כבוד של גיבורים

בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים כָּתַבְתִּי מֵאוֹת כְּתָבִים בִּתְחוּמִים שׁוֹנִים.

אִגַּדְתִּי לְנוֹשְׂאִים וּבָחַרְתִּי לְהַקְדִּישׁ אֶת הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן לַגִּיבּוֹרִים שֶׁלֹּא חָזְרוּ שְׁלֵמִים, לַגִּיבּוֹרִים שֶׁחָזְרוּ מְצוּלָּקִים בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ.

כָּל חַיָּל חוֹוֶה אֶת הַשֵּׁרוּת הַצְּבָאִי בְּצוּרָה אַחֶרֶת וְהוּא לוֹקֵחַ לַגּוּף וּלְנֶפֶשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֵר וַאֲנִי...אֲנִי זוֹכֵר אֶת הַמְּקוֹמוֹת, הַחֲוָויוֹת, אֶת רֵיחַ הֶעָשָׁן וְקוֹלוֹת הַיֶּרִי וּבְעִקָּר זוֹכֵר אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלֹּא חָזְרוּ.

אֲנִי חַיָּל תְּמִידִי כְּפִי שֶׁתִּקְרְאוּ וְהַזְּמַן לֹא מַשְׁכִּיחַ אֶת הַמַּרְאוֹת וְהַזִּיכְרוֹנוֹת.

מִסְתּוֹבְבִים בֵּינֵיכֶם חַיָּילִים תְּמִידִיִּים, כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא תָּמִיד תִּרְאוּ אֶת הַפְּצִיעוֹת שֶׁלָּהֶם וַאֲנִי מְקַוֶּוה שֶׁאִם תִּקְרְאוּ אֶת הַסֵּפֶר, לְפָחוֹת תּוּכְלוּ לְהָבִין שֶׁהֵם כָּאן.

זֶה אֵינוֹ סֵפֶר לְצַעֲקָתָם כִּי אִם לַהֲבָנָה שֶׁהֵם קַיָּימִים בֵּינֵנוּ וְכֹל אֶחָד מֵהֶם מִתְמוֹדֵד אַחֶרֶת. אֲנִי בָּחַרְתִּי בַּכְּתִיבָה, בְּעֶצֶם הַכְּתִיבָה הִיא זֹאת שֶׁבָּחֲרָה בִּי.

לִפְעָמִים, כֹּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים זֶה רַק קְצָת שֶׁקֶט.

לִפְעָמִים, כֹּל מָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים זֶה רַק קְצָת שֶׁקֶט.

בְּהֶבְדֵּל בֵּין הַמָּצוּי לָרָצוּי, זֶה הַכֹּל שְׁאֵלָה שֶׁל הִסְתַּכְּלוּת פְּנִימִית וּבְחִירָה נְכוֹנָה.

רַק אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, מָה טוֹב לָנוּ.

וְאִם נִתֵּן לְרַעֲשֵׁי הָרֶקַע לְעַרְעֵר אוֹתָנוּ, אָז אִבַּדְנוּ כִּוּוּן וּבָטוּחַ שֶׁאִבַּדְנוּ שְׁלִיטָה.

מָה שֶׁלֹּא נֵדַע, לֹא נָבִין, אֲבָל מָה בֶּאֱמֶת אֲנַחְנוּ רוֹצִים לָדַעַת?

רַבּוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲבָל מָה עִם הָרְצוֹנוֹת?

תְּהִיּוֹת מְשֻׁתָּפוֹת

כְּתִיבָה / מִיקִי שְׁטָּרק

אֲנִי כּוֹתֵב לְמַגִּירָהּ,

כּוֹתֵב כְּשֶׁאֲנִי בָּאֲוִוירָה.

כּוֹתֵב בְּפַרְהֶסְיָה,

כּוֹתֵב עִם אִינְטוּאִיצְיָה.

כּוֹתֵב לַאֲחֵרִים

וּכְשֶׁיֵּשׁ הִרְהוּרִים.

כּוֹתֵב בִּשְׁבִיל הַנְּשָׁמָה

וְעִם כָּל נְשִׁימָה,

לְלֹא רִגְשׁוֹת אַשְׁמָה.

כּוֹתֵב בִּשְׁבִיל לְשַׁחְרֵר

וּבְעִיקָּר כְּדֵי לְהִשְׁתַּחְרֵר.

הַחִבּוּק הָאַחֲרוֹן / מִיקִי שְׁטָּרק

הוּא כָּרַךְ אֶת זְרוֹעוֹתָיו סְבִיבִי

לֹא רָצָה לְשַׁחְרֵר.

לָחַשְׁתִּי בַּעֲדִינוּת לְתוֹךְ אָזְנוֹ

מָתַי אַתָּה חוֹזֵר הַבַּיְתָה?

הוּא אָמַר "אֲנִי יוֹצֵא לִקְרָב הַיּוֹם,

לְרַפֵּא אֶת הַחַיָּלִים הַפְּצוּעִים,

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָתַי אֶחְזֹר"

הַדְּמָעוֹת הֵחֵלּוּ לְהָצִיף אֶת עֵינַי.

הַמִּלִּים הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ אֵלַי

הָפְכוּ לְסִיּוּט בְּתוֹךְ חֲלוֹם.

הַפְּצָצָה הֻפְעֲלָה...

הָאָבָק שָׁקַע...

הֵם מָצְאוּ אוֹתוֹ שָׁם.

הַחַיָּלִים עָמְדוּ

בְּהַצְדָּעָה

הוּא מֵת.