הסוד שמאחורי האישה שאיתך

הקדמה — לא לדלג עליה!

האישה שאתך. ישות מסתורית, לא מובנת, הנסתר שבה רב בו על הגלוי. מחשבותיה, ופעולותיה אינן צפויות. מצבי רוחה בלתי ניתנים לחיזוי ולפעמים גם בלתי ניתנים להסבר. חלק גדול מציבור הגברים הקורא שורות אלו בטח מעלה חיוך על פניו. כי אכן, כשמנתחים את דפוס האופי הנשי מגלים שהדברים אמיתיים. אצל גבר שבמערכת היחסים שלו הכול זורם כמו שצריך והוא חי עם בת זוגתו חיי אהבה ותשוקה אנרגטיים בלתי מוגבלים, זוכה לכבוד ולהערכה ממנה, עם יחסי מין מוצלחים עבורו ועבורה, ודאי שגבר כזה זכה להרגיש את גן העדן בזה העולם. אך לצערי ישנם גברים רבים, אשר חיים חיי זוגיות מרירים, או על כל פנים חיי זוגיות שגרתיים, ללא רגש, ללא תשוקה, ללא הערכה. אני מדבר על אלו שמרגישים שהם חיים עם אישה אשר איננה מתנהגת איך שהיא הייתה צריכה להתנהג על פי תפיסת עולמם. צינית, טכנית, מנוכרת, אטומה.

בד"כ אם אנחנו שואפים לזוגיות מוצלחת אנחנו מסתמכים ופועלים על פי מה שלימדו אותנו - עבודת המידות והנחת היסוד של 'תעניק לה', 'תחמיא לה', 'תוריד את הראש כשצריך', 'תוותר', 'תעניק אהבה' וכל הדברים היפים האלה. אבל בסופו של דבר, במבחן התוצאה, הדברים לא בדיוק ולא תמיד מצליחים ופועלים כמו שאמרו לנו שיפעלו. אבל כמו הרבה אנשים שלא אוהבים להיכשל, עלינו לזרוק את האגו הצידה ולהתחיל לבדוק, לפשפש ולנסות לגלות מה לא היה בסדר. מה בעצם קורה עם האישה שאיתי שעם כל מה שאני מנסה ומשתדל לעשות עבור הקשר, לא הולך לי איתה. שגם אם פה ושם יש איזשהם ניצוצות של הצלחה, זה לא מחזיק מעמד. למה היא מתנהגת הפוך מהמצופה? למה בבית סבא וסבתא שלנו, ואולי גם בבית אמא ואבא שלנו, לא נתקלנו בדברים שקורים בקשר שלנו?

מדוע הכבוד וההערכה שהיו בעבר של האישה כלפי הגבר, לא קיימים כיום בהרבה מערכות יחסים? מדוע ישנן מערכות יחסים שקיים בהם אפקט 'ההקטנה', שהאישה פועלת רבות כדי להשיג שליטה ולהקטין את הגבר שלה בלי להשאיר לו טיפת כבוד, ופעמים גם באמצעים ברוטאליים של קללות, צעקות ואלימות? מדוע כיום הרבה זוגות לוקחים את חילוקי הדעות ואת המריבות שביניהם למקומות אפלים, בו בזמן שפעם חילוקי דעות ומחלוקות היו מסוג הדברים שכשהם מסתיימים, הגבר והאישה היו חוזרים לסדר היום וממשיכים להאמין בקשר?

כשהקב"ה ברא את העולם וברא איש וברא אישה, כל אחד ידע את המקום שלו, כך היה במשך כל הדורות שעברו. לגבר היה תפקיד מאד ברור, הגבר יצא לצוד, לרעות צאן לעבוד באדמה או במסחר, ובדורות המאוחרים יותר גם ללמוד לימודים אקדמיים, לנהל עסקים, לעבוד כשכיר, הגבר היה זה שמביא את הפרנסה. מקומה העיקרי של האישה היה בבית, כנזכר בתנ"ך: "איה שרה אשתך? הנה באוהל", "מנשים באוהל תבורך", "אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך". לאשה היה מקום ברור. הבית היה מבצרה, היה המקדש שלה, שם היא השקיעה את כוחה ומרצה והיה לה טוב עם זה. הנשים היו בדרך כלל המלקטות, השואבות, בקרבת הבית, מטפלות בילדים הקטנים שבביתן, נמצאות בקרבת הרבה נשים אחרות.

לגבר היה מקום אחר, ייעוד אחר. בתקופות הקדומות גברים היו בעיקר מחוץ לבית בשעות היום ועסקו בצייד או רעיית צאן, עבודות אדמה או מסחר, על מנת לתחזק את הקן הפרטי שלהם ולדאוג לבני ביתם. הציידים, הרועים, החקלאים חזרו לאוהלים או לבתים, שם נשותיהם היו מגדלות את הילדים ודואגות לבית וסביבתו והיו דואגות לגברים בביאתם מעבודתם שימצאו ארוחה חמה ואף דאגו למנוחתם כדי שיהיה להם את הכוח לקום למחרת בבוקר ולהמשיך לעסוק במלאכתם.

בתחומי המדע הרבים, המדענים והפילוסופים בעבר היו בעיקר גברים, סוקרטס, פרויד, פיתגורס, ניוטון, פסטר, ארמסטרונג, גרהם בל, איינשטיין ואחרים. כמו כן בתחום האומנות והמוזיקה היו אלו בעיקר גברים שהתפרסמו במקצועיותם במשך ההיסטוריה: דה וינצ'י, ואן גוך, מיכלאנג'לו, באך, שוברט, מוצארט, בטהובן, וחבריהם.

נראה שבעבר, תחומי העניין הללו לא ממש משכו נשים לעסוק בהם, כי הן ידעו שיש להן תפקיד אחר בקשר, שהתפקיד הוא תפקיד פנימי ולא חיצוני. הן חיו בהנחה שכל העניינים הללו הקשורים לעבודה, אומנות ורוח, הם דברים שמחוץ לבית שהם בעיקר נחלת הגברים.

