פתיחה
במשך השנים הגיעו אליי אין־סוף פניות לעזרה בניסוח השאלה הנכונה במצבים והקשרים שונים. בספר הזה ריכזתי למעלה מ־1,750 שאלות הממוקדות בנושאים ובאתגרים שבהם נתקלים אנשי מקצוע שעוזרים ללקוחותיהם להשתחרר ממצוקות ומקשיים ולהשיג מטרות חשובות בחייהם.
שאלות ממוקדות מובנן כפול, שאלות ממוקדות המיועדות ללקוח, כאלו הפותחות אפשרויות ונקודות מבט חדשות ומחברות אותו לעוצמות ולמשאבים אישיים, ושאלות ממוקדות למטפל או המנחה, להתמודדות עם מצבים שבהם נראה שבנק השאלות האישיות הידלדל או שהוא זקוק לרענון.
אז מה הן בעצם "שאלות ממוקדות"?
אלו שאלות שמביאות לנקודות מבט חדשות על הבעיה, כך שנפתחות אפשרויות המובילות להחלטות חדשות המניעות את תהליך השינוי המבוקש.
יש דימוי יפה הממחיש את נקודת המבט:
דמיינו חומה גבוהה שבה יש חור שדרכו ניתן להביט על המתרחש מהעבר השני.
דמיינו מצב שבו זו נקודת המבט של האדם ועל פיה הוא מקבל החלטות. עולים בו רגשות והוא נוקט פעולות.
עבורו מה שרואים מן החור זו המציאות המוחלטת.
עכשיו דמיינו שנפתח עבור האדם חור נוסף, במקום אחר בחומה, וממנו רואים נוף שונה לחלוטין.
דמיינו שנפתח עוד חור ועוד חור בחומה, ואפילו דמיינו שנפתח צוהר שדרכו הוא יכול ממש להכניס את ראשו ולהתבונן על הנעשה מעבר לחומה.
זו בדיוק מטרתן של שאלות ממוקדות.
מטרתן אינה לשנות את האדם, אלא לפתוח בפניו נקודות מבט נוספות כך שיהיה לו באמת את חופש הבחירה.
והבחירה היא תמיד שלו.
לעומת זאת, דמיינו מצב שבו מהעבר השני של החומה נשמע קול של אדם אחר, שגם הוא נמצא מאחורי חומה שבה יש חור הצצה, והוא מייעץ לאחר מה עליו לעשות.
זה ההבדל בין אומן בשאלת שאלות ממוקדות לבין אדם שמייעץ.
שאלות הן אחד הכלים העוצמתיים ביותר ליצירת מוטיבציה לפעול, להתקדם וליצור שינוי. כאשר שואלים שאלה ממוקדת, למעשה עוזרים לשואל בהסטת מיקוד המחשבה לאפשרויות, ליכולות, לעוצמות, למטרות, לכל אותם דברים היכולים להפוך את החיים של כל אדם ושל האהובים עליו לטובים ומספקים יותר.
אחת הדמויות המרכזיות שהשפיעו על הגישה שלי היא אלפרד אדלר, שבתחילת דרכו עבד עם פרויד. דרכיהם נפרדו מסיבות שונות ואחת החשובות שבהן הייתה פער בין הגישות. בעוד פרויד גרס שהעבר של האדם קובע מי הוא היום, אדלר גרס שהגישה הזו הופכת את האדם למופעל על ידי עברו מבלי שתהיה לו יכולת שליטה והשפעה על חייו והיא אינה נכונה.
גישתו של אדלר, הגישה התאולוגית, גורסת שלכל פעולה שהאדם מבצע יש תכלית, פעמים רבות התכלית הזו אינה מודעת, אך היא נועדה לספק לאדם צורך כלשהו. אני קורא לגישה הזו "גישה ממוקדת מטרה", כדי להבדיל מגישות רבות שהן "גישות ממוקדות בעיה".
ההנחה הבסיסית על פי הגישה שלי היא שהאדם נמצא בשאיפה מתמדת להשגת מטרות שונות. מאחר שחלק מהמטרות הן בלתי מודעות, ישנם מצבים רבים שבהם האדם מגיע למקומות שבצורה מודעת הוא אינו רוצה להגיע אליהם.
כאשר האדם מגיע לפגישה עם מטפל, הסיבה שעליה הוא מצהיר בדרך כלל היא בעיה שאיתה הוא מתמודד. מטפלים ב"גישה ממוקדת הבעיה" מתמקדים בבעיה ובמקורותיה. אך לפי הגישה שלי, לבעיה שממנה סובל האדם יש תכלית, וכאשר התכלית הזו תושג לא תהיה יותר סיבה להמשך קיומה של הבעיה.
כשחושבים על זה, ההנחה העמוקה הנסתרת היא שהאדם הוא סיפור הצלחה מתמשך, ולמעשה כל בעיה או תופעה נוצרות על ידי המוח כדי להפיק עבור האדם תוצאה מסוימת, שכאשר היא תושג היא תיתן מענה לכל החוסרים שהתחילו את קיומה של הבעיה.
לכן, כל פגישה מתחילה בשאלת "מה המטרה?" זו הסיבה שתוכלו למצוא שאלות רבות שממוקדות במטרה.
צריך לזכור שמטרה נמצאת בעתיד. לכן אני נוהג לשאול לקוח שמגיע אליי: "מה הדבר שכאשר יתרחש בעקבות הפגישה יהיה המספק ביותר עבורך?"
הנחה נוספת שעליה מתבססות השאלות בספר היא: "באדם קיימים כל המשאבים הנדרשים ליצירת השינוי המבוקש והשגת המטרה".
כלומר ההנחה היא שכל הידע קיים בו אך הוא נסתר מהמודעות שלו, ותפקיד השאלות הוא לעזור לאדם להיפתח אל הידע הזה, כך שהשינוי מגיע מתוכו והוא שלו.
רבים מכירים את ההנחה הזו כאחת מהנחות היסוד המרכזיות של הNLP־.
כשאנשים אומרים לי, "את זה שמעתי כבר" או "אני מכיר את זה", התגובה שלי היא: השאלה החשובה היא איך הידע הקודם הזה שלך בא לידי ביטוי בחיים שלך.
הנחת היסוד הזו נראית פשוטה וקלה להבנה, אך היישום האמיתי והמלא שלה מורכב ואינו פשוט לביצוע.
כאשר אתה באמת מאמץ את ההנחה הזו אתה:
וזה לא פשוט, לא קל לוותר על "אני צודק", "אני יודע", "אני מבין", אלא כאשר אתה קולט באמת את המשמעות האמיתית.
