ביטויים, פתגמים ומורשת פרסית

דבר המחברת

שמי שרה אברהמי.

ילידת ישראל בשנת 1951.

נולדתי לתוך מעברת האוהלים קסטינה, היא קריית מלאכי.

הוריי היו יוצאי איראן שעלו ארצה בשנת 1951, למדינה בתחילת דרכה. הייתה זו ארץ לא זרועה, ענייה, שקיבלה פליטי שואה, אודים מוצלים מאש ואשר היה בה קיבוץ גלויות, ערב־רב של עולים מכל קצוות תבל.

בגיל שש עברנו לדרום תל־אביב, לשכונת התקווה.

אט־אט השתפר מצבנו הכלכלי, ודאגנו שיהיו לנו פטיפון ותקליטים. הם היו משמעותיים לחיינו כי הם חיברו אותנו למוזיקה הפרסית, שהייתה חלק מההווי הביתי והמשפחתי שלנו.

ברבות הזמן סיימתי את לימודיי בסמינר תלפיות בתל־אביב. אני אם לחמישה.

בן הזקונים שלי, אלון אברהמי ז"ל. היה חובש קרבי בגדוד שמשון. הוא נפל בנצרים שברצועת עזה.

בחלוף השנים חששתי כי היופי התרבותי שאליו צמחתי וממנו ספגתי את עולמי הפנימי ילך ויתמוסס. לכן הקמתי בפייסבוק את קבוצת "המורשת הפרסית". מה גדולה הייתה הפתעתי כי עוד ועוד אנשים הצטרפו לקבוצה וביקשו ממני להוסיף רשומות, להמשיך ולספר את הידוע להם מקורות יהודי איראן.

וכך עשיתי. הספר שלפניכם מבקש לשמר את המידע שעל ברכיו גדלנו. הוא מבקש לטפח את המורשת הפרסית, המורשת הלשונית, המורשת התרבותית, המורשת הביתית והמשפחתית.

פתח דבר לשער הראשון

בחרתי להקדיש את השער הראשון ואת מרב ספרי לגווני השפה הפרסית.

בעיניי לשון היא שיקוף תפיסה פילוסופית, מחשבה, חוכמת חיים, טרמינולוגיה, הוויית חיים.

ומאחר שהשימוש בשפה הפרסית הולך ונשכח, רציתי להנציח את היופי והייחוד של פתגמיה, אוצר הלשון שבה, ביטוייה ומטבעות הלשון שלה.

לכל צימוק יש מקל בישבן

״הר קשמשי יה צ"וב תו קונש הסט."

פירוש הביטוי הוא: לכל צימוק יש מקל בישבן.

באספהנית אומרים: "הר קשמשי, יה סוק תו קינושדארו."

המילה "סוק" פירושה קוץ. הביטוי מכוון לכך שבכל דבר המעורר את הנאתנו עלולה להסתתר בעיה שתגרום לצרות.

הצימוק, כידוע, הוא ענב מיובש בתנאי חום מבוקר. הוא נחשב למאכל תאווה, והוא מופיע בטעמים, בגדלים ובגוונים שונים — בורדו, חום, צהוב ירוק כהה וירוק בהיר — הוא משמש גם לבישול ולמילוי. זהו פרי נחשק ויפה.

הביטוי מכוון אותנו להביט בצימוק ולהבחין כי יש קוץ בישבנו, הגבעול המיובש שהפריד אותו מאשכול הענבים שלו.

כלומר, הצימוק היפהפה, פרי התאווה, איננו מושלם, יש בו פגם. בעברית אנחנו מכירים את הביטוי "אליה וקוץ בה".

ובהשאלה לבני אדם אנחנו למדים שגם אדם שנראה יפה, מרשים, מושך, כליל השלמות, יש בו קוץ, פגם סמוי, כאב, מועקה, מצוקה נפשית או פיזית הנמצאים בתוכו ומציקים ומכאיבים לו.

לכל אדם מגרעת. האחד דברן והאחר גרגרן, האחד פחדן והאחר קפדן, האחד חשדן והאחר חנפן או פלרטטן, נהנתן או שרלטן. אדם יכול להיות חמסן, כעסן או נרגן, והאחר יכול להיות בטלן, נצלן, שתיין, ביישן או בזבזן. אך בכל אדם, מוכשר ונעים הליכות ככל שיהיה, טמונה מגרעת החבויה בו.

שתלו במצחו עשרה עקרבים

אחת האמרות החשובות היא דווקא זו שפחות נפוצה ולכן היא הולכת ונשכחת.

"אנגר דהתה עק'ראב תו פישוניש כשתאן". פירושה: שתלו במצחו עשרה עקרבים.

זוהי אמרה קשה, שהרי העקרב הוא סמל שלילי.

המשפט נאמר על אנשים המתהלכים בפנים חמוצות. אלה המאוכזבים תמידית, החשים מקופחים, אלה ה"מקטרים", וגם אלה שנוהגים לדבר רק על מכאובים ואי־נעימויות אחרות.

אנשים כאלה לרוב מרחיקים מהם חברים ומעוררים חוסר סימפטיה סביבם.

הייתי רוצה שפחות אנשים יאופיינו באמרה המרירה הזו. שיותר אנשים יראו את חצי הכוס המלאה, יתמלאו באופטימיות ובתקווה לטוב. שיותר אנשים יחייכו, יהיו חביבים יותר, חברותיים יותר.

חשוב מאוד שאנשים ישקלו את דבריהם, שיהיו פחות בוטים ונירגנים.

וכשכך יהיה, נזכה לברכה: "תבורכו משמיים."

ובפרסית: "נא שוקרי נא באשה."

כינוי גנאי — "אוכל חינם"

״מופט חור" פירושו אוכל חינם.

במובן הפשוט מדובר באדם המחפש היכן יוכל לאכול מכל הבא ליד, מבלי שארוחתו תעלה לו כסף.

והכוונה היא לסוג של נצלנות הנובע מקמצנות.

ביטוי המשך לכוונה זו הוא: "מופט בשה, קופט בשה, גולולה ג'ופט ג'ופט בשה״.

משמעותו של הביטוי היא העיקר שיהיה חינם, גם כאשר מדובר ב־קופט, שזו מחלה רעה או ב־גולולה, שזהו כדור ירי, ובין אם מדובר ב־ג'ופט בושה.

הביטוי הזה קשה במיוחד שכן הוא טוען שהאדם מעוניין בכל דבר ובלבד שיהיה בחינם, אף אם דבר זה מחליא או סופני. העיקר שלא יהיה כרוך בתשלום.

הביטוי משקף לעג מר. הוא מוקצן ומצביע על הנטייה המוגזמת להשיג כל דבר ללא מתן תמורה.

הביטוי מכוון לכך כי יש לטפח שיקול דעת, הרהור נבון, חשבון נפש, באשר ליצר קבלת המתנות, וכי עלינו להיות מודעים עד היכן הוא עלול להוביל את האדם.