אמנם בעידן החדש שלנו, חלו שינויים רבים בתפיסה של הנשים לגבי חלוקת התפקידים וההבדלים החברתיים שבינם לבין הגברים. כמו כן, הצורך הרגשי הנשי בא הרבה יותר לידי ביטוי בדור העידן החדש. נשים מרגישות ומאמינות שזאת זכותן המליאה להרגיש נאהבות ונחשקות, הן כבר לא ישמרו את תחושותיהן בבטן אלא ידברו על כך ויביאו לידיעת כולם שהן צריכות הקשבה, הבנה, פירגונים, פינוקים, מתנות, יחס חם ומילות אהבה. שום דבר טכני שיעשה כיום גבר עבור האישה המודרנית, אם בפרנסה, ידי זהב, נהיגה, אחריות, לא יכסה על חסרים של אישה שמרגישה רעב רגשי וחוסר אהבה. היום הנשים יכולות להרשות לעצמן להתקומם אם הן מרגישות שהן לא מקבלות יחס הולם של אהבה. הצייד, הפועל, החקלאי, הרועה, כבר לא בהכרח יעניין אותן אל מול החוסר הזה. כמו כן, נשים רבות חותרות לקחת את חייהן בידיהן ולדאוג לעבוד ולפרנס את עצמן מבלי להזדקק לפרנסת הגבר. כמו כן, הן מוחות על כל חוסר צדק ושוויון המפלה אותן לרעה מהגברים ומציב להן מחסומים חברתיים.

ממה נובע ההבדל בין הדור של העידן החדש לבין הדורות הקודמים?

ההבדל נובע מיסוד מאד פשוט שהוא: "טשטוש צורך ההישרדות".

בדורות הקדומים ההישרדות היומיומית הייתה קשה עד בלתי אפשרית. תארו לכם איך זה היה לחיות לפני מאות שנים, בלי מקררים, בלי סופרמרקטים, בלי חנויות זמינות, בלי בנקים, בלי זכויות אזרחים מינימאליות, בלי קצבאות נכות, בלי קצבאות ילדים, בלי קצבאות זקנה, בלי מפעלים שמייצרים עבורך מזון תעשייתי. בלי משחטות ומפעלי בשר, בלי מחלבות שמייצרות מוצרי חלב ובקיצור, צריך היה לעשות כמעט הכל — לבד! יסוד ההישרדות עמד למול עיניהם של הגברים והנשים מקימי המשפחות והם הבינו לבד שזהו הנושא העיקרי שצריך להתמקד בו. האישה הבינה שההכרה במעמד הגבר שעובד חוץ לבית והדאגה לבשל לו, לדאוג שיחזור לבית מסודר ונקי ולדאוג למנוחתו לאחר העבודה, זהו בעצם גם האינטרס שלה כדי שישרדו היא וילדיה. כמו כן, הגבר שהיה לו שכל בקודקודו הבין בפשטות, שכאשר הוא ירעיף אהבה על אשתו, יפרגן לה ויחזק את ידיה על כל מה שהיא עושה למען הבית וגידול הילדים הוא יקדם את האינטרס של לעזור לעצמו ולמשפחתו לשרוד.

אך ככל שהחברה התפתחה וההישרדות נעשתה קלה יותר, טכנולוגית המזון התפתחה, המשטרים הדמוקרטים דאגו לזכויות האזרחים ולרווחתם, אזי גם הדרך לשרוד בעולם הזה עם מזון, ביגוד, דיור ותרופות נעשתה קלה הרבה יותר לעומת התקופות הקדומות. עם הזמן גם הנשים קיבלו את זכויותיהן ואת האפשרות לדאוג לעצמן וכך הן נעשו פחות תלותיות בגברים, למדו לא לקבל כל דבר כמובן מאליו והחלו פחות לתת דגש על הערך הגשמי של הגבר בחייהן ויותר לתת דגש על ההיבט הרוחני של קבלת אהבה ומילוי חסרים וצרכים רגשיים מהגבר שלהן.

אם אישה כיום לא מרגישה מוערכת ומכובדת מספיק על פי השקפת עולמה, היא בדרך כלל לא תשתוק על כך ותתחיל לסדוק את המערכת הזוגית.

כמו כן, חשוב להדגיש נקודה נוספת הקשורה לשינויים שחלו בדורות האחרונים בתפיסת העולם המגדרית של גברים ונשים בחברה. במשך הדורות חלו שינויים לרעה בתפיסה האנושית, ביחס של הגברים כלפי הנשים.

היו גברים שהפנימו וניצלו את הכוח שלהם, בעיקר את הכוח הפיזי, כדי לדכא נשים ולהשיג את מה שהם רוצים בכפייה ובאלימות. כך התחיל הדיכוי הנשי, שקיים אגב עד היום בדתות קיצוניות שונות ובתרבויות חשוכות. אותן הנשים שבדתות הקיצוניות ובתרבויות הפחות מפותחות, הן לרוב מאד צנועות, אך לא בהכרח ממניעים רוחניים דתיים, אלא ממניעי קנאה של הגבר שלהן ומחמת הפחד ממנו. אנחנו נגלה שם גם נשים שהן מאד כנועות לבן הזוג שלהן. אין שם בהכרח הרמוניה ואהבה, אלא פחד להרגיש את נחת זרועו של הגבר.

תופעות חמורות מעין אלו בעבר, של אלימות נגד נשים ושליטה בהן באופן גורף וכדרך חיים, יכלו להתרחש בגלל שלא היו חוקים מסודרים שדאגו לזכויותיהן הבסיסיות של הנשים ולכן אותם הגברים הביאו את האישה למצב שהיא תעשה מה שהם דורשים דרך דיכוי וכפייה. נחשפתי על ידי אנשים שונים וחברים טובים שלי לסיפורים מזעזעים על גברים בגולה, בכפרים, במקומות לא מפותחים, שהיו מכים ומתעללים בנשים שלהם, ממש סיפורי זוועות! היו גברים שלא ידעו לחדור אל ליבן של נשותיהם, הם לא ידעו איך לגרום לנשותיהם להיפתח אליהם. זאת הדרך של הרודנות, הדרך הכפייתית, "את תעשי מה שאני אומר כי אני הגבר בבית!".

