אור הלבנה ממעל

1924, פלובדיב

"אבא, אבא" פלחו צרחות את האווירה השלווה בבית הקפה. "אבא, אבא" היה זה אלברט שרץ במורד הרחוב,ונכנס כרוח סערה לבית הקפה.

"הבאתי מהפוסטה את המכתב מישראל, המכתב שיצחק שלח הגיע". האב יצא מאחורי הדלפק, חיוך על פניו, חיבק את בנו בזרועותיו ולקח את המכתב. "כשיבוא זא'ק בערב, נשב כולנו והוא יקריא לנו את המכתב". אלברט נכנס למטבח להירגע. מנחם מילא לו כוסית והתיישב בחצר.

היה זה בחודש מאי, כשמנחם לוי, אבי המשפחה, הגיע לעיר פלובדיב.הוא ברח מאידרני שבתורכיה בשל שירות צבאי שנקרא אליו, וכמו בחורים יהודים רבים עבר את הגבול לבולגריה, שם הקהילה היהודית קלטה אותם בחום.

בהגיעו לעיר נקלע לחגיגה גדולה שארגנה הקהילה. בערב לג' בעומר חגגו את יום השקל, שמטרתו לעודד את היהודים לגאולת אדמות ארץ ישראל ולהלהיב את הנוער להשתתף בהקמת יישובים חדשים בה. החגיגה החלה בתפילות בבתי הכנסת והמשיכה בנשפים ובמשתה.בשיא החג, שהיה מוקדש כל כולו לחיבה לציון, התארגנו כל בתי הספר וארגוני הנשים לתהלוכה רבת משתתפים. כולם לבשו בגדי כחול לבן ובראשם הלכה תזמורת נוער.ארגוני הספורט שלחו בני נוער למופעי התעמלות. בתוך המוני האנשים שצעדו,קלטה עינו בחורה שובת לב. הוא הבטיח לעצמו שיעשה הכול לברר מי היא.האדם הראשון שעמד לידו ידע לומר לו שזו לונה, בתו של כלב - משפחה יהודיה ידועה בעיר.לונה היפה,חיכתה, כמו רבות מחברותיה, לחתן מיוחל.במנחם מצאה את אהבתה. הזוג התחתן ולפרנסתו פתח בית קפה ששירת את עשירי העיר והסביבה.בית הקפה היה ממוקם בחִיסַר,עיירת נופש עתיקה,שבה זרמו עשרים ושנים מעיינות הידועים ביכולתם לרפא מחלות. משך כל חודשי השנה הגיעו נופשים רבים,אך רוב העבודה המאומצת הייתה בחודשי הקיץ. מנחם חשב שהגורל היטיב עמו.אישה נאה ואוהבת, חמישה ילדים בריאים, שכולם מצטיינים בלימודיהם ואף עוזרים בפרנסה. מלבד דאגה אחת גדולה, הדאגה לבנו בכורו יצחק שנסע לארץ לא נודעת. "פלשתינה",אמר בנו,

"ארץ ישראל.בה נקים מדינה לכל היהודים שיגיעו אליה מכול רחבי תבל". בעת לימודי ההנדסה בגרמניה התוודע לזרם הציוני, והחליט להשתלב בעבודה בארץ ישראל.לפי המכתבים שהתקבלו בתכיפות התברר שטוב לו לנער ובעצמותיו בוערת אש הציונות. חלוץ היה בבניית מדינה חדשה.הידיעות הסבו למנחם קורת רוח.יצחק כתב במכתביו כי ישלח לקרוא למשפחתו רק כשיהיה בטוח שיוכלו להשתלב בעיר עברית חדשה.מושגים חדשים נלמדו בבית מנחם - גליל, עבודה עברית, סלילת כבישים,איגוד עובדים.יצחק דאג לעדכן אותם בכול.

חבריו של יצחק בקבוצת כנרת, שם התגורר, הבינו שהוא נועד לעסוק בנושאים חברתיים, ואז שלחו אותו להקים את לשכת העבודה בחיפה.יצחק לא רק סלל כבישים בגליל ועבד כפועל בנמל חיפה, אלא דאג לרווחתם של העובדים. מנחם ידע שבנו הוא מרדן מטבעו,איש יזמה וארגון.במכתב האחרון כתב על אספות חברים באיגודים המקצועיים בחיפה.

