באבאשובה ד - עולם חדש. מציאות חדשה

באבאשובה ד' פרק א':

א וידבר את יהוה האלוהים אליי לאמר: לך לשדה ורדים ומשול את משל השלום לשלושת הדתות ותדון אותם שם. ב ואלך לשדה וארא ורד אדמדם מונח על הארץ. ג ובשדה שלושה אנשים פוגעים ומקיזים כל אחד את דמו של האחר. ד ואקרא בקול גדול ויסתכלו עליי ויאמרו: מי אתה? ה עובר אורח אני ולמה פגעתם בשדה ותלחמו, אחים אתם. ו לא אחים אנו; כי אם אויבים, ונלחם. ז אויבים אתם ולא אחים?! מדוע לא כרתם שלום. ח כי הורד הזה האב הוריש אותה לנו, ונריב בינינו ומי ייקח. ט אביכם הוריש ורד, לכם ירש ולא לאחד מכם. י ולורד עלי כותרת, גבעול, עלים ושורשים המצמיחים אותו מן האדמה; בהתחלה היה זרע ועכשיו פרח. יא עקרתם אותו מן האדמה והנה הוא מת, לא ישוב לחיים. יב ויאמרו; אכן ירש האב לנו את הורד אך לא אמר לנו למי ירש וכי חמדנו והקזנו דמינו; אוי נא לנו. יג כירתו שלום ביניכם ותשכנו לבטח, ולא; חייכם למלחמה לעד. יד הורד הזה שלנו הוא ולמה נריב, נלכה ונגדלה אותו; בשלום נחיה ושלום נעשה. טו סורו מן הדם; לא תלחמו ולא תרצחו; שבו בשלום עם אחיכם ושימרו על נחלתכם; לא תתבוללו וסחרו ביניכם. טז ואעקור ורד חדש מן האדמה ואתן חלקיו אל שלושת האחים. יז לאסלאם נתתי פרח כי עגול ואדמדם הוא כלבנה הלוקה בדם כאות סימן על רצח אדם חינם. יח לנצרות נתתי את הגבעול כי ישר וחום הוא כעץ כאות סימן למות ישוע בן יוסף ומרים על צלב עץ. יט ליהדות נתתי עלים כי רבים וירוקים כדשא כאות סימן לרצח החיות על קורבן המזבח. כ ובימים ההם שבת האדם מכל רשעותו אשר עשה ועיניו התפקחו; וירא כי רבה המלחמה על הארץ. כא כי יגיעו ימים ויגור כבש עם זאב והארץ תשקוט ממלחמה.

באבאשובה ד' פרק ב':

א וידבר את יהוה האלוהים אליי לאמר: הוי כבשה עיוורת ותועה לאן תלכי ולמה תבכי. ב ותלך בדרך כבשה והנה עיוורת היא ורועה אין לה. ג ותיפול הכבשה לבור עמוק ותצעק ואין מושיע לה. ד ויבואו עליה נחשים ועקרבים ותשמע את קולם ותצעק. ה וילך בדרך איש יהודי פשוט וישמע קול זועק וירוץ ולא מצאה. ו ויסתכל והנה בור לפניו וירא כבשה ונחשים ועקרבים דורשים למותה. ז ויצל את הכבשה וייתן לה מים כי צמאה היא, ואין מים במדבר. ח ותשתה הכבשה ויפקחו עיניה ותראה. ט ותשאל לשמו ויענה; שליח אלוהים אני ואשמע זעקתך ואמשה אותך והצלתיך ומדוע תעית לבור ונפלת. י סרתי מרועה צאני ואזנה מאחריו ואחטא הרבה מאוד. יא גם נחש הכישני וחיות רעות באו עלי וגופי עלה בדם ואברח. יב לא ראיתי עוד, עיוורת אנוכי; ואבך ואפול לבור ויבקשו למותי. יג ואצעק ושמעת תפילתי ותצילני ואשתה ויפקחו עיניי ונרפאתי. יד שובי שובי כבשה תועה ולא תתעי עוד שובו שובי לרועה צאנך. טו רועה צאנך קרא ואמר: מצא את כבשתי העיוורת אם יכול יכלת להצילה חלצנה; ואם לאו אל תצלנה. טז ואחפש ואמצאך; ותבך הכבשה. יז שמוע תשמעי לי; לא רק עינייך יפקחו כי אם אור גדול ישכון עליך.