הדירקטוריון יתווה... ויפקח

מבוא

כיהנתי לאורך שנים בדירקטוריונים של כל סוגי החברות — חברות פרטיות, חברות ממשלתיות, חברות גדולות וחברות קטנות. בכולן, על פי חוק, קיים דירקטוריון. אבל לא בכולן הוא פעל באותה צורה. ובעיקר לא בכל החברות חשיבותו הייתה זהה. בחברות מסוימות הוא היה פעיל ורב השפעה, ובאחרות הרגשתי כי כל מה שרוצים ממני הוא שאתמוך בהחלטות שהתקבלו בדרגים אחרים.

אני מגדיר תמיד את החברות שלי בדירקטוריונים כעבודה או שירות, ולא ככיבוד או כמקור הכנסה נוח. הקפדתי להיות תמיד דירקטור מטעם הציבור, מתוך רצון לא להיות כבול או להרגיש חייב לבעל שליטה. בזכות כל אלה, גם אחרי עשרות שנים אני אפילו נהנה מהעבודה הזאת.

לפני שנים אחדות פנה אלי מכר שהתמנה ליושב ראש של חברה גדולה מאוד, לאחר שקודמו פרש מתפקידו באופן בהול. הוא הכיר את חוק החברות על בוריו, כיוון שבהשכלתו ובמקצועו הוא משפטן, וסיפר לי כי פנה לחברי הדירקטוריון עם כניסתו לתפקיד, ושאל מה עליו לעשות כיו"ר מתחיל, שלא ניהל מעולם חברה בגודל שעליו להוביל עתה. לתדהמתו, הוא לא קיבל תשובות.

חוק החברות, שהוא מקור הסמכות של הדירקטוריון ושל היו"ר, קובע רק שהדירקטוריון "יתווה מדיניות ויפקח על המנכ"ל". תפקיד היו"ר על פי החוק הוא "לנהל את הדירקטוריון". "אבל מה זה אומר?", הוא שאל, "מה עלי לדרוש מהדירקטורים ומהמנכ"ל על מנת שהמערכת תפעל כנדרש? איך עלי לעשות זאת? מה אסור לי ומה אני חייב לעשות?"

"אני מניח — ומקווה שכולם ינסו לעזור לי, ומכולם אלמד. אבל אני רוצה לראות את התמונה השלמה, ומתוכה להתחיל לפעול. לא מצאתי ספר הדרכה ליו"ר מתחיל, וספרי משפט, שמספקים פרשנויות למכביר, לא מדריכים מנהלים".

ללמד אותך אני לא יכול, אמרתי, וזאת כנראה גם הסיבה שהדירקטורים לא ענו על השאלה שלך.

בספר הזה אנסה לשרטט את תפקידיהם, מקומם ומעמדם של דירקטוריון, של דירקטור ושל יו"ר דירקטוריון בחברה ציבורית. את יחסי הגומלין ביניהם, את יחסי הגומלין בינם לבין האורגנים האחרים ואת יחסי הגומלין בינם לבין מחזיקי העניין השונים בחברה. לא באופן תיאורטי, אלא על סמך הידע שצברתי עם השנים, הלקחים שהפקתי והמסקנות שהגעתי אליהן.

וביתר פירוט:

 מה נדרש מיו"ר דירקטוריון (ומה נדרש מכל דירקטור) וכיצד כל אחד מהם יכול לתת מענה לדרישות ממנו?

 מהן חובותיו ומה גבולות הגזרה שלו?

 מה הוא בגדר חובה, מה זכותו לעשות ומה אסור לו?

 מה (המעט ש) מצווה החוק הכתוב במפורש — ומה כפוף לחוק ההיגיון?

 ובאופן רחב יותר, מהם תפקידי הדירקטוריון ומה יחסיו עם האורגנים אחרים בחברה?

הטיוטה הראשונה נכתבה מתוך הנחה, שגויה בדיעבד, כי ניתוח אירועים שקרו יכול לשמש מדריך ליושבי ראש. מהר מאוד התחוור לי שספר מסוג זה יוכל להיות מדריך נהדר לעשיית כסף לכותב, אבל ספק אם יוכל לשמש כלי עזר ליושבי ראש ודירקטורים בבואם ללמוד את תפקידם.