הייתה דרך נוספת של דיכוי נשי על ידי גברים שהיא הדרך הדיפלומטית של הצווארון הלבן, של השימוש באשה נוספת כדי להעניש את האישה הנוכחית שלא פעלה לפי ספר החוקים של בעלה. ישנו רב גדול שחי לפני כאלף שנה, ששמו רבנו גרשום, הוא תיקן בזמנו תקנה נפלאה, שלא יישא אדם יותר מאשה אחת על אשתו. ברוב הכתובות שלכם כיום כתובות המילים "ולא יישא אישה אחרת עליה (כלומר על אשתו הנוכחית)". רבנו גרשום 'חי' והרגיש את המצב שסביבו שבאותה התקופה. על פי התורה, עוד קודם התקנה, מותר היה לגברים להתחתן עם כמה נשים. לנשים שבזמנינו קשה מאד לקבל את זה, ואכן, לדור הדעתני של היום אכן שייך השיח בזה על כל גווניו. אמנם עלינו להבין, שהמטרה של ה'פוליגמיה' בעבר, שהקב"ה התיר בתורתו להתחתן עם כמה נשים, הייתה בעיקר כדי לעזור לאשה הנזקקת. לאשה של פעם לא הייתה היכולת לפרנס את עצמה. על ידי כך שניתנה רשות לגבר לשאת כמה נשים, ניתן היה לעזור להן ולשמור עליהן, לפרנס אותן ולדאוג להן למגורים מזון ומלבוש. שלא יהיו חסרות מאומה, שלא יהיו זרוקות ברחוב, שלא ינצלו אחרים את מצבן הדחוק כלכלית לנהוג בהן מנהג הפקר.

אך למרבה הצער היו גברים, שהבינו את הכוח ה'דתי' האדיר שיש להם בידיים בנשיאת כמה נשים, וניצלו כוח זה לרעה. הבעל היה מעגן את אשתו ע"י אישה שנייה. כלומר, שאם "את לא בישלת לי", "לא עשית לי", "לא כיבדת אותי", "לא מספיק טובה אליי" - "אני יעניש אותך! אני אקח אישה אחרת נוספת - צעירה ממך, טובה יותר, טרייה, רעננה, ואני יעגן אותך מבלי לדאוג לזכויות שלך". זה היה שימוש לרעה בכוח. כך נהג הגבר הכפייתי, הגבר הבהמי, הגבר הלא מתורבת.

ולכן, רבינו גרשום ובית דינו, על אף שהיו כולם גברים, ראו בצורך השעה לעצור את האנדרלמוסיה הזאת שבקרב הגברים הנבלים שברשות התורה, שהיו נושאים אישה נוספת על בת זוגתן, כדי לקנטר ולנקום, וגזרו שלא יישא אדם יותר מאשה אחת. כיום, גם ללא חרם רבינו גרשום אסור לאדם על פי ההלכה לשאת אישה על אשתו, משום שמנהג העולם כיום שגבר נושא רק אישה אחת, והאישה מתחתנת עם גבר על דעת מנהג העולם שלא ישנהו הגבר לרעתה.

במשך השנים הדיכוי הנשי החברתי היה קיים גם בחברות הנאורות. היו מקומות שבהן לנשים לא הייתה זכות הצבעה לממשל, שלא אפשרו להן להוציא רישיון נהיגה, לא ניתנה להן אפשרות ללמוד והן לא קיבלו כניסה לעולם התרבות והאומנות. כתוצאה מכך, קמה תנועה שבעצם שיבשה וטשטשה הרבה מוסכמות, טבעים ונורמות חברתיות של נשים וגברים — "הפמיניזם". המקור של הפמיניזם היה טהור, הגברים המדכאים והרודנים היו אלו שבעצם הולידו את הפמיניזם, כי נשים רצו שחרור, רצו להתנתק מהעול הגברי שדיכא אותן ועשה להן דברים לא ראויים. הנשים דרשו זכויות אלמנטריות בסיסיות שוות לגברים. הדעתנות וההשכלה הלכו וגברו, הדמוקרטיה הלכה והתפשטה ועמה ההכרה בזכויות האדם, מה שגרם לכך שנשים התחילו ללמוד ולהתפתח, לקבל דעה והשקפה וקיבלו רצון להביע ולהשמיע את דעתן. כמובן שבזכות הדמוקרטיה הן זכו לקבל במה, ומעמדן הלך והתחזק.

לעומת זאת במקביל, גברים הפכו עדינים ויפי נפש, ג'נטלמנים מעושים, בו בזמן שהנשים עברו תהליך "אבולוציוני" של להפוך "זכריות" יותר. כיום אותה דמות של האישה הרכה, שעושה רצון בעלה (בדברים הגיוניים כמובן...), שמאמינה שבעלה הוא הכול ועליה לשרתו נאמנה, עליה נאמר "אחת מאלף לא מצאתי". גבר שמצפה שהאישה תעשה מה שהוא רוצה ולא משנה מה היא חושבת ובמה היא מאמינה, לא מבין ולא קורא את המפה של ההווה המודרני בצורה נכונה. אנחנו חיים כיום בתקופה מחודשת, בתקופה דעתנית, בתקופה שתרבות המערב והדעות שלה מחלחלות, לכל סוגי הציבור, החילוני, הדתי, החרדי, גם לערבי - לכולם. אנחנו חייבים להבין שהאישה של היום זאת לא האישה של פעם, היא לא כמו אמא שלנו ובטח לא כמו סבתא שלנו.

למה בחלק גדול ממדינות קיצוניות הפמיניזם לא חלחל והשפיע? כי לא אפשרו לנשים שם להרים ראש, להתנגד ונשים שרוצות שם להפגין ולומר את דעתן, נחשבות עברייניות ופורעות חוק הצפויות לעונשים קשים.