על פי הגישה שלי, כאשר מייעצים ואומרים לאדם מה לעשות:
לעומת זאת, כאשר שואלים שאלות ממוקדות:
"שאלות ממוקדות" משמשות:
לשאלות יש תפקיד מכריע במיומנויות הטיפול, האימון וההנחיה שלנו, ובהקשרי חיים אישיים אחרים. ספר זה יאפשר לכם להשתמש בשאלות בצורה טובה ועוצמתית יותר – כדי להפוך לאומנים בשאלת שאלות ממוקדות.
ההוראה
ג'ובראן חליל ג'ובראן (1883–1931)
אֵין אִישׁ שֶׁיְּגַלֶּה לָכֶם דָּבָר,
אֲשֶׁר אֵינוֹ נָח, עֵר לְמֶחֱצָה,
בְּשַׁחַר יְדִיעַתְכֶם.
הַמּוֹרֶה, הַפּוֹסֵעַ בְּצִלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ בֵּין חֲסִידָיו,
לֹא מֵחָכְמָתוֹ יִתֵּן,
כִּי אֶת אֱמוּנָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ.
אִם אָכֵן נָבוֹן הוּא,
לֹא יְצַוְּכֶם אֶת חָכְמָתוֹ,
אֶלָּא יְכַוֵּן צַעֲדֵיכֶם אֶל
מִפְתַּן חָכְמַתְכֶם אַתֶּם:
כִּי בִּינַת הָאָדָם הָאֶחָד,
לְזוּלָתוֹ לֹא תַּצְמִיחַ כְּנָפַיִם.
(מתוך הספר "הנביא" מאת ג'ובראן חליל ג'ובראן)
בחן את עצמך
עד כמה אתה אומן בשאלות ממוקדות
1. כאשר מישהו מבקש את עצתך בפתרון בעיה:
☐ א. אתה שואל: "מה המטרה שלך? מה אתה רוצה בעתיד?"
☐ ב. אתה שואל: "כיצד אני יכול לעזור לך?"
☐ ג. אתה שואל: "מה היית רוצה לעשות?"
☐ ד. אתה שואל: "מה גרם לבעיה הזו?"
2. הופעת בפני קהל וההופעה הייתה גרועה:
☐ א. אתה מחליט שאינך צריך להופיע בפני קהל ולא מופיע יותר.
☐ ב. אתה שואל: "מה הדברים שאעשה בפעם הבאה כדי שהתוצאה תהיה טובה יותר?"
☐ ג. אתה שואל: "מה הייתי צריך לעשות כדי שזה יצליח?"
☐ ד. אתה שואל: "מדוע זה קרה לי? מה חלש אצלי? מה אין לי?"
3. היית בראיון עבודה ונאמר לך שייצרו איתך קשר:
☐ א. אתה שואל: "מתי תתקשרו אליי?"
☐ ב. אתה שואל: "מתי אוכל לקבל תשובה? יש לי הצעות נוספות".
☐ ג. אתה שואל: "מתי במהלך השבוע הקרוב אוכל להתקשר כדי לקבל תשובה?"
☐ ד. אתה מחייך ואומר תודה רבה.
4. במהלך הרצאה חשובה נאמרים דברים שאינך מבין:
☐ א. אתה שואל: "האם אוכל לגשת אליך בסוף ההרצאה?"
☐ ב. אתה שואל את היושב לצידך: "תגיד, אתה הבנת את מה שהוא אמר?"
☐ ג. אתה כותב לעצמך תזכורת לבדוק את הנושא.
☐ ד. אתה אומר: "הדברים שנאמרו לא ברורים לי, אני אשמח אם תוכל לחזור עליהם".
5. אתה פוגש חבר שלא ראית שנים:
☐ א. אתה שואל שאלות, נלהב מהתשובות שלו, וכאשר נשאל משתף בקצרה על עצמך.
☐ ב. אתה שואל שאלות וגם מספר על עצמך בהתלהבות רבה.
☐ ג. אתה שואל שאלה ובעוד הוא משיב חושב בליבך: "איך אני ארשים אותו?"
☐ ד. אתה מספר לו על עצמך ונכנס לפרטים.
6. הודיעו לך בדוא"ל שפרויקט חשוב לך עומד בפני ביטול:
☐ א. אתה מקבל את הדוא"ל ואומר לעצמך, "ככה זה בחיים".
☐ ב. אתה מתקשר ושואל: "מהו הדבר שאילו היה קורה היה מבטיח את קיומו של הפרויקט?"
☐ ג. אתה מתקשר ושואל: "האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי להציל את הפרויקט?"
☐ ד. אתה מתקשר ושואל: "למה?"
7. נידבו אותך לבצע משהו שלא מתחשק לך לעשות:
☐ א. אתה מקטר בקול ומסכים.
☐ ב. אתה שואל: "מי יכול לעשות זאת במקומי?"
☐ ג. אתה שואל: "מדוע הפרויקט הזה חשוב? מדוע חשוב שאני אעשה את זה?"
☐ ד. אתה מחייך, מקטר בליבך ומסכים.
8. מבקרים את הפעולות שלך ואתה חושב שזו טעות:
☐ א. אתה שואל: "מה הדבר הספציפי שעשיתי שגרם לביקורת הזו?"
☐ ב. אתה מתכחש לביקורת ומרים את קולך.
☐ ג. אתה נעלב, קם והולך.
☐ ד. אתה שואל: "מה אני יכול ללמוד מההתרחשות כך שבעתיד אצליח יותר?"
9. כאשר אתה מכיר אדם לראשונה:
☐ א. אתה שואל שאלות, מתעניין ומדבר על עצמך כאשר אתה נשאל.
☐ ב. אתה שואל שאלות, אבל נמנע מלספר על עצמך.
☐ ג. אתה ממעט בדיבור ונותן לו לנהל את השיחה.
☐ ד. אתה מרבה לדבר ומספר על עצמך כדי לעשות רושם טוב.
10. כאשר אתה מתקשר ומבקש לדבר עם מישהו בטלפון ומתברר שהוא עסוק כרגע:
☐ א. אתה אומר: "סליחה, אני אתקשר שוב".
☐ ב. אתה שואל: "מתי הזמן הטוב ביותר שבו אוכל להתקשר שוב?"
☐ ג. אתה שואל: "מתי תוכל לחזור אליי?"
☐ ד. אתה משאיר שם וטלפון כדי שיתקשרו אליך חזרה.
