ד'ארטניאן

לפני שנים רבות... לא, לא ככה. אנסה שוב...

פעם אחת... לא, גם לא זה. ואם זה קרה יותר מפעם אחת?! אז לא. לא ככה. לא, זה לא זה. שוב...

בראשית היו שמיים, מים ויאללה כפיים! ומי בכלל יודע וקבע מה היה בראשית? הכל השערות. עזבו שטויות. אני רוצה לדבר איתכם עובדות. אז ראשית, בראשית אינו עובד. פשוט לא. זה לא עוזר. אנסה משהו אחר...

הָיֹה הָיָה... לא. מה הָיֹה? מה הָיָה? מה יהיה? בְּלֶק אָאוּט, זה מה שיש. על ההתחלה! עָאלֵק סופר. אבל זה לא משנה. מי בכלל סופר?! אני לא סופר... אף אחד. רגע, אני צריך לחשוב. תנו לי לחשוב, מה הלחץ?! די! שיגעתם את רַאבִּי! מה הנושא? מה הנשוא? מה המושא? ואיפה המוסר? אוקיי, שוב... והפעם, אולי כדאי שאתחיל מן התחלה, ולא כמו שלושת הקודמים ש... ששש... בלי ספוילרים. בכל אופן, זה התחיל כך...

טוב, זה לא הולך. רכשתם ת'ספר, ועכשיו יש לכם ציפיות. אתם מצפים לפיצוי על כל שקל ששילמתם עבורו, ולאחר שעשיתם כך, ממש בא לכם שזה יהיה ספר שווה ולא איזה ספר שירה שכתבה שירה על איזו בירה, סירה, דירה ועל הבעל שהחמיץ נחירה. טוב, אז לא, אתם יכולים להירגע, זהו לא ספר שירה. אני לא אוהב שירה. זה לא בשבילי. זה לא בשביל שירה. ובכלל, כדאי ששירה תתמקד בדברים אחרים, מכיוון שלא כל המנוקדים הם בהכרח דברים יפים, לא כולל הדלמטיים, כן?! זה לא כל כך נעים לראות דלמטי משוטט בחוץ ללא ניקוד. מה הוא אשם?! תאשימו את שירה! ואין לי שום בעיה, תאמרו לה שאני שלחתי אתכם. אבל לפני כן, בואו ננסה שוב...

אז מה?... עדיין ממתינים לסיפור להיט שיצדיק את ההוצאה מהבִּיט?... שיכסה אותה? רגע, שאבין, כשאתם נכנסים לשווארמייה ושופכים על המנה את ה-69 ₪ העלובים שלכם, מה בדיוק נשאר לכם חוץ מכאבי בטן, כולסטרול גבוה בדם, רגשי אשם ומייד לאחר מכן הרשמה למכון הכושר במחיר של 190 ₪ לחודש?!... הא?!... ועדיין... לא ללכת לשם. אז לא, לא נשאר לכם הרבה, אבל כשמישהו מציע לכם משהו שיישאר איתכם לכל החיים, משהו שתוכלו להעביר הלאה לדורות הבאים... זה קשה לכם, הא! לא, כי מה חשבתם... שהשווארמה שתקעתם מוקדם יותר תישאר איתכם לנצח? שתעבירו אותה לדורות הבאים? שתדפדפו באלבום השווארמה מול הנכדים ותראו להם כיצד בצעירותכם תקעתם את הביס שלא נגמר? לא, לא נראה לי שזה משהו שֶׁיְּלַמְּדוּ בשיעורי ההיסטוריה בבתי הספר, יודעים מה?!... אלא אם זה שיעור ממש חרא. אז סבבה, תעבירו את החרא שלכם לדורות הבאים, לדור השווארמה, תקראו לזה 'החרא שעובר בירושה' אם תרצו, אלא ש... החרא הזה לא יונצח בספרייה הלאומית בירושלים, אלא ישר לניאגרה פוֹלְז... שם הוא ייפול. אז חרבנתם 69 ₪, ברכות! טוב, רגע... עליתם לי על כל העצבים. שנייה, אני כבר נרגע. אתחיל שוב. רב מכר... כך זה מתחיל...

אוקיי, אז מהו ספר טוב? סיפור על סקס? סמים? הוֹרָה? על הכושי שנכנס מאחורה? הבנתי, תנו לנו בעירום ואנחנו מרוצים. אין מה לעשות, סקס מוכר! סקס, סקס, סקס, וכמה שיותר, אלא שהפעם החלטתי לכתוב סיפור אחר, לא על אישה, לא על רומן או אבשה החרמן, לא על פוליטיקה, לא על מלחמות, לא על ארוטיקה וזיונים ולא אוטוביוגרפיות ומותחנים. טוב, לגבי הראשון אני אולי קצת משקר, מותר לי, כולם משקרים, גם אתם. ת'אמת... יש לי וידוי ויכול להיות שאשלם על כך ביוקר, אבל מה 'כפת לי... ששירה תשלם, ובנוגע לווידוי, הווידוי הוא... שמעולם לא קראתי ספרים. אני לא קורא ספרים, אפילו את ספריי טרם קראתי, אני אפילו לא יודע אם תפסו את הגנב בסוף. אין לי מושג, אני נשבע. הסיבה שאיני קורא ספרים היא שאני משתעמם די מהר. יש כאן כנראה אלמנט של הפרעת קשב וכדרור. אני יודע, זה לגמרי ברור. אתם יודעים מה?... תחשבו עד כמה העניין הזה אינו הגיוני בעליל, והרי שזהו ספרי הד'ארטניאן במספר, כן, המוסקטר הרביעי, ואני עדיין מתעקש לכתוב, אפילו נלחם ביצר הזה.

מה אספר ומה אומר?! מהם חייו של סופר? מה הוא בכלל? אפשר לומר שסופר הוא סוג של מזוכיסט, סוג של אל הבורא דמויות ומנסה למכור אותן לאנשי הספר, לחולמים בהקיץ ולאנשים שרוצים לברוח מן המציאות העכשווית. לפעמים, אם לא לומר ברוב המקרים הסופר חושף את סבלו האישי ומוכר אותו לאנשים אחרים, לאלה הסאדיסטיים, הם הרי מתים לקרוא על סבלם של אנשים אחרים, ולכן אני אומר... עירום מוֹכֵר, ולאחר שהסופר מוציא את ספרו לאור, משקיע מזמנו ואת משאביו הנפשיים והכלכליים הוא מצפה לתמורה בצורה של קריאה, רק קורא אחד שיסכים לקרוא אותו. תחשבו על זה... 40,000 ₪ וארבעים שבועות ללא שינה כדי שקורא סאדיסט אחד ישמח לקרוא על סבלך וכך יוכל להקל על סבלו שלו, ואני תוהה... 40,000 ₪ עבור ספר וקורא אחד?... רגע, אתם יודעים איזו נערת ליווי פצצה הייתי יכול להביא ב-40,000 ₪?! הייתי יכול לזיין... לה את השכל כל היום וכל הלילה על תוכנו של ספרי הרביעי, הייתי יכול לספר לה פנים אל מול פנים, בארבע עיניים את הסיפור עצמו וכל זאת מבלי שאצטרך להוריד... למחשב את מחשבותיי, ועדיין... היה נשאר לי עודף למציצה. מזוכיסט כבר אמרנו? הרס עצמי כבר אמרנו? אז מדוע אני עדיין עושה את זה, אתם שואלים? אל תלחצו, אני אענה. הסיבה לכך היא שאני עדיין מאמין במה שאני עושה. אז סבבה, יצא לי להשקיע בדייט יקר, קצת יותר יקר ממנת שווארמה, אבל הדייט הזה אף פעם לא נגמר, הוא נשאר... ונשאר... ונשאר...

...וכעת, מהי השורה הבאה?... והרי שאני כאן כדי לשעשע אתכם, לא? רגע... השכן הבנזונה גורר לי כאן רהיטים בין שתיים לארבע, אז איך לא אתעצבן, איך?!... ומי בכלל ישן בין שתיים לארבע?! הא, כן... הסופר, כי אם אני סופר... אני לא באמת עובד. זין! אני עובד הכי קשה. 24/7. כותב, משקיע, מכבס, תולה, מבשל ויוצא לעבוד בעבודה אמיתית, כזו שגם מכניסה כסף. זהו! זהו סוף הסיפור. דפקתי אתכם. שילמתם 69 ₪ עבור סיפור בן שלושה עשר עמודים. מדוע הוא עבה אתם שואלים? כי את שאר הדפים השארתי ריקים. זיינתי אתכם! בדיוק כמו כל התימנים. קצרים ועבים.

סוף