תשעים מעלות

לִפְעָמִים אֲנִי מַרְגִּישָׁה מְטֻמְטֶמֶת
וּבִּגְלַל הַסִּפּוּרִים שֶׁאֲנִי מְסַפֶּרֶת לְעַצְמִי
בִּגְלַל הָרֶוַח בֵּינָם וּבֵין הַמְּצִיאוּת,
תָּלוּי כְּמוֹ חוּט דַּק בֵּין שְׁתֵּי גִּדְרוֹת תַּיִל
נִקְרָע בְּקַלּוּת.
בְּכָל הַקָּשׁוּר לְחַיֵּי הָאַהֲבָה שֶׁלִּי
אֵין לִי דָּבָר מִלְּבַד הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה,
פִּסּוֹת בַּד שֶׁאֲנִי מְחַבֶּרֶת זוֹ לְזוֹ, מְנַסָּה לִתְפֹּר מֵהֶן
שִׂמְלָה אוֹ שְׂמִיכָה,
מַשֶּׁהוּ שֶׁיַּעֲטֹף לִי אֶת הַגּוּף וִיחַמֵּם אוֹתוֹ כְּשֶׁקַּר לִי.
"טִפְּשָׁה!" אֲנִי אוֹמֶרֶת לְעַצְמִי. "טִפְּשָׁה. מְטֻמְטֶמֶת!"
"תַּפְסִיקִי!"
אֲבָל אֲנִי רְגִילָה לְסַפֵּר לְעַצְמִי סִפּוּרִים
מֵאָז שֶׁהָיִיתִי יַלְדָּה. הַדִּמְיוֹנוֹת שֶׁלִּי מַרְגִּיעִים אוֹתִי
מַרְדִּימִים אֶת הַקּוֹל שֶׁמֵּעִיר אוֹתִי
לְבֹקֶר בַּלָּהוֹת.