עשרה סיפורים מבית הספר

אַיֶּלֶת בַּת שֵׁשׁ. יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר אָרֹךְ בְּצֶבַע שָׁחֹר, עֵינֵי שָׁקֵד חוּמוֹת וּפֶה אָדֹם מְחַיֵּךְ. לִפְנֵי שָׁבוּעַ הִיא עָלְתָה לְכִתָּה א', וְהִיא אוֹהֶבֶת לָבוֹא לְבֵית הַסֵּפֶר. אֲבָל בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן, כְּשֶׁנִּכְנְסָה לַכִּתָּה, קָרָה הַמִּקְרֶה הַנּוֹרָא.

אַיֶּלֶת נִכְנְסָה לַכִּתָּה שֶׁלָּהּ, הִנִּיחָה אֶת הַיַּלְקוּט הֶחָדָשׁ עַל הַכִּסֵּא וְעָמְדָה לָצֵאת לֶחָצֵר. בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמְעָה קוֹל חָזָק וְלֹא-נָעִים קוֹרֵא לָהּ וְצוֹחֵק: "אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת, אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת, אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת." אַחַר-כָּךְ נִשְׁמַע צְחוֹק רָם שֶׁל יְלָדִים.

הַפֶּה שֶׁל אַיֶּלֶת הִתְכַּוֵּץ וְנַעֲשָׂה קָטָן, עֵינֵי הַשָּׁקֵד שֶׁלָּהּ הִסְתַּכְּלוּ בְּכַעַס עַל אֹפֶק.

"לֹא נָכוֹן! אֲנִי בִּכְלָל לֹא מְטַיֶּלֶת. אֲנִי אַיֶּלֶת. סְתָם אַיֶּלֶת," אָמְרָה.

אֹפֶק חִיֵּךְ וְהִמְשִׁיךְ לִקְרֹא לָהּ: "אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת."

אֲרִיאֵל וְנִיב הִצְטָרְפוּ וְהִרְגִּיזוּ אוֹתָהּ: "אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת, אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת." אַיֶּלֶת הִרְגִּישָׁה יֹבֶשׁ בַּגָּרוֹן. הִיא רָצְתָה לִצְעֹק עַל שְׁלוֹשֶׁת הַבָּנִים הַמַּעֲלִיבִים. אֲבָל הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה כָּל-כָּךְ, וְלֹא יָצָא לָהּ קוֹל. דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֶיהָ.

בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִגִּיעַ לַכִּתָּה דָּן. גַּם הוּא הִנִּיחַ אֶת הַתִּיק עַל הַמּוֹשָׁב. הוּא הִתְכַּוֵּן לָקַחַת אֶת הַכַּדּוּר וּלְשַׂחֵק בְּמִגְרַשׁ הַכַּדּוּרֶגֶל. אֲבָל אָז אֹפֶק קָרָא לוֹ וְצָחַק: "דָּן הַפַּחְדָן! דָּן הַפַּחְדָן!"

דָּן סוֹבֵב אֶת רֹאשׁוֹ לַצְּדָדִים כְּדֵי לִרְאוֹת מֵאַיִן מַגִּיעַ הַקּוֹל הַמַּרְגִּיז. הוּא גִּלָּה אֶת אֹפֶק. נִיב וַאֲרִיאֵל הִצְבִּיעוּ עַל דָּן וְצָחֲקוּ.

"דַּי כְּבָר!" כָּעַס דָּן.

אֹפֶק צָחַק, הֵרִים אֶת הַכָּתֵף שֶׁלּוֹ כְּאִלּוּ אוֹמֵר 'לֹא אִכְפַּת לִי'.

"דָּן הַפַּחְדָן!" שׁוּב קָרְאוּ הַשְּׁלוֹשָׁה.

"זֶה בִּכְלָל לֹא נָעִים לִי!" כָּעַס דָּן. הַפָּנִים שֶׁלּוֹ הִתְאַדְּמוּ. הוּא הִסְתַּכֵּל עַל אֹפֶק בְּמַבָּט כּוֹעֵס. אַחַר-כָּךְ הוּא בָּעַט בָּרֶגֶל שֶׁל הַשֻּׁלְחָן שֶׁל אֹפֶק. אֲבָל אֹפֶק, נִיב וַאֲרִיאֵל נֶהֱנוּ לְהָצִיק, וְהֵם הִמְשִׁיכוּ לִקְרֹא לְדָן בְּשֵׁמוֹת נוֹסָפִים: "דָּן הָרַקְדָן! דָּן הַפַּחְדָן!"

כְּשֶׁהִגִּיעָה נֹעָה, הִיא הִנִּיחָה אֶת הַיַּלְקוּט שֶׁלָּהּ עַל הַכִּסֵּא, נֶעֶמְדָה מוּל אַיֶּלֶת וְהֶרְאֲתָה לָהּ אֶת הַמַּחְבֶּרֶת הַוְּרֻדָּה שֶׁקִּבְּלָה מֵאִמָּהּ.

אֹפֶק הִסְתַּכֵּל עַל נֹעָה וְצָעַק: "נֹעָה אוֹפַנּוֹעַ!"

נִיב וַאֲרִיאֵל הִמְשִׁיכוּ: "נֹעָה אוֹפַנּוֹעַ, נֹעָה אוֹפַנּוֹעַ!"

"אַל תָּשִׂימִי לֵב לַמַּעֲלִיבִים הָאֵלֶּה. הֵם מַמְצִיאִים שֵׁמוֹת לְכָל הַיְּלָדִים," אָמְרָה אַיֶּלֶת וְלִטְּפָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ הַטּוֹבָה.

"אֲנִי בִּכְלָל לֹא נֶעֱלֶבֶת," צָחֲקָה נֹעָה. הִיא מִיָּד אִגְרְפָה אֶת שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדֶיהָ, הֵרִימָה אֶת יָדֶיהָ לְגֹבַהּ הַכְּתֵפָיִם, רָצָה מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָנוֹת וְהִשְׁמִיעָה קוֹלוֹת שֶׁל אוֹפַנּוֹעַ: "וֵונ... וֵונ..וֵונ."

גַּם אֹפֶק אִגְרֵף אֶת שְׁתֵּי כַּפּוֹת יָדָיו וּבְדִיּוּק כְּמוֹ נֹעָה הִתְחִיל לָרוּץ מִסָּבִיב לַשֻּׁלְחָנוֹת. אֲרִיאֵל וְנִיב הִתְרוֹצְצוּ אַחֲרָיו.

"לֹא נֶעֱלַבְתְּ מֵהֶם?" שָׁאֲלָה אַיֶּלֶת אַחֲרֵי שֶׁנֹּעָה הִתְיַשְּׁבָה בַּמָּקוֹם.

"מָה פִּתְאוֹם לְהֵעָלֵב? הֲרֵי קוֹרְאִים לִי נֹעָה, וְאִם אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיעַ לַקּוֹלְנוֹעַ, אֲנִי חַיֶּבֶת לִנְסֹעַ בָּאוֹפַנּוֹעַ!"

אַיֶּלֶת וְנֹעָה צָחֲקוּ.

מֵאָז, כְּשֶׁקּוֹרְאִים לְאַיֶּלֶת 'אַיֶּלֶת מְטַיֶּלֶת', הִיא הוֹלֶכֶת וְצוֹחֶקֶת וּבִכְלָל לֹא נֶעֱלֶבֶת.