"המנהיגים שלנו דואגים להתיישבות ולעלייה ולא לפועל הנאבק בכול יום על קיומו. עלינו להילחם שישיגו כסף מזומן לתשלום שכר, ולא יחלקו פתקאות שערכן רק מחצית מן השכר הממשי". כך הכיר אותו אביו, דבריו היו תמיד לוהטים ותקיפים. כך חינכו בבתי הספר את הילדים היהודים בפלובדיב, להיות דעתנים ולהשתתף בעשייה ובתקומת החברה היהודית.

מנחם סגר את בית הקפה והתנהל בעצלתיים במעלה הרחוב אל עבר ביתו. אלברט הקטן השתרך אחריו. יום שישי, היום היחיד שהוא סוגר מוקדם. לונה עורכת את שולחן השבת, וכל הילדים ממהרים ומתפנים מכול עיסוקיהם. הוא אוהב את הטקס הזה בו הוא נכנס לביתו כשכל משפחתו מסבה סביב שולחן,מעניקה לו את הכבוד הראוי לראש המשפחה.

ז'אק בנו מסיים בשנה זו את למודי עריכת דין,ג'ינג'י בדמותו ובאופיו. אין הוא מצודד בהופעתו, אך על זאת מחפה הוא בחוש הומור מפותח. על חוכמתו ועל כישוריו הרבים הוא זוכה להערכה רבה בין אנשי המקצוע ובקהילה. קורין בתו, גבוהה ורזה,לא יפה במיוחד, אך השתדכה סוף סוף לבחור מסופיה, ונקבע תאריך לחתונתה. אליס בתו הקטנה, כבר מלאו לה שש עשרה, היפה במשפחה,ואומרים אף בעיר כולה, בבת עינו.זה עתה נפרדה מחבר ילדות. מנחם ידע עד מה רבה אהבתה לו,אך אין ידו משגת לשלם את הנדוניה המבוקשת על ידיי משפחתו של הבחור, ואין המשפחה מתפשרת. המשפחות קשורות בנימי נפשן כיוון שהבן הבכור שלהם,דוד, יצא לפלשתינה עם יצחק בנו,והם קשרו את גורלם זה בזה. אך למרקו, הבן הצעיר, לא אפשרו להשתדך לבתו. מזלה, חשב האב, שיופיה יעמוד לה בבחירתה הבאה.

מנחם פתח את דלת ביתו. ריח טוב עלה באפו מתבשיליה של לונה. הוא ידע שעמלה על כך משעות הבוקר המוקדמות.קול שירתה בקע מן המטבח. כך היא תמיד שרה בקולה הערב, את הרומנסות בלדינו, שירים שהזכירו לו את שירתה של אמו עוד בתורכיה.בחדר האוכל ישבו כולם לבושים בגדי יום טוב,הבנות מצחקקות ומלחשות בינן לבין עצמן, וז'אק כתמיד מקפיד ברצינותו. "שבת שלום לכולם. הנה אלברט הביא מהפוסטה מכתב. מכתב מארץ הקודש. ז'אק פתח אותו ונקרא יחד מה חדש אצל יצחק." כמנהגו ישב מנחם למקומו בראש השולחן. על השולחן הייתה פרושה מפה לבנה רקומה. נרות שבת וחלה מכוסה, מעשה ידיה של לונה. את השולחן ערכו עם כלי אוכל לבנים,הכלים השמורים לארוחת השבת. כמה חיכה כל השבוע לאַגרִיסטַדַה עם הדגים, מאכל מלכים.

ז'אק נטל מאביו את המעטפה וקרא "זה אינו כתב היד של יצחק". הוא פתח במהרה את המעטפה. פניו חוורו." מי זה, מי זה כותב לנו בעברית?" שאל מנחם. "זה דוד ענבי, החבר של יצחק ". ז'אק נאנח אנחה גדולה. הביט באמו ואחר כך באביו. כוחו לא עמד לו לתרגם את המכתב. בשורה רעה. יצחק נפצע בעבודה ממסמר שחדר לרגלו, קיבל זיהום חריף ונפטר בבית החולים.

