פתח דבר
הספר שלפנינו מציע לראשונה סקירה של מחזות עבריים, מקוריים ומתורגמים, מראשיתם באמצע המאה ה־16 ועד תום המאה ה־19. הסקירה ערוכה על פי שנת הופעתם בדפוס או על פי שנת כתיבתם (כאשר נדפסו שנים רבות לאחר כתיבתם או שלא נדפסו כלל).
הסקירה הכרונולוגית מחולקת לשני חלקים: בחלקה הראשון נסקרו מחזות שנכתבו במקורם בעברית, ואילו בחלקה השני נרשמו המחזות המתורגמים לעברית. הוספתי נספח הכולל סקירה של מבחר מחזות עבריים, שנדפסו בעשור הראשון של המאה ה־20.
סקירת המחזות העבריים נולדה אגב עבודתי על ספרי ״תולדות הלשון העברית בהיבט חברתי ולשוני ובהתפלגות גיאוגרפית״ (שני כרכים, בהוצאת כרמל, ירושלים 2018), שבו כללתי, בין השאר, דיונים על מחזות עבריים, מקוריים ומתורגמים, שנכתבו בכמה ממרכזי התפוצה היהודית. בחלק גדול של החומר שאספתי בשעתי לצורך הספר לא עשיתי שימוש, אשר על כן החלטתי לנצלו למטרה אחרת, שהיא ביבליוגרפית ביסודה.
הרישום הביבליוגרפי שבראש כל מחזה מקורי שנסקר כולל את שם המחזה שם מחברו, מקום הדפסתו ושנת הופעתו בדפוס (ובעת הצורך את שנת חיבורו). במחזה המתורגם נוסף, כמובן, שם המתרגם, ובמידת האפשר צוינו השם הלועזי של המחזה ושנת הופעתו בדפוס. לצורך הרישום הביבליוגרפי נעזרתי רבות בספרו של אברהם יערי ״המחזה העברי המקורי והמתורגם מראשיתו ועד היום — ביבליוגרפיה״ (ירושלים תשט״ז), שבו הביבליוגרפיה ערוכה בסדר א-ב של שמות המחברים.
אני מקווה שבסקירה הכרונולוגית שלפנינו ימצאו עניין לומדים וחוקרים של תולדות הספרות העברית בכלל ושל תולדות הדרמה העברית בפרט. גם ציבור המתעניינים בלשון עברית עשוי למצוא בסקירתנו עניין ותועלת, שכן כללתי בה (לגבי רוב המחזות) הערה על סגנון המחזה, ולעתים אף הערכה שלו.
*
תודתי נתונה לכל מי שעסקו וטרחו בהתקנת כתב היד של ספרי לדפוס. לליעד אזנקוט שהקלידה בקפדנות את כתב היד; לבני מזרחי, העורך הלשוני; לגב' רונית גלעד שהעמידה את הסְדר, ולישראל כרמל, מנהל הוצאת הספרים כרמל, שטיפל בהפקת הספר.
חלק א
המחזות המקוריים
מבוא: המחזאות העברית המקורית במאות 18-16
הדרמה העברית לא התפתחה באופן מקורי.1 סביר להניח כי כבר במאה ה־16 התחברו מחזות בעברית, אך להוציא מחזה מקורי אחד, שנכתב באיטליה בסמוך לאמצע המאה (בידי יהודה סומו, ראו עליו להלן בסקירה), כולם השתכחו או אבדו.
כמסתבר, מקור ההתנגדות לתיאטרון עברי היה נעוץ בהיעדר מסורת לסוג זה של יצירה אמנותית, שהרי בתקופת חז״ל התיאטרון העתיק נחשב לדבר תועבה בעיני החכמים ונדחה.2
אין לדעת בוודאות אם המחזה העברי הראשון, המשתמש בשיטות ובאמצעים של הדרמה האיטלקית, נועד לקריאה בלבד או גם להצגה על גבי במה, אבל ידוע לנו כי במאה ה־17 כבר הוצגו באיטליה מחזות עבריים.3 ועוד יש להזכיר, כי ברבע הראשון של המאה ה־16 המשורר הידוע יוסף צרפתי, איש רומא, תרגם לעברית את מחזהו של הספרדי פרננדו די רוחאס ״סלסטינה״ (או ״מליביאה וקליסטו״) שנכתב ב־1499, אלא שלידינו הגיע רק שיר הפתיחה של המתרגם.4
בעקבות המחזות הראשונים בעברית שנתחברו באיטליה, החלו גם בני העדה הספרדית באמסטרדם לכתוב מחזות עבריים כבר באמצע המאה ה־17.5
במרכז אירופה ולאחר מכן במזרחה החלו מחברים אשכנזים לתת את חילם לכתיבת מחזות מקוריים בראשית תקופת ההשכלה, בשנות ה־90 של המאה ה־18. מחזה עברי ראשון אמנם נכתב בידי יהודי אשכנזי כבר ב־1768, אך המדובר הוא בתרגום של טרגדיה אנגלית בשם ״הכלה המתאבלת״, מאת ויליאם קונגריב (נכתבה ב־1697).6 רוב המחזות שנכתבו בתקופת ההשכלה עוסקים בתולדות עם ישראל, בין בארצו בין בגלות.7
בניסיונם של המחברים היהודים לכתוב מחזות מקוריים בעברית הם ביקשו להראות את כוחה של הלשון העברית גם בתחום הדרמה,8 ושניתן להביע גם בה את שניתן להביע בלשונות אחרות.
