מקהלה הונגרית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מקהלה הונגרית
מכר
מאות
עותקים
מקהלה הונגרית
מכר
מאות
עותקים

מקהלה הונגרית

4 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

יגאל שוורץ

יגאל שוורץ (נולד ב-17 באוגוסט 1954) הוא פרופסור מן המניין לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז 2007 עובד גם כעורך ספרות בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.

בשנת 1985, לאחר שסיים את לימודי התואר השני, מונה לעורך בהוצאת כתר. בשנות ה-90 ערך עם צרויה שלו את כתב העת הספרותי "אפס שתיים", שפסק מלהופיע. בשנת 1998, מונה שוורץ לראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית. בשנת 2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. משנת 2007 משמש שוורץ כעורך בכיר בהוצאת כנרת, זמורה, דביר. 

שוורץ זכה בפרסים, במלגות ובמענקי מחקר רבים: פרס דב סדן (1989); מלגת מחקר מיד יצחק בן-צבי (1990); פרס קרן הזיכרון לתרבות יהודית (1990, 1991); מלגת פוסט-דוקטורט באחוזת ירנטון (Yarnton Manor) בקיימברידג׳ (1991-1990); מלגת קרן יגאל אלון (1993-1991); פרס קרן לובין (1996); פרס צ׳רלס וולפסון (1997); פרס האקדמיה ללשון העברית על-שם ג׳ייקוב ארלנד (1998); מענקי מחקר מקרן סקירבול (2009-2003); מענקי מחקר מקרן קיסריה, אדמונד בנימין דה רוטשילד (2009-2003;  2014-2003); מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדעים (2008-2004; 2021-2017); פרס שרת החינוך לספר מופת על ספרו ״מה שרואים מכאן״ (תשס״ה); פרס הנשיאה על הישגים מדעיים יוצאי דופן, אוניברסיטת בן-גוריון; פרס ס. יזהר על ספרו ״אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד״ (2015).

מספריו:
לחיות כדי לחיות: אהרון ראובני - מונוגרפיה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1993.
קינת היחיד ונצח השבט: אהרן אפלפלד - תמונת עולם. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1996.
מה שרואים מכאן: סוגיות בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה. אור יהודה: דביר, 2005
הידעת את הארץ שם הלימון פורח: הנדסת האדם ומחשבת המרחב בספרות העברית החדשה, דביר 2007.
מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר 2009.
ממה באמת עשוי הירח, יחד עם זהר שוורץ, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, מאי 2010.
זמר נוגה של עמוס עוז - פולחן הסופר ודת המדינה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011
אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014.
מקוננת במכנסי נמר: אמנות הסיפור של צרויה שלו (יחד עם שי צור ונופר רשקס), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2017.
מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2020.
למה לחתול יש מגפיים? קריאה במעשיית החיות של שארל פרו, ירושלים ותל אביב: מאגנס ומכללת לוינסקי, 2021.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/muah5zm7

תקציר

אח ואחות גדלים בבית קטן ומבודָד בלב פרדס משוגע בישראל של שנות החמישים...

פעם, לפני שנים, סיפר יגאל שוורץ את הסיפור הזה, סיפור ילדותו, לרות אלמוג, שכתבה בעקבותיו את יצירתה הבלתי נשכחת "גמדים על הפיז'מה". כעת, מקץ עשרים שנה, נוטל לידיו שוורץ את היצירה של אלמוג, ומתוך קריאה מחודשת בה יוצא לחפש שוב את סיפורו שלו.

מקהלה הונגרית - שנכתב בשני חדרים לסירוגין, בבודפשט ובנווה שלום, בארבעה חודשים בלבד, כמתוך דיבוק - הוא ספר שלא דומה לשום דבר אחר שנכתב פה. הוא וידוי מהמם. הוא סיאנס מוּטרף ש"מדוֹבב" הורים ואחות שהלכו לעולמם זה מכבר; העלאת זיכרונות בְּאוב–הדמיון עם סימפוניה ווֹקאלית שבודה אמת נצחית, אם יש דבר כזה. הוא ממוּאָר מופלא ביופיו, אגדה, מיתולוגיה ארצית. ובו בזמן הוא אף לא אחד מאלה. רק כולם ביחד. מהופכים על ראשם. הילה בלום 

צרויה שלו: "מקהלה ספרותית מדהימה בעוצמתה, המשלבת את קולות החיים והמתים, את הילדות הישראלית בילדות אירופית, את הסיפור האישי של אח ואחות שאיש לא הגן עליהם מפני הוריהם שורדי השואה בסיפור הכללי של ילדי שנות החמישים של המאה הקודמת. יצירה עזה ומזעזעת, עמוקה ונועזת."

בלהה בן–אליהו: "יצירת מופת מטלטלת שבה חיים וספרות נפגשים באופן שיש בו ביטוי עז ומכמיר לב לכוחה המחיה והמתקן של ה'קריאה'. בכישרון, בחוכמה ובאומץ נדירים מתוארים כאן מחוזות פנימיים וחיצוניים, שנמזגים בהם כאב וצער ויופי וכעס ואשמה, ואולי מעל לכול כבוד עמוק למלֵאוּת חייהם של אלה שאינם כאן עוד."

חיים באר: "כמו בוגנוויליה סגולה הנכרכת מסביב לברוש ותיק ויוצרת אגב כך מראה רב–הוד, כך משתרגת המקהלה ההונגרית של שוורץ מסביב לגמדים על הפיז'מה של אלמוג ובוראת יצירת מופת מופלאה שהיא בה בעת וידוי חושפני ואמיץ המביא אותנו אל מעמקי נשמתו של המספר, 'שיעור לדוגמה' בסוגיית אמת ובדיה בספרות וסיפור חד-פעמי ורב-עוצמה הכתוב באהבה וביושר הראויים להערצה."

רוני סומק: "מקהלה הונגרית הוא ספר שובר הרמוניה, מיתרי הגרון של הגיבורים הם חוטי תיל. הדקירה הופכת לבלוז והמחבר מחליף את שרביט המנצחים בתת–מקלע. אלמוג ושוורץ משחקים פינג–פונג שהכללים בו משתנים בלי הרף, ומאיה–נעמי הופכת את הקרב הזה לקרב של אבירים..." 

פרק ראשון

פרק ראשון: א. הסיפור בכלל עוד לא מתחיל

 

 

לפני שלושים שנה, כמעט, בחורף של 1985, פגשתי לראשונה את רות אלמוג. באותם ימים התחלתי לשמש כעורך הסיפורת העברית של הוצאת הספרים "כתר", ואחת המשימות הראשונות שהצבתי לעצמי היתה לקבל לידי כתב יד של הסופרת, שנתפסה בעיני, כבר אז, כסופרת הישראלית החשובה ביותר. תחילה היה לי העונג לשמש כעורך של הקובץ נשים (1986), ובמהלך שנתיים מרתקות, גם של הרומן המונומנטלי שורשי אוויר (1987).

רות ואני נעשינו במהירות ידידי נפש. בפגישות שלנו דיברנו הרבה על עניינים ספרותיים, חשובים ופחות חשובים, אבל גם, ולא פחות מכך, על עניינים אישיים. כך קרה שסיפרתי לה פרקים מימי ילדותי, שעליהם לא הרביתי לדבר עם אנשים אחרים, לרבות הקרובים לי ביותר. בשלב כלשהו רות ביקשה את רשותי לחבר סיפור שיתבסס על קטעי הזיכרונות האלה, ואני, גאה ונרגש, הסכמתי מיד. התוצאה היתה הסיפור המטלטל "גמדים על הפיז'מה" שנכלל בקובץ תיקון אמנותי (1993), שאף אותו היתה לי הזכות לערוך.

אחת לכמה חודשים, במהלך כל השנים שעברו מאז שהסיפור ההוא ראה אור עולם, עלה בי החשק להתיישב מולו ו"לפתוח" אותו. לפרש אותו, ובה בעת לספר את סיפורו של הילד ההוא, שהייתי אני.

הסיפור הזה התבשל בי אט־אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם, במשך חודשיים, ואחר כך במהלך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים עשר ואפילו שתים־עשרה שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי, ובתוכה שיבצתי גם רסיסים מ"גרסאותיהם" של אבי, אמי ואחותי, שאמנם נמצאים משכבר בעולם אחר, שלשוכנים בו שמורה זכות השתיקה, אך, כפי שתראו, אֵי־פה אֵי־שם, הם "מוותרים" על הזכות הזאת ומתפרצים לסיפור דרך קולו של המספר, קולי, ולא תמיד, אומר מיד, לשביעות רצוני.

יגאל שוורץ

יגאל שוורץ (נולד ב-17 באוגוסט 1954) הוא פרופסור מן המניין לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מאז 2007 עובד גם כעורך ספרות בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר.

בשנת 1985, לאחר שסיים את לימודי התואר השני, מונה לעורך בהוצאת כתר. בשנות ה-90 ערך עם צרויה שלו את כתב העת הספרותי "אפס שתיים", שפסק מלהופיע. בשנת 1998, מונה שוורץ לראש החוג לספרות באוניברסיטה העברית. בשנת 2000 עבר למחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. משנת 2007 משמש שוורץ כעורך בכיר בהוצאת כנרת, זמורה, דביר. 