לכאורה, יכולתי להגיע לתובנות ולמסקנות שבספר לפני שנים. בפועל נדרשו לי מבט נוסף ולבטים של יושב ראש חבר על מנת להתניע את המהלך. הקורא מוזמן לראות בו הרהורים של דירקטור ותיק ומשופשף. עם זאת, המסקנות שהגעתי אליהן, והתובנות שגזרו אותן, גם אם לא תוקפו במחקר שדה, יכולות לשמש חומר למחשבה ואולי אף לאימוץ.

הספר נכתב בתקופה שבה משטר גרעיני השליטה הולך ומאבד את כוחו. הבעלות מתפזרת בין בעלי מניות רבים, שרכשו אותן כחלק מתיק הנכסים שלהם, ורבים מהם מבקשים להשפיע על התנהלות החברה. החוק אוסר זאת, ובעלי מניות רבים גם אינם מוכשרים לנהל חברה.

מעבר לכך, המעבר מחברות בבעלות פרטית מלאה לחברות ציבוריות עם גרעיני שליטה ובעלי שליטה, ומכאן לחברות שבהן הבעלות מתפזרת בין בעלי מניות רבים, מלווה, בפועל לפחות, בשינוי מעמדו וחשיבותו של הדירקטוריון.

כדירקטור בחברות מסוגים שונים — חברות פרטיות, חברות בעלות גרעין שליטה פורמלי וחברות עם בעלות מפוזרת — חוויתי מעבר ממעמד של חבר בדירקטוריון שהוא בעיקר יועץ למעמד של חבר בדירקטוריון שנדרש להוביל ובונה את היכולת לכך. בין שני קצוות אלה קיימת החוויה של דירקטוריון עם בעלי שליטה פורמלית, שבהם הדירקטוריון פועל כשותף־מבקר מול בעלי השליטה ומפקח על עבודת המנכ"ל, כשההובלה בפועל מתבצעת על ידי בעלי השליטה.

ככלל, ככל שתהליך ה"דמוקרטיזציה של הבעלות" מתרחב, חשיבותו של הדירקטוריון עולה. במקביל לשינוי באופי הבעלות נדרש גם שינוי במבנה הדירקטוריון ובדרך פעולתו.

התובנה המרכזית של הספר היא הצורך בחיזוקו של הדירקטוריון כצוות, תוך העברת תשומת הלב מהדירקטור הבודד לדירקטוריון כגוף וליו"ר בראשו. העצמת הדירקטוריון אמורה להתרחש בלי שתיפגע יכולתם של האורגנים האחרים למלא את תפקידם, אלא באמצעות שיתופי פעולה עימם.

אופיים של שיתופי הפעולה הללו משתנה במהלך עבודת החברה: בשלבי התכנון הדירקטוריון יגבש את "כללי המשחק" בסיוע ההנהלה. הוא יצביע על היעדים — ועל המותר והאסור בדרך השגתם (כללי "המשטר התאגידי"). בשלבים של יצירת ערכים הדירקטוריון יפקח (בדרך כלל בדיעבד) על עבודת החברה, ויבחן אם היעדים הושגו והאם נשמרו כללי המותר והאסור. מעורבותו של הדירקטוריון בעסקאות שמבצעת החברה מוגבלת לעסקאות מיוחדות בלבד, כדי למנוע ניגודי עניינים.

הטמעת העקרונות האלה מותנה בשינוי תפיסת ההפעלה של דירקטוריון, בשינוי תפיסת האחריות ובחלוקת האחריות בין הדירקטורים ליו"ר. במסגרת זו, הפיכתו של היו"ר למנהל הפורמלי של הדירקטוריון תטיל עליו את מרבית האחריות לכשלי הדירקטוריון, ואילו הדירקטורים יישאו באחריות על כשלים אישיים שלהם.

העצמת הדירקטוריון אמורה להתבצע גם על ידי הגדלת תכולתה של "היד הארוכה", שמהותה תוסבר בהמשך, באופן שתכלול פונקציות נוספות, כמו ניהול סיכונים, תכנון, בניית מוניטין החברה ועוד.

השינויים הללו מחייבים שינויים נוספים, וביניהם בחירה של הדירקטורים והארכת כהונתם על ידי הדירקטוריון ויצירת פלטפורמה לשיתוף פעולה בין הדירקטוריון לבעלי המניות.