זעקת שבר אדירה פרצה מגרונו של מנחם.בכייה החרישי של לונה לווה בבכיין של הבנות. איך מתאבלים על בן משפחה הנמצא כה רחוק? איך יוכלו לעכל את המוות, כשאין בידם לנסוע להיפרד מבנם ולהביאו לקבר?. ז'אק שלף מתוך המעטפה נייר נוסף, נייר כתוב בכתב ידו של אחיו. " אבא יש כאן מכתב נוסף של יצחק ". ז'אק קרא את הכתוב כלשונו.

"למשפחתי היקרה רוב שלומות.

אינני יודע מה יהא מצבי בשעה שיגיע אליכם מכתבי זה. בעת שעסקנו בבנייה בנמל חיפה, חדר את נעלי מסמר ישן. המעטתי בחשיבות הטיפול בפצע ולאחר יומיים תפחה רגלי עד מאוד. החובש במרפאה נחרד ושלחני מיד אל בית החולים. שם כבר הבינותי שמצבי בכי רע. הרופאים סובבים אותי שעות רבות ואין לעיל ידם לעזור. כנראה שמיקרוב חדר לפצע וגופי אינו חסון דיו להתגבר. האחות במחלקה מטפלת בי וטובלת רגליי בגיגיות עם סבון ויוד. גופי הולך ונחלש אך רוחי איתנה.

משפחתי היקרה לא תוכלו לדעת עד כמה מאושר אני בהימצאי על אדמת מולדת. אין זאת, כי אם עמנו זוכה לשיבת ציון. החברים סביבי חדורי אמונה כי יהיה פה טוב, למרות שחיי היום יום קשים. בעבר אמרתי לכם כי לכשתיבנה עיר בישראל אשלח לקרוא לכם. אבא ואימא, אחים יקרים, זה הזמן לבוא, אני בטוח שכולכם תוכלו לתרום את תרומתכם לבניית המולדת. ז'אק גם פה צריכים אדבוקטים, הבנות תוכלנה לעסוק בלימוד והכשרת ילדי הפועלים כדי שיספגו תרבות. ואבא, גם אתה תוכל להקים פה בית קפה.

בכל אשר יקרני דעו לכם שחיי מלאי עשייה והתעלות רוח ממעשינו החלוצים.אני זוכה כאן להערכה רבה מצד חברי הפועלים ואף מינו אותי לייצג אותם. אני פועל רבות להשגת מקומות עבודה ראויים לחברים,ולא קל להתחרות בעובדים הערבים. ז'אק אני סומך עליך שיהיה בך כוח לשכנע את כולם לעלות לארץ ישראל.ראו בזאת משאלת לב שלי לראות פה את כולכם לצידי. אני מפקיד את מכתבי בידיו של דוד חברי,כדי שישלח אותו בפוסטה. היו ברוכים יקרים שלי נושא אני עיני לפגוש אתכם על אדמת מולדת. היו שלום."

ז'אק הניח ביד רועדת את המכתב על לוח לבו, כמאמץ את תוכנו אליו. "זאת צוואתו של יצחק. אעשה ככל יכולתי למלאה. אני אחזק את פעילותי בהסתדרות הציונית כדי שלכולנו תפתח הדרך לעלות לארץ ישראל".

לונה- חשך עליה עולמה. זה מכבר אינה חשה בטוב והרופאים אינם מצליחים לאבחן את בעייתה הרפואית. חולשה הם אומרים. למנחם ייעצו שתפסיק לעבוד בבית הקפה ותנוח. וכמצוותם עשה. נטל על עצמו את כל עול העבודה,ילדיו עזרו לו אחרי הלימודים להגיש ולנקות.האם יהיה בה כוח להתמודד כעת עם האסון הנורא.

מרגע זה לא חזרה לונה לאיתנה.היא לא יכלה לשאת את האבידה. לא סייעה בידה כל תשומת הלב שהרעיפו עליה בני ביתה. היא נפלה למשכב ולא תפקדה מספר חודשים. קורין ואליס בנותיה,סעדו אותה, שתי אחיותיה עזרו בהחזקת הבית אך היא לא קמה עוד, ממאנת להתנחם. כשהרגישה ששעותיה אחרונות ביקשה לקרוא לבעלה בדחיפות.

בחדר האפלולי שכבה לונה על מצעים עטורי תחרה בוהקים בלובנם.רק קרן אור נכנסה מהחלון והאירה את פניה החיוורות.כל בני משפחתה ישבו סביב מיטתה. מנחם גהר מעליה, מטה את ראשו לשמוע את קולה החרישי. "אני מפקידה בידיך את כל אוצרותיי... ז'אק,הוא יסתדר כבר בעצמו אין צורך לדאוג לו. קורין בחורה חכמה אך מאוד נוקשה. חסר בה הרגש והחום של נערות יהודיות ספרדיות. אנא לווה אותה לחתונתה... איננו יודעים אפילו מי הוא חתנה המיועד, רק זאת שהוא ממשפחה עשירה. מנחם, לא יחסר לה דבר, חייה יהיו בוודאי חיי מותרות, אך תשתדל לשמור על קשרי משפחה טובים, למרות המרחק הגדול לסופיה....אלברט... אני רוצה שהוא יהיה רופא. אל תגיד שאין לך כסף. אתה וז'אק תעשו הכול שילמד. הוא מסוגל. ככה זה במשפחה טובה צריך לעזור לקטנים להתקדם.יהיה רופא.. יהיה לו כסף... ואז יתחתן טוב... ואליס, ליסקה הקטנה שלנו, עדיין לא בשלה לעמוד בזכות עצמה. היא כל כך שברירית וכה פגועה מאהבתה שלא מתממשת". לונה נשמה נשימה ארוכה, מתאמצת לשאוף אוויר."אליס קרבי אליי ותני לי את ידך". אליס כרעה על ברכיה מנשקת את ידיי אמה."מנחם,תעשה כל שביכולתך לעזור לה. תלך למשפחת ענבי ותאמר להם שאנחנו משפחה טובה, הכסף הוא לא הכול.." נשימתה של לונה קשתה עליה היא התרוממה מעט וביקשה מעט מים. מנחם היטיב את הכריות מתחת לראשה..." תאמר להם שהילדה בוגרת אליאנס ובוגרת הגימנסיה. היא דוברת צרפתית ויכולה להיות תופרת טובה,היא תעמוד לצידו של בעלה ותעזור לו. אנחנו בנות משפחת לוי חרוצות, פעלתניות ושורדות.כל מי שיישא את אליס יהיה בר מזל. כך תגיד להם מנחם" לונה לחצה מעט את ידה של אליס. דמעות החלו זולגות מעיניה. " אליס בכל אשר תלכי דעי לך שאני אלווה אותך, ממרום שבתי בשמיים,בשעות שמחה ובשעות מצוקה, תהיי בטוחה שאהיה שם לעוץ לך עצה ולשמור עליך. כשתרצי לקרוא לי, הביטי אל הירח. אני תמיד אהיה שם בשבילך..."

לונה עצמה את עיניה ולא יספה עוד.כל בני הבית ידעו שתם סיפור חייה הקצרים.מתוך בכייה לחשה אליס "אימא, אני מבטיחה לך שתהיי גאה בי,כל ימיי אשא את זכרך ואת מבטחך בי. לבתי אתן את שמך שייזכר לעד." לונה נפטרה והיא בת חמישים ושבע בלבד.

מנחם לא יכול היה להרשות לעצמו את תקופת האבל הארוכה. בתום שבעת ימים חזר לעבודה. כל באי בית הקפה באו לנוח, למצות את ההנאה שבחייהם, והוא בנפש כבויה שירת אותם במסירות. כמצוות אשתו המשיך לשאת בעול פרנסת המשפחה.

