בגוב האריות

במקום הקדמה

הסנטור ג'ו ליברמן:
"בחמש שנותיו כשגריר ישראל באו"ם הפתיע דני דנון את מבקריו והוכיח שוב ושוב שישראל יכולה להצליח אפילו במקומות הקשים ביותר. ספרו החדש, 'בגוב האריות', מתאר את האתגרים שאיתם התמודד ואת השיטות המקוריות שבהן השתמש כדי לקדם את האינטרסים של ישראל ולהציג את האמת על ישראל בפני העולם באו"ם. הספר מרתק, מלא תובנות ומעודד".

עלי ולשי, מגיש בערוץ MSNBC:
"דני דנון ואני חלוקים בנושאים רבים הנוגעים לישראל, אבל שנינו דוגלים בשיג ושיח פעיל. בספרו 'בגוב האריות' הוא מבטא בפרוטרוט את האופן שבו הוא רואה את דרכה של ישראל לעתיד. הספר ראוי לבחינה ולדיון, שמהם דנון לא נרתע מעולם".

מרק־אנדרה בלנשרד, לשעבר שגריר קנדה באו"ם:
"'בגוב האריות' הוא ספר מרתק, הבוחן את האופן שבו מיזמים בינלאומיים נרקמים מאחורי דלתיים סגורות, ועד כמה מערכות יחסים אישיות הן המפתח להצלחתו של כל דיפלומט. השגריר דני דנון מוכיח כי בעזרת נחישות, חוכמה וקסם אישי אפילו ישראל יכולה להצליח במקום מאתגר כמו האו"ם".

גורדון רוברטסון, נשיא CBN:
"תהיתם פעם מדוע האו"ם מקדיש לישראל הקטנטנה זמן רב יותר מאשר לכל מדינה אחרת בעולם? השגריר הישראלי באו"ם, דני דנון, נותן את התשובה לכך בספרו החדש. במקום להרגיש תסכול וזעם, השגריר דנון בחר להביא צלילות מוסרית היישר לאולם העצרת הכללית של האו"ם. 'בגוב האריות' הוא קול נוקב ומשכנע, קריאת חובה לכל מי שרוצה להבין את תפקידה הייחודי של ישראל באו"ם ובעולם כיום".

דיוויד האריס, יו"ר הוועד היהודי־אמריקאי:
"בסיפור חייו המרתק, ששיאו בחמש שנותיו כשגריר ישראל באו"ם, אנחנו לומדים מפיו של דני דנון על ישראל כמדינה יוצאת מגדר הרגיל - ועליו עצמו כישראלי גאה ומספר סיפורים מחונן".

מבוא

ידידה נאמנה בים של אויבים

מאת ניקי היילי, לשעבר שגרירת ארה"ב לאו"ם
ומועמדת לנשיאות ארה"ב

ארגון האו"ם אינו מיועד לרכי הלבב. רודנים, רוצחים וגנבים מגנים בו את ארצות הברית ואת בעלות בריתה, ובאותה נשימה תובעים מאיתנו לכסות את הוצאותיהם. הזכות הגדולה ביותר בחיי היתה לשנות מעט את המצב כשגרירת ארצות הברית, ולעונג היה לי לעשות זאת לצדו של חברי, השגריר דני דנון.

פגשתי את דני מיד כשהגעתי לאו"ם - וזה לא היה עניין של מה בכך. סדר הפגישות המקובל של שגרירי ארצות הברית הוא לקיים את פגישותיהם הראשונות עם חברות מועצת הביטחון, כולל רוסיה וסין הקומוניסטית. אבל אני רציתי לתת קדימות לישראל - חברתנו - לפני אויבינו. הסיבה היתה פשוטה: חודש לפני כן הפקירה ארצות הברית את ישראל באו"ם. הממשל הקודם נמנע בהצבעה שגינתה את ההתנחלויות הישראליות, ואִפשר בכך את קבלת ההחלטה המוטה והצבועה. רציתי שישראל תדע שארצות הברית שבה לתמוך בה.

ברור היה מהרגע הראשון שבין דני לביני תתקיים מערכת יחסים מקצועית ומעולה. אנחנו מאמינים באותם ערכים, כולל הנכונות של כל אחד מאיתנו להגן על ארצו. אנחנו שותפים בספקנות שלנו לגבי האו"ם, ומכירים בכך שכפות המאזניים נוטות נגד העקרונות היקרים ללבנו. דני ואני ידענו שעלינו להילחם, להיאבק בכל הכוח, כדי להגיע תמיד לתוצאה חיובית כלשהי.