שוורץ זכה בפרסים, במלגות ובמענקי מחקר רבים: פרס דב סדן (1989); מלגת מחקר מיד יצחק בן-צבי (1990); פרס קרן הזיכרון לתרבות יהודית (1990, 1991); מלגת פוסט-דוקטורט באחוזת ירנטון (Yarnton Manor) בקיימברידג׳ (1991-1990); מלגת קרן יגאל אלון (1993-1991); פרס קרן לובין (1996); פרס צ׳רלס וולפסון (1997); פרס האקדמיה ללשון העברית על-שם ג׳ייקוב ארלנד (1998); מענקי מחקר מקרן סקירבול (2009-2003); מענקי מחקר מקרן קיסריה, אדמונד בנימין דה רוטשילד (2009-2003;  2014-2003); מענקי מחקר מהקרן הלאומית למדעים (2008-2004; 2021-2017); פרס שרת החינוך לספר מופת על ספרו ״מה שרואים מכאן״ (תשס״ה); פרס הנשיאה על הישגים מדעיים יוצאי דופן, אוניברסיטת בן-גוריון; פרס ס. יזהר על ספרו ״אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד״ (2015).

מספריו:
לחיות כדי לחיות: אהרון ראובני - מונוגרפיה. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 1993.
קינת היחיד ונצח השבט: אהרן אפלפלד - תמונת עולם. ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1996.
מה שרואים מכאן: סוגיות בהיסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה. אור יהודה: דביר, 2005
הידעת את הארץ שם הלימון פורח: הנדסת האדם ומחשבת המרחב בספרות העברית החדשה, דביר 2007.
מאמין בלי כנסייה: ארבע מסות על אהרן אפלפלד, דביר 2009.
ממה באמת עשוי הירח, יחד עם זהר שוורץ, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, מאי 2010.
זמר נוגה של עמוס עוז - פולחן הסופר ודת המדינה, כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2011
אמנות הסיפור של אהרן אפלפלד, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / כנרת, זמורה-ביתן, דביר, 2014.
מקוננת במכנסי נמר: אמנות הסיפור של צרויה שלו (יחד עם שי צור ונופר רשקס), אוניברסיטת בן-גוריון בנגב / ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2017.
מכאן ומכאן: מסות ומאמרים על ספרות ישראלית, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2020.
למה לחתול יש מגפיים? קריאה במעשיית החיות של שארל פרו, ירושלים ותל אביב: מאגנס ומכללת לוינסקי, 2021.

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/muah5zm7

עוד על הספר

מקהלה הונגרית יגאל שוורץ

פרק ראשון: א. הסיפור בכלל עוד לא מתחיל

 

 

לפני שלושים שנה, כמעט, בחורף של 1985, פגשתי לראשונה את רות אלמוג. באותם ימים התחלתי לשמש כעורך הסיפורת העברית של הוצאת הספרים "כתר", ואחת המשימות הראשונות שהצבתי לעצמי היתה לקבל לידי כתב יד של הסופרת, שנתפסה בעיני, כבר אז, כסופרת הישראלית החשובה ביותר. תחילה היה לי העונג לשמש כעורך של הקובץ נשים (1986), ובמהלך שנתיים מרתקות, גם של הרומן המונומנטלי שורשי אוויר (1987).

רות ואני נעשינו במהירות ידידי נפש. בפגישות שלנו דיברנו הרבה על עניינים ספרותיים, חשובים ופחות חשובים, אבל גם, ולא פחות מכך, על עניינים אישיים. כך קרה שסיפרתי לה פרקים מימי ילדותי, שעליהם לא הרביתי לדבר עם אנשים אחרים, לרבות הקרובים לי ביותר. בשלב כלשהו רות ביקשה את רשותי לחבר סיפור שיתבסס על קטעי הזיכרונות האלה, ואני, גאה ונרגש, הסכמתי מיד. התוצאה היתה הסיפור המטלטל "גמדים על הפיז'מה" שנכלל בקובץ תיקון אמנותי (1993), שאף אותו היתה לי הזכות לערוך.

אחת לכמה חודשים, במהלך כל השנים שעברו מאז שהסיפור ההוא ראה אור עולם, עלה בי החשק להתיישב מולו ו"לפתוח" אותו. לפרש אותו, ובה בעת לספר את סיפורו של הילד ההוא, שהייתי אני.

הסיפור הזה התבשל בי אט־אט, עד שבקיץ האחרון החלטתי לעשות מעשה. נסעתי לבודפשט, עיר ילדותה ונעוריה המוקדמים של אמי, ושם, במשך חודשיים, ואחר כך במהלך חודשיים נוספים בארץ, כתבתי, בשטף מטורף, לפעמים עשר ואפילו שתים־עשרה שעות ביום, את הגרסה שלי לגרסה של אלמוג לסיפור שלי, ובתוכה שיבצתי גם רסיסים מ"גרסאותיהם" של אבי, אמי ואחותי, שאמנם נמצאים משכבר בעולם אחר, שלשוכנים בו שמורה זכות השתיקה, אך, כפי שתראו, אֵי־פה אֵי־שם, הם "מוותרים" על הזכות הזאת ומתפרצים לסיפור דרך קולו של המספר, קולי, ולא תמיד, אומר מיד, לשביעות רצוני.