ניקוד
א: 10 ב: 7 ג: 4 ד: 0
א: 0 ב: 10 ג: 7 ד: 4
א: 4 ב: 7 ג: 10 ד: 0
א: 7 ב: 4 ג: 0 ד: 10
א: 10 ב: 7 ג: 4 ד: 0
א: 0 ב: 10 ג: 7 ד: 4
א: 4 ב: 7 ג: 10 ד: 0
א: 7 ב: 4 ג: 0 ד: 10
א: 10 ב: 7 ג: 4 ד: 0
א: 0 ב: 10 ג: 7 ד: 4
תוצאות
70—100
אתה מקפיד לשאול שאלות ממוקדות. זה ביטוי לתחושת ביטחון, לסקרנות ולאסרטיביות, הבאים לידי ביטוי במפגשים איתך.
40–70
אתה שואל שאלות, אך מומלץ להקפיד להפוך אותן לשאלות ממוקדות ויעילות המשרתות את המטרה שלך.
מתחת ל־40
נקודת זינוק נפלאה, מומלץ לשאול שאלות רבות יותר. כאשר תקפיד יותר על שאלות ממוקדות, לא רק שתחוש טוב הרבה יותר מכפי שאתה מרגיש עכשיו אלא שיכול להתרחש שיפור משמעותי במפגשים שלך עם לקוחות.
הנחות יסוד שעליהן מבוסס הספר
הנחה מספר 1
הבעיה לעולם אינה הבעיה
בעיות הן סימפטומים הנובעים מצרכים פנימיים בלתי מסופקים, ולכן הניסיון לטפל בבעיה אינו מניב פעמים רבות את התוצאה הרצויה מאחר ש"מחולל" הבעיה ממשיך לייצר סימפטומים.
במקרים רבים "מחולל" הבעיה נוצר בגיל צעיר כל כך, כך שלאדם לא ניתנת האפשרות לחשוף אותו, אך ההנחה היא שהוא ממשיך להתקיים בתת־המודע.
התכלית של המחולל היא לענות על הצרכים הבסיסיים הבלתי מסופקים, וההנחה היא שכאשר יינתן מענה מספק לא תהיה יותר תכלית לבעיה, והיא תיחלש או תיעלם.
הנחה מספר 2
לכל התנהגות אנושית יש תכלית
המוח האנושי פועל ביעילות מרבית. לכל פעולה/ התנהגות/ רגש יש תכלית.
התכלית היא השגת מטרה מסוימת עבור האדם או מתן מענה לצורך בלתי מסופק.
ההנחה היא שכאשר המטרה מושגת, תכלית ההתנהגות מושגת, ואז מכורח המציאות המוטיבציה להמשך הפעולה נחלשת ואולי אפילו נעלמת.
הנחה מספר 3
האדם הוא מוסד רווחי
בני אדם נמצאים במאזן רווחי פנימי תמידי. מאחורי כל פעולה שאדם מבצע קיים רווח, וההנחה היא שהמוטיבציה להמשך קיומה של ההתנהגות היא תוצאה של מאזן הרווחים הפנימיים, כלומר הרווח מהפעולה גדול מהרווח מהאפשרויות האחרות.
הקושי ביצירת שינוי בהקשרים שונים נובע מכך שהרווחים מהמצב הקיים גדולים מההפסדים.
רווחים רבים נעוצים במטרות בלתי מודעות והן אלו המניעות את ההתנהגות, ולכן הבסיס לשינויים רבים נעוץ בעבודה עם תת־המודע.
כל עוד התנהגות ממשיכה להתקיים, ההנחה היא שהרווחים מהמצב הקיים גדולים מההפסדים. ברגע שהמאזן הרווחי משתנה – נוצר שינוי.
הנחה מספר 4
כוחם של מסרים בלתי מודעים
המוח האנושי קולט כל מידע שאליו הוא נחשף, מעבד אותו ומגיב לכך בדרך כלשהי.
המידע נקלט לא רק במודע של האדם, אנשים קולטים היבטים רבים ברמת תת־המודע. לדוגמה: מילים, מסרים והנחות מוקדמות המסתתרות בהקשרים שונים שאליהם הם נחשפים, מסרים בלתי מילוליים, רגשות וכדומה.
המידע הרב שנקלט משפיע ומעצב בצורה בלתי מודעת את תפיסת האדם את עצמו, את העולם מסביבו ואת המציאות בכלל.
הנחה מספר 5
הסובייקטיביות האנושית
כל אדם חווה אירועים ומצבים באמצעות החושים שלו, והם היוצרים עבורו את החוויה הסובייקטיבית שלו.
לעולם החוויה היא סובייקטיבית ואינה האמת המוחלטת. האמת היחידה המוחלטת היא העובדות הקיימות במציאות.
המוח האנושי מעניק באופן טבעי פרשנות לעובדות הקיימות.
המציאות האישית של כל אדם היא תוצר הפרשנויות, שרבות מהן מבוססות על מרכיבים בלתי מודעים. הפרשנויות נתפסות על ידי האדם בצורה טבעית כאמת מוחלטת, והן למעשה האחראיות לסבל האנושי.
הבנת הנחת הסובייקטיביות היא הבסיס לשחרור מתחושת חוסר האונים ופיתוח היכולת לקחת אחריות מלאה למציאות האישית.
הנחה מספר 6
כל הידע הנדרש קיים באדם
תת־המודע של האדם אוגר בתוכו את כל הידע הנדרש כדי להשיג את מטרותיו של האדם.
כדי להתמודד עם המצוקות והאתגרים בחייו, כל מה שנדרש מהאדם הוא להתחבר אל המשאבים והיכולות הקיימים בו.
ברגעי המצוקה הידע הזה נסתר ממנו, ושאלות ממוקדות הן הכלי האולטימטיבי שיעזור לאדם להתחבר בעצמו אל הידע הזה. חשוב מאוד שהאדם עצמו הוא שיקלוט זאת ולא שהדברים ייאמרו לו על ידי אחרים.
הנחה מספר 7
לתת־המודע יש תכלית
תת־המודע הוא בעל עוצמה אינסופית.
רבים חושבים בטעות שתת־המודע מוציא לפועל במציאות את השאיפות, החלומות, הרצונות וכדומה, ולכן חווים כישלונות או קשיים.
על פי הגישה שלי, תכלית תת־המודע היא להנכיח במציאות את הידיעות והאמונות המוחלטות הקיימות בהכרה האנושית.
כלומר אם האדם יודע שהוא יכול, תת־המודע יוכיח לו שזה נכון. ובאותה מידה אם האדם יודע שאינו יכול, גם את נכונותה של הידיעה הזאת יוכיח תת־המודע.