בפגישה הראשונה בינינו דיברנו ארוכות על ההימנעות האמריקאית האיומה ההיא. בכל פעם שאני חושבת על ההצבעה ההיא אני לא זוכרת רק את התוצאה המביכה, שאותה היתה צריכה אמריקה למנוע. אני זוכרת גם את קול מחיאות הכפיים של שגרירי המדינות האחרות, ואת דני יושב שם לבדו באולם מלא אויבים ופחדנים. אחד הדברים הראשונים שאמרתי לו היה זה - כל עוד אני שגרירה, יש לישראל ידידה במועצת הביטחון - ואמריקה לא תשוב להימנע עוד בהצבעות נגד ישראל.

היו לי הזדמנויות רבות להוכיח את דברי, אבל ההזדמנות הגדולה ביותר נפלה לידי פחות משנה אחרי שנכנסתי לתפקידי. השנה היתה 2017, וארצות הברית קיבלה סוף־סוף את ההחלטה להעביר את שגרירותה לירושלים, החלטה שהיתה צריכה להתקבל זה מכבר. התגובה באו"ם היתה צפויה. מדינה אחר מדינה, הן התייצבו למתוח ביקורת עלינו ועל ישראל. בזו אחר זו הצביעו 14 המדינות האחרות במועצת הביטחון בעד ההצעה לגנות את פעולתה זו של ארצות הברית, וכתוצאה מכך, כמובן, גם את בעלת בריתנו, ישראל. אבל ההצעה שהועלתה במועצה נכשלה בזכות הטלת וטו שלי. זאת היתה אחת ההצבעות הקלות והטובות ביותר בחיי.

דני ואני עבדנו יחדיו בצמידות לקראת אותה הצבעה. פעלנו בתיאום גם כאשר נושא העברת השגרירות עלה בעצרת הכללית. מאמצינו השתלמו. בדרך כלל הצבעה הנוגעת לישראל מסתיימת כאשר עשרה אחוזים מהעולם, לכל היותר, הם לצדה. הפעם תמכו בנו כשליש מהמדינות. בעולם המזוהם של האו"ם זה ניצחון גדול - ודני דנון עזר לחולל אותו.

שיתוף הפעולה בינינו הוביל לניצחונות משותפים רבים של ארצות הברית וישראל. עבדנו יחדיו לגיוס התנגדות לאיראן ולהסכם הגרעין הכושל עמה, לשכנוע מדינות ערב להתחיל להעביר יותר סיוע כספי לפלסטינים, לקידום החלטה שהכירה בחמאס כארגון טרור ולגינוי האנטישמיות הבוטה, המאפיינת חלק גדול מעבודתו של האו"ם.

אחד ממוקדי העשייה המשותפים הגדולים ביותר שלנו היה הרפורמה של מועצת האו"ם לזכויות האדם. הארגון בעל השם האבסורדי פועל כבר שנים מתוך אג'נדה אנטי־ישראלית מובהקת; הוא חוסך את שבט הביקורת שלו ממפירי זכויות האדם, ולעומת זאת תוקף שלטון דמוקרטי שההגנה על החירות היא לחם חוקו. בתוך זמן קצר התברר כי המועצה אינה מתכוונת לשנות את דרכיה, למרות רמות הכיעור והצביעות הגדולות שבה. בשל כך ישראל ניתקה כל קשר איתה, וארצות הברית פרשה ממנה לחלוטין.

השותפות שלי עם דני הובילה לשלל דברים טובים, ולאורך הדרך צמחה בינינו חברות קרובה, המשקפת את הקשר החזק שבין שתי מולדותינו. מבחינתי, הידידות שלי עם דני דנון היתה אחת התוצאות הטובות ביותר של תקופתי באו"ם. למדתי ממנו הרבה על ישראל, על עמה ועל מסורותיה. נסעתי איתו לישראל והצטרפתי אליו לסיור במסוק מעל הארץ. הוא הראה לי ממעוף הציפור פרספקטיבה חדשה על המאבק לקיום של ישראל. יכולנו לראות למעשה את הארץ כולה, שבחלקה הצר ביותר רוחבה כ-14 קילומטרים בלבד.