יש דבר שמאד הפריע לי ששמעתי מהרבה אנשים. ישנם זוגות שרע להם, שעושים חשבון ואומרים: "אם הייתי לבד היה לי טוב יותר". בראייה השטחית זה מאד הגיוני. ישנם כאלה שלא טוב להם בגלל שהאישה מתנהגת כלפיהם בצורה משפילה ומקטינה. לא מקבלים את הכבוד שלהם בתור גברים, לא מרגישים גברים בבית. אחרים חווים את 'הזוגיות הטכנית', חסרת הריגושים, שהגבר חוזר מהעבודה או מהלימודים ו... "האוכל שלך על השולחן" (והיא קוראת עיתון), "בוא עכשיו תעזור לי עם הילדים", "תשכיב אותם לישון", "הבאת את מה שביקשתי ממך?", "נעשה את הקניות בבוקר", "תשליך ת'פח בבקשה", "אני מה זה עייפה, אני הולכת לישון", "אוף, כמה אתה נוחר בלילה...תישן בסלון", זאת הזוגיות הטכנית, שמהותה רק דברים של מטלות טכניות של חיי היומיום, ריקה מריגושים ואהבות, נטולת רגעים זוגיים יפים, רומנטיים, סקסיים, הנצרבים בזיכרוננו לטווח הרחוק.

במצב כזה של חוסר ריגוש בקשר, או גרוע מכך שהקשרים הם מושא למחלוקות ותככים, אתה מתחיל להסיק מסקנות ולחשוב: "אם הייתי לבד חי בבית משלי, הייתי מביא לבית שלי את מי שאני רוצה, מתי שאני רוצה, יכולתי לזרוק את הדברים שלי בחוץ, בלי לדפוק חשבון לאף אחד, לא היה לי שוטר על הראש, טוב לי להיות לבד יותר מאשר להיות בקשר".

עליך לדעת שלפי התפיסה היהודית כשאתה לבד אתה פלגא גופא — חצי גוף, אתה לא שלם, אתה שרוי בלא שמחה. אמנם אם כן אז קשה, תכלס בשטח, הכרתי הרבה אנשים שגרו לבד והיו מאד מאושרים, היה להם טוב, לדבריהם. עבר זמן מה מאז שהם התחתנו והם התחרטו על הרגע שנכנסו תחת החופה, הם נזכרו פתאום שהיה להם יותר טוב לבד.

אלוקים אדירים, הבורא טעה לפי שיטתם חס ושלום?! והלא השמחה השלימה לפי הבורא היא לחיות לצד אישה?!

כמו כן, אותם הזוגות שאין ביניהם מחלוקת, אך הקשר ביניהם הוא טכני, יבש. או נישואים טכניים של חלוקת תפקידים. אמנם חלוקת תפקידים בריאה, מכבדת, אבל בלי אהבה, פרפרים בבטן, חיבור, זה לא זה. אתה רוצה אישה 'וואוו' ואתה מקבל קוביית קרח. וכי זאת הזוגיות שהבורא אמר שעל ידה תהיה מאושר יותר מאשר הלבד?!

מה קרה כאן?

התשובה היא שכשאנחנו לוקחים שני חצאי תפוח ומחברים אותם יחד, מה מקבלים? מקבלים שני חצאים, שני חצאים בלא חיבור נשארים שני חצאים גם שמחברים אותם יחד. חצאי הגוף של גבר ואשה, אשר נכנסים לזוגיות גם כן שלא על מנת להתחבר — נשארים נפרדים, נשארים שני חצאי גוף. מה חסר כאן? חסר הדבק! את הדבק הזה אנחנו מפספסים.

זאת אומרת שאם אני נמצא בקשר עם אישה ולא טוב לי בזוגיות איתה, ולה לא טוב בזוגיות איתי ולכן אני שואף לחזור להיות חצי, אני בעצם לא שואף להיות חצי, אני כבר חצי, רק שיש לי בעיה נוספת שהחצי השני מעיב על החופש והשחרור של החצי שלי.

אני עבדכם, החלטתי להיכנס בעובי הקורה ולנסות להבין מה לא מסתדר היום בעולם הזוגיות והקשרים, התחלתי לחפש לאט ובזהירות, את המורים והמורות שילמדו אותי ברמות הכי גבוהות את ההבנה בפיצוח המסתורין הנשי. זה התחיל בשיחה עם חברים מהעבר החילוני שלי ששמרתי איתם על קשר. השיחות הקלילות אותם ניהלתי בתחילה היו סביב השאלה: "איך אתם מנתחים את המושג "אישה"? מה זאת "אישה" בכלל?". משם התגלגלתי בין כל מיני אנשים, ביניהם מדריכים, יועצים, סופרים וספרים, וגיליתי עולם ומלואו, בור עמוק מלא אבנים טובות ומרגליות.

בעקבות המחקר הרב שנים שלי, הסקתי מסקנות אישיות שאותם בחרתי להביא בפניכם.

ללמוד מה זאת אישה לא שונה במורכבותו מלימודי כימיה ופיזיקה. כיום, לאחר שנים של מחקר, אני משתמש במשפט מעצבן, ש"אני יודע היום מה זאת אישה יותר מאשר האישה יודעת מה היא בעצמה". אני לא פסיכולוג, לא מתיימר להיות, אבל אני אוהב מאד לשמוע אנשים, לחיות את העולם, את החברה סביב ולנסות להבין אותה על בוריה.

בתור פתיחה דבר ראשון שעליך לדעת הוא שבעולם אין לך שליטה על מה שנעשה. אין לך שליטה על בני אדם, חברים, אין לך שליטה לפעמים גם על הילדים שלך, ובעיקר אין לך שליטה על בת הזוג שלך. הבסיס שעליך לדעת הוא שהאישה שלך לא תשתנה, היא תישאר ככה כל הזמן, העולם שמפריע לך בחוץ לא ישתנה לעולם! כשאתה חי בהווה ואתה מחכה ששינוי יקרה מאליו ממישהו או משהו מבחוץ, שהשכן שלך פתאום יתחיל לחייך אליך, שהאישה שלך פתאום תתחיל לאהוב אותך, לכבד אותך, לעשות עבורך, שהבוס שלך יתנהג אליך אחרת, אתה עלול לחיות חיים של כאב וסבל לנצח נצחים.