אליס הקטנה נשארה בבית. ז'אק היה טרוד בלימודיו, בעבודתו בפעילותו הפוליטית, קורין התכוננה לחתונתה, לאחר שסיימה לימודי ספרות בגימנסיה, ואלברט, האב החליט לממן לו את לימודי הרפואה.כיוון שהייתה עסוקה מאוד בהחזקת הבית,למדה אליס תפירה בשעות הערב.למרות הכול לא ניתקה את עצמה מחברותיה שהמשיכו ללמוד.חברות רבות היו לה ואתן יצאה מדי פעם לטיולים בסביבה. חברתה פלורה הייתה אשת סודה ואתה חלקה את צפונות לבה. פעם, בטיול שעשו למרומי ההר אל המעיינות, בעת שישבה על שפת הבאר לבושה בשמלתה המנוקדת, צדה במבטה את חברתה הטובה ליזה מצחקקת עם בחור, הולכים יד ביד ומשתעשעים,והוא לא אחר מאשר אהובה,מרקו ענבי, הוא זה שמשפחתו לא נתנה לו לשאת אותה לאישה בגלל הנדוניה. מרקו השפיל מבטו ומיהר להתרחק, כדי לא להיתקל במבטה.פלורה ניסתה לנחם אותה ולהמעיט בערכו של מרקו, אך כלום לא עזר, אליס התכנסה שוב בביתה, ממאנת להתנחם על מר גורלה.לא הייתה לה תמיכת אם ואף לא תמיכת אחות, אחות שהייתה טרודה בהכנת חתונתה.אבא וז'אק - מה מבינים הגברים הקשוחים האלה באהבה?

***

שתי דודותיה,אחיות אמה, סוזן ושרה, היו מבוגרות ונהגו לבוא לבקר מדי פעם.שתיהן תמיד היו לבושות בהידור, שיערן מסורק בקפידה. ענדו תכשיטים תואמים ואביזרי לבוש מיוחדים,ונראו כמי שכל חייהן חגיגה אחת גדולה.אליס אהבה ללכת לביתן. סיפרו עליהן שלשתיהן הייתה אהבה נכזבת. אחת מהן התאהבה בבחור צעיר,שעסק במסחר ועזב לעסקיו באיסטנבול. ואילו היא נשארה, הוריה לא נתנו לה ללכת בעקבותיו.אחותה הקטנה גם היא לא יכלה לממש את בחירתה בגלל ענייני נדוניה, כך ששתיהן החליטו לחיות יחד. אהובה של סוזן היה מגיח מדי פעם מנסיעותיו, ובכל פעם היה משאיר לאהובתו מעטפה עם כסף בתיבת הדואר. מעולם לא ידעה מתי הוא מתעתד להגיע ורק קיבלה את תמיכתו. כך היה מגיע ונעלם, ביודעו שלעולם לא תינשא לאחר.לפרנסתן, התחילו שתיהן לתפור שמלות לנשות העיר. תמיד צחקו על כך שבקולג' לא הקדישו תשומת לב מיוחדת לשיעורי התפירה, ויותר מאוחר, כשתפירה הייתה פרנסתן, גזרו שני שרוולים שמאליים ונאלצו ללכת לקנות בד נוסף על חשבונן, כדי לתקן את טעויותיהן.תעסוקה רבה הייתה להן אך לא שכר גדול בצדה.

אליס למדה מהן את רזי הבישול.הן היו המומחיות במשפחה בייצור מרציפן ובבישול אוכל יהודי ספרדי מסורתי - מתכונים שעברו לנשות המשפחה מדור לדור. "סוד המאכלים הטעימים "אמרו הן, הוא "לא למהר(דֵשַה לו כֵספַפאַה), תני לו לתבשיל את הזמן שלו להתבשל על אש קטנה ". כמעט בכל תבשיל הוסיפו מעט סוכר,והכי חשוב שהאוכל לא יהיה "בוֻלַמַאץ'" הוא צריך להיראות טוב.ה"קַאימַאק" גם הוא היה חלק בלתי נפרד מאוכל שצריך שיהיה לו קרום,למשל "פלַאטו דֵלֵצ'ה" צלחת חלב,אין מעדן טוב ממנו לקינוח. חשוב מאוד להיות משכילה אמרו שתיהן, אך חשוב יותר לדעת את סודות המטבח. טַנטִי שרה הייתה נוהגת לומר לה "היי חביבה על הבריות. תמיד שמרי שיהיה לך צוהר פתוח בלבבם". שתיהן למדו את אליס לסרוג ולרקום. לכל ילד שנולד במשפחה דאגו לסרוג כובע, נעלי צמר ושכמייה. כך נהגו להלביש כל תינוק בצאתו מבית החולים. לבנים,סרגו חליפה בצבעי התכלת, ולבנות- בצבע לבן או ורוד."תלמדי לסרוג, מי יודע, אולי עוד תינצלי פעם בזכות ידיעתך את סוד הסריגה.דעי לך כי אישה,כל כוחה ביכולתה לנצל את כישוריה. ככל שתרבה ידיעותיה כן תשלוט במהלך חייה". למשפחה לא היה כסף לתת נדוניה, אך לכל בת שהתחתנה הכינו "אַנשוגַר".על זאת עמלו רבות. רקמו את שם הכלה על מצעים ועל מגבות, רקמו מפות לשולחן עם עיטורי תחרה.הכינו כיסויים למיטות ותפרו חלוקי בית. כך שלא יחסר דבר לכלה הטייה בראשית חייה.