המבחן למה שקיים או אינו קיים בתת־המודע הוא מבחן התוצאה במציאות.
הנחה מספר 8
ההוויה של המטפל היא המפתח להצלחה
אנשים קולטים זה את זה ברמת תת־המודע.
המשמעות היא שכאשר אתה באינטראקציה עם אדם אחר, הוא קולט דברים בלי שתגיד אותם. אם לדוגמה אתה שיפוטי וביקורתי כלפיו, ואתה עושה מאמצים לנסות להסתיר את זה, הוא קולט אותך בצורה בלתי מודעת, שאפילו הוא אינו מודע לה או מבין אותה. והתגובה הבלתי רצונית שלו כאשר הוא קולט את זה יכולה להיות: עייפות, חוסר עניין, כאב ראש, לחץ וכדומה. אם אתה במתח הוא יחוש מתח, אם אתה חש חוסר ביטחון הוא יחוש חוסר ביטחון בנוגע להתרחשות ביניכם. לכן יש חשיבות גדולה כל כך להוויה שבה נמצא המטפל.
מרכיבי היסוד ליצירת הוויה נכונה שבה מתרחשת ההשפעה הבלתי מודעת:
запитання
(שאלות באוקראינית)
פרק ראשון
שאלות משוב אישי למטפלים
#35-1
הספר הזה נכתב מתוך ההבנה ששאלות במצבים רבים הן המפתח החשוב ביותר כדי לעזור לאדם לעשות עבודה פנימית ולהשיג את המטרות החשובות לו. אבל יש דבר חשוב יותר משאלות – ההקשבה של המטפל.
מטפלים רבים מודעים לכך, ואף מכירים את ההבחנה בין שמיעה לבין הקשבה, אך אינם נמצאים באמת בהקשבה מלאה.
מטבע הדברים, כאשר אדם מספר על מצוקותיו זה מעורר מחשבות אצל הצד האחר שבמצבים רבים מחברות אותו לזיכרונות עבר אישיים שלו. לעיתים זה קורה בצורה בלתי מודעת, אבל בכל מקרה מתחילים להתעורר רגשות שונים.
מכלול המחשבות, הזיכרונות והרגשות האלו מייצרים כעין פילטרים ליכולת ההקשבה. התוצאה היא הקשבה סלקטיבית שבה מעורבים מכלול האמונות, ההחלטות והחוויות של המקשיב, או כמו שאנחנו קוראים לו: "מפת העולם" שלו.
במצבים כאלו ברור למטפל מה האדם צריך לעשות, ולמעשה חלק מהשאלות הופכות לכלי כדי להוביל את האדם ל"אמת" שהמטפל מאמין בה.
צריך לזכור שכאשר מטפל שואל שאלה ויש לו ציפייה שהאדם יענה תשובה מסוימת, האדם קולט באמצעות מיקרו־שרירים, שבהם הוא מבחין בצורה בלתי מודעת אצל המטפל, אם התשובה תואמת לציפייה או לא. ואם היא מנוגדת לציפייה יש סיכוי רב שהאדם יחשוש לאכזב את המטפל ולכן יתאים את תשובותיו לציפיות. המטפל במצבים כאלו יעניק אישור לאדם, תחושה שהיא צורך טבעי במיוחד כאשר היא מגיעה מאדם בעל סמכות כמו המטפל.
כאשר זה קורה, האדם מאמץ אמת מסוימת ומתחיל לפעול על פיה ולהוכיח לעצמו שאכן היא מדויקת עבורו.
מהמצב הזה אנחנו רוצים להימנע.
השאיפה שלנו היא להיות "שקופים" במהלך המפגש, ולהיות בהקשבה אמיתית ונקייה, שבעקבותיה גם נשאל שאלות "נקיות", כלומר כאלו שאין לנו ציפייה לתשובה מסוימת עליהן.
צריך לזכור ש"שקיפות" אינה מצב טבעי, כמו גם שהקשבה אינה יכולת מולדת, ואולי האחת היא הסיבה לשנייה.
"שקיפות" היא תוצאה של מודעות.
מודעות מייצרת יכולת להפריד בין הדברים שאומר האדם לבין מה שמתחולל בפנימיות של המטפל בעקבותם, וככל שהמודעות הזו הולכת ומתעצמת, יכולת ה"שקיפות" גוברת.
הקשבה אמיתית היא תהליך של למידה המאפשרת למטפל להתנקות מהפילטרים האישיים ולקלוט בצורה נקייה את המידע שמגיע מהאדם. אז נפתחת האפשרות לשאול שאלות "נקיות", המאפשרות לאדם להתחבר כולו אל האמת הפנימית שלו ובעקבות זאת לחולל שינוי עמוק ויציב המאפשר להשיג את המטרות האמיתיות שלו.
זה המקום להזכיר שעל פי הגישה שלנו, לכל בעיה יש תכלית, כלומר מטרה.
חשבו עד כמה הגיוני שכאשר שורש הבעיה מגיע מתוך מפת עולמו של המטפל, שורש הבעיה האמיתי, זה המחולל את הבעיה שממנה האדם רוצה להשתחרר, ימשיך וימצא דרכים חלופיות או חדשות למילוי התכלית המקורית שלו.
ולמעשה בעיה שהייתה תוחלף במצבים אלו בבעיה אחרת.
כדי להימנע ממצבים אלו, המנחה צריך להיות ממוקד מטרה ולמקד את הפוקוס שלו באדם בלבד.
זכרו את הנחת יסוד מספר 8 בהנחות היסוד לספר זה – ההוויה שבה נמצא המטפל היא המפתח להצלחת התהליך.
מטרתן של השאלות בפרק זה היא לעזור למטפל לא רק להשתחרר ולהתנקות מטרדות ומחשבות שמעסיקות אותו ומהפילטרים האישיים שלו אלא להיכנס לתוך ההוויה שבה יש:
למרחב הזה אני קורא "מרחב הקסם", המרחב שבו המטפל ממגנט וסוחף את האדם בתהליכי השינוי.
להיכנס למרחב הזה, זו מטרתן האמיתית של השאלות בפרק זה.
מומלץ לשאול את השאלות לפני מפגש, עד לרגע שבו המטפל מרגיש שנושאים אישיים אינם מוצפים בכל דרך במהלך הפגישה, שהוא "נקי" ויוצר עבור הלקוח את "מרחב הקסם".