רוצה לדעת למה?

אתה יודע מה ההבדל בפסיכולוגיה או בכל טיפול אחר, בין ה"קורבן" לבין ה"אחראי"? לא תוכל לעולם לטפל בבן אדם עד שהוא ייצא ממצב של קורבן, ויתחיל להיות האחראי. מיהו הקורבן? אחת התכונות של הקורבן היא האשמת אחרים - "זה הוא עשה לי, זה בגללו, הוא הרס לי את החיים — זה הוא אשם!". מה עושה האחראי? הוא לא מחכה שמשהו יקרה לבד, הוא קם ומשנה בעצמו דברים. זאת אומרת, שאם אתה תחכה ששינוי יקרה בעולם, או בבת הזוג שלך מאליו, אתה תנחל אכזבה גדולה. אתה יכול לשלוט בעולם רק על דבר אחד, אתה יודע על מי? על עצמך! כשאתה תשלוט על עצמך ותתחיל להשתנות, העולם יגיב לשינויים שלך, האישה שלך תגיב לשינויים שלך. כל עוד אתה לא תשתנה ותחכה שדברים יקרו, ותאמר: "אני אשלח אותה להדרכה זוגית, לפסיכולוג, לפסיכיאטר, לבית משוגעים, כי היא לא בסדר", אתה הולך לנחול אכזבה גדולה בחיים שלך. זאת הסיבה שהדברים שאני מדבר עליהם מופנים אך ורק לגברים!

למה בעצם אני מפנה את הדברים שלי רק לגברים? כי הנשים כיום לדעתי, לא צריכות לעבור הדרכה זוגית מקדימה באותה נצרכות שהגברים זקוקים לה, אני יודע שאני אומר דבר מזעזע. זה טוב שהן ילכו וישמעו הרצאות פה ושם על מהותו של הגבר, זה טוב, זה נחמד. אבל הן לא צריכות לעבור הדרכה קוסמטית כמו שישנו צורך לגברים לעבור. וזאת משום שאחרי חקירה ממושכת גיליתי שהאישה היא ישות הרבה יותר מורכבת מאשר הגבר. אם אני צריך לתת שיעורים על ההתנהלות הנשית ולנתח אישה לגורמים, אני צריך הרבה יותר שיעורים מאשר אם הייתי רוצה לדבר על ההתנהלות הגברית ולנתח אותה. הגבר הוא הרבה יותר צפוי, הרבה יותר פשוט, וגם... הרבה יותר שטחי מבחינת הבדלי העומק. ולכן מוטל על הגברים ללמוד ולהבין את המורכבות הנשית לפרטיה על מנת למקסם סיכויים להצליח בקשר ארוך טווח. רק כאשר גברים יבינו איך אישה פועלת וחושבת הם יוכלו לעבוד על עצמם ולשנות את עצמם בהתאם לסיטואציות. העבודה היא אך ורק עבודה עצמית שלנו הגברים.

יותר מתמיד, בתקופה שלנו, הקשר הזוגי צריך עזרה וחיזוק מצד שלישי חיצוני (ולאו דווקא מטפל מוסמך, גם חברים טובים יכולים לעזור לפעמים). התקופה הזאת של השינוי בין הגברים והנשים בחברה שלנו, יצר בלבול וחוסר בהירות לגבי ההיררכיה וחלוקת התפקידים. הזוגיות שראינו בעבר אצל הורינו וסבינו נטשטשה בעקבות השינויים החברתיים במעמד הנשים והחתירה לשוויון, הגברים הם בעיקר אלו שיוצאים מבולבלים וחסרי אונים מול ה'נשים החדשות'.

בספרו 'איך אפשר להסביר לך' מבאר יפה המטפל הזוגי 'טרנס ריל' את מה שקורה לנו כיום.

השינוי במעמד הנשים בשנים האחרונות יצר מצב שבו הגברים חייבים היו להבין את המקום החדש שלהם, אך השינוי הנדרש מהם הוא שינוי קשה מאד שמתנגש עם הערכים הגבריים המקובלים. הדעתנות הנשית החדשה ופעילותה הציבורית הענפה הייתה מעין כניסה לעולם הערכים הגברי, בעיני הגברים על כל פנים. הנשים נכנסו לעמדות של כוח ושליטה, שהיו ערכים גבריים שנשמרו בחברה המיושנת במשך השנים. אמנם הבעיה הגדולה יותר שנוצרה היא שהנשים כיום דורשות מגברים באופן ברור וישיר התנהגויות ותכונות הנתפסות כ'נשיות' בעיניהם. הן דורשות הקשבה, אמפטיה, רוך, שהגבר יידע לדבר על מערכת היחסים, שיידע לתקשר טוב יותר ולהתבונן בפרטים הקטנים שמסביב. בקיצור, הן דורשות מבן הזוג 'כישורים נשיים', בעיקר של רגשות, תחום שבו רוב הגברים לא מאומנים בו כלל.

הפרדוקס הוא, שלמרות שהגברים עצמם היו צריכים להיות אלו שעליהם ללמוד את תפקידם בזוגיות המודרנית, הרי שבסופו של דבר לרוב מי שמתחיל, יוזם ודוחף לכיוון טיפול זוגי אלו בעיקר הנשים ולא הגברים. גברים בדרך כלל לא מביאים נשים לטיפול אלא הם מובלים, בין בכוח ובלית ברירה, ובין בהבנה והסכמה אך רק לאחר שגוררים אותם לשם. הסיבה לכך היא פשוטה מאד, משום שהיום אופיו של הטיפול הזוגי הינו משהו 'נשי' העוסק ביצירת וטיפוח ערכים נשיים וכישורים נשיים אצל הגבר — דע להקשיב לה, דע לשוחח, דע לדבר על הרגשות שלך וכו'. וממילא לנשים יש אינטרס גדול יותר לקחת את הגבר כדי ללמוד את האומנות הזאת: כיצד להפוך ל'נשי' יותר.