בנדיבותם הרבה, דני ואשתו טלי אירחו אותי ואת בעלי מייקל לסעודת שבת. דיברנו במשך שעות על ההיסטוריה של ישראל, כולל על הסכנות הניצבות בפניה ועל אומץ לבם של אזרחיה - אומץ אשר בזכותו הצליחה ישראל לצאת תמיד ממשברים כשהיא חזקה יותר. הדברים הבהירו לי פעם נוספת מדוע דני עושה את מה שהוא עושה באו"ם. לא תחושת חובה בלבד דוחקת בו לשרת את ארצו. מה שמניע אותו הוא אהבת הארץ, וכל עוד נשמה באפו הוא ישתדל בכל מאודו לשמור על ביטחונה של ישראל.

אין ספק - ישראל חזקה יותר ובטוחה יותר הודות למנהיגותו ולפועלו של דני. כאשר אני נזכרת בתקופתי באו"ם אני שמחה על הזכות שנפלה בחלקי בשיתוף הפעולה ההדוק שהיה לי איתו. אבל אני גם יודעת שעבודתנו לא הסתיימה, כלל וכלל לא - והספר הזה הוא עדות למחויבות העמוקה של דני לקדם את ישראל הלאה. הן האיומים על ישראל והן ההזדמנויות הפתוחות בפניה גדלים והולכים, והברית שלה עם ארצות הברית של אמריקה יקרה יותר מאי־פעם לשתי המדינות גם יחד. דני דנון ואני מילאנו את חלקנו באו"ם לחיזוק הקשר בין מדינותינו. נמשיך לבנות גם בעתיד על היסודות המוצקים הללו.

פרק 1

חשיבותה של ישראל חזקה

כאשר התחלתי לחשוב על כתיבת הספר הזה התנהלה מערכת הבחירות של 2020 בארצות הברית, וגם בישראל. היו כמה נעלמים פוליטיים וחברתיים הן מבחינת העם האמריקאי והן מבחינת אזרחי ישראל. שתי המדינות, והעולם כולו, עמדו בפני אירוע חסר תקדים: מגפה כלל־עולמית שהפתיעה את רובנו. כאשר הקורונה החלה להשפיע על העולם סביבי גרתי עדיין בניו יורק, וזאת בשל עבודתי באו"ם. הייתי סמוך ובטוח שארצי תהיה בחזית המחקר המדעי, בפיתוח החיסונים והטכנולוגיה, בהוראה מרחוק, בניהול הבריאות ומערכות הביטחון, כולם היבטים חיוניים בעולם שאחרי הקורונה. לא טעיתי.

התברר לי שחיוני יותר מאי־פעם לנסח את החזון שלי למדינה חזקה. "בגוב האריות" הוא התוצאה של המאמץ הזה. אנחנו ארץ קטנטנה, אבל רבת עוצמה. כמו כל מדינה אחרת, יש לנו זכות להגנה עצמית. יש לנו גם מחויבות להמשיך לתפקד כדמוקרטיה חזקה בסביבה רבת אתגרים.

בספר הזה תמצאו תיאור בלי כחל ושרק של החוויות שעברו עלי במהלך חמש השנים שבהן מילאתי את תפקידי באו"ם ובתחומים אחרים של השירות הציבורי, עד כמה שהן נוגעות לעתיד ישראל ולביטחונה. לא אסתיר ולא אצנזר את מה שראיתי, שמעתי ועשיתי. בחשיפת הדברים אני מבקש להראות מה אפשר וצריך לעשות למען עתידה של ישראל. זאת מפת הדרכים שלי לעבודה הקשה והמתמשכת שעלינו לעשות כדי להבטיח את ביטחונה ואת עוצמתה של מדינתנו הקטנטנה בסביבתה הקשוחה. אני אמנם כותב על נקודות השיא והרגעים ההיסטוריים שהגיעו לכותרות, אבל רוב הישגַי נעשו מאחורי הקלעים - בשקט, בצנעה, בלי תרועות או אזכורים רבים באמצעי התקשורת הבינלאומיים. העבודה למען חוזקה וביטחונה של המדינה נעשית בשילוב של פעולות רבות, גדולות וקטנות.

אני מאמין שעקרונותי בתחומי המערכה הגלובלית, הדיפלומטיה ומדיניות החוץ, המפורטים בספר שלפניכם, ינחו את ישראל לכיוון חיובי בעתיד. אני מציג את ניסיוני בקווי החזית של ייצוג מדינת ישראל במשך עשרות שנים למען חיזוק מעמדה של ישראל, כולל חמש שנים אינטנסיביות באו"ם. אני משתף אתכם, הקוראות והקוראים, ברגעי הגאווה וההצלחה, אבל גם באכזבות ובהשפלות שרק הגבירו את נחישותי.

