אמנה ישראלית

הקדמה
 

בשעה שבה שורות אלו נכתבות, מוצאי שבת, י"ב באדר תשפ"ג, 4 במרס 2023, ישראל סוערת. הממשלה מקדמת בנחישות שורה של רפורמות משפטיות מהותיות, שלדעתה חיוניות לדמוקרטיה הישראלית. ציבור גדול מאוד רואה ברפורמות אלו הפיכה משטרית אנטי־דמוקרטית. חלק ניכר מהציבור הישראלי ער לסכנה הגדולה שבעריכת שינויים מהותיים במשטר המדינה ללא הסכמה רחבה. אנחנו מקווים שבשעה שבה שורות אלו נקראות, כבר הושגה הסכמה.

הסערה שקרעה את הציבור הישראלי עד כדי סיכון הביטחון הלאומי של המדינה וכלכלתה היא רק ביטוי חריף לבעיית עומק של החברה בישראל. 75 שנים מיום הקמתה של מדינת ישראל, החברה שלנו אכולת שנאה, עוינות, חשדנות, אלימות מילולית ואף אלימות של ממש. חברה שסועה, פצועה ומפולגת. לא רק לארבעת השבטים שעליהם הצביע בשעתו נשיא המדינה הקודם ראובן (רובי) ריבלין — חילונים, דתיים־לאומיים, חרדים וערבים — אלא גם לתתי־קבוצות לאומיות, דתיות, עדתיות, פוליטיות, מגדריות וכלכליות.

מה אפשר לעשות? מה צריך לעשות? כיצד נגיע לאמנה ישראלית? שאלנו לדעתם של אנשי הגות ומעשה: אישי ציבור, אנשי רוח, חוקרים מהאקדמיה, פעילי ארגונים משדה החברה האזרחית ומנהיגי קהילות. יחד עם שלושתנו — 75 נשים וגברים ממגוון רחב מאוד של קבוצות זהוּת ומגזרים. אליהם נעתר להצטרף נשיא המדינה יצחק הרצוג. ביקשנו מהכותבות ומהכותבים להציע במאמרים קצרים מתווים לחיים משותפים בישראל — מתווים כלליים לאמנה ישראלית או מתווים שיתמקדו בשסעים חברתיים מסוימים.

ואכן, המאמרים המרתקים שבספר זה מציעים מתווים חשובים ובעלי ערך מעשי רב. חלק מהמאמרים מתמקדים בצורך בהנחלתם של כללי משחק מוסכמים ויציבים ברוחה של הכרזת העצמאות. יש בין המתווים כאלה המציעים הגדרה חדשה של הישראליות, שתהיה משותפת לכל תושבי ותושבות הארץ. מתווים אחרים לאמנה ישראלית מבוססים על פרקטיקות שיאפשרו היכרות הדדית בין קבוצות זהוּת שונות. מהצעות רבות עולה צורך במודל חברתי חדש, שבמאמר המסכם שלנו אנו מציעים לכנות "מודל העץ". לפי גישה זאת, כל קבוצה וכל מגזר ישמרו על ייחודם, בו בזמן שכל הקבוצות יחלקו בסיס משותף. לכל ענף בעץ מקום משל עצמו, אך ללא גזע מחבר איתן, העץ לא יהיה עץ.

אנו אסירי תודה לאופיר ג'אן, סטודנטית בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן, שריכזה את עבודת המערכת המורכבת ביעילות ובנועם מופלגים; לרתם כסלו, על עריכת הלשון המוקפדת; ולרות בן ארי, מנהלת פרויקטים מיוחדים בידיעות ספרים, שליוותה את המיזם בחוכמה ובמסירות. תודתנו שלוחה לדב איכנולד, מנכ"ל ידיעות ספרים, שנעתר בהתלהבות להצעתנו להוצאת ספר ייחודי זה; לחיים טייב, נשיא הקונגרס הישראלי, השותף בהוצאת הספר; ולמרכז מנומדין למשפט יהודי ודמוקרטי שבפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר־אילן. הכותבות והכותבים הרבים נרתמו כולם בנדיבות רבה לכתוב בתוך זמן קצר, כמעט מעכשיו לעכשיו, מאמרים מרתקים. בלעדיהם הספר הזה לא היה.

ירון קנר, שחר ליפשיץ ואריאל בנדור

אֲמָנָה יִשְׂרְאֵלִית

יצחק הרצוג
נשיא מדינת ישראל

"אין אני חושב זאת לאסון שעם ישראל מתחלק לשבטים. אנו יודעים כי מאז ומעולם היינו מחולקים לשנים עשר שבטים. לאילן שלנו היו הרבה ענפים והם נשאו הרבה פירות, וטוב לאילן שענפיו מרובים... ולפיכך חושב אני לחסרון גדול, אילו לא היינו מרובי פרצופים כל כך והיה לנו רק פרצוף אחד. מובן, שצריכה להיות נשמה אחת ולב אחד, אבל ככל אשר ירבו אברינו וענפינו כן יגבר כוחנו, ולא הייתי רוצה כלל וכלל שיבטל לא רק אחד מששים, אלא אפילו אחד מאלף מהאומה; להפך, כל אחד יחיה על פי דרכו ועל פי רוחו, וכל ענף ישא את פריו, אבל על כל הענפים להתחבר לגזע אחד".

(חיים נחמן ביאליק, "תחיית הספרדים", בהסתדרות "חלוצי המזרח" בירושלים, אדר תרפ"ז)

אני מברך אתכם על היוזמה לקידום אמנה ישראלית, בפרוס 75 שנים לישראל. מעצם טיבה וטבעה, ״אמנה" איננה בהכרח הסכמה ולא ויתור על עמדה, דעה או שאיפה. אולם, דווקא בכך טמון כוחה ויתרונה: יש בה כדי ליצור מתווה ומצע להתנהלות משותפת של ציבור מגוון מאוד, כְּזה הישראלי, על אף פערי ההשקפות, האמונות, תפיסת העולם ואורחות החיים.

במובחן ממערכת חקיקה או אסדרה, אמנה איננה נכרתת בכפייה או מכוח הוראה מגבוה. היא פרי הבנות, ולעתים אף פשרות בלתי נמנעות. ייחודה בעיגון הנכונות להתקרבות בין השותפים לה על יסוד אימוץ העיקרון היסודי, שלפיו ניהול חיינו המשותפים במדינתנו מהווה מטרת־על שלשם השגתה נדרש כל חלק בציבור לרכך במידת מה את עוקצו, בבואנו להסדיר את חיינו באספקלריה ממלכתית ולעצב את רוחו ודמותו של המרחב הציבורי.

חשיבותה היתרה של אמנה כזו מתחדדת משני טעמים מרכזיים. האחד הוא העושר התרבותי ומגוון הקהילות בישראל, המתאפיין גם בשסעים עמוקים הנחזים לא אחת כבלתי גשירים. שנית, נוכח העידן האינדיבידואלי, שבו מושל בכיפה סדר העדיפויות האישי ומילוי מאוויי הפרט, הולך ונדחק ואף נשחק כוחה ומקומה של הקהילה בחיינו, בבחינת "איש לאוהליו ישראל", וגוברת שבעתיים נחיצותה של מסגרת שתחתור למען המשותף.

בתשתיתה של אמנה ישראלית ראוי כי תונח ההבנה וההסכמה הרעיונית, בדבר חשיבות קיומה של המחלוקת, והלגיטימיות של ריבוי הגישות ונחיצוּת השמעת הקולות השונים, שכן מתוך כך מתבררות התובנות ורק דיון פורה מקרב אותנו לכדי ליבון, בירורים ובתקווה גם הסכמות. בד בבד, מושכל ראשון הוא כי לטיב השיח ולדרך ניהולו יש השפעה מכרעת על יכולתנו לפעול יחד למען שגשוגה של ישראל ולמען שלומם, ביטחונם, הישגיהם ואושרם של אזרחיותיה ואזרחיה.

כבוד לכל אדם והקשבה כנה — הם עמודי התווך של כל אמנה שבדעתנו לכרות בינינו — הישראלים על קהילותיהם ומגזריהם. לא למוֹתר להדגיש בהקשר זה כי השיח הפוגעני, הבוטה והמשתלח שפשה במחוזותינו, במידה רבה בחסות פריחת הרשתות החברתיות ואופיין, מכביד על יכולתנו לנהל תרבות ראויה של שיח ומחלוקת. בבואנו לכונן אמנה ראוי לנו לאמץ את דרכם של בית הלל, שהיו מקדימים את דברי בני הפלוגתא שלהם לדבריהם בהאזנה כנה ומתוך רצון לקיים מחלוקת עניינית, "לשם שמים", ולא מתוך התרסה וניגוח, ובוודאי לא ממניעים של איבה.

אני מייחל לכך, שהאמנה הישראלית תביא בכנפיה בשורה של תקווה, בהוכיחהּ כי ניתן לשלב זרועות בין גווניה השונים של החברה הישראלית ולהתעלות מעל פערי האמונות והדעות, לשם קיום חיים בצוותא ולשם קידום חזון ישראלי משותף, המושתת על קווי המתאר של מדינתנו היהודית והדמוקרטית. אם נזכה, נטעם את טעמה הממשי של המימרה "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", שכן מתוך האמנה הישראלית, המושתתת על עומק הדַעת וריבוי הדעות ייכּוֹנו שלום וּשלמוּת.