הבעיה היא שכשהנשים נכנסו לאזור ה'גברי' בשל מעמדן, הן נכנסו לאזור שנתפס בעיני החברה כאזור 'יוקרתי', לפחות בעיני הגברים. לעומתן, הגברים, שנדרש מהם ב'זוגיות המודרנית' להיות 'נשיים' יותר, הרגישו שלא בנח עם השינוי הנדרש מהם, שהרי הערכים הנשיים קוראים תגר על העמדות הגבריות המקובלות והמיושנות של כוח, שליטה, מנהיגות, ויצירת תלות החלשים בך. כבר מגיל קטן, בנים שנחשבו לנשיים יותר בקרב חברת הילדים נתקלו בבוז ודיחוי חברתי, וממילא העמדה הזאת של פיתוח תכונות נשיות אצל הגבר משמעותה חציית גבול לתחום בזוי הנחשב בעיניו כסוג ב'.

זאת הסיבה שכמות הפרידות והגירושים בדורות האחרונים עלתה פלאות. משום שהנשים שבדורנו עברו שינוי תפיסתי תודעתי שהגברים עצמם לא הספיקו עדיין לאכול ולבלוע. גם אלו שכן הפנימו והבינו מה נצרך מהם כיום, לא יכלו להביא לידי ביטוי את הנדרש מהם על ידי נשותיהם באופן מספק מפני שהם לא היו מורגלים ומאומנים לכך. גם אלו שהצליחו, עשו זאת למשך זמן קצר, בדרך כלל סמוך לספר שקראו או לשיחה ששמעו בנושא על מה שנדרש מהם. הם הצליחו לאגור כוחות כדי להיות 'נשיים יותר' אבל במשך הזמן חזרו לטבעם הגברי הרגיל הרחוק מתכונות נשיות. זאת המורכבות של מערכת הזוגיות המודרנית בזמנינו.

יש לתת את הדעת על כך שלא כל מדריך זוגי יודע להדריך נכון גברים ונשים. ישנם הרבה מדריכים אשר לא למדו היטב על נפש הגבר ונפש האישה ומדריכים זוגות על פי סברת הכרס. יש כאלה שפשוט הורסים בעצותיהם הקלוקלות, שעל פני השטח נראות עצות נכונות. ישנם הרבה מדריכים שפונים לפתרונות קלים ומהירים מבלי להסתכל קדימה על הנזק שעלול להיווצר. מי שאינו בקי דיו בנפש האישה והגבר ולא יודע כיצד כל אחד מהם חושב ונוהג, כיצד הוא פועל ומופעל ומה מדכא את פעולתו, אינו יכול להתוות דרך נכונה לזוגות במשבר ואפילו לסתם זוגות באופן כללי.

אני אישית פחות מתחבר לשיטת הליווי הצמוד לבני זוג על בסיס מפגש משותף. לפעמים זה מפספס את המטרה. במקום שבני הזוג יהיו עסוקים בעצמם ובמה שעליהם לשנות, הם מכינים 'כתב תביעה' בראשם, אותו ירצו בפני ה'מטפל', הם יהיו עסוקים בלהצדיק את עצמם ולטעון טענות אחד כנגד השני, ובמקום לעסוק בגישור, המפגש המשותף הופך לזירת התגוששות. לא בשביל זה הגעתם לכאן.

אני אישית אוהב לדבר אחד על אחד. כשאחד מבני הזוג פונה אלי בבעיה, פעמים נדירות שאני שומע את הצד השני פעם אחת או שתים כדי להתרשם באופן כללי וממשיך לעבוד אך ורק עם אותו הצד שפנה אלי. זה חוסך הרבה בלבול, ומאפשר לפונה לקבל כלים פרטיים כדי להתמודד איתם.

זה נותן לי גם אפשרות לומר לכל צד את הדברים שהוא צריך לשמוע ובכלל זה ללמד אותו את החולשות של הגברים ושל הנשים כל אחד באשר הוא, מה שבדרך כלל, אי אפשר לעשות כששני בני הזוג יושבים מולך. וכי זה נעים שאומר לגבר: "נשים הן הורמונליות עם מצבי רוח משתנים" כשהבחורה שומעת? מאידך, האם אוכל לומר לאשה שגברים מונעים מאגו ופעמים אף משועבדים לו כשהגבר לידנו? ישנן נקודות תורפה רבות אצל גברים ונשים שבדרך כלל אי אפשר לגלות ולספר אותם תוך כדי טיפול בפורום משותף. רק מול הגבר או האישה לבד אפשר לגלות את כל הסודות על הצד האחר מבלי שהצד השני יידע ויפגע. בפרט אם אני צריך להפעיל אסטרטגיות סודיות שאני מלמד את בן הזוג כיצד לגרום לצד השני לפעול או מה עליו לעשות כדי לגרום לבן הזוג שלו להשתנות, או מאידך כיצד לעשות אותו מאושר יותר ולתת לו את מה שהוא צריך ואין אני חפץ שהצד השני יידע שזה שפנה אליי נמצא בתוך תהליך הפעלה.

אציין דפוס שחוזר על עצמו אצל רוב הנשים ורוב הגברים הפונים ראשונה אל הצד השלישי בבקשה לעזרה. אני מדבר על אלה שמתקשרים ראשונה אל הרב או היועץ או החבר או החברה לספר על מעללי בן הזוג.

אצל הנשים בדרך כלל בולטות שתי נקודות עיקריות.

