- 1 -
אפטרשוק
התגובות לספר הראשון היו מטורפות. ממש. קיבלתי את זה בהפתעה גמורה. הערכתי שיהיו כאלה שיאהבו, אבל לא הבנתי עד כמה, וזה עשה אותי ואת מנהל הבנק שלי גולן המאושרים באדם. כשעתיים בערך לאחר פתיחת המכירה, שגם ככה הייתה מסורבלת, אך ורק דרך לינק פשוט ברשתות החברתיות, נגמרו כל הספרים. גאווה עצומה. תוסיפו לזה את העובדה שהספר כיכב שבועות ארוכים בצמרת רשימת רבי המכר של סטימצקי, ותבינו לבד כמה כיף הרגשתי. וגם גולן.
אבל יותר מרגשים היו דווקא אלה שקנו את הספר לאחר חודש־חודשיים, כי זה אומר שהם קיבלו המלצות מכאלה שקראו את הספר. כלומר הם קנו אותו לא כי אני מאור מליקסון החושני, אלא כי הספר עצמו טוב. ועל מי אני עובד, כי אני חושני.
באמת שהתרגשתי. תזכרו שזאת הפעם ראשונה מאז שאני זוכר את עצמי שאני עושה משהו אחר חוץ מלהיות פרצוף יפה ולבעוט בכדור. אני מעמיד את עצמי במצב של היחשפות ומטרה לביקורות, וזה לא מצב פשוט בשבילי. אני כבר כמה שנים מחוץ לאור הזרקורים ונהנה מזה מאוד, אבל אשקר אם אגיד שלא נהניתי קצת מתשומת הלב המחודשת. קיבלתי המון אהבה, המון חיבוקים והמון המלצות להחלקות שיער חדשניות.
אתם קולטים? אני, מאור מליקסון, שפעם השארתי שן שנפלה לי מתחת לכר בלילה, ובבוקר מצאתי פתק מפיית השיניים "אתה חייב לי מאה שקל", כתבתי רב מכר.
בנוסף, אני רוצה לאחל מכאן טיפול שורש של ארבעה מפגשים עם רופא שיניים שלא עבר את בחינות ההסמכה, לזה שנתן לי את הרעיון של ההקדשות. ואוו כמה הקדשות, נהייתה לי דלקת במפרק.
למרות שחשבתי תחילה להעביר את כל ההכנסות מההקדשות לעמותת "מלי אוהב חופשות ביוון", החלטתי לבסוף להעביר את כל ההכנסה ישירות לעמותת "באר שבע אוהבת חיות", שמאז עברה למשכנה החדש בפנטהאוז של מגדלי יו. באמת שראיתי כמה מהכלבים שלהם מחכים לאימוץ עם רולקסים וקולרים של ורסצ'ה.
עכשיו לעניין שלשמו התכנסנו - כמה כסף עושים מספר?
מליאנתאלפים.
סתם, האמת שלא עושים יותר מדי כסף, ואני עוד מכרתי לבד ובלי עמלות לכל מיני מפיצים או חנויות ספרים. גם מכרתי כמות מכובדת מאוד. בסוף יש גם לא מעט הוצאות: עריכה, איור, שיווק, מיסים, פרוטקשן.
עדיין, אני גר בדרום.
אני לא מתלונן. המטרה לא הייתה להתעשר, אלא שהספר שלי יגיע לכמה שיותר אנשים כדי שייהנו מהסיפור שלי ומהפיגור שלי. ולהתעשר.
היו אפילו כאלה שאמרו שיש מה ללמוד מהספר ומסיפור החיים שלי. שזה קצת מפתיע, כי אני לא למדתי כלום.
נורא אהבתי שפנו אליי אוהדים של כל מיני קבוצות ואמרו שאחרי קריאת הספר הם מרגישים שהם מבינים קצת יותר טוב מה זה אומר להיות שחקן כדורגל. הם אפילו אמרו שהם יעשו מאמץ גדול לא לקלל יותר במשחק, אבל ביקשו שלא אתפוס אותם במילה.
מאז יציאת הספר קיבלתי עשרות פניות להתארח בכל מיני גופי תקשורת. אם זה תוכניות אירוח בטלוויזיה, תוכניות רדיו, הצעות לכתבות בעיתונים, והצעה להגיע לפודקאסט של כמה שבורים שמקליטים באיזה מקלט בבאר יעקב. הגעתי לכמה מהם, אבל זה סבל עצום בשבילי.
לפני כל ריאיון אני לחוץ בקטע נוראי, משהו מוגזם, ואני עוד מעט בן 40, כן? גיל שכבר מכינים לך מצגת ליום ההולדת והנכדים מכינים לכבודך מופע.
אין, כנראה שזה מוטמע בתוכי, הביישנות הזאת מול תקשורת. אולי אני פשוט צריך לקבל את עצמי ככה וזהו, כבחור ביישן שבחורות לא מפסיקות להפשיט במבט שלהן.
עוד משהו שטיפה הלחיץ אותי היה איך יגיבו אותם חבר'ה שמוזכרים בספר. אם זה מומו, "השריף", רותם חטואל או שרן ייני. כמובן שהכול היה לגמרי בהומור, אבל אני גם יודע שיש כאלה שנעלבים משטויות.
