משנתו של הטבע

זֶה הָיָה יוֹם אֲבִיבִי וְיָפֶה. מִבַּעַד לַחַלּוֹן רָאִיתִי אֶת הָעֵצִים רוֹקְדִים בָּרוּחַ, וּלְפֶתַע צִפּוֹר שֶׁעָפָה בַּשָּׁמַיִם מָשְׁכָה אֶת תְּשׂוּמַת לִבִּי.
"מָה זוֹ הַצִּפּוֹר הַזּוֹ?" שָׁאַלְתִּי אֶת אָבִי, וְהוּא עָנָה לִי, "זֶהוּ בַּז, הַבַּז דּוֹאֶה בַּשָּׁמַיִם וּמְחַפֵּשׂ אֹכֶל עַל הָאֲדָמָה. הוּא הַמָּהִיר מִבֵּין הָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים וּבַעַל יְכֹלֶת תְּעוּפָה אַדִּירָה."
"אֲנִי יוֹצֵא לִרְאוֹת אוֹתוֹ." אָמַרְתִּי, קָפַצְתִּי עַל רַגְלַי וְיָצָאתִי הַחוּצָה. הַבַּז הֵחֵל לָחוּג סְבִיבִי בְּמַעְגָּלִים, כְּאִלּוּ אוֹמֵר לִי, בּוֹא אִתִּי, וַאֲנִי בְּדַרְכִּי הִקְשַׁבְתִּי וּבְעִקְבוֹתָיו יָצָאתִי.
מֵעֵבֶר לַשָּׂדֶה הַמֻּכָּר לְפֶתַע רָאִיתִי עֵץ דֻּבְדְּבָן שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם בֶּעָבָר. הִתְקָרַבְתִּי וְהֻפְתַּעְתִּי כָּל כָּךְ עַד שֶׁכִּמְעַט צָעַקְתִּי. 
לְמַרְגְּלוֹת הָעֵץ גִּלִּיתִי מְעָרָה, וּבְתוֹכָהּ מַדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה.
בְּלִי לְהַסֵּס קָפַצְתִּי פְּנִימָה וְהִתְחַלְתִּי לָרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת, שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה מַדְרֵגוֹת צָרוֹת, 
בְּסוֹפָן דֶּלֶת עֵץ קְטַנָּה וּלְצִדֶּיהָ שְׁנֵי נֵרוֹת.