הראשונה, נשק יום הדין של שוחד הבכי. הנשים לרוב פורצות בבכי תוך כדי שהן מספרות את סיפורן לצד השלישי. כך הן מוסיפות עוצמות של רגש לסיפור שלהן ובעצם מעוררות אצל השומע רגשות רחמים וצער מצד אחד, ומאידך טינה סמויה כלפי בן הזוג שעליו הן מתלוננות, גם אם הסיפור מצוץ מהאצבע או לפחות מנופח יתר על המידה. הבכי יוצר תרמית 'אותנטית'. הרגש והמחשבה שיעברו בליבו של נוטל שוחד הבכי הינו: "וואו, איזו אישה מסכנה, היא ממש סובלת. כמה אכזרי בעלה. איך אפשר לחיות עם אדם כזה". הבכי במקרים רבים עושה את שלו ומטה את הצד השומע לעבר הצד הבוכה.

הדבר השני שחלק גדול מהנשים משתמשות בו היא שיטת ה"שיימינג", ה'ביוש'. ישנן נשים שמוציאות את כל הכביסה המלוכלכת החוצה ועסוקות בלומר כל דבר מבייש ומשפיל ששייך אצל בן הזוג שלהן. מניסיוני על פי רוב, נשים די מגזימות בתלונותיהן, מוסיפות פרטים ומעגלות פינות. בקטע של קריז הן בדרך כלל לא ידברו על הדברים הטובים שישנם אצל בן הזוג אם אני לא אקדים ואשאל על כך. כל יועץ או מטפל זוגי צריך לדעת את הדברים הללו ולא לשפוט בליבו את בן הזוג האחר עד שלא ישמע את קולו ואת גרסתו. בהרבה מקרים, גברים שנחשדו בעיניי כ־שדים, נתגלו לבסוף כאנשים טובים, חסרי אונים, אשר חיים עם נשים קשות ולא פשוטות. כשפונים אלי מטפלים זוגיים לשמוע את דעתי, אני מלמד אותם כלל ברזל: "לעולם אל תאמין לאשה על ההתחלה!"

אצל הגברים הדבר שחוזר על עצמו בדרך כלל היא הגרסה שהם בטוחים שהאישה שלהם לא נורמאלית, חולת נפש וצריכה טיפול פסיכיאטרי. זה מצחיק שרוב הגברים שמדברים איתי חוזרים על אותם תיאורים ובטוחים שרק אצלם זה כך ושהם "נפלו כביכול". כשאני טוען בפניהם "שכל הנשים אותו דבר", לוקח להם זמן עד שהם מתחילים להבין מה אני רוצה. רוב הגברים לא מבינים את מצבי הרוח המשתנים של הנשים, לא מבינים את מבחני האהבה שנשותיהם מציבות להם ובטוחים שהם חיים עם אדם לא מוברג.

פנה אלי פעם חתן שבוע וחצי אחר החתונה! ושאלתו בפיו: הכלה שלו משתנה לו כל רגע, פעם היא שמחה, היא פתאום בדיכאון, היא לעיתים רואה בו ובחיים עצמם מקור לאושר ופתאום רואה הכל שחור, אין לה שמחת חיים ובטוחה שהכל הולך להיות רע מכאן ואילך ועוד כהנה וכהנה. כאן החתן שואל: האם זה נורמאלי? האם הוא התחתן עם אישה בריאה בנפשה? האם ככה נשים מתנהגות? הבנתי לליבו, הוא לעולם לא חווה קשר זוגי, התחתן ומחפש דברים הגיוניים באישה שלו, דברים שהוא בעצמו לא מכיר מתוקף היותו גבר שנתון פחות לשינויים הורמונאליים של מצבי רוח.

את הדברים הללו כל מי שרוצה להיכנס בין בני זוג צריך לדעת, משום שלעשות שלום בין בני זוג זאת מצוה גדולה מצד אחד, אך מאידך זהו דבר לא קל, לפשר בין השונים, בפרט כשהם טעונים אחד כלפי האחר.

נתחיל בנקודה הראשונית האישית שכל אחד ואחד מאיתנו צריך להפנים: צריך לשנות תפיסה, לשנות גישה ולהבין מה בעצם קורה פה, מה עובר בראש של האישה שלי (או כל אישה אחרת אם תרצה, חמתך, אימך).

אשה, אם ננסה להפשיט את המושג, היא בעצם כמו פרח. פרח זה דבר שגדל לאט לאט ועלי הכותרת שלו סגורים. גברים מנסים לפתוח את רגשות האישה, את עלי הכותרת שלה בידיים, בכוח. גם בקטע המיני, כגון גברים שהאישה שלהם סגורה בפניהם. אני לא מדבר על גברים המשתמשים בכוח פיזי של הכאות וקללות שאלו הם דברים האסורים בתכלית האיסור ואינם כלל בלקסיקון שלנו. אני מדבר על לחצים המופעלים כלפי האישה המלווים במתח ועצבים מצד הגבר, שרוצה על ידי פעולות של לחץ, להשיג את מה שהוא רוצה שיהיה, את אשת החלומות שלו.

בהרבה מקרים שנחשפתי אליהם, מצוינים מקרים של גבר שרואה שבת הזוג עייפה, הוא בכל זאת רוצה בכוח לשכב איתה והיא מסרבת לו. הוא רוטן ומתעצבן: "למה?" "צריך..." "מה אנחנו פרושים"? זאת התנהגות שלילית ביותר הנובעת מגבר שלא מבין מהי המהות של אישה. אישה היא כמו פרח, חשבתם פעם לבוא ולפתוח עלי כותרת של פרח כשהם סגורים? אם תלחמו בעלי הפרח הם יקרעו. כשאתה מנסה לשלוט בכוח בבת הזוג שלך זה מראה שאתה בעצמך איבדת שליטה. כוח אמיתי איננו הפגנת שרירים — זאת חולשה, בזוגיות עכ"פ. איך פותחים פרח? יוצרים לו תנאים סביבתיים טובים. כשאתה משקה את הפרח ומזבל אותו ואתה יודע כמה מים הוא צריך ולמדת את הכללים הקשורים לשמש, הפוטוסינתזה, חממה ריסוסים וכו'. התוצאה הטבעית של הפרח היא שהוא יגדל יצמח ויפרח.

