תלתן מחומש 1 - תמימות מסוכנת

פרולוג
  

״זו תהיה התחלה חדשה. אני מרגישה את זה. הכול כאן מונע ממני לממש את הפוטנציאל שלי. בניו יורק, אוכל להפוך למישהי חדשה. אוכל למצוא סוכן שבאמת יעזור לי להצטלם למגזינים ולעלות על מסלולי דוגמנות,״ אמרה אימוג'ן ועיניה הירוקות הצטעפו.
צבע העיניים היה הדמיון החיצוני היחיד שחלקנו, אבל בשעה שהשיער שלי היה ג'ינג'י, השיער של אימוג'ן היה בצבע בלונד־תות, אפילו שצבעה אותו בגוון בהיר יותר של בלונד מגיל שש־עשרה כי שנאה את האדמוניות הקלה שבו. בשיער שלי לא רק היה זכר לתות — הוא היה אדום בכל תאורה שהיא.
אימוג'ן השעינה את מרפקיה הגרומים על מעקה הגשר וחלמה על עתיד מזהיר הרחק מהעיר והמשפחה שבהן גדלנו. הרחק מכל מה שלכאורה עיכב אותה והעיק עליה. בקרוב, דבלין ונהר הליפי יתפוגגו ויהפכו לזיכרון רחוק.
״אתגעגע אלייך,״ אמרתי. למרות ההבדלים בינינו, אימוג'ן הייתה עוגן קבוע בחיי. המים השוצפים מתחת גשר האפני נשמעו כמו קינה עגומה. למרות זאת, אהבתי את העיר הזאת. אפילו את חריקת גלגלי המזוודה בשעה שתיירים חסרי סבלנות גררו את כבודתם על פני רחובות מרוצפי אבן, מתוך מחשבה שיצליחו לגלות את מלוא יופייה של דבלין בחופשת סוף שבוע קצרצרה. אפילו את צחנת הקיא והשתן בטמפל בר בבוקר יום ראשון.
אולי אותה לא.
אימוג'ן לא אמרה מילה. לא ידעתי אם היא לא שמעה אותי או לא יכלה להשיב לי באותן מילים. היא כבר הסתלקה והתרחקה מהישג ידי. היא חלמה כבר תקופה ארוכה לעזוב ועכשיו, סוף־סוף היה בידה הכסף שקיבלה לאחר שסחטה את אביו של פין. אם הוא לא היה משלם, היא הייתה מספרת לאשתו שהוא הכניס להיריון נערה בת שש־עשרה.
״את לא רוצה לחכות עד יום ההולדת השלישי של פין? זה רק בעוד ארבעה שבועות,״ אמרתי.
אצבעותיה הדקות של אימוג'ן לפתו את המעקה, כתפיה היו שפופות. ״אני לא יכולה. כבר הזמנתי את הטיסה. את ואימא תטפלו בו. הוא בכלל לא ישים לב שעזבתי. בעוד שנה־שנתיים הוא ישכח מקיומי.״
ליבי כאב כששמעתי את המילים האלה. רציתי להאשים את חוסר היכולת של אימוג'ן לטפל בפין בגילה הצעיר — היא ילדה אותו שלושה חודשים לאחר יום הולדתה השבעה־עשר — ובעובדה שכניסתו של פין לחיים הייתה קשה כיוון שנולד שמונה שבועות מוקדם מהצפוי, אבל זה מעולם לא מנע ממני לטפל בו. הגיל הצעיר גם לא מנע מאימא לטפל בנו. היא ילדה את אימוג'ן שבועיים לאחר יום הולדתה השישה־עשר, ואני נולדתי שנה לאחר מכן.
״לא אצליח בגדול אם לא אסע לניו יורק,״ אמרה אימוג'ן ולרגע נראתה אשמה. ״אני מתבגרת. יש לי עדיין סיכוי לפתח קריירת דוגמנות בגיל עשרים, אבל אני לא יכולה לחכות עוד.״
היא הצטלמה לכמה מודעות אופנה של מותגים קטנים וצעדה בכמה תצוגות אופנה בקניונים בדבלין אבל מלבד זאת, צילומי הסלפי שהעלתה לעמוד האינסטגרם שלה היו הדבר הכי קרוב לקריירת דוגמנות של ממש.
