּמֶת

 

2023

שכנותיי, דודותיי, אהובותיי, בנותיי  
 

שְׁכֵנוֹתַי,

לְאָן הֲלַכְתֶּן בְּחֹדֶשׁ אָב?

אֶל יְרוּשָׁלַיִם הָלַכְנוּ.

אֶל גִּבְעַת רָם

דּוֹדוֹתַי,

לְאָן הֲלַכְתֶּן עֲטוּפוֹת בִּדְגָלִים?

אֶל הַכְּנֶסֶת הָלַכְנוּ.

אֶל שַׁעֲרֵי הָעָם

אֲהוּבוֹתַי,

לָמָּה הֲלַכְתֶּן בַּכְּבִישִׁים?

אֶל הַתַּקִּיפִים הָלַכְנוּ.

אֶל מְקוֹר הַדָּמִים

בְּנוֹתַי,

לָמָּה הֲלַכְתֶּן בִּבְגָדִים אֲדֻמִּים?

אֶת קִינָתֵנוּ לָשֵׂאת

אֶת לִבֵּנוּ לָתֵת

שְׁכֵנוֹתַי, דּוֹדוֹתַי, אֲהוּבוֹתַי, בְּנוֹתַי,

לָמָּה אֶת יַלְדֵיכֶן לְקַחְתֶּן?

לִשְׁמֹר עַל אֱלֹהִים הַנִּשְׂרָף שׁוּב

בְּחֹדֶשׁ אָב,

בַּקִּדְרוֹן

 

2023

ארץ זו היא ארץ כבושה
 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה.  הַיָּם הִשְׁחִיר. פָּנָיו עוֹלִים.

בַּשָּׁמַיִם מַלְבִּינוֹת גְּעִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף. הָרְחוֹב רוֹעֵם נֵפְט.

בִּקְצֵה כָּל-כְּבִישׁ שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. הַקִּיר עוֹנֶה. הַמָּסָךְ שׁוֹמֵעַ.

הַמִּשְׁטָרָה לוֹבֶשֶׁת שְׁחֹרִים. הֲרֵי אֲנִי מֻתָּר לְכָל הַפְּחָדִים

תָּמִיד מְתַכְנֵן מַעֲנֶה אֶפְשָׁרִי.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. הַזָּרוּת טִפְּסָה עַל פָּנִים מֻכָּרִים.

אוֹמֵד אֶת פָּנָיו שֶׁל כָּל אֶחָד. מִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר רַק פָּנִים אֶל פָּנִים.

אֲנִי שׁוֹקֵל כָּל מִלָּה.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. אֲנִי זָהִיר עִם הַשְּׁכֵנִים.

מַהוּ הָאֱלוֹהִים שֶׁלְּךָ אֲדוֹנִי? אֱלֹהִים. מְצֻלָּם. נִרְשַׁם. מְעֻקָּב. מְעֻכָּב.

חָשׁוּד, מְסֻמָּן, גַּם שָׁחֹר גַּם לָבָן.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. אֲנִי זָהִיר לְיַד הַמִּקְדָּשׁ.

שְׁאֵלָה, הִסּוּס, גִּחוּךְ אֲסוּרִים. גַּן הָאַהֲבָה נִמְלָא בַּקְּבָרִים.

אֲנָשִׁים בִּגְלִימוֹת בִּבְשָׂרִי אוֹחֲזִים.

 

זוֹהִי אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. אֲנִי שָׂנוּא. בּוֹגֵד. סוֹטֶה. מְסֻמָּן.

הַבַּיִת, הַבַּיִת שֶׁלִּי. מְסֻכָּן. נִשְׁאָר בַּמָּקוֹם, תָּמִיד בִּמְנוּסָה.

עִם הַגַּל נִפְלַט אֶל חוֹף מַחֲשָׁבָה. עַד יַעֲלֶה שַׁחַר. זוֹהִי אֶרֶץ כְּבוּשָׁה.

 

2023

דוד מיכאלי

דוד מיכאלי (באנגלית: David Michaeli; נולד ב-12 בינואר 1953) הוא אמן, סופר וחוקר תנועה והתנהגות במרחב.  בשנת 2003 זכה במקום שני, בתחרות הסיפור הקצר, מטעם עיתון "הארץ" על הסיפור "הכותאב". ספריו עוסקים בתנועה, מרחב וזיכרון. התמחה בעיצוב ספרים, ובשנת 2002, ייסד ושותף ב"מדף בית הוצאה לאור" לספרות, שירה, אמנות ותפיסה.

מיכאלי פרסם 10 ספרים. 3 ספרים בתחום התנועה, כתובים בסגנון של שירה הוראתית: הספר הראשון - "הערות זמניות על תנועה" (1997). הספר השני - "כתבי המופת - טאי ג'י צ'ואן ג'ינג" הוא תרגום מקור מהשפה הסינית. העבודה עליו החלה בשנת 1992 ונמשכה עד שנת 2005. עבודת התרגום מסינית בוצעה בדומה לשיטת התרגום המילונית של המשורר עזרא פאונד. הספר השלישי - "תשעת נקבי הפנינה", פורסם בשנת 2017, והוא המשך אסופת ההערות מהשנים 1997–2001.

4 ספרים נוספים שפרסם דוד מיכאלי, הם בתחום המרחב: "זמן המדבר" (2000) - מסות הגותיות קצרות עם הערות הישרדות ואיורי בעלי חיים מדבריים קטנים; "גלות, מסע, בחירה - טיפול דרך שטח" (2008), שבו הציג תפיסה וכלים לטיפול שטח; "מכת חום" (2010), שבו הציג את תופעת פגיעת חום כאירוע בעל ממדים תרבותיים והתנהגותיים עם פרקטיקת שדה למניעה ועזרה ראשונית; "צעדים ומרחבים" (2017) - סיכום הרצאותיו בתחום טיפול שטח ואוריינות סביבתית.

בנוסף, כתב על נושאים של מסע וזיכרון את הספר "סיפורים על גבריות וזיכרון" (2006), סיפורים קצרים ש-5 מתוכם פורסמו בעיתון "הארץ", ואת "הדרך לשדה בוקר" (2020), ספר שירה שנכתב תוך כדי הליכה בת 10 ימים בדרך ממצדה לשדה בוקר עם סטודנטים. כמו כן, הוציא לאור את הספר "פסוקי ההשתוקקות", ספר שבו ערך את פסוקי מגילת שיר השירים במתכונת שירים בודדים.

בין מאמריו: "שביל מקום" (מגזין בלוק, 2005); "מה תופסות הצפרדעים" - סדרה בת 5 מאמרים בנושא זן (ניו-אייג', 2005).

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/2s427fwz

עוד על הספר

אב 2023 דוד מיכאלי

*
לַיְלָה ט' בְּאָב

בַּאֲפֵלַת הַבַּיִת

חִיוָּרוֹן שַׁחַר

אקדמות א, ב, ג, ד

א

למדנו את הפסקה הראשונה של "אמנות המלחמה" הספר המפורסם של סאן דזה, המתאר עקרונות לניהול מערכה, עימות, התמודדות: "מלחמה היא בעלת משמעות קיומית למדינה, נושא של חיים ומוות ודרך להישרדות או להרס. לכן חייבים ללמוד אותה ביסודיות. כדי להבין את מהות המלחמה יש לבחון אותה לאור חמישה גורמי יסוד: הראשון הוא ההשפעה על המוסר; השני, מזג האוויר; השלישי, תנאי השטח; הרביעי, פיקוד;  החמישי, תורת הלחימה".

ראו, הגורם הראשון הוא ההשפעה על המוסר! במשך שני דורות הולכת ומאבדת המדינה את נשמתה מול רוח רעה של בריונות, אלימות, גסות, איומים, קללות, שכרות, מרמה, סחטנות, ניצול, שוד, גניבה, השחתה, חשדנות, חמדנות, התמכרות, זנות, סרסור, עדתיות, ניצול סמלי דת לרעה, משיחיות, גזענות, פחד ובניו שנאה וזעם.  

שאלו, האם פעולתו ומלאכתו של כל אחד סביבנו היא מוסרית. מן השכן ועד לבית הנבחרים. האם הפעולה שלי מוסרית? האם הפעולה שלך מוסרית? האם הפעולה שלו מוסרית? האם הפעולה שלנו מוסרית? התשובה תהיה פנימית, מיידית וברורה להפליא: או כן, או לא. היישר מתוך ליבנו. אך להקשיב ללב תוכלו רק בעצמכם לבדכם ולא כחלק מקבוצה. ואם רוח רעה לפנינו – עלינו להיאבק.

