הן הם יודו

הקדמה

מאז אמצע המאה הקודמת, קהילות יהודיות שונות ומגוונות, תחילה בארצות הברית ולאחר מכן בישראל ובמקומות נוספים, התלבטו, דנו ואף יישמו נהגים שוויוניים בתפקידי הגברים והנשים בתפילת הציבור. קהילות רבות קיבלו עליהן דרגות שונות של שוויון, החל בקהילות שביטלו כליל כל פן מגדרי הנוגע לתפילת הציבור, דרך קהילות שהמשיכו לספור גברים בלבד למניין, בה בעת שנשים קוראות בהן בתורה בשווה, וכלה בקהילות שאימצו שילובים אחרים של נהגים שוויוניים חלקיים. חלקן התקדמו באופן הדרגתי אל עבר נוהג שוויוני. חלקן קבעו את הנהגים הללו בליווי גופים רבניים, וחלקן פעלו באופן עצמאי בהתאם להשקפות העולם שלהן, בין שנתנו לכך ביטוי בשפה הלכתית ובין שלאו. אף שנכתב רבות על הסוגיות ההלכתיות הנוגעות במניינים שוויוניים, יש עדיין צורך בבחינה מקיפה של הנושא, שתשאף להבין לעומק את החששות והלבטים שבבסיס העמדות השונות. בעיה זו נוגעת במיוחד לחברי קהילות עצמאיות ששמירת ההלכה חשובה להם, אך אינם מזוהים עם זרם מאורגן שיוכל לספק להם אמות מידה ברורות וסמכות רבנית להישען עליה, ומוכרחים לרדת לעומקן של הסוגיות ההלכתיות בעצמם. יתרה מכך, ליהודים רבים חשוב להגיע להבנה אישית יסודית ומעמיקה של חייהם ההלכתיים, וייטיב להם דיון נגיש, מעמיק ומקיף בנושא זה - נושא שאינו בהכרח מרכזי בשיח ההלכתי, אך משמעותי מאוד בחוויה הדתית האישית בזמננו.

השיטה וגבולות הדיון

ברצוננו לנתח באופן מקיף ומעמיק, שקוף ונגיש, את השאלות המרכזיות של מגדר ותפילה בציבור. נשתדל לסקור את המקורות הרלוונטיים לענייננו ולהציג גישות שונות להבנתם. לעולם נשאף להבין את העמדות השונות שנחשוף מתוך עולם המושגים שלהן, וננסה לנסח מהם ערכי היסוד שבבסיס הגישות השונות.

שני שיקולים מתודולוגיים כלליים מנחים אותנו. ראשית, כל תפיסה או עמדה המושתתת על קריאה קוהרנטית של המקורות ראויה להתייחסות רצינית ולהבנה בפני עצמה. אנו מנסים להימנע משלילת הלגיטימציה, הסמכות או אפשרות היישום של פסקי הלכה על סמך זהותם של מחבריהם או לפי המידה שבה הם התקבלו לאחר מכן. עמדתו של כל חכם ופוסק ראויה להתייחסות ויכולה להיות נתיב אפשרי בחשיבה על היישום הראוי של ההלכה בחיינו.

שנית, בחירה בררנית של פסקים במהלך דיון הלכתי אינה רק מגמתית, אלא שפעמים רבות אף אין בה מן החוכמה. כשם שחשוב להבין את העמדה של כל חכם, כך חשוב להבין את היסוד לעמדה שמנגד, במיוחד כאשר היא עמדה מקובלת שמשתקפת אצל רוב בני זמנו של הפוסק. דעות מיעוט עשויות להיות הכרחיות לצורך פתיחת שיח מחודש, אך אין להעדיף אותן במחיר אובדן חוכמת הרוב. באופן אידאלי, מהלך הלכתי הנשען על דעת מיעוט צריך להדגים כיצד השתנו תנאי המציאות באופן שיוביל לכך שעמדת המיעוט לשעבר הייתה זוכה לתמיכת הרוב בהווה.

שני העקרונות הללו נועדו להרבות חוכמה ולשקף שני מסרים שונים העולים מתוספתא עדויות (א, ד):

תוספתא, עדויות א, ד

לעולם הלכה כדברי המרובין. לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא לבטלן. ר' יהודה אומר: לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן.

באופן תיאורטי, אומר ר' יהודה, דעות יחיד שוות בערכן לשאר הדעות ויש ללמוד אותן ברצינות, משום שהן עשויות להיות נתיבים דתיים הכרחיים בזמן מאוחר יותר. אולם, הקול העיקרי והסתמי שבתוספתא מזכיר לנו כי צריך להשאיר את דעות המיעוט במקומן הראוי; הן נשקלו ונדחו. כשם שרוצים לשאוב השראה מנקודת המבט של דעת מיעוט, כך גם יש לתת את הדעת להתנגדותה של דעת הרבים, ולהסביר כיצד אותם רבים היו עשויים לראות את הדברים אחרת, אילו ראו זאת מתוך חוויה מאוחרת ושונה של אותו עניין.

כיוון שאנחנו מתמקדים ברעיונות, במושגים ובערכים, איננו מתיימרים לצטט כל מקור שעשוי להיות קשור לנושא. לעתים קרובות הסתפקנו בציטוט של כמה מקורות כדי להציג גישה בסיסית, בדגש מיוחד על מקורות קדומים שמניחים את היסודות ואת קווי המתאר לכל הדיונים המאוחרים להם. במקרים רבים בחנו מקורות שלדעתנו בעיקר חזרו על טיעונים קודמים, ובחרנו שלא להיכנס לדיון מעמיק יותר לגביהם. אנו מקדמים בברכה הערות והארות של קוראים וקוראות המבקשים להוסיף למסגרת הדיון שלנו שיטות אחרות שאולי לא שקלנו כראוי.

באשר לגבולות הדיון, נבחן שתי שאלות מרכזיות:

1. חשיבות המגדר בבחירת שליח ציבור לתפילה בציבור. סוגיית קריאת התורה נדונה באריכות במאמרים ובשו"תים אחרים; נסתמך על ספרות זו בעיסוקנו בסוגיה הכללית יותר של הובלת דברים הדורשים מניין של עשרה.

2. חשיבות המגדר בספירת המניין לתפילה בציבור ולדברים נוספים הדורשים מניין.

מטרותינו העיקריות בספר זה הן כדלהלן:

1. להבהיר ולתקן תפיסות שגויות שפעמים רבות מסיחות את הדעת מן העיקר ומעיבות על דיונים הקשורים לנושא;

2. להניח בסיס איתן להבנת ההשלכות ההלכתיות של מגוון השיטות הנוגעות למגדר ותפילה;

3. להציע דיון מאחד המסוגל לשפוך אור הן על נהגים שוויוניים והן על נהגים בלתי שוויוניים בתפילה, ולאפשר להולכים בשני הזרמים הנפרדים לחלוק דיון הלכתי משותף, על אף מסקנותיהם השונות הלכה למעשה.

ישנם נושאים רבים שבהם לא נעסוק, לא מפני שאינם חשובים, אלא כדי לשמור על המיקוד של דיוננו. הקבוצה הראשונה של נושאים אלו מתייחסת לדברים שהם בעלי אופי ממוגדר במקורות חז"ל, אלא שאין לכך השלכות מעשיות ליכולת של נשים להשתתף בהובלתם בימינו. למשל, במקורות נשים פטורות מקריאת שמע, ואינן יכולות להוציא גבר ידי חובה, בשל פער החיוב. אולם ברוב הקהילות בימינו המתפללים אינם יוצאים ידי חובת קריאת שמע על ידי שמיעה מפי שליח הציבור. אף בברכות שלפני קריאת שמע ולאחריהן אין שליח הציבור מוציא ידי חובה; בבתי כנסת רבים (אשכנזיים בעיקר) החזן קורא את רוב נוסח הברכות הללו בשקט ואומר בקול רק את סופה של הברכה כדי לסמן לקהל את קצב התפילה, באופן שאינו מאפשר להוציא אדם אחר ידי חובה. בדומה לכך, במקורות נשים פטורות מאמירת הלל. אולם, הדרך הרגילה לומר את ההלל בימינו היא שכל אחד ואחת מן הציבור קוראים את ההלל כולו בעצמם, ובכלל זה הברכה שלפניו. בשני המקרים, לא משנה מי משמש חזן. אכן כאשר תפילות כמו קריאת שמע והלל נאמרות באופן שמיועד לאפשר למתפללים בבית הכנסת לצאת ידי חובתם באמצעות אמירת הש"ץ, אי אפשר להסתמך על ש"ץ שפטור מן המצוות הללו כדי להוציא ידי חובה את החייבים בהן. רק תמורה הלכתית באשר למגדר וחיוב במצוות - שינוי שבו נדון בכמה מקומות - יוכל לשנות את פני הדיון בעניין מקומן של נשים בהובלתן.