״אני יודעת.״
״את מאמינה בי, נכון? שאני יכולה להפוך לדוגמנית מפורסמת?״
״כן,״ אמרתי. זו הייתה אמת חלקית. האמנתי באימוג'ן. היא הייתה יפהפייה, רזה ותמירה עם עצמות לחיים גבוהות. האמנתי בפוטנציאל שלה לעבוד בתור דוגמנית ואפילו הערצתי את המוטיבציה שלה, אבל חששתי שהיא תתייאש אם העניינים לא יתקדמו בקלות או יתנהלו כפי שקיוותה, או שהיא תתפתה ללכת בעקבות אנשים מסוכנים שיבטיחו לה תהילה מהירה תמורת משהו.
״פשוט תיזהרי,״ לחשתי.
עיניה של אימוג'ן התקמטו בשעשוע. ״את נשמעת כמו אימא. שתיכן מעדיפות להימנע מסיכונים ולחיות בבועה הנוכחית שלכן, באותו מקום, עם אותה עבודה ואותו חבר משעמם. אני רוצה יותר. יש לי חלומות.״
התעלמתי מהעקיצה שלה לגבי פטריק. גם לי היו חלומות אבל עם פין ועבודות הבית, העבודה ופטריק, לעיתים רחוקות העזתי לחשוב עליהם והפסקתי לחלוק אותם עם כל אדם אחר.
״פשוט תיזהרי,״ חזרתי.
״אעשה כל מה שצריך כדי להשיג את מה שאני רוצה, אשלין.״
הדאגה שלי הפכה לזרם גועש.

1
אשלין

״המספר שאליו חייגת אינו מחובר.״ ביפ. ״המספר שאליו חייגת מנותק.״ ביפ.
הנחתי את הטלפון בחיקי. ניסיתי להתקשר לאימוג'ן בפעם המי יודע כמה בחודשיים האחרונים. כלום. תמיד כלום.
בשבועות הראשונים לא דאגתי יותר מדי. אימוג'ן הייתה לא צפויה ולפעמים שכחה מכל העולם, אבל היא תמיד הייתה מתקשרת או מסמסת כעבור זמן מה. כעסתי כשהיא לא התקשרה אפילו כדי לאחל לפין יום הולדת שמח. אימא ואני הצלחנו להסיח את דעתו בעזרת עוגת שוקולד, מתנות וביקור בגן החיות. חודשיים בלי לשמוע ממנה היו הגזמה גם כשמדובר באחותי. קרה משהו ותחושת הבטן שלי בישרה רעות.
הבטתי אל מחוץ לחלון הקטן של הדירה שלנו מעל המסעדה והבר קשת הסוחר, שם אימא עבדה בתור מלצרית בחמש השנים האחרונות — המסעדה הייתה שייכת לה בעבר, אבל החובות של אבא שלי הכריעו אותנו והיא נאלצה לוותר על הבעלות. עכשיו כל מה שנשאר מהחלום היה ערמת חובות. התמזל מזלנו ששון, הבעלים החדשים, היה חמוד ונדלק על אימא.
השיחה — או היעדרה — רק אישרו את החלטתי, ההחלטה שקיבלתי לפני כמה שבועות כשהדאגה שלי לאימוג'ן הפכה לפחד.
הפעמון צלצל וסגרתי את המחשב הנייד העתיק שלי. תכננתי לצפות בסרטון בישול חדש של אחד השפים האהובים עליי למקרה שפטריק יבריז לי שוב. שון נתן לאימא את המחשב הנייד אחרי שקנה מקבוק חדש לפני שנה. בלעדיו, היינו תקועים עדיין עם מחשב בן עשור. קמתי משולחן המטבח והבטתי אל הסמטה למטה שכבר התמלאה בחוגגים.