*המשך הפרק בספר המלא*
פתיחה
במשך השנים הגיעו אליי אין־סוף פניות לעזרה בניסוח השאלה הנכונה במצבים והקשרים שונים. בספר הזה ריכזתי למעלה מ־1,750 שאלות הממוקדות בנושאים ובאתגרים שבהם נתקלים אנשי מקצוע שעוזרים ללקוחותיהם להשתחרר ממצוקות ומקשיים ולהשיג מטרות חשובות בחייהם.
שאלות ממוקדות מובנן כפול, שאלות ממוקדות המיועדות ללקוח, כאלו הפותחות אפשרויות ונקודות מבט חדשות ומחברות אותו לעוצמות ולמשאבים אישיים, ושאלות ממוקדות למטפל או המנחה, להתמודדות עם מצבים שבהם נראה שבנק השאלות האישיות הידלדל או שהוא זקוק לרענון.
אז מה הן בעצם "שאלות ממוקדות"?
אלו שאלות שמביאות לנקודות מבט חדשות על הבעיה, כך שנפתחות אפשרויות המובילות להחלטות חדשות המניעות את תהליך השינוי המבוקש.
יש דימוי יפה הממחיש את נקודת המבט:
דמיינו חומה גבוהה שבה יש חור שדרכו ניתן להביט על המתרחש מהעבר השני.
דמיינו מצב שבו זו נקודת המבט של האדם ועל פיה הוא מקבל החלטות. עולים בו רגשות והוא נוקט פעולות.
עבורו מה שרואים מן החור זו המציאות המוחלטת.
עכשיו דמיינו שנפתח עבור האדם חור נוסף, במקום אחר בחומה, וממנו רואים נוף שונה לחלוטין.
דמיינו שנפתח עוד חור ועוד חור בחומה, ואפילו דמיינו שנפתח צוהר שדרכו הוא יכול ממש להכניס את ראשו ולהתבונן על הנעשה מעבר לחומה.
זו בדיוק מטרתן של שאלות ממוקדות.
מטרתן אינה לשנות את האדם, אלא לפתוח בפניו נקודות מבט נוספות כך שיהיה לו באמת את חופש הבחירה.
והבחירה היא תמיד שלו.
לעומת זאת, דמיינו מצב שבו מהעבר השני של החומה נשמע קול של אדם אחר, שגם הוא נמצא מאחורי חומה שבה יש חור הצצה, והוא מייעץ לאחר מה עליו לעשות.
זה ההבדל בין אומן בשאלת שאלות ממוקדות לבין אדם שמייעץ.
שאלות הן אחד הכלים העוצמתיים ביותר ליצירת מוטיבציה לפעול, להתקדם וליצור שינוי. כאשר שואלים שאלה ממוקדת, למעשה עוזרים לשואל בהסטת מיקוד המחשבה לאפשרויות, ליכולות, לעוצמות, למטרות, לכל אותם דברים היכולים להפוך את החיים של כל אדם ושל האהובים עליו לטובים ומספקים יותר.
אחת הדמויות המרכזיות שהשפיעו על הגישה שלי היא אלפרד אדלר, שבתחילת דרכו עבד עם פרויד. דרכיהם נפרדו מסיבות שונות ואחת החשובות שבהן הייתה פער בין הגישות. בעוד פרויד גרס שהעבר של האדם קובע מי הוא היום, אדלר גרס שהגישה הזו הופכת את האדם למופעל על ידי עברו מבלי שתהיה לו יכולת שליטה והשפעה על חייו והיא אינה נכונה.
גישתו של אדלר, הגישה התאולוגית, גורסת שלכל פעולה שהאדם מבצע יש תכלית, פעמים רבות התכלית הזו אינה מודעת, אך היא נועדה לספק לאדם צורך כלשהו. אני קורא לגישה הזו "גישה ממוקדת מטרה", כדי להבדיל מגישות רבות שהן "גישות ממוקדות בעיה".
ההנחה הבסיסית על פי הגישה שלי היא שהאדם נמצא בשאיפה מתמדת להשגת מטרות שונות. מאחר שחלק מהמטרות הן בלתי מודעות, ישנם מצבים רבים שבהם האדם מגיע למקומות שבצורה מודעת הוא אינו רוצה להגיע אליהם.
כאשר האדם מגיע לפגישה עם מטפל, הסיבה שעליה הוא מצהיר בדרך כלל היא בעיה שאיתה הוא מתמודד. מטפלים ב"גישה ממוקדת הבעיה" מתמקדים בבעיה ובמקורותיה. אך לפי הגישה שלי, לבעיה שממנה סובל האדם יש תכלית, וכאשר התכלית הזו תושג לא תהיה יותר סיבה להמשך קיומה של הבעיה.
כשחושבים על זה, ההנחה העמוקה הנסתרת היא שהאדם הוא סיפור הצלחה מתמשך, ולמעשה כל בעיה או תופעה נוצרות על ידי המוח כדי להפיק עבור האדם תוצאה מסוימת, שכאשר היא תושג היא תיתן מענה לכל החוסרים שהתחילו את קיומה של הבעיה.
לכן, כל פגישה מתחילה בשאלת "מה המטרה?" זו הסיבה שתוכלו למצוא שאלות רבות שממוקדות במטרה.
צריך לזכור שמטרה נמצאת בעתיד. לכן אני נוהג לשאול לקוח שמגיע אליי: "מה הדבר שכאשר יתרחש בעקבות הפגישה יהיה המספק ביותר עבורך?"
הנחה נוספת שעליה מתבססות השאלות בספר היא: "באדם קיימים כל המשאבים הנדרשים ליצירת השינוי המבוקש והשגת המטרה".
כלומר ההנחה היא שכל הידע קיים בו אך הוא נסתר מהמודעות שלו, ותפקיד השאלות הוא לעזור לאדם להיפתח אל הידע הזה, כך שהשינוי מגיע מתוכו והוא שלו.
רבים מכירים את ההנחה הזו כאחת מהנחות היסוד המרכזיות של הNLP־.
כשאנשים אומרים לי, "את זה שמעתי כבר" או "אני מכיר את זה", התגובה שלי היא: השאלה החשובה היא איך הידע הקודם הזה שלך בא לידי ביטוי בחיים שלך.
הנחת היסוד הזו נראית פשוטה וקלה להבנה, אך היישום האמיתי והמלא שלה מורכב ואינו פשוט לביצוע.
כאשר אתה באמת מאמץ את ההנחה הזו אתה:
וזה לא פשוט, לא קל לוותר על "אני צודק", "אני יודע", "אני מבין", אלא כאשר אתה קולט באמת את המשמעות האמיתית.