נוסף על כך, לא נדון באופן שיטתי בשיקולים כלליים הנוגעים למיניות, המכוונים להפריד או לשלב בין גברים ובין נשים בהקשרים שונים. אלו נושאים חשובים ומרכזיים, והם עשויים להתבטא באופנים שונים מאוד בקהילות ובחברות שונות. אנו מאמינים שהדיון בספר זה נוגע לסוגים שונים של קהילות, והן עשויות ליישם אותו בדרכים שונות (למשל בסוגיית החינוך לתפילה בבתי ספר לבנות). לענייננו, השיקולים הנוגעים למיניות נוטים להיות כה גדולים ומעצבים עד שהם משתלטים על הדיון (אולי בצדק) ומעיבים על היכולת לדבר על ההבדלים בין חלקי התפילה השונים. אם עירוב בין גברים לנשים בחדר מייצר מצב בעייתי מבחינה מינית (בין בהקשר של קודש ובין בהקשר כללי יותר), יהיה צורך כללי בנוהל של הפרדה מגדרית. אם הֶקשרים מעורבים בקהילה מסוימת אינם מעלים חששות כאלה, ייתכן שהם אינם רלוונטיים עבורה. במקרה שהפרדה מגדרית רק מדגישה ומנכיחה את האווירה המינית במקום מקודש, היא עלולה להיות בעייתית בפני עצמה. במקרה שמתפללים ומתפללות מרגישים שמרחב תפילה משותף נושא אופי מיני בלתי ראוי, עליהם להימנע ממרחב תפילה שכזה. אלו שאלות וחששות חשובים, אך הם מצויים מעבר לגבולות הדיון הנוכחי. איננו נוקטים עמדה בשאלת ההפרדה הראויה בין גברים לנשים בקהילה; אף שאנו עוסקים באפשרות של שוויון מגדרי בתפילה ובספירה למניין, הדיון רלוונטי גם לקהילות שבהן נהוג או אף רצוי להתפלל תוך הפרדה מגדרית מלאה. אנו מאמינים שניתן לנהל שיחות נפרדות בעניין שוויון מגדרי מחד, והבחנה מגדרית מאידך. תקוותנו הגדולה היא שקוראיו וקוראותיו של הספר יסיימו את הקריאה לא רק עם ידע נוסף, אלא אף עם מחויבות רבה יותר לחוכמתה ולעושרה של ההלכה כמכלול.

חלק א

שליחוֹת ציבור
מגדר והובלת התפילה

שליח הציבור ממלא כמה תפקידים, ביניהם לסייע לקהילה לשמור על קצב אחיד. שני תפקידים חשובים במיוחד לקביעת ההתאמה של אדם לשמש ש"ץ:

1. הוצאת הקהל ידי חובה בכמה פנים של התפילה. אנו נתמקד בנושא זה בהקשר של חזרת הש"ץ בשחרית, במנחה, במוסף ובנעילה.

2. הובלת חלקי התפילה המכונים "דברים שבקדושה" - קדיש, ברכו (בשחרית ובערבית) וקדושה (בשחרית, במנחה, במוסף ובנעילה). חלקים אלו של התפילה נאמרים רק בנוכחות מניין.

נקדיש את היחידה הראשונה של דיוננו לניתוח מקומו של מגדר בביצוע שני התפקידים הללו.