כרגיל, פטריק הגיע באיחור. רוב הזמן, סתם צפינו בטלוויזיה, כי הייתי צריכה להישאר עם פין ולפטריק אף פעם לא היה הרבה כסף. הוא הופיע לבוש במכנסי ג'ינס רחבים ותחתוני הבוקסר שלו הציצו מלמעלה. נאלצתי לנשוך את הלשון. הוא ידע שאני שונאת את המראה הזה אבל ככה החברים שלו התלבשו והוא חיקה אותם, אפילו שזה שיווה לו מראה צעיר מתשע־עשרה שנותיו. הניסיון שלו לגדל זקן שעד כה הוביל לחלקות זיפים בלונדיניים על לחייו, סנטרו ומעל השפה העליונה, לא הועיל.
הבעת פניו הייתה מתוחה ונראתה כמעט אשמה כשהוא נכנס אחרי נשיקה חטופה. הרחתי בירה בהבל פיו וזו כנראה הייתה הסיבה לאיחור שלו. הוא צנח על הספה והדליק את הטלוויזיה בלי לומר מילה.
התיישבתי לידו. ״אפשר לדבר?״
״בטח.״ נימת קולו נשמעה מוזרה. הוא לא הסיט את המבט מהטלוויזיה.
נאנחתי. ״אני עדיין לא מצליחה לתפוס את אימוג'ן, ולכן אני מתכוונת לממש את התוכנית שלי.״
הוא הביט בי ונראה מבולבל. ״איזו תוכנית?״
״התוכנית שאני מספרת לך עליה כבר שבועיים,״ מלמלתי. ״אטוס לניו יורק כדי לחפש אותה.״
פטריק הנהן, אבל ידעתי שהוא לא הקשיב לי כשסיפרתי לו לראשונה על התוכנית.
הוא השיב את מבטו אל הטלוויזיה.
״אולי יעברו כמה שבועות עד שאחזור,״ אמרתי בהתנצלות. יום השנה הראשון שלנו עמד להגיע והרגשתי אשמה על שאחמיץ אותו.
פטריק גירד בראשו ושלח אליי מבט נבוך. ״אולי כדאי שניפרד קצת.״
הגבות שלי התרוממו. יצאנו פחות משנה והוא כבר צריך מרחב?
הוא הביט בנעלי הספורט שלו. ״רציתי להגיד לך בפעם הקודמת שנפגשנו, אבל לא ידעתי איך... את יודעת, אחרי שיצאתי עם הבחורים בשישי שעבר?״
הנהנתי וזכרתי שראיתי אותו למחרת אחר הצהריים. הוא עדיין הסריח מבירה והיה קצת מבוסם.
״התעסקתי עם אישה אחרת.״
״מה?״
״הייתי שיכור והיא התחילה איתי. אני בקושי זוכר משהו.״
״מה זאת אומרת התעסקת איתה?״ ניסיתי לדבר בשקט כי פין ישן בחדר הסמוך.
״זיינתי אותה.״
מאחורי האשמה, זיהיתי את זיק הגאווה וההתלהבות בקולו שהשתקף גם בעיניו החומות. הרגשתי בחילה. פטריק ואני בילינו יחד ואפילו התנשקנו לאחר שבגד בי. הכרחתי אותו להתקלח כדי שיתפכח וישטוף מעליו את הסירחון כדי שלא אקיא.
קמתי וניסיתי לא לאבד עשתונות. ״היית צריך להגיד לי מייד!״
״לא רציתי לצער אותך.״
״לא, קיווית שתוכל לזיין גם אותי,״ נהמתי. הוא ניסה לשכנע אותי לשכב איתו באותו יום ואם לא היה שיכור, אולי הייתי שוקלת את האפשרות. הרגשתי אבודה מאז שאימוג'ן עזבה ורציתי נחמה. המחשבה שהאמנתי שפטריק יוכל לנחם אותי הרגיזה אותי עוד יותר.
