עיונים באונקלוס
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עיונים באונקלוס
הוספה למועדפים

עיונים באונקלוס

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

בראשם של כל אלפי התרגומים לתורה עומד תרגום אונקלוס, תרגום ארמי שחובר לפני יותר מאלף ושש מאות שנה. חכמי התלמוד מבטיחים שהלימוד המעשיר של "שניים מקרא ואחד תרגום (אונקלוס)" יזכה את הלומד באריכות ימים.

           

ברוח זו, שניים מוותיקי מלמדי המקרא וחוקריה, הרב ד"ר ישראל דרייזין והרב ד"ר שמחה מ´ וגנר (ז"ל), פרסמו בהוצאת "גפן" סדרת ספרים בת חמישה כרכים בשם: Onkelos on the Torah Undersanding the Bible Text.  ספרים אלו מכילים תרגום לאנגלית של תרגום זה, ובנוסף פירוש רציף ומקיף לתרגום. יצירה מקורית זו הנגישה את תרגום אונקלוס הארמי לקהל דוברי אנגלית בפעם הראשונה.

כעת הרבנים וגנר ודרייזין ממשיכים בעבודתם ומגישים את תרגום אונקלוס לקהל דובר עברית. ספר זה, "ﬠיונים באונקלוס: המתרגם הגדול לתורה", הוא תרגום לﬠברית של הספר Understanding Onkelos: The Greatest Bible Translator  אשר יצא בארה"ב בשנה 2012 בהוצאת ׳׳תרגום׳׳ ספר זה הוא כרך נלווה לסדרת ספריהם ﬠל התרגום ומתמקד במתודיקה של המתרגם ומפרש כיצד הוא התייחס לתיאורי האל המופיﬠים במקרא (במיוחד התיאורים המאנישים), לדימויים שלילײם של אבות האומה הישראלית, לביטויים מקראיים סתומים ולﬠוד נושאים רבים. ספר זה מﬠמיק את הבנת הקורא בדברי התורה, ברוח חכמי התלמוד והפוסקים שכה הﬠריכו תרגום ארמי זה.

פרק ראשון

בראשית

(פרקים א: א - ו: ח)

אלוהים בורא את העולם ואת האדם; הוא שובת ממלאכתו ביום השביעי ומקדשו; האל שם את האדם בגן העדן, ואוסר עליו לאכול מ"עץ הדעת טוב ורע"; האדם נותן שמות לבעלי החיים; בריאת האישה מצלעות האדם; אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת; גירוש מגן העדן וקללה מפי אלוהים; קין רוצח את הבל ונענש; בני האדם רבים על פני האדמה וחוטאים.

אלוהים והטֶטְראגְראמאטוֹן[15]

בפסוק הראשון של התורה אנו פוגשים את "אלוהים":[16]

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

ובתרגום: בקדמין ברא יי ית שמיא וית ארעא.

פסוק זה מהווה היכרות ראשונית שלנו עם בורא העולם, גואלם של ישראל ממצרים ונותן התורה.

אך בתרגום אונקלוס אין "אלוהים" בפסוק הראשון.

במקומו הוא מציג את השם "יי", שהוא קיצור לטֶטְראגְראמאטוֹן, השם של ארבע האותיות: י-ה-ו-ה. בספרנו על תרגום אונקלוס הסברנו את פשר ההחלפה הזו:

ברוב המקומות מתרגם אונקלוס מחליף את השם "אלוהים" בטֶטְראגְראמאטוֹן. (בגרסאות שונות של התרגום שם זה נכתב בשתיים או בשלוש אותיות יו"ד. כשנכתב י-ה-ו-ה בתורה, לא מבטאים את השם ככתיבתו, אלא אומרים "אדוני", צורה בתר-מקראית לביטוי השם המקודש.) השם "אלוהים", שהוא המילה "אל" בריבוי, מסמל פנייה בדרך כבוד בלשון רבים ונקרא "ריבוי מלכותי". אלא שהציבור הרחב, קהל היעד של התרגום, עלול לטעות ולפרש את השם "אלוהים" בלשון רבים כריבוי אלוהות, פוליתיאיזם. המתרגם החליף את השם "אלוהים" שלושים ואחת פעמים בבראשית פרק א.[17] ראה פירושינו לפרק ב: ד, שם כתב מתרגם אונקלוס את שני השמות: הטֶטְראגְראמאטוֹן ואלוהים.

מאתיים וארבע פעמים בתרגומו לתורה הצטרך מתרגם אונקלוס להמיר את השם "אלוהים" בטֶטְראגְראמאטוֹן. מכאן אפשר לעמוד על כך שהפוליתאיזם היווה סכנה גדולה שארבה ליהדות בסוף המאה הרביעית.[18] התורה עצמה, שלא הבדילה בין לשונות יחיד לרבים בתיאורי האל, לא חששה כנראה שקוראיה יטעו ויבינו שקיימות בתורה אמונות פוליתאיסטיות, אחרת היא לא הייתה משתמשת בלשונות אלו.

חז"ל הציעו פירוש על דרך האגדה לשני שמות האל, הטֶטְראגְראמאטוֹן ואלוהים. השם "אלוהים" מסמל את פעולותיו במידת הדין, ואילו הטֶטְראגְראמאטוֹן מסמל את מידת הרחמים. לפי חז"ל, כל האזכורים של שמות האל במקרא נכתבו כך בכוונה תחילה, ומבליטים התנהלות ספציפית של האל בעולמו, בדין או ברחמים.

אלה המקבלים הסבר זה, יבינו מדוע התורה ראתה לנכון לפתוח בשם "אלוהים" בצורה הבאה:

בתחילה עלה במחשבה (=של האל) לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין.[19]

פילוסופים, שטענו כי קשה לקבל את הטענה שהאל שינה את דעתו, פירשו את דברי המדרש כאלגוריה. גם מתרגם אונקלוס, לכאורה, הבין שדברי המדרש הם אלגוריים, ולכן לא התייחס אליהם. בתרגומו הוא מנסה לפרש לקוראיו את פשוטו של מקרא, ולא דברי אגדה על אלוהים ובריאת העולם. לכן העדיף להמיר בין השם "אלוהים", צורת ריבוי שעלולה להטעות את קוראיו בריבוי אלוהויות, לשם היחיד, הטֶטְראגְראמאטוֹן.

ככל הנראה היה המתרגם משוכנע שקהל קוראיו לא יבחין שאמנם השם "אלוהים" מופיע בלשון רבים, אבל לצדו מופיע לשון היחיד "בָּרָא". פועל זה מהווה אינדיקציה ברורה ששם העצם "אלוהים" אינו מתייחס לאלוהויות רבות, ושמדובר רק בלשון כבוד, הנקרא "ריבוי מלכותי".

אולם, ראה בהמשך הפרשה, בפרק ב: ד:

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹ-וָ-ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

ובתרגום: אלין תולדת שמיא וארעא כד אתבריאו; ביומא דעבד יי אלהים ארעא ושמיא.

במקרה זה החליט המתרגם לא להחליף את השם "אלוהים" עם הטֶטְראגְראמאטוֹן, אף שבמקומות אחרים הוא אינו אחיד בתרגומו. חוסר-אחידות זה הוא תוצאה טבעית של הכתיבה האנושית, ומשותף לכל כתיבה באשר היא. אך במקרה זה אנו חושבים שמתרגם אונקלוס השאיר את השם "אלוהים" דווקא.

בפסוק שלפנינו, שבו השם "אלוהים" מופיע בצדו של השם השני, הטֶטְראגְראמאטוֹן, לשון יחיד בצדה של לשון רבים, כבר פגה במידה מסוימת הסכנה שיהודים יבינו שהמקרא מצדד באמונות פוליתיאיסטיות. זאת ועוד, מבחינה טכנית, אם המתרגם היה מתרגם הפעם את השם "אלוהים" כטֶטְראגְראמאטוֹן, התוצאה המתקבלת הייתה "טֶטְראגְראמאטוֹן, טֶטְראגְראמאטוֹן", וקריאתו בבית הכנסת: "אדונָי, אדונָי"!