כניסתי לאו"ם בשלב מוקדם בקריירה שלי נחשבה לבלתי שגרתית. רבים מקודמי הגיעו לאו"ם בסוף הקריירות הפוליטיות או הדיפלומטיות שלהם. לא כך היה הדבר עבורי. באתי לניו יורק כדי לעבוד קשה ולהוביל שינוי. רציתי להציג את הנתיב שאני רואה לנכון לצורך ביצור מעמדה של ישראל על המפה העולמית. האו"ם סיפק לי את האמצעי לעשות זאת, ואני אסיר תודה על כך. אני מוכיח בספר כי החזון שלי לישראל חזקה הוא חזון נכון, וכי אפשר להגשימו בדרך של מחויבות ואמונה.

המסע מתחיל

הקמת ממשלת קואליציה, שבה מסכימות מפלגות משלל קצוות הקשת הפוליטית להתאחד ולשתף פעולה, היא תהליך מורכב ולעתים גם ממושך. כך היה ב-2015, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו ניהל במשך כמה שבועות משא ומתן לגיבוש רוב בכנסת. לאחר מכן היה עליו להחליט לבדו את מי מאנשי הליכוד ימנה למשרות השרים הבכירות. כאשר אדם נכנס למשרד ראש הממשלה כדי לדון בתפקידו העתידי, המתח עולה מן הסתם. אתה אולי מגיע עם שאיפות מסוימות, אבל אתה לא ממש יודע איך יתגלגלו העניינים. לראש הממשלה מטרות משלו, ומטבע הדברים הן לא בהכרח זהות לשלך.

זאת לא היתה הפעם הראשונה שהייתי במצב הזה מול ראש הממשלה נתניהו; למעשה, זו היתה הפעם השלישית. בפעם הראשונה, כשנבחרתי לכנסת ב-2009, לא היו לי ציפיות להיות שר בממשלה. הייתי רק בן 38, גיל צעיר יחסית לחבר כנסת, כאשר התמניתי לסגן היושב ראש. כעבור ארבע שנים, משצברתי ניסיון בממשלה ובפוליטיקה, הייתי גם פופולרי מאוד במפלגה. כתוצאה מכך הגעתי לחמישייה הראשונה בפריימריז של הליכוד, עדות לכך שמצביעיו רוצים לראות אותי בעמדת מנהיגות.

בפגישה ההיא אמר לי ראש הממשלה כי למרות הפופולריות שלי הוא לא יכול למנות אותי לשר, כי חברי מפלגה ותיקים יותר יכעסו אם אוצנח מעליהם. לא קיבלתי את ההסבר, והזכרתי לו שכאשר הוא נבחר ליו"ר המפלגה בגיל צעיר יחסית, הוא לא נכנע לתחושות מסוג זה. בסוף קיבלתי את הצעתו לשמש סגן שר הביטחון, בידיעה שכל יום בתפקיד זה יעזור לי בעתיד. נוסף לכך, לא היה לי ספק שבממשלה הבאה אהיה ברשימה המצומצמת של מועמדים לתפקידי שר.

אחרי בחירות 2015 ראש הממשלה קרא שוב לראשי המפלגה לדיון על התפקידים שכל אחד מאיתנו ציפה למלא. כאשר כמה אנשים מתמודדים על קומץ תפקידים בולטים, התהליך מן הסתם אף פעם לא קל. ראש הממשלה נתניהו מנוסה אמנם בביצוע מינויים, אבל תמיד יש הפתעות של הרגע האחרון, ובדרך כלל לפחות בכיר או שניים יוצאים בסופו של דבר מאוכזבים.

כאשר הגיע תורי לדון באפשרויות שלפני, העליתי את העניין שיש לי בהתמודדות עם הבעיות החברתיות הקיימות בישראל, וציפיתי לכהן כשר הרווחה. נחשפתי לאתגרים הללו כשכיהנתי בכנסת כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. הרגשתי שאוכל להשתמש בכוח הפוליטי שלי, באנרגיה ובכישורי המנהיגות כדי לסייע לאנשים שאינם זוכים להשמיע את קולם.

ראש הממשלה הופתע. הוא ציפה שאבקש תפקיד במשרד החוץ, ואמר לי מיד שתפקיד שר הרווחה כבר הובטח לאחד מעמיתַי, שהיה בעל ניסיון של שנים בתחום. ראש הממשלה חשב על תפקיד אחר עבורי. הוא סבר שבזכות הידע והניסיון שצברתי בזירה הבינלאומית ארצה אולי לעמוד בראש שגרירות, אבל הוא לא ציין איפה.

המשך הפרק בספר המלא