ולא רצינו לעזוב

הנדר

בְּעֶרֶב שִׁשִּׁי הוּפַר הַנֵּדֶר.

אַתָּה חַף מֵאַשְׁמָה,

אַךְ אֶטֹּר לְךָ טִינָה עַד סוֹף הַיָּמִים.

מִן הַשֻּׁלְחָן אַתָּה שׁוֹלֵחַ אֶת הַיַּלְדָּה,

מְפַשֵּׂק רַגְלֶיךָ וְנִשְׁעָן בִּכְבֵדוּת

כִּמְעַט קוֹרֵס לִתְנוּמָה,

אַךְ הָעֶרֶב מַקִּיף אוֹתְךָ

וּמִתְעוֹרֵר בְּךָ הַשֵּׁד, לִינֹק

מַעַצְמוֹתֶיךָ אֶת שֶׁנּוֹתַר.

מִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ אֲנִי מַבִּיטָה בְּךָ

מִתְקַשֶּׁה לִנְשֹׁם,

לִבְּךָ הוֹלֵם מִחוּץ לְגוּפְךָ.

אֲנִי שׁוֹאֶלֶת לִשְׁלוֹמְךָ

אַךְ הַשֵּׁד מְבַטֵּל וְאַתָּה עוֹנֶה

״הַכֹּל בְּסֵדֶר".

אֲנִי עֵירֻמָּה מִיְּכֹלֶת לִהְיוֹת שֶׁלְּךָ.

הַנֵּדֶר הוּפַר שׁוּב וָשׁוּב, וְשׁוּב.

הָאֲדָמָה רְעוּעָה.

אַתָּה מַמְשִׁיךְ לְבַטֵּל וְאוֹמֵר ״יִהְיֶה בְּסֵדֶר״,

בְּעוֹדְךָ נִלְחָם וְקוֹרֵס וְנִרְדָּם,

בְּעוֹד הַשֵּׁד לֹא חָדֵל מִלִּפְקֹד אֶת נַפְשְׁךָ

וְלִינֹק עָצְמוֹתֶיךָ הַמִּתְכַּלּוֹת.

עוֹד עֶרֶב שִׁשִּׁי הִגִּיעַ,

אֲנַחְנוּ רְכוּנִים זֶה אֶל זוֹ

וּבֶכִי חֲרִישִׁי קוֹרֵעַ אֶת עֲשַׁן הַנֵּרוֹת, מַבְלִיחַ לְרֶגַע.

אֲנִי מְנַגֶּבֶת אֶת הַדְּמָעוֹת וְלוֹחֶשֶׁת עַל הַנֵּדֶר

אַךְ בִּמְהֵרָה מְוַתֶּרֶת

וּמְבַטֶּלֶת.

תפילת ההר

הָהָר הַנִּשָּׂא אֶל מֶרְחַקֵּי הָרָקִיעַ,

תְּנֵנִי לְהַגִּיעַ, לִשְׁאֹף

אֶת דַּלּוּת הַחַמְצָן.

נֹגַהּ הַלַּיִל כִּי יָרַד

וַאֲנַחְנוּ נֵרֵד לְמַעֲמַקֵּי הַבְּתוּלִין שֶׁל אַהֲבָתֵנוּ.

הָהָר הַנִּשָּׂא אֶל מֶרְחַקֵּי הָרָקִיעַ,

תְּנֵנִי לִבְעֹר אֶל עַנְנֵי הַחֹשֶׁךְ

פֶּן אֹבַד בְּאוֹרוֹ הָאָפֵל שֶׁל הַיָּרֵחַ,

פֶּן אֶסָּגֵר

פֶּן אֶפְנֶה אֶל מוֹרְדוֹת הָהָר.

שָׁם אֶתְפּוֹרֵר וְתִשָּׂאֵנִי חֲזָרָה אֶל בֵּיתֵנוּ

לְהִשָּׁאֵר.

*

הַבֹּקֶר נִפְתָּח בִּסְעָרָה,

רוּחוֹת דָּרוֹם נוֹשְׁבוֹת וְחוֹרְקוֹת

בַּחֲרִיצֵי הַחַלּוֹנוֹת.

אֲנִי מְמַהֶרֶת אֶת יְלָדַי אֶל דַּרְכָּם,

נוֹפֶלֶת חֲזָרָה עַל מִטָּתִי,

סוֹפֶרֶת לְאָחוֹר אֶת הַזְּמַן —

עַד מָתַי יְהֵא הַקֹּר מִתְנַשֵּׂא מֵעָלַי.

מְנַסָּה לִצְפּוֹת בַּחֲדָשׁוֹת, אַךְ הֵן מְאַיְּמוֹת

וּמִן הַסָּלוֹן כּוֹשֶׁלֶת בְּרַגְלַי חֲזָרָה

אֶל הַשְּׂמִיכָה.

שׁוּב וָשׁוּב, אֵינִי מוֹצֵאת מְנוּחָה.

הַכֹּל סוֹעֵר

וְהַתַּחֲזִית אֵינָהּ שְׁקֵטָה.

צוֹפָה דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן

בַּעֲצִיצִים הַנֶּאֱבָקִים לְהִוָּתֵר בִּמְקוֹמָם,

מְקַנְּאָה בִּנְחִישׁוּת הַשָּׁרָשִׁים לֶאֱחֹז בַּקַּיָּם.

טרלול, לא בכדִי

חַיִּים הֵם דָּבָר מֻרְכָּב, הוּא אָמַר לִי,

תְּקוּפָה קָשָׁה.

עַל כּוֹס יַיִן אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בֶּחָצֵר

וְדוֹגְלִים בִּשְׁתִיקָה.

מִי יְוַתֵּר רִאשׁוֹן,

מִי יֹאמַר מִלַּת נֶחָמָה.

בָּרֹאשׁ טִרְלוּל מַחְשָׁבוֹת

וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהוּא יִנְטֹשׁ אוֹתִי אוֹ

שֶׁאָמוּת קֹדֶם.

הוּא שָׁקֵט. הַחַיִּים לְצִדִּי וּבִלְעָדַי

מְעַיְּפִים,

כָּךְ אוֹ כָּךְ לֹא יְשַׁנֶּה עֲבוּרוֹ דָּבָר.

הַיַּיִן נִלְגָּם בַּעֲדִינוּת וַאֲנִי מְדַמְיֶנֶת אֶת

חֲגִיגוֹת סוֹף הַשָּׁנָה הָאֶזְרָחִית שֶׁלִּי

וְאֶת תְּחִלָּתָהּ שֶׁלּוֹ.

בֵּינִי וּבֵינוֹ שֶׁקֶט אַכְזָרִי

וְהִנֵּה הִגַּעְנוּ לְטִפַּת הַיַּיִן הָאַחֲרוֹנָה.