הסגנון המאפיין את תקופת ההשכלה ותקופת חיבת ציון (היינו, עד סוף המאה ה־19) הוא סגנון פיוטי המאמץ את הלשון המקראית המליצית.9
סימנים ראשונים של הסגנון המעורב או הממוזג, המתבטאים הן באוצר המילים והצירופים והן בצורות הדקדוקיות ובמבנה המשפט, ניכרים בכמה מחזות שנכתבו בתקופת חיבת ציון.10
עם זאת יש לציין, כי המחזה העברי הראשון, ״צחות בדיחותא דקידושין״ ליהודה סומו, שעלילתו מתרחשת בתקופת המשנה והתלמוד, כתוב בלשון מעורבת המשלבת לשונות חז״ל בלשון המקראית.
הערות
1 ראו שירמן, לתולדות השירה והדראמה, ח״ב, 118.
2 ראו שם, 120-119.
3 ראו שם, 123.
4 ראו שם, 118; מ״ד קאסוטו, ״משירי יוסף בן שמואל צרפתי: הקומדיה הראשונה בעברית״, מחקרים לזכרון ר׳ עמרם קאהוט, בעריכת ש׳ בארון וא׳ מרכס, ניו יורק תרצ״ו, עמ׳ קכא-קכח (שיר הפתיחה נדפס בעמ' קכד-קכח).
5 ראו שירמן, שם, ח״ב, 184.
6 ראו שם, 191-184.
7 ראו זוהר, אור חדש, 9.
8 ראו שירמן, שם, 120.
9 זוהר (שם, 357) מבחינה בלשון המקראית המליצית בין סגנון שיבוצי לבין סגנון ״ניאו־קלאסי״, כלומר, ״שימוש ריבוני״ בלשון המקראית תוך בחירה חופשית של הביטויים המקראיים.
10 ראו שקד, המחזה העברי ההיסטורי, 263-261; פרופ׳ שקד מציין, שלמפנה הסגנוני התלווה גם המפנה בדרכי השיח ובהתמעטות הקישוטיות השגרתית.
נכתב ב־1550 לערך
"צחות בדיחותא דקידושין"
המחבר: יהודה סומו (1592-1527).
פרסום ראשון: מהדורת ח׳ שירמן, ירושלים תש״ו.
יהודה סומו, יליד מנטובה, היה משורר ומחזאי מקצועי. הוא חיבר מחזות באיטלקית ואף ביים אותם. סומו התפרסם בחוגי התיאטרון של דורו בזכות חיבורו האיטלקי ״שיחות בעניין ההצגות על הבמה״ (1546).11
״צחות בדיחותא דקידושין״ הוא המחזה העברי המקורי הראשון (לפחות, זה שהגיע לידינו).12 עלילתו מתרחשת בתקופת המשנה והתלמוד.
סומו בחר למחזה, שהוא בגדר קומדיה בת חמש מערכות, סגנון של פרוזה, ובשאיפתו להביע בעברית את האיטלקית המדוברת הוא בחר במזיגה של לשון מקרא ולשון חכמים, והעשיר אותה בחידודי לשון וברימוזים מן המקורות. יתר על כן, הוא אף השתדל לשים בפיהן של דמויות אחדות סגנון האופייני רק להן (על פי תפקידן במחזה), שיהיה נאמן למציאות.13
בהקדמה למחזה סומו כותב, כי מאחר ש״עמי הארץ״ מחשיבים את היעדר היצירות הדרמטיות אצל היהודים כפגם, הוא בא להראות כי ״לא נופל לשון העברי לכל מלאכת מחשבת מכל לשונות הגויים״.
הערות
11 ראו ד׳ אלמגור, ״הדיאלוגים על התיאטרון ליהודה סומו״, במה 70 (תשכ״ג), 51-38.
12 למחזה ראו שירמן, לתולדות השירה והדראמה, ח״ב, 124-115.
13 ראו שירמן, שם, 121; אלמגור, שם, 51; רבין, עוללות, 201. כנגד טענת שירמן ש״דמויות אחדות מדברות בסגנון המתאים להן״ ראו ז׳נין שטראוס, ״השימוש ההומוריסטי של מובאות מהמקורות ב׳צחות בדיחותא דקידושין׳ ״, דברי הכנס המדעי ה־15 באירופה של ברית עברית עולמית (אוניברסיטת מילאנו 2000), ירושלים תשס״ב, 68-63.
