הילד שראה מהלב

1

הרעם המתגלגל הקפיץ את ג'ים. שניות של דממה חשוכה חלפו עד שהֶבְזֵק הברק הבא שטף את החדר הקטן שבעליית הגג. "שיט," הוא מלמל לעצמו. הוא אסף את חולצתו ואת מכנסי הג'ינס וניסה ללבוש אותם תוך כדי שנתקל במגפיו ואיבד את שיווי משקלו. שוב פלט מילות טרוניה, התיישב על הרצפה הקרה ונעל אותם בזריזות. רק הרעמים האלה היו חסרים כדי להוריד את הסייח לגמרי מהפסים, חשב לעצמו. הוא חייב להגיע אל האורווה לפני שהסוס הצעיר שקיבל היום ייתקף בחרדה ויתחיל להשתולל.

הוא דילג במורד מדרגות העץ ורץ אל עבר דלת העץ הכבדה של בית החווה. בדרך תלש את מעילו מעל הקולב והשחיל פנימה את ידיו. בחוץ קיבל את פניו החורף במלוא עוצמתו. גשם זלעפות ניתך עליו, מלווה בקור מקפיא וברוח שהצליחה להעיף את שולי מעילו הפתוח. בתוך שניות היו חזהו ועורפו ספוגים במים שטפטפו לאורך גבו. בלילה כזה רק משוגעים יוותרו על המיטה החמה ויצאו החוצה.

הוא תפס את צווארון המעיל, משך אותו על ראשו והמשיך לרוץ לעבר האורווה. עכשיו כבר הצליח לשמוע את הרעשים שעלו מתוכה, ולמרות הברקים והרעמים הוא האיץ את קצב הריצה. אל דלת האורווה הגיע כשהוא מתבוסס בבוץ ורטוב עד לשד עצמותיו.

אור עמום דלק באורווה, והוא הבחין מיד בסייח המפוחד שהתרוצץ בתא והשמיע צהלות מצוקה. בגלל צבעו החום־כהה כמעט לא ניתן היה לזהות אותו, אלמלא זוג עיניו המבוהלות שהתרוצצו מצד לצד. ג'ים מיהר אל הסוס כשהוא ממלמל "ששש... היי, היי, הכול בסדר." הוא הושיט את ידו בניסיון ללטף את צווארו, אך זה צהל ונרתע לאחור. תא האורווה לא היה גדול, מה שגרם לסייח להסתובב סביב עצמו ביתר עצבנות. רק לאחר רגעים ארוכים נרגע מעט וניצב במקומו. עדיין עבר בו רעד מדי כמה שניות, והוא התנשף בכבדות.

שֵם עדיין לא היה לו. הוא הגיע לחווה המשפחתית שלהם כמעט בטעות, ולמעשה אמור היה להגיע לחווה מרוחקת שאליה הועברו סוסים שסבלו מפגם כלשהו או מפציעה. בדרך כלל היה סופם המר ידוע מראש.

חוות פוּל מוּן שכנה במערב מדינת אוהיו. היא השתייכה למשפחת קרוס במשך דורות רבים, והתמחתה בגידול סוסי מרוץ. אך לאחר שאווה, אמו של ג'ים, נהרגה כאשר היה ג'ים בן עשרים וחמש, שקע פטריק, אביו, בדיכאון, והחליט למכור את הסוסים. ג'ים נולד בחווה וכל חייו התנהלו על גב הסוסים או בקרבתם. היה לו ברור שגם עתידו יהיה איתם, והחלטתו של אביו למכור את רוב הסוסים ולהשאיר רק בודדים, נפלה עליו בהפתעה. הוא ניסה לשכנע אותו לחזור בו מהחלטתו, אבל זה התגלה כעקשן לא קטן וסירב להפצרות בנו.

עם הזמן התדרדרה בריאותו של פטריק, ובעקבות אירוע מוחי נזקק לכיסא גלגלים. בעקבות כך החליט ג'ים להעסיק מנהלת משק בית, ולאחר חיפושים באזור מצא את רוזה, אישה שמנמנה ובעלת חוש הומור מפותח שעבדה במשך כעשור בניהול משק הבית של חווה שכנה. תחילה הועסק שם גם בעלה, בעבודות אחזקה שונות. הוא נפטר שנים אחדות לפני שעברה לחווה של פטריק וג'ים, ולשניים לא היו ילדים. ג'ים חשב שיהיה זה פתרון נפלא אם תעבוד אצלם וגם תשמש לפטריק לחברה. הוא פנה לבעלי החווה השכנים שאצלם עבדה, והם נעתרו לבקשתו והציעו לרוזה את השינוי. היא קיבלה אותו בשמחה ועברה לחוות פול מון. מאז ניהלה רוזה ביד רמה את משק הבית, בישלה ודאגה לניקיונו.

הטנדר שהגיע באותו בוקר עם הקרון הנגרר מאחוריו ובתוכו הסייח, שיבש את תוכניותיו. הנהג טעה בדרכו, והחליט לעצור בחווה של ג'ים. הוא הסביר שלא היה טעם להמשיך לחווה הייעודית בעוד הסערה הנוראית משתוללת בחוץ, וגם נראה היה שלא אכפת לו מה קורה לסוס. כל רצונו היה להיפטר מהמטען ולחזור לבית החם שלו.

ג'ים הוציא את הסייח מהנגרר כדי להשקות ולהאכיל אותו. הוא הבחין בצליעה קלה באחת מרגליו האחוריות, שכנראה הייתה הסיבה לכך שגורלו נחרץ. אבל לא הייתה זו הצליעה שתפסה את עינו של ג'ים. היה זה משהו בעיניו של הסוס הצעיר שלא נתן לו מנוח. מבטו היה מבוהל ועצוב בו זמנית, ונראה היה שכל ניסיון להתקרב אליו גרם לו עצבנות. ברור היה שהסוס עבר תקופה לא קלה, אולי גם התעללות. רחמיו של ג'ים נכמרו עליו, והוא הבטיח לנהג שלמחרת היום ידאג להעביר את הסוס לחווה הנכונה. האיש שמח על ההזדמנות לחזור לביתו, ונעלם אל תוך הגשם.

עכשיו, כשהלילה עטף את החווה והסופה השתוללה בחוץ, מצא ג'ים את עצמו מדבר אל הסייח. הוא ליטף את פרוותו ותהה מה גרם לו להשתולל כך באימה. אומנם סופות החורף, ובמיוחד הרעמים והברקים, לא היו אהובