המלאך מסדום

"אֵין נַפְשִׁי יְכוֹלָה עוֹד לְהִתְקַמֵּט לְקֻפְסַת הָאֱנוֹשׁוּת - אֲנִי לֹא מִפֹּה", כותבת שני ארנהיים באחד משירי הספר, ואכן תחושת זרות ותלישות מלווה את השירים בספר. אבל הזרות הזו אינה מובילה לכניעה אלא למרד - מרד במוסכמות, בשגרה, בציפיות החברתיות (צִפּוּ שֶׁאֲחַיֵּךְ וְאֶהְיֶה מְנֻמֶּסֶת,// אֶקֹּד קִדָּה לְמִי שֶׁמַּגִּיעָה סְטִירָה).

השירים בספר מגוונים, הן בסגנונם והן בתוכנם, ונעים בין נימה לירית מעודנת, אישית וחשופה, לבין נבואות זעם ותוכחה, שאינן חוסכות בלשונן החריפה ובביקורות שהן מטיחות בחברה האנושית. זהו ספר שיוצא מתוך הזרות והתלישות, אבל רק כדי לבקש את האנושי באמת, מה שמתחת לכל המסכות והמוסכמות החברתיות. והשירים, המילים והשפה הם האמצעי לעשות זאת: "נְדַבֵּר לָשׁוֹן שֶׁתַּחְדֹּר מִתַּחַת לָעוֹר וְלֹא תִּגַּע בַּבָּשָׂר. נִשְׁמֹר עַל הַשָּׂפָה, נְשׂוֹחֵחַ בְּרִית מִלָּה". 
שני ארנהיים, היא ילידת 1987 "המלאך מסדום" הוא ספרה הראשון.