על פי הגישה שלי, כאשר מייעצים ואומרים לאדם מה לעשות:
לעומת זאת, כאשר שואלים שאלות ממוקדות:
"שאלות ממוקדות" משמשות:
לשאלות יש תפקיד מכריע במיומנויות הטיפול, האימון וההנחיה שלנו, ובהקשרי חיים אישיים אחרים. ספר זה יאפשר לכם להשתמש בשאלות בצורה טובה ועוצמתית יותר – כדי להפוך לאומנים בשאלת שאלות ממוקדות.
ההוראה
ג'ובראן חליל ג'ובראן (1883–1931)
אֵין אִישׁ שֶׁיְּגַלֶּה לָכֶם דָּבָר,
אֲשֶׁר אֵינוֹ נָח, עֵר לְמֶחֱצָה,
בְּשַׁחַר יְדִיעַתְכֶם.
הַמּוֹרֶה, הַפּוֹסֵעַ בְּצִלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ בֵּין חֲסִידָיו,
לֹא מֵחָכְמָתוֹ יִתֵּן,
כִּי אֶת אֱמוּנָתוֹ וְאַהֲבָתוֹ.
אִם אָכֵן נָבוֹן הוּא,
לֹא יְצַוְּכֶם אֶת חָכְמָתוֹ,
אֶלָּא יְכַוֵּן צַעֲדֵיכֶם אֶל
מִפְתַּן חָכְמַתְכֶם אַתֶּם:
כִּי בִּינַת הָאָדָם הָאֶחָד,
לְזוּלָתוֹ לֹא תַּצְמִיחַ כְּנָפַיִם.
(מתוך הספר "הנביא" מאת ג'ובראן חליל ג'ובראן)
בחן את עצמך
עד כמה אתה אומן בשאלות ממוקדות
1. כאשר מישהו מבקש את עצתך בפתרון בעיה:
☐ א. אתה שואל: "מה המטרה שלך? מה אתה רוצה בעתיד?"
☐ ב. אתה שואל: "כיצד אני יכול לעזור לך?"
☐ ג. אתה שואל: "מה היית רוצה לעשות?"
☐ ד. אתה שואל: "מה גרם לבעיה הזו?"
2. הופעת בפני קהל וההופעה הייתה גרועה:
☐ א. אתה מחליט שאינך צריך להופיע בפני קהל ולא מופיע יותר.
☐ ב. אתה שואל: "מה הדברים שאעשה בפעם הבאה כדי שהתוצאה תהיה טובה יותר?"
☐ ג. אתה שואל: "מה הייתי צריך לעשות כדי שזה יצליח?"
☐ ד. אתה שואל: "מדוע זה קרה לי? מה חלש אצלי? מה אין לי?"
3. היית בראיון עבודה ונאמר לך שייצרו איתך קשר:
☐ א. אתה שואל: "מתי תתקשרו אליי?"
☐ ב. אתה שואל: "מתי אוכל לקבל תשובה? יש לי הצעות נוספות".
☐ ג. אתה שואל: "מתי במהלך השבוע הקרוב אוכל להתקשר כדי לקבל תשובה?"
☐ ד. אתה מחייך ואומר תודה רבה.
4. במהלך הרצאה חשובה נאמרים דברים שאינך מבין:
☐ א. אתה שואל: "האם אוכל לגשת אליך בסוף ההרצאה?"
☐ ב. אתה שואל את היושב לצידך: "תגיד, אתה הבנת את מה שהוא אמר?"
☐ ג. אתה כותב לעצמך תזכורת לבדוק את הנושא.
☐ ד. אתה אומר: "הדברים שנאמרו לא ברורים לי, אני אשמח אם תוכל לחזור עליהם".
5. אתה פוגש חבר שלא ראית שנים:
☐ א. אתה שואל שאלות, נלהב מהתשובות שלו, וכאשר נשאל משתף בקצרה על עצמך.
☐ ב. אתה שואל שאלות וגם מספר על עצמך בהתלהבות רבה.
☐ ג. אתה שואל שאלה ובעוד הוא משיב חושב בליבך: "איך אני ארשים אותו?"
☐ ד. אתה מספר לו על עצמך ונכנס לפרטים.
6. הודיעו לך בדוא"ל שפרויקט חשוב לך עומד בפני ביטול:
☐ א. אתה מקבל את הדוא"ל ואומר לעצמך, "ככה זה בחיים".
☐ ב. אתה מתקשר ושואל: "מהו הדבר שאילו היה קורה היה מבטיח את קיומו של הפרויקט?"
☐ ג. אתה מתקשר ושואל: "האם יש משהו שאני יכול לעשות כדי להציל את הפרויקט?"
☐ ד. אתה מתקשר ושואל: "למה?"
7. נידבו אותך לבצע משהו שלא מתחשק לך לעשות:
☐ א. אתה מקטר בקול ומסכים.
☐ ב. אתה שואל: "מי יכול לעשות זאת במקומי?"
☐ ג. אתה שואל: "מדוע הפרויקט הזה חשוב? מדוע חשוב שאני אעשה את זה?"
☐ ד. אתה מחייך, מקטר בליבך ומסכים.
8. מבקרים את הפעולות שלך ואתה חושב שזו טעות:
☐ א. אתה שואל: "מה הדבר הספציפי שעשיתי שגרם לביקורת הזו?"
☐ ב. אתה מתכחש לביקורת ומרים את קולך.
☐ ג. אתה נעלב, קם והולך.
☐ ד. אתה שואל: "מה אני יכול ללמוד מההתרחשות כך שבעתיד אצליח יותר?"
9. כאשר אתה מכיר אדם לראשונה:
☐ א. אתה שואל שאלות, מתעניין ומדבר על עצמך כאשר אתה נשאל.
☐ ב. אתה שואל שאלות, אבל נמנע מלספר על עצמך.
☐ ג. אתה ממעט בדיבור ונותן לו לנהל את השיחה.
☐ ד. אתה מרבה לדבר ומספר על עצמך כדי לעשות רושם טוב.
10. כאשר אתה מתקשר ומבקש לדבר עם מישהו בטלפון ומתברר שהוא עסוק כרגע:
☐ א. אתה אומר: "סליחה, אני אתקשר שוב".
☐ ב. אתה שואל: "מתי הזמן הטוב ביותר שבו אוכל להתקשר שוב?"
☐ ג. אתה שואל: "מתי תוכל לחזור אליי?"
☐ ד. אתה משאיר שם וטלפון כדי שיתקשרו אליך חזרה.
ניקוד
א: 10 ב: 7 ג: 4 ד: 0
א: 0 ב: 10 ג: 7 ד: 4
א: 4 ב: 7 ג: 10 ד: 0
א: 7 ב: 4 ג: 0 ד: 10
א: 10 ב: 7 ג: 4 ד: 0
א: 0 ב: 10 ג: 7 ד: 4
א: 4 ב: 7 ג: 10 ד: 0
א: 7 ב: 4 ג: 0 ד: 10
א: 10 ב: 7 ג: 4 ד: 0
א: 0 ב: 10 ג: 7 ד: 4
תוצאות
70—100
אתה מקפיד לשאול שאלות ממוקדות. זה ביטוי לתחושת ביטחון, לסקרנות ולאסרטיביות, הבאים לידי ביטוי במפגשים איתך.
40–70
אתה שואל שאלות, אך מומלץ להקפיד להפוך אותן לשאלות ממוקדות ויעילות המשרתות את המטרה שלך.
מתחת ל־40
נקודת זינוק נפלאה, מומלץ לשאול שאלות רבות יותר. כאשר תקפיד יותר על שאלות ממוקדות, לא רק שתחוש טוב הרבה יותר מכפי שאתה מרגיש עכשיו אלא שיכול להתרחש שיפור משמעותי במפגשים שלך עם לקוחות.
הנחות יסוד שעליהן מבוסס הספר
הנחה מספר 1
הבעיה לעולם אינה הבעיה
בעיות הן סימפטומים הנובעים מצרכים פנימיים בלתי מסופקים, ולכן הניסיון לטפל בבעיה אינו מניב פעמים רבות את התוצאה הרצויה מאחר ש"מחולל" הבעיה ממשיך לייצר סימפטומים.
במקרים רבים "מחולל" הבעיה נוצר בגיל צעיר כל כך, כך שלאדם לא ניתנת האפשרות לחשוף אותו, אך ההנחה היא שהוא ממשיך להתקיים בתת־המודע.
התכלית של המחולל היא לענות על הצרכים הבסיסיים הבלתי מסופקים, וההנחה היא שכאשר יינתן מענה מספק לא תהיה יותר תכלית לבעיה, והיא תיחלש או תיעלם.
הנחה מספר 2
לכל התנהגות אנושית יש תכלית
המוח האנושי פועל ביעילות מרבית. לכל פעולה/ התנהגות/ רגש יש תכלית.
התכלית היא השגת מטרה מסוימת עבור האדם או מתן מענה לצורך בלתי מסופק.
ההנחה היא שכאשר המטרה מושגת, תכלית ההתנהגות מושגת, ואז מכורח המציאות המוטיבציה להמשך הפעולה נחלשת ואולי אפילו נעלמת.
הנחה מספר 3
האדם הוא מוסד רווחי
בני אדם נמצאים במאזן רווחי פנימי תמידי. מאחורי כל פעולה שאדם מבצע קיים רווח, וההנחה היא שהמוטיבציה להמשך קיומה של ההתנהגות היא תוצאה של מאזן הרווחים הפנימיים, כלומר הרווח מהפעולה גדול מהרווח מהאפשרויות האחרות.
הקושי ביצירת שינוי בהקשרים שונים נובע מכך שהרווחים מהמצב הקיים גדולים מההפסדים.
רווחים רבים נעוצים במטרות בלתי מודעות והן אלו המניעות את ההתנהגות, ולכן הבסיס לשינויים רבים נעוץ בעבודה עם תת־המודע.
כל עוד התנהגות ממשיכה להתקיים, ההנחה היא שהרווחים מהמצב הקיים גדולים מההפסדים. ברגע שהמאזן הרווחי משתנה – נוצר שינוי.
הנחה מספר 4
כוחם של מסרים בלתי מודעים
המוח האנושי קולט כל מידע שאליו הוא נחשף, מעבד אותו ומגיב לכך בדרך כלשהי.
המידע נקלט לא רק במודע של האדם, אנשים קולטים היבטים רבים ברמת תת־המודע. לדוגמה: מילים, מסרים והנחות מוקדמות המסתתרות בהקשרים שונים שאליהם הם נחשפים, מסרים בלתי מילוליים, רגשות וכדומה.
המידע הרב שנקלט משפיע ומעצב בצורה בלתי מודעת את תפיסת האדם את עצמו, את העולם מסביבו ואת המציאות בכלל.
הנחה מספר 5
הסובייקטיביות האנושית
כל אדם חווה אירועים ומצבים באמצעות החושים שלו, והם היוצרים עבורו את החוויה הסובייקטיבית שלו.
לעולם החוויה היא סובייקטיבית ואינה האמת המוחלטת. האמת היחידה המוחלטת היא העובדות הקיימות במציאות.
המוח האנושי מעניק באופן טבעי פרשנות לעובדות הקיימות.
המציאות האישית של כל אדם היא תוצר הפרשנויות, שרבות מהן מבוססות על מרכיבים בלתי מודעים. הפרשנויות נתפסות על ידי האדם בצורה טבעית כאמת מוחלטת, והן למעשה האחראיות לסבל האנושי.
הבנת הנחת הסובייקטיביות היא הבסיס לשחרור מתחושת חוסר האונים ופיתוח היכולת לקחת אחריות מלאה למציאות האישית.
הנחה מספר 6
כל הידע הנדרש קיים באדם
תת־המודע של האדם אוגר בתוכו את כל הידע הנדרש כדי להשיג את מטרותיו של האדם.
כדי להתמודד עם המצוקות והאתגרים בחייו, כל מה שנדרש מהאדם הוא להתחבר אל המשאבים והיכולות הקיימים בו.
ברגעי המצוקה הידע הזה נסתר ממנו, ושאלות ממוקדות הן הכלי האולטימטיבי שיעזור לאדם להתחבר בעצמו אל הידע הזה. חשוב מאוד שהאדם עצמו הוא שיקלוט זאת ולא שהדברים ייאמרו לו על ידי אחרים.
הנחה מספר 7
לתת־המודע יש תכלית
תת־המודע הוא בעל עוצמה אינסופית.
רבים חושבים בטעות שתת־המודע מוציא לפועל במציאות את השאיפות, החלומות, הרצונות וכדומה, ולכן חווים כישלונות או קשיים.
על פי הגישה שלי, תכלית תת־המודע היא להנכיח במציאות את הידיעות והאמונות המוחלטות הקיימות בהכרה האנושית.