דיונים נוספים

האם אפשר לומר שמחבר תרגום אונקלוס נאמן למקור אף ששינה בין שמות האל: אלוהים והטֶטְראגְראמאטוֹן?

האם קדושתה של התורה הייתה צריכה למנוע ממנו לערוך שינויים כאלה בנוסח התורה, על אף החשש מאמונות פוליתיאיסטיות?

אם הוא צדק בהבנת המצב, מדוע השתמשה התורה במונחים מַטְעִים, שאפשר היה להבין מהם דברים לא נכונים?

ואם לא הייתה לו סיבה מוצדקת, מדוע חז"ל הפליגו כל כך בשבחו, והעריכוהו עד כדי כך שחייבו כל יהודי ללמוד את תרגומו מדי שבוע בשבוע?

האם אפשר ללמוד משהו על אלוהים ועל היחס הראוי כלפיו מהדרך שבה מחבר אונקלוס תירגם את השם "אלוהים"?

עוד על הספר

עיונים באונקלוס שמחה משה וגנר, ישראל דרייזין

בראשית

(פרקים א: א - ו: ח)

אלוהים בורא את העולם ואת האדם; הוא שובת ממלאכתו ביום השביעי ומקדשו; האל שם את האדם בגן העדן, ואוסר עליו לאכול מ"עץ הדעת טוב ורע"; האדם נותן שמות לבעלי החיים; בריאת האישה מצלעות האדם; אדם וחוה אוכלים מעץ הדעת; גירוש מגן העדן וקללה מפי אלוהים; קין רוצח את הבל ונענש; בני האדם רבים על פני האדמה וחוטאים.

אלוהים והטֶטְראגְראמאטוֹן[15]

בפסוק הראשון של התורה אנו פוגשים את "אלוהים":[16]

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ.

ובתרגום: בקדמין ברא יי ית שמיא וית ארעא.

פסוק זה מהווה היכרות ראשונית שלנו עם בורא העולם, גואלם של ישראל ממצרים ונותן התורה.

אך בתרגום אונקלוס אין "אלוהים" בפסוק הראשון.

במקומו הוא מציג את השם "יי", שהוא קיצור לטֶטְראגְראמאטוֹן, השם של ארבע האותיות: י-ה-ו-ה. בספרנו על תרגום אונקלוס הסברנו את פשר ההחלפה הזו:

ברוב המקומות מתרגם אונקלוס מחליף את השם "אלוהים" בטֶטְראגְראמאטוֹן. (בגרסאות שונות של התרגום שם זה נכתב בשתיים או בשלוש אותיות יו"ד. כשנכתב י-ה-ו-ה בתורה, לא מבטאים את השם ככתיבתו, אלא אומרים "אדוני", צורה בתר-מקראית לביטוי השם המקודש.) השם "אלוהים", שהוא המילה "אל" בריבוי, מסמל פנייה בדרך כבוד בלשון רבים ונקרא "ריבוי מלכותי". אלא שהציבור הרחב, קהל היעד של התרגום, עלול לטעות ולפרש את השם "אלוהים" בלשון רבים כריבוי אלוהות, פוליתיאיזם. המתרגם החליף את השם "אלוהים" שלושים ואחת פעמים בבראשית פרק א.[17] ראה פירושינו לפרק ב: ד, שם כתב מתרגם אונקלוס את שני השמות: הטֶטְראגְראמאטוֹן ואלוהים.

מאתיים וארבע פעמים בתרגומו לתורה הצטרך מתרגם אונקלוס להמיר את השם "אלוהים" בטֶטְראגְראמאטוֹן. מכאן אפשר לעמוד על כך שהפוליתאיזם היווה סכנה גדולה שארבה ליהדות בסוף המאה הרביעית.[18] התורה עצמה, שלא הבדילה בין לשונות יחיד לרבים בתיאורי האל, לא חששה כנראה שקוראיה יטעו ויבינו שקיימות בתורה אמונות פוליתאיסטיות, אחרת היא לא הייתה משתמשת בלשונות אלו.