אליס שמה לב כי מדי פעם, בשעות הבוקר, היו נכנסות נשים לביתן של הדודות ולא כדי להזמין שמלה...אליס קראה לחברתה פלורה ושתיהן החליטו לעבור דרך בית הדודות מבלי שתדענה,ומה הופתעה כשהציצה מבעד לחלון וראתה את סוזן יושבת עם אישה לא מוכרת, ספל קפה בידה והיא מפליגה בסיפורים ובהתנבאות על גורלה.שרה ראתה את שתי הנערות בחלון וקראה להן להיכנס.היא הסבירה לאליס שהן סתם משתעשעות וכי אין זה יאה לבחורה צעירה לשמוע דברי הבל שכאלה.אליס לא חשבה שהן משתעשעות,היא זכרה במעורפל שאמה סיפרה לה משהו על מכשפות במשפחתה. "טנטי שרה, טנטי סוזן, אני רוצה שתלמדו אותי את סוד הקריאה בקפה!".שתי הדודות הביטו זו בזו נענעו בראשן וידעו שמעתה תחבור אליהן בת משפחה נוספת לידעונות.הן נפרדו מהאישה שנראתה מרוצה מאוד ממה שנאמר לה ויצאה עם חיוך על פניה.כך החל השיעור הראשון.

שרה הכינה כוס קפה סמיך, נתנה לפלורה לשתות, את שאריות הקפה סובבה בתנועה איטית שלוש פעמים בכיוון השעון כך ששאריות הקפה יגיעו עד לשפת הכוס והפכה במהירות את הכוס על התחתית. היא סיפרה עד שבע, והפכה שוב את הכוס.היא ריכזה מבטה באליס, מבט חודר ובוחן, כשואל האם כדאי להמשיך.

"חשוב מאוד איך מכינים את הקפה, צריך שיהיה חזק וסמיך, ואיך הופכים את הכוס־במהירות, כי כל סיפור החיים מתבסס על כמה גרגרי קפה שנדבקים לדפנות הכוס ולקרקעיתה." כך אמרה טנטי סוזן. כולן המתינו מספר דקות כשסוזן מפזמת שיר לא מוכר, שנשמע כרומנסת אהבה.שרה הרימה את הכוס בתנועה מהירה,בחנה את הממצאים והחלה להדריך ולהתנבא."כעת נשארו צורות שונות על דפנות הכוס והן נתפסות כסמלים בעלי משמעות. לכל צורה מותאם פירוש שמפענח את אופיו ואת גורלו של האדם. צריך שידית הספל תהיה מכוונת כלפי הקורא. כל הצורות המופיעות משמאל לידית קשורות למאורעות העבר. צורות המופיעות מימין לידית מתייחסות לאירועים בעתיד. עד פה זה פשוט אה? עכשיו אני רואה צורות שגבן פונה אל הידית וזה אומר פלורה, נסיעה ארוכה דרומה אל העיר קיוסטנדיל... שם מחכה לך חתנך.הנה אני רואה פה לב ליד קן של ציפור. יהיו לך חיים מאושרים.. אני רואה שני ברבורים ליד מזרקה, שזה אומר התקדמות בזוגיות נפלאה. לבעלך לעתיד יהיה תפקיד מרכזי בקהילה היהודית, נדמה לי ששם משפחתו יתחיל באות א' משהו כמו אלפנדרי... יהיו לך ילדים בריאים.כל מה שרואים על דפנות הכוס הוא כמו מד זמן. את עוד תיפגשי בעתיד את אליס בנסיבות מוזרות. אליס תעבור מסע ארוך בין הרים ואגמים.. הרבה גבעות אני רואה.. הנה אני רואה ארנבת שזה מסמל מישהו שקורא לך ממרחקים...היא תפליג בים גדול.. הנה אני רואה אנייה גדולה.. כל האזור שמאמצע הדופן ועד לקרקעית הספל מציין חוסר מזל.הרבה אנשים יהיו במצוקה גדולה...הרבה אנשים יסבלו סבל גדול. לפי הארובות המעשנות שבין הגבעות. אליס תגיע אליך לקיוסטנדיל ותזדקק לעזרתך..."

אליס ביקשה מסוזן להמשיך "אולי כדאי שתגידי דברים יותר נעימים",אך הדודה אמרה שהגורל כתוב ואין זה משנה מי קורא אותו. מי שבאמת מבין יגיע לאותה תוצאה. טנטי שרה הפליגה בסיפוריה, מראה לאליס את הסימנים והקודים בתפזורת הקפה ומפענחת לה כל גבשושית וכל שביל שנוצר מגרגריו."הקריאה במשקעים דורשת מן הקורא ריכוז מוחלט והפעלת אינטואיציה ודמיון. הסמלים הכתובים בקפה משמשים כאמצעי להתרכז וכנקודת מוצא. לא תמיד הצורות ברורות ולכן צריך להתאמן הרבה.לפעמים צורה אחת סותרת את השנייה והמסר טמון בצירוף הנכון של שתי המשמעויות".פלורה צחקקה ממאנת להאמין,אך אליס נשבתה בקסם הנבואה. "האם אני יכולה לקרוא לעצמי בקפה?" שאלה "לא, זה מביא מזל רע. את יכולה לקרוא רק לאחרים. אם את קוראת למקורבים לך את יכולה מהם להסיק על חייך.

את צריכה לבחון את האדם שבא אלייך אם הוא בכלל מאמין במסתרי הנבואה. אם הוא בא לצחוק, אל תיפתחי לו. קפה זה לא משחק, זה רציני..צריך האדם לעשות מה שאומרים לו ומדריכים אותו, אחרת זה לא מצליח. היידה נפסיק. להיום, אין יותר מה להגיד", אמרה שרה "סוזן תביאי לכולם דולסֵה בלַנקו (ממתק) שנגמור בהרגשה טובה". אליס חשה שדודתה ראתה דברים שלא רצתה לדבר עליהם, היא אחזה את הכוס בידיה ועברה פעם נוספת על כל המפה שציירו גרגירי הקפה,היא ראתה דברים נוספים שלא נאמרו ומלמלה לעצמה חרישית. הדודות הביטו זו על זו. שרה התקרבה לסוזן ולחשה על אוזנה "כנראה שהיא קלטה, יש לה את הגישה הנכונה, היא תצליח".

ז'אק, אחיה הגדול של אליס, התאהב ברבקה,סולנית של מקהלת צדיקוב. המקהלה פעלה בפלובדיב ליד בית הכנסת, והוא הוזמן פעם על ידי איזידור סידי יושב ראש אגודת המקהלה, לקונצרט. המקהלה ערכה חידושים מקהלתיים בתחום התפילה והופיעה בקונצרטים. רבקה הייתה אישה גבוהה ונאה ממשפחה מאוד מיוחסת. ז'אק, שזכה להערכה רבה בקהילה, היה מבחינתה שידוך טוב. היא הייתה בטוחה שעם כספה והצלחתו, היא תזכה למעמד רם שאליו שאפה כל חייה. ז'אק קיבל הסמכה לעריכת דין והיה לאחד המצליחים בין עמיתיו. כאחיו הגדול נדבק גם הוא בחיידק הציונות, היה פעיל מאוד בקהילה, ומונה לראש ועד בית הספר היהודי.

*המשך הפרק בספר המלא*