כלומר אם האדם יודע שהוא יכול, תת־המודע יוכיח לו שזה נכון. ובאותה מידה אם האדם יודע שאינו יכול, גם את נכונותה של הידיעה הזאת יוכיח תת־המודע.
המבחן למה שקיים או אינו קיים בתת־המודע הוא מבחן התוצאה במציאות.
הנחה מספר 8
ההוויה של המטפל היא המפתח להצלחה
אנשים קולטים זה את זה ברמת תת־המודע.
המשמעות היא שכאשר אתה באינטראקציה עם אדם אחר, הוא קולט דברים בלי שתגיד אותם. אם לדוגמה אתה שיפוטי וביקורתי כלפיו, ואתה עושה מאמצים לנסות להסתיר את זה, הוא קולט אותך בצורה בלתי מודעת, שאפילו הוא אינו מודע לה או מבין אותה. והתגובה הבלתי רצונית שלו כאשר הוא קולט את זה יכולה להיות: עייפות, חוסר עניין, כאב ראש, לחץ וכדומה. אם אתה במתח הוא יחוש מתח, אם אתה חש חוסר ביטחון הוא יחוש חוסר ביטחון בנוגע להתרחשות ביניכם. לכן יש חשיבות גדולה כל כך להוויה שבה נמצא המטפל.
מרכיבי היסוד ליצירת הוויה נכונה שבה מתרחשת ההשפעה הבלתי מודעת:
запитання
(שאלות באוקראינית)
פרק ראשון
שאלות משוב אישי למטפלים
#35-1
הספר הזה נכתב מתוך ההבנה ששאלות במצבים רבים הן המפתח החשוב ביותר כדי לעזור לאדם לעשות עבודה פנימית ולהשיג את המטרות החשובות לו. אבל יש דבר חשוב יותר משאלות – ההקשבה של המטפל.
מטפלים רבים מודעים לכך, ואף מכירים את ההבחנה בין שמיעה לבין הקשבה, אך אינם נמצאים באמת בהקשבה מלאה.
מטבע הדברים, כאשר אדם מספר על מצוקותיו זה מעורר מחשבות אצל הצד האחר שבמצבים רבים מחברות אותו לזיכרונות עבר אישיים שלו. לעיתים זה קורה בצורה בלתי מודעת, אבל בכל מקרה מתחילים להתעורר רגשות שונים.
מכלול המחשבות, הזיכרונות והרגשות האלו מייצרים כעין פילטרים ליכולת ההקשבה. התוצאה היא הקשבה סלקטיבית שבה מעורבים מכלול האמונות, ההחלטות והחוויות של המקשיב, או כמו שאנחנו קוראים לו: "מפת העולם" שלו.
במצבים כאלו ברור למטפל מה האדם צריך לעשות, ולמעשה חלק מהשאלות הופכות לכלי כדי להוביל את האדם ל"אמת" שהמטפל מאמין בה.
צריך לזכור שכאשר מטפל שואל שאלה ויש לו ציפייה שהאדם יענה תשובה מסוימת, האדם קולט באמצעות מיקרו־שרירים, שבהם הוא מבחין בצורה בלתי מודעת אצל המטפל, אם התשובה תואמת לציפייה או לא. ואם היא מנוגדת לציפייה יש סיכוי רב שהאדם יחשוש לאכזב את המטפל ולכן יתאים את תשובותיו לציפיות. המטפל במצבים כאלו יעניק אישור לאדם, תחושה שהיא צורך טבעי במיוחד כאשר היא מגיעה מאדם בעל סמכות כמו המטפל.
כאשר זה קורה, האדם מאמץ אמת מסוימת ומתחיל לפעול על פיה ולהוכיח לעצמו שאכן היא מדויקת עבורו.
מהמצב הזה אנחנו רוצים להימנע.
השאיפה שלנו היא להיות "שקופים" במהלך המפגש, ולהיות בהקשבה אמיתית ונקייה, שבעקבותיה גם נשאל שאלות "נקיות", כלומר כאלו שאין לנו ציפייה לתשובה מסוימת עליהן.
צריך לזכור ש"שקיפות" אינה מצב טבעי, כמו גם שהקשבה אינה יכולת מולדת, ואולי האחת היא הסיבה לשנייה.
"שקיפות" היא תוצאה של מודעות.
מודעות מייצרת יכולת להפריד בין הדברים שאומר האדם לבין מה שמתחולל בפנימיות של המטפל בעקבותם, וככל שהמודעות הזו הולכת ומתעצמת, יכולת ה"שקיפות" גוברת.
הקשבה אמיתית היא תהליך של למידה המאפשרת למטפל להתנקות מהפילטרים האישיים ולקלוט בצורה נקייה את המידע שמגיע מהאדם. אז נפתחת האפשרות לשאול שאלות "נקיות", המאפשרות לאדם להתחבר כולו אל האמת הפנימית שלו ובעקבות זאת לחולל שינוי עמוק ויציב המאפשר להשיג את המטרות האמיתיות שלו.
זה המקום להזכיר שעל פי הגישה שלנו, לכל בעיה יש תכלית, כלומר מטרה.
חשבו עד כמה הגיוני שכאשר שורש הבעיה מגיע מתוך מפת עולמו של המטפל, שורש הבעיה האמיתי, זה המחולל את הבעיה שממנה האדם רוצה להשתחרר, ימשיך וימצא דרכים חלופיות או חדשות למילוי התכלית המקורית שלו.
ולמעשה בעיה שהייתה תוחלף במצבים אלו בבעיה אחרת.
כדי להימנע ממצבים אלו, המנחה צריך להיות ממוקד מטרה ולמקד את הפוקוס שלו באדם בלבד.
זכרו את הנחת יסוד מספר 8 בהנחות היסוד לספר זה – ההוויה שבה נמצא המטפל היא המפתח להצלחת התהליך.
מטרתן של השאלות בפרק זה היא לעזור למטפל לא רק להשתחרר ולהתנקות מטרדות ומחשבות שמעסיקות אותו ומהפילטרים האישיים שלו אלא להיכנס לתוך ההוויה שבה יש:
למרחב הזה אני קורא "מרחב הקסם", המרחב שבו המטפל ממגנט וסוחף את האדם בתהליכי השינוי.
להיכנס למרחב הזה, זו מטרתן האמיתית של השאלות בפרק זה.
מומלץ לשאול את השאלות לפני מפגש, עד לרגע שבו המטפל מרגיש שנושאים אישיים אינם מוצפים בכל דרך במהלך הפגישה, שהוא "נקי" ויוצר עבור הלקוח את "מרחב הקסם".
*המשך הפרק בספר המלא*
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
