אוצר הבעל שם טוב

מַה יֵּשׁ בָּהּ בַּחֲסִידוּת שֶׁהִיא כֹּה מוֹשֶׁכֶת אֵלֶיהָ אֶת הַהֲמוֹנִים?
מַהוּ סוֹד קִסְמָהּ שֶׁמְּרַתֵּק אֵלֶיהָ כָּל מִי שֶׁמֵּצִיץ אֶל מַעֲמַקֶּיהָ הַמַּפְעִימִים? 
בִּשְׂפָתָהּ וּבְמַהוּתָהּ מְדַבֶּרֶת הַחֲסִידוּת יְשִׁירוֹת אֶל הַנְּשָׁמָה, הִיא מְאִירָה בְּדַרְכָּהּ גַּם פְּגָמִים, וְנוֹטַעַת תִּקְוָה. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁהִיא מוֹשֶׁכֶת אֵלֶיהָ אֶת כֻּלָּם.
הַחֲסִידוּת רוֹאָה בָּאָדָם - בְּכָל אָדָם, אֶת הַחֵלֶק הָאֱלֹקִי שֶׁבּוֹ, לֹא מְשַׁנֶּה מִי הוּא, לֹא מְשַׁנֶּה מֵאַיִן הוּא בָּא וּלְאַן הוּא הוֹלֵךְ. כַּאֲשֶׁר נוֹתְנִים יַחַס כָּזֶה לָאָדָם הוּא כְּבָר עוֹלֶה בְּדַרְגָּה וְשׁוֹאֵף לְמַעְלָה.
הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, אֲבִי הַחֲסִידוּת, הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁדִּבֵּר בְּשָׂפָה זוֹ לַחֲסִידָיו. הָרִאשׁוֹן שֶׁהֵרִים אֶת רֹאשָׁם שֶׁל הָאֲנָשִׁים וְהִצִּיב מוּלָם מַרְאָה שֶׁרָאֲתָה בָּהֶם אַךְ טוֹב.
הוּא יָדַע לְדַבֵּר עַל דְּבָרִים נִשְׂגָּבִים בְּלָשׁוֹן פְּשׁוּטָה, וּלְדַבֵּר בְּמֻשָּׂגִים נַעֲלִים עַל דְּבָרִים פְּשׁוּטִים.
אִם גַּם אֶצְלך פּוֹעֵם הָרָצוֹן לְהַכִּיר אֶת שְׂפָתוֹ וְאֶת תּוֹרָתוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב בְּצוּרָה תַּמְצִיתִית הַשָּׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ - הַסֵּפֶר הַזֶּה הוּא בְּדִיּוּק בִּשְׁבִילך.
הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ, אַהֲבַת הָאָדָם שֶׁסְּפוּגָה בָּהֶן, הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לְהִשְׁתַּנּוֹת וּלְתַקֵּן, יִתְּנוּ לך מַה שֶּׁאַף סֵפֶר לֹא נָתַן עַד עַתָּה.
אִם בִּרְצוֹנך בֶּאֱמֶת לְהַכִּיר אֶת תּוֹרוֹתָיו וְאֶת הַנְהָגוֹתָיו שֶׁל מְיַסֵּד הַחֲסִידוּת וְלִטְעֹם מְעַט מִן הַשָּׂפָה הַיִּחוּדִית שֶׁלּוֹ, אֵין לך אֶלָּא לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה וְלִשְׁאֹב מִמַּעְיַן הַחֲסִידוּת מַיִם זַכִּים.