לא תוכל לשלוט על טיב הגדילה של הפרח אחרי שהשקעת מקסימום יכולת, אך שיפרת רבות את הסיכויים שלך להניב יבול טוב. לבוא וללמד אישה איך להתנהג זה כמו לבוא ולהגיד לפרח: "אני אחליט בשבילך מר פרח איך לגדול". כשאתה מאכיל את הגוף אתה לא אומר לעצם תתרחבי עכשיו או לגוף תגדל עכשיו. כשאתה מאכיל את הגוף אתה נותן לו את מה שהוא צריך, אתה ישן קם, עושה פעילות גופנית, מקפיד על תזונה ומנוחה והגוף מגיב בעצמו לכל הדברים הללו שאתה עושה עבורו, לטוב ולרע. הפרח מגיב לתנאים הסביבתיים שלו. כך גם האישה שלך. היא תיפתח אליך בהתאם למצב הסביבתי שיצרת לה. אם תנסה לפתוח אותה בכוח - זה לא יעבוד.

כשיש לאשה תנאים טובים מסביב, היא פורחת ועלי הכותרת שלה נפתחים מאליהם. מה הם תנאים טובים? עוד לא למדנו, אבל כשיהיו כאלה תראה ניסים ונפלאות. עד שאתה לא תעשה את הצעד הראשון שלך, חבל לך על הזמן, אתה פשוט מתעסק בלתלוש עלי כותרת.

בספר שלפניך תגלה ותחשף לכל מיני עניינים הקשורים להתנהגות הנשית ואני מקווה שהניתוח שלי למקרים הללו יהיה לך לתועלת.

אציין ואומר שנתקלתי בשתי תגובות מעניינות גם בקרב הגברים וגם בקרב הנשים שנחשפו לחומר שאתם עתידים לקרוא. תגובה שקיבלתי מחלק מהגברים הייתה שהם שהתייחסו בבוז ובביטול מראש לדברים, כאילו באו ואמרו: "מה זה בא ללמד אותנו עכשיו, הוא ילמד אותנו מה זאת אשה?! אנחנו יכולים לעשות לו בית ספר. כמו כן היו כאלו שמראש באו ואמרו: "עזוב המצב הוא בעייתי ואין מה לעשות, האישה היא תעלומה וזהו, למי יש זמן עכשיו להתעסק בכל מיני דקויות מעין אלו שאתה מדבר עליהם". אכן, יש משהו בדבריהם, העבודה היא עבודה קשה, עבודה שסוד ההצלחה שלה הוא התמדה ותרגול. אמנם, אי אפשר לדעת על מה לעבוד אם אינך יודע את הבסיס לכל מה שקורה ומדוע הוא קורה, דהיינו, למה נשים עושות כך וכך ומה נשים רוצות לקבל ממך בקשר שיגרום להן להתנהג אחרת ולהיפתח אליך.

בקרב הנשים נתקלתי באלו שניסו להדחיק את הדברים הכתובים, לצחוק וללגלג שמה שכתוב כאן אינו נכון והן בכלל לא כאלו וכו' וכו'. אני כמובן שלא נבהלתי מהתגובות, כי למען האמת, די ציפיתי שחלק מן התגובות יהיו כאלו.

אם את אישה שקוראת את הספר הזה חשוב לי להדגיש לך דבר חשוב. הדברים שתקראי בספר יכולים לתת לך תובנה לא מדויקת בלשון המעטה, שיש כאן איזושהי תכנית פעולה על מנת לתמרן את הנשים. אז זהו שלא... לא מדובר כאן על ספר פיק אפ שמדבר על הרפתקאות מזדמנות. זהו ספר המיועד לגברים הנמצאים בזוגיות ארוכה ובקשר מתמשך שרוצים לשמור עליו או לצאת ממשבר שהם נקלעו אליו בתוכו. הוא גם מיועד לגברים פנויים הרוצים לקבל כלים כיצד להצליח בקשר העתידי שלהם עם האישה שתהיה בו. אם את מאותן הנשים שכן מבינות שיש הבדלים בין נשים לגברים, או מאותן הנשים שרוצות שהגבר שלהן יבין אותן ולא משנה איך — הספר הזה יהיה ברכה עבורך.

אני בטוח שישנן נשים שאולי עוד אתקל בהן בעתיד, שעלולות להפוך את הספר הזה לכתבה הבאה בחדשות ויציגו אותו כסוג של תמרון האישה החלשה והשתלטות עליה, (כי רק להן מותר לקרוא ספר כגון 'למה גברים אוהבים ביצ'יות' ולגברים אסור). אך זאת לא האמת ולא המטרה של הספר.

הדברים שאני מלמד כאן את הגברים על נשים, גם אם באיזשהו מקום ישנן לשונות שיגרמו לכמה נשים לזוז שלא בנח על הכיסא, הם נטו לטובתכן, אם אתן כמובן באמת מחפשות שהגבר יצליח איתכן בקשר ותהיו מאושרות. לא מדובר כאן על גילוי סודות הנשיות לגברים בסדר גודל של חשיפת סודות האטום של ישראל או חשיפת סודותיה של רוסיה על ידי ארצות הברית.

אני מלמד וחושף את ההבדלים בין גברים ונשים וחושף את סודות הנשיות לא בגלל שנשים הן פחות טובות מגברים, לא בגלל שאני מרגיש מאוים מההתפתחות הנשית בעולם, אלא אך ורק כדי לעשות לך האישה טוב יותר בכך שהגבר שלך יבין סופסוף איך לשמור אותך ועלייך בצורה אוהבת ומכובדת. עד כאן מדבריי לנשים הקוראות. ותודה למורן ☺

חשוב לזכור. שינויים לא נעשים בבת אחת, מילת המפתח היא סבלנות. כדי לשנות תפיסה והתנהגות, אתה צריך להיות סבלן ולדעת מראש שהולך להיות קשה בהתחלה ושגם דברים לא תמיד יקרו כמו שאתה רוצה שיקרו ולכן תדע גם לדעת להפסיד בכבוד, להרים ראש, להמשיך הלאה ולנסות שוב. בהצלחה!