מומו שלח לי הודעה קולית של דקה כשבוע לאחר יציאת הספר, שעד עכשיו לא פתחתי מהפחד. פשוט ניפצתי את הטלפון והחלפתי מספר. "השריף" שאל אם אני רוצה שטיפה חינם, אבל אני קצת מפחד שברגע שאפתח את החלון לשלם הוא ישפריץ עליי עם הזרנוק הזה עם הזרם החזק בהגזמה. נו, ההוא שבעצם עושה לך את כל הניקיון של הרכב ואז מכניסים אותך סתם למכונה בשביל הפוזה.
רותם חטואל צחק ואמר שהספר ענק, אבל ספק אם הוא קרא בכלל. אני מאמין שהוא רק הצטלם עם הספר ומישהו סיפר לו קצת על מה מדובר. הוא בטח מחכה לסרט.
שרן ייני שלח לי הודעה שהוא מתכנן לתבוע אותי.
עניתי לו: "תישן על זה קצת".
לא, האמת היא שמשרן לא שמעתי כלום עד עכשיו, אבל יש מצב שהוא מנסח כתב תביעה, ודברים כאלה לוקחים זמן.
אחת השאלות ששאלתי את עצמי לפני כתיבת הספר הראשון הייתה האם להתייעץ עם חבריי השחקנים או ללכת סולו ולכתוב נטו מה שאני זוכר. החלטתי שאלך על זה סולו, ולכן לאחר צאת הספר קיבלתי עשרות פניות משחקנים ששיחקו איתי כדי לשאול למה הכנסתי את הקטע הזה ולא הזה, והזכירו לי לא מעט סיפורים הזויים. חלק שילבתי כאן, חלק אני שומר לספר השלישי.
חלום שלי טרילוגיה.
רגע, בעצם טרילוגיה זה לא זוגי.
הקיץ של מלי
במפגשי סופר שערכתי - כי נורא רציתי וכי הכריחו אותי - אירחתי בתיאטרון ה"פרינג'" הבאר שבעי אנשים שקנו כרטיס ב-30 שקל, שהכול כמובן עבר לתרומה לחשבון הבנק שלי, שנמצא במצב עדין. אני צוחק כמובן. הכול עבר לעמותת "אור שלום" למען ילדים ונוער בסיכון.
מפגש סופר זה בעצם סופר שמתראיין על איך הוא כתב את הספר ולמה הוא כתב אותו, ומספר קצת על כל הרעיון מאחורי הספר. וכל זה קורה מול קהל שגם יכול לשאול בסוף שאלות.
התיאטרון הציע לי את הרעיון והסכמתי כי לא באמת עשיתי השקה לספר, אז זה היה נשמע אחלה רעיון להזמין תחילה את המשפחה והחברים, ואז לעשות עוד פעמיים לקהל הרחב, והכול על חשבון התיאטרון, שזה תמיד משהו שהיה נורא חשוב לי - לא לשלם.
הכנתי רשימה של בני משפחה, חברים קרובים וחברים מהעבודה, והצלחתי לצמצם את הרשימה לכדי 100 מוזמנים. הוזמנו גם ערוצי טלוויזיה ועיתונאים כדי לסקר את המפגש, כיוון שהספר באמת היה הצלחה אדירה.
נערכו אישורי הגעה והכול היה מוכן. לפי האישורים היו אמורים להגיע 98 אנשים.
אבל אז עשו לי הקיץ של אביה.
40 אנשים בלחץ הגיעו. התבאסתי.
מהעבודה כמעט כולם לא הגיעו, ואפילו חברים שלי מיבנה התקשרו בשנייה האחרונה ואמרו שהם לא יוכלו להגיע בגלל תירוץ כלשהו. בטח שיחקו פוקר והיו מופסדים.
למה לאשר ולא להגיע? באמת שהתאכזבתי.
לא הגיעו אנשים שהיו ממש קרובים אליי, ככה חשבתי לפחות. שוב, לא הגיעו אנשים שהודיעו מראש שלא יגיעו, זה בסדר גמור, מובן ומקובל. אבל סתם ככה לא להגיע, זה פוגע. נורא קשה לי להיעלב מאנשים שאני לא מכיר טוב. הם מעניינים לי את החלק הזה שמאחורי הטבעת נישואים שתמיד נשאר לא שזוף.
אבל אני נעלב מהר מאוד מחברים קרובים שאני אוהב.
עדיין, נורא נהניתי מהערב. המשפחה שלי הייתה וכולנו התרגשנו, צחקנו, ואכלנו ושתינו בחינם.
מרגש במיוחד היה הקטע שבו השחקנים הנפלאים של התיאטרון הקריאו את הפרק על אבא שלי. לא נשארה עין יבשה במתחם, וביקשתי להוריד את הקטע מהמפגשים הבאים כי הוא היה קצת קשה מדי בשבילי.
דווקא בפעמיים האחרות האולם היה מפוצץ באוהדים, אוהבי ספרות ואוהבי בורקסים חינם.
באמת שאלה היו מהימים המרגשים בחיי. פגשתי אנשים שהגיעו מכל קצוות המדינה במיוחד בשבילי. זה פסיכי. אנשים נשארו לאחר המפגש לספר לי על רגעי האושר שגרמתי להם והורידו לי דמעות של התרגשות.
היו כמה אנשים שפשוט התחילו לבכות, כי אמרו שאני חלק חשוב מהחיים שלהם. אתם קולטים? אני, מאור מיבנה, זה שהחלק הכי יפה בגוף שלו זה רצפת האגן, מרגש אנשים עד דמעות. למה מגיע לי כל הטוב הזה? מה עשיתי? איך התברכתי ככה, אני לא יודע.
בעצם אני יודע. עשיתי טוב, והאמנתי, ודברים טובים קרו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