״אולי זה לטובה, את יודעת? דיברתי עם הבחורים. אנחנו יחד כבר אחד־עשר חודשים והכרחת אותי לחכות הרבה זמן. יש לי צרכים. כואב לי בביצים.״
״כאב לך,״ תיקנתי מתוך המחנק שבגרוני. ״בזמן עבר. אל תשכח את הבחורה שזיינת.״ לא ציינתי שדיברנו על הרצון שלי לחכות ועל כך שפטריק העמיד פנים שהוא מבין את הסיבות שלי.
מבטי נדד אל המסדרון והצטערתי שפין לא מתפרץ לחדר וקוטע את השיחה. דמעות הציפו את עיניי. לא האמנתי שכמעט ויתרתי על הבתולים שלי בשביל אידיוט כמו פטריק.
״כן, בעבר,״ הסכים פטריק ושוב שמעתי את ההתרגשות בקולו. ״הם אמרו שזה טבעי לפרוש כנפיים בתור גבר, את מבינה? זה הטסטוסטרון.״
כמעט התפוצצתי. איפה היה הטסטוסטרון שלך בכל פעם שהייתי צריכה להוריד עכביש מהתקרה כי הוא הגעיל אותך? וכשהרשית לתיירים מגלזגו לטפוח לי על הישבן בלי לומר מילה כי הם היו רבים ממך?
״אז אני מבינה שזה נגמר,״ אמרתי והופתעתי מחוסר הרגש בקולי.
עיניו של פטריק נפערו בבהלה. הוא התקרב לכיווני כאילו מבקש לחבק אותי, אבל אני התחמקתי. לא רציתי את המגע שלו. ״אשלין, עדיין אכפת לי ממך ואני לא רוצה להיפרד. אני פשוט חושב שאני צריך הפסקה כדי לשחרר קיטור ולחיות קצת בלי לפגוע בך, אוקיי? ואז נחזור להיות יחד, ואהיה רגוע כדי לחכות עוד קצת. זה לא יהיה עוד הרבה זמן, נכון?״
הבטתי בו. הוא דיבר ברצינות? הוא באמת חשב שאחזור אליו ואשכב איתו? ״אולי גם אני אפרוש כנפיים במהלך הפרידה שלנו.״
פטריק צחק. ״אני יודע שאת לא מהבחורות ששוכבות עם כל אחד. את רוצה לחכות לרגע הנכון עם הבחור הנכון.״
הוא נשמע כאילו הוא באמת מאמין שמדובר בו.
״אז אתה תזיין כל בחורה שבא לך בזמן שאני אחפש את אחותי ואחשוב על האיחוד שלנו כשאחזור?״
״גם אני אתגעגע אלייך, אבל זה לטובה.״
הוא לא קלט את העוקצנות שלי. לא שלא תהיתי איך ארגיש כשאעשה סקס, פשוט החוויות של אימא ואימוג'ן לא עוררו אצלי חשק. ידעתי על אמצעי מניעה, אבל מבחינתי לסקס היו השלכות. לא חלמתי לשכב עם פטריק, אבל לפעמים פנטזתי על איזה סלב או גיבור מרומן רומנטי. סקס אף פעם לא היה חשוב מספיק כדי שאחשוב עליו לעומק, והנשיקות והמגע של פטריק לא היו מהנים במידה שפיתתה אותי לוותר על התוכנית שלי לחכות לפחות שנה לפני שאשכב עם גבר.
החלטתי לשכב עם פטריק לפני הטיסה לניו יורק, בעיקר מתוך תחושת חובה ופחות מתוך תשוקת הגוף. עכשיו הרגשתי כמעט הקלה שפטריק בגד בי וחסך ממני את המפגש המיני שוודאי היה מתברר כמאכזב.
עכשיו הוא יוכל לאכזב את שאר הבנות כמה שבא לו.
למרות זאת, הלכתי לישון באותו לילה בלב כבד ובלחיים רטובות מדמעות.