בשנת 2007 חציתי את המדבר בגשם עם פרחי ניהול של בתי ספר של הציונות הדתית. ביום השלישי שוחח אתי איש כבן שלושים וחמש שעבורו העיר תל-אביב הייתה בבל שיש להשמידה. היכן אתה גר? שאלתי, ברמת הגולן הוא ענה. הצבעתי לו על ענן מעלינו. ראה, אמרתי לו, מרכז ושוליים סביבו. אם תהרוס את המרכז יושמדו השוליים. הוא שתק.

על פי הרבי מלובביץ' קיימים בעולם שני רגשות בלבד: הראשון הוא פחד, השני הוא אהבה.

ללא ספק הפחד הוא הרגש השליט בימים אלו. אהבה דורשת מאמץ עז לפעול כנגד הפחד ולהפוך את כיוונו של מעגל ההרס למעגל בונה.

 

טבת, 2023

 

ב

ביחסים שבין אדם למקום אנחנו חייבים להיות אחראים על המקום. זה אשר אינו רואה את המקום אינו רואה גם בני אדם. מי שרואה בארץ כסף ושווה כסף, רואה באנשים עבדים וחומר גלם. מי שפוחד מהמקום רואה בשטח סכנה ואיום. כפי שאנחנו רואים את הארץ כך אנחנו רואים את החיים בה. מי שבוחר לחיות חיים בלתי מבוקרים של עיוורון לסביבה, פחד, גסות והשחתה, משמיד את ילדיו ונכדיו שלו עצמו.

הארץ נוקמת במי שלא שומר עליה. היא שוללת ממנו חיים וראייה ודנה את המתעלל לחיות עם עצמו ועם הדומים לו בגיהינום יחסים נורא. אפילו הידיעה כי זהו גיהינום נשללת מהמתעלל למעט כאב עיוור תמידי הממשיך להפעיל תוקפנות מכלה. שם בכלא התודעתי הוא ילך ויתקמט ויכלה את שאריות זהותו ואחרי כן את עצמו. אם הוא לא יצליח להתבגר, הארץ תמתין את עידני האש והקרח שלה עד לשחרורה מן הדימוי הבלתי מפותח שניסה להשתלט עליה.

 

זמן המדבר, 2001

 

ג

המאבק הזה הוא על מוסר: על נשמת הארץ כנגד דורסנות תאגידית, בריונות אידיאולוגית ופשיעה חוקתית. ניצחון המוסר כאן בארץ ישפיע ויקבע את פני המקום ופני העולם במאות הבאות. האמינו. הילחמו.

 

שבט, 2023

גלידה שחורה
 

גְּלִידָה שְׁחֹרָה עַל הַצֹּמֶת

רָחֵל עַל בָּנֶיהָ נוֹפֶלֶת

כָּל רַבָּנֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם

 

יוֹסֵף הִיא אוֹמֶרֶת

יוֹסֵף הִיא הוֹגָה

יוֹסֵף הִיא בּוֹכָה

 

הֵם עוֹנִים מְעֻנִּים

עֲטוּפֵי כֻּתֳּנוֹת עֲנָנִים    

יוֹסֵף מִן הַבּוֹר

יוֹסֵף מִמְּצָדָה

 

וְיוֹדְפַת וּבֵיתָר

אֶל בִּתְרֵי הַבָּשָׂר

הָאַסְפַלְט, הַדְּגָלִים

אֶל מוּל בְּרִית בִּרְיוֹנִים

 

יוֹסֵף הִיא אוֹמֶרֶת

יוֹסֵף הִיא הוֹגָה

יוֹסֵף הִיא בּוֹכָה

 

גְּלִידָה שְׁחֹרָה עַל הַצֹּמֶת

רָחֵל עַל פָּנֶיהָ נוֹפֶלֶת

כָּל רַבָּנֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם

 

שׁוּב הֹלֶם פְּרָסוֹת,

שׁוּב אֵימָה

הַמַּעֲבָר כֹּה צַר,

 

אֶל הַקִּיר נִדְחָקִים

הָאֻמָּה בְּבִטְנָם, אֲמוּנָה

אֶת תֹּקֵף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם מְתַנִּים

 

עֲטוּפֵי כֻּתֳּנוֹת שֶׁל דְּגָלִים

עֲטוּרֵי זִכְרוֹן מִלְחָמוֹת

בּוֹרוֹת וְחוֹמוֹת

גְּבִיעִים וּפַסִּים

 

הֵם עוֹנִים מְעֻנִּים

עֲטוּפֵי כֻּתֳּנוֹת עֲנָנִים

יוֹסֵף מִן הַבּוֹר

יוֹסֵף מִמְּצָדָה

 

יוֹסֵף הִיא אוֹמֶרֶת

יוֹסֵף הִיא הוֹגָה

יוֹסֵף הִיא בּוֹכָה

 

כָּל רַבָּנֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם

רָחֵל עַל בָּנֶיהָ נוֹפֶלֶת

גְּלִידָה שְׁחֹרָה עַל הַצֹּמֶת

 

2023

שכנותיי, דודותיי, אהובותיי, בנותיי  
 

שְׁכֵנוֹתַי,

לְאָן הֲלַכְתֶּן בְּחֹדֶשׁ אָב?

אֶל יְרוּשָׁלַיִם הָלַכְנוּ.

אֶל גִּבְעַת רָם

דּוֹדוֹתַי,

לְאָן הֲלַכְתֶּן עֲטוּפוֹת בִּדְגָלִים?

אֶל הַכְּנֶסֶת הָלַכְנוּ.

אֶל שַׁעֲרֵי הָעָם

אֲהוּבוֹתַי,

לָמָּה הֲלַכְתֶּן בַּכְּבִישִׁים?

אֶל הַתַּקִּיפִים הָלַכְנוּ.

אֶל מְקוֹר הַדָּמִים

בְּנוֹתַי,

לָמָּה הֲלַכְתֶּן בִּבְגָדִים אֲדֻמִּים?

אֶת קִינָתֵנוּ לָשֵׂאת

אֶת לִבֵּנוּ לָתֵת

שְׁכֵנוֹתַי, דּוֹדוֹתַי, אֲהוּבוֹתַי, בְּנוֹתַי,

לָמָּה אֶת יַלְדֵיכֶן לְקַחְתֶּן?

לִשְׁמֹר עַל אֱלֹהִים הַנִּשְׂרָף שׁוּב

בְּחֹדֶשׁ אָב,

בַּקִּדְרוֹן

 

2023

ארץ זו היא ארץ כבושה
 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה.  הַיָּם הִשְׁחִיר. פָּנָיו עוֹלִים.

בַּשָּׁמַיִם מַלְבִּינוֹת גְּעִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף. הָרְחוֹב רוֹעֵם נֵפְט.

בִּקְצֵה כָּל-כְּבִישׁ שִׁנַּיִם צְהֻבּוֹת.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. הַקִּיר עוֹנֶה. הַמָּסָךְ שׁוֹמֵעַ.

הַמִּשְׁטָרָה לוֹבֶשֶׁת שְׁחֹרִים. הֲרֵי אֲנִי מֻתָּר לְכָל הַפְּחָדִים

תָּמִיד מְתַכְנֵן מַעֲנֶה אֶפְשָׁרִי.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. הַזָּרוּת טִפְּסָה עַל פָּנִים מֻכָּרִים.

אוֹמֵד אֶת פָּנָיו שֶׁל כָּל אֶחָד. מִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר רַק פָּנִים אֶל פָּנִים.

אֲנִי שׁוֹקֵל כָּל מִלָּה.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. אֲנִי זָהִיר עִם הַשְּׁכֵנִים.

מַהוּ הָאֱלוֹהִים שֶׁלְּךָ אֲדוֹנִי? אֱלֹהִים. מְצֻלָּם. נִרְשַׁם. מְעֻקָּב. מְעֻכָּב.

חָשׁוּד, מְסֻמָּן, גַּם שָׁחֹר גַּם לָבָן.

 

אֶרֶץ זוֹ הִיא אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. אֲנִי זָהִיר לְיַד הַמִּקְדָּשׁ.

שְׁאֵלָה, הִסּוּס, גִּחוּךְ אֲסוּרִים. גַּן הָאַהֲבָה נִמְלָא בַּקְּבָרִים.

אֲנָשִׁים בִּגְלִימוֹת בִּבְשָׂרִי אוֹחֲזִים.

 

זוֹהִי אֶרֶץ כְּבוּשָׁה. אֲנִי שָׂנוּא. בּוֹגֵד. סוֹטֶה. מְסֻמָּן.

הַבַּיִת, הַבַּיִת שֶׁלִּי. מְסֻכָּן. נִשְׁאָר בַּמָּקוֹם, תָּמִיד בִּמְנוּסָה.

עִם הַגַּל נִפְלַט אֶל חוֹף מַחֲשָׁבָה. עַד יַעֲלֶה שַׁחַר. זוֹהִי אֶרֶץ כְּבוּשָׁה.

 

2023