חז"ל הציעו פירוש על דרך האגדה לשני שמות האל, הטֶטְראגְראמאטוֹן ואלוהים. השם "אלוהים" מסמל את פעולותיו במידת הדין, ואילו הטֶטְראגְראמאטוֹן מסמל את מידת הרחמים. לפי חז"ל, כל האזכורים של שמות האל במקרא נכתבו כך בכוונה תחילה, ומבליטים התנהלות ספציפית של האל בעולמו, בדין או ברחמים.

אלה המקבלים הסבר זה, יבינו מדוע התורה ראתה לנכון לפתוח בשם "אלוהים" בצורה הבאה:

בתחילה עלה במחשבה (=של האל) לברוא את העולם במידת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת רחמים ושתפה למדת הדין.[19]

פילוסופים, שטענו כי קשה לקבל את הטענה שהאל שינה את דעתו, פירשו את דברי המדרש כאלגוריה. גם מתרגם אונקלוס, לכאורה, הבין שדברי המדרש הם אלגוריים, ולכן לא התייחס אליהם. בתרגומו הוא מנסה לפרש לקוראיו את פשוטו של מקרא, ולא דברי אגדה על אלוהים ובריאת העולם. לכן העדיף להמיר בין השם "אלוהים", צורת ריבוי שעלולה להטעות את קוראיו בריבוי אלוהויות, לשם היחיד, הטֶטְראגְראמאטוֹן.

ככל הנראה היה המתרגם משוכנע שקהל קוראיו לא יבחין שאמנם השם "אלוהים" מופיע בלשון רבים, אבל לצדו מופיע לשון היחיד "בָּרָא". פועל זה מהווה אינדיקציה ברורה ששם העצם "אלוהים" אינו מתייחס לאלוהויות רבות, ושמדובר רק בלשון כבוד, הנקרא "ריבוי מלכותי".

אולם, ראה בהמשך הפרשה, בפרק ב: ד:

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהֹ-וָ-ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

ובתרגום: אלין תולדת שמיא וארעא כד אתבריאו; ביומא דעבד יי אלהים ארעא ושמיא.

במקרה זה החליט המתרגם לא להחליף את השם "אלוהים" עם הטֶטְראגְראמאטוֹן, אף שבמקומות אחרים הוא אינו אחיד בתרגומו. חוסר-אחידות זה הוא תוצאה טבעית של הכתיבה האנושית, ומשותף לכל כתיבה באשר היא. אך במקרה זה אנו חושבים שמתרגם אונקלוס השאיר את השם "אלוהים" דווקא.

בפסוק שלפנינו, שבו השם "אלוהים" מופיע בצדו של השם השני, הטֶטְראגְראמאטוֹן, לשון יחיד בצדה של לשון רבים, כבר פגה במידה מסוימת הסכנה שיהודים יבינו שהמקרא מצדד באמונות פוליתיאיסטיות. זאת ועוד, מבחינה טכנית, אם המתרגם היה מתרגם הפעם את השם "אלוהים" כטֶטְראגְראמאטוֹן, התוצאה המתקבלת הייתה "טֶטְראגְראמאטוֹן, טֶטְראגְראמאטוֹן", וקריאתו בבית הכנסת: "אדונָי, אדונָי"!

דיונים נוספים

האם אפשר לומר שמחבר תרגום אונקלוס נאמן למקור אף ששינה בין שמות האל: אלוהים והטֶטְראגְראמאטוֹן?

האם קדושתה של התורה הייתה צריכה למנוע ממנו לערוך שינויים כאלה בנוסח התורה, על אף החשש מאמונות פוליתיאיסטיות?

אם הוא צדק בהבנת המצב, מדוע השתמשה התורה במונחים מַטְעִים, שאפשר היה להבין מהם דברים לא נכונים?

ואם לא הייתה לו סיבה מוצדקת, מדוע חז"ל הפליגו כל כך בשבחו, והעריכוהו עד כדי כך שחייבו כל יהודי ללמוד את תרגומו מדי שבוע בשבוע?

האם אפשר ללמוד משהו על אלוהים ועל היחס הראוי כלפיו מהדרך שבה מחבר אונקלוס תירגם את השם "אלוהים"?