תובנה נגזרת מחיזוק מעמדו של הדירקטוריון מובילה לבחינת האופי והמבנה של הפיקוח הציבורי. הפיקוח על החברות הציבוריות מפוצל כיום בין רשויות שונות, ובראשן הפיקוח על הבנקים, הפיקוח על שוק ההון ורשות ניירות הערך. לכל אחת מהרשויות יש מודל פיקוח שונה, ומן הראוי לבחון את הנושא ולהכניס בו שיפורים. תובנה זאת לא תטופל בספר זה, אבל השארת מודל הפיקוח הקיים תפגע בטיב השינויים המומלצים כאן.

השאלות המרכזיות שאציג בספר וגם אשיב עליהן כמיטב ניסיוני:

 מהם האורגנים שמהם מורכבת חברה, מה תפקידו של כל אחד מהם ומהם יחסי הגומלין ביניהם וכן בינם לבין הדירקטוריון?

 איך הדירקטוריון צריך לפעול על מנת לעמוד בדרישה המעורפלת של חוק החברות ("הדירקטוריון יתווה מדיניות ויפקח על המנכ"ל")?

 אלו כלים עומדים לרשות הדירקטוריון?

 מהי "היד הארוכה" של הדירקטוריון, מה תפקידה וכיצד נכון להפעילה?

 מהם תפקידיו של יו"ר הדירקטוריון, בהתחשב בעובדה שחוק החברות קובע שהיו"ר "מנהל את ישיבות הדירקטוריון"?

 איך דירקטור אמור לפעול בדירקטוריון? למי הוא חייב חובת נאמנות? אלו סיכונים אורבים לו?

 מה פירוש המושג "טובת החברה"?

 מה הערך המוסף של הדירקטוריון? מה חברה צריכה לצפות מהדירקטוריון שלה?

 איך ראוי להתמודד עם דילמת בעלי המניות, שאינם יכולים לנהל את רכושם?

 מי צריך לבחור דירקטורים?

 איך נכון לבחור יושב ראש לדירקטוריון?

הסתייגויות:

 חלק מההמלצות אינן מתאימות לחברות קטנות מאוד. תפקידיהם ואופן פעולתם של הדירקטוריון, הדירקטורים והיו"ר בחברה קטנה מחייב ניתוח נפרד. השאלה מתי חברה בשלה לגיוס הון מהציבור ויכולה לעבור ממשטר של בעלי שליטה למשטר דירקטוריון מחייבת בדיקה והחלטות רגולטוריות.

 חלק מהנושאים מוצגים לצורך היכרות בלבד.

 הספר אינו מכוון להעריך או לאמוד את השנוי בעבודת הדירקטוריון בחברות ציבוריות לאורך זמן. בוודאי שאין הכוונה לטעון שעבודת הדירקטוריון בחברות הציבוריות היא בבחינת כוס ריקה. להערכתי, עבודת הדירקטוריון בחברות ציבוריות משתפרת לאורך השנים, במיוחד בעקבות אימוץ נמשך של יעדים המוצגים כהמלצות בוועדת גושן משנת 2006 ועיבוי ההמלצות על ידי הרגולטורים השונים. מדדים לבחינת אפקטיביות עבודת הדירקטוריון מצביעים, אף הם, על כך. ההמלצות והתובנות המוצגות בספר מכוונות "לשיפור המשתפר".

למי מכוון הספר?

כל מי שמבקש להבין את הגיון הפעולה של הדירקטוריון, מה דורש ממנו החוק, אלו כלים עומדים לרשותו, איך פועל שיתוף הפעולה בינו לבין ההנהלה ובינו לבין האסיפה הכללית של בעלי המניות, מי הם מחזיקי העניין השונים ומה מקומם, וכן מה ראוי לשפר בכל אלה — מוזמן לקרוא.

באופן ספציפי, הספר מכוון לדירקטורים מכהנים, ליושבי ראש דירקטוריונים, לדירקטורים בהכשרה לקראת כניסה לתפקיד, לרגולטורים ולמנכ"לים. ואולם, הוא אינו יכול לשמש ואינו תחליף ללימוד מסודר של התפקיד.