נכתב לפני 1595
"מעשה יוסף"
מחבר עלום־שם.
מחזה מקראי על יוסף.14
העתק של מחזה זה היה ברשותו של יצחק סולם, שהיה מגיה ספרים במנטובה ובוונציה; עדות על אוסף הספרים שלו נמצאת מרשימת ספרים של יהודי מנטובה מ־1595.15
הערות
14 ראו שירמן, לתולדות השירה והדראמה, ח״ב, 54.
15 ראו שם, עמ׳ 54 הע׳ 18; 119, 151.
נכתב לפני 1645
״יסוד עולם״
המחבר: משה זכות (נפטר ב־1697).
מהדורת א׳ ברלינר, ברלין 1874; מהדורת יעקב דוד מאריני, ליוורנו 1874.
בהולנד השתקעה קבוצה של משוררים יהודים כותבי ספרדית. המחזות העבריים הראשונים נכתבו שם במאה ה־17. הראשון בהם היה ״יסוד עולם״, שנכתב בידי המשורר המפורסם, יליד אמסטרדם, ממוצא פורטוגזי, משה זכות (נולד ב־1610 לכל המאוחר). קודם שעזב את אמסטרדם ויצא ללמוד בפולניה ולהתיישב ישיבת־קבע באיטליה, שם שימש כרב וכראש הישיבה בוונציה (1673-1645) ובמנטובה (1673 עד מותו ב־1697).16 יש מי שסבור, שהמחזה נכתב לאחר שזכות השתקע בוונציה ולא לפני 1646.17
המחזה ״יסוד עולם״, שנתחבר מתוך היכרות עם מחזות ספרדיים מן המאות ה־16 וה־17, ערוך בטורי שיר מחורזים ושקולים במשקל היתדות והתנועות (המשקל הכמותי) של שירת ספרד.18 הוא מבוסס על סיפור מקראי, סיפור ההתנגשות שבין אברהם אבינו לבין המלך נמרוד, ותוכנו שאוב ברובו מאגדות חז״ל.19 המחזה, השייך לתחום הדרמה העממית הלאומית, הוא בעל אופי מגמתי שבא לידי גילוי בהבלטה של ייחוד האל על ידי המקום שממלאת בו ההטפה של אברהם למען האמונה באל אחד.20 באמצעות תיאור ניסיונו של אברהם להוכיח את מציאותו של אל אחד והצלתו הפלאית, ביקש זכות להאדיר את תופעת קידוש השם אצל האנוסים.
המחזה מצטיין בעושר לשוני ובשליטתו המוחלטת של המחבר באוצר הצורות הדקדוקיות של העברית ובנטייתו לעשות שימוש בממרות ארמיות.21 הסגנון של המחזה הכתוב, כאמור, כיצירה שירית, הוא מקראי מובהק, מליצי ושיבוצי.
סביר להניח, שבניסיונו לכתוב מחזה עברי מקורי ברוח הזמן החדש, ביקש זכות להפגין את כוחה של העברית בכתיבת טרגדיות גדולות, המיוסדות על האמונה הדתית.22
הערות
16 ראו שירמן, לתולדות השירה והדראמה, ח״ב, 126-125, 132; שאנן, הספרות העברית החדשה, ח״א, 24-23. לדיון במחזה ראו שירמן, שם, 132-126, 153-139, 160-158.
17 ראו מ׳ בניהו, ״עמדתם של רבי משה זכות ורבי שמואל אבוהב בפולמוסים שנתעוררו בקרב אנוסי פורטוגל ששבו ליהדות״, ספר יובל לשלמה סימונסון, תל־אביב תשנ״ג, עמ׳ לט-מ (המאמר בעמ' כט-מד).
18 ראו שירמן, שם, 129; פגיס, חידוש ומסורת, 327, 334.
19 ראו שירמן, שם, 147.
20 ראו שם, 149.
21 ראו שירמן, שם, 130; הנ״ל, ״׳המון חוגג׳ — מחזה עברי קדום על ברכת יצחק״, ספר דב סדן – קובץ מחקרים, בעריכת ש׳ ורסס ואחרים, ירושלים תשל״ז, 335.
22 ראו מלקמן, יסוד עולם, עמ׳ שכט.
נכתב ב־1670
״ויכוח״
המחבר: עמנואל פראנשיס איש ליוורנו (1703-1618?).
מחזה אלגורי בליווי מוזיקלי. נתחבר בפירנצה לפי הזמנה מיוחדת והוצג של ב־1670.23 מטרתו של המחבר הייתה לחבר טקסט (ליברטו) ליצירה מוזיקלית, כעין אופרה איטלקית קצרה.24
המשתתפים הם יצר הרע, יצר טוב, יורדי גיהנום, תושבי גן־עדן וכת משוררים.
סגנון היצירה הוא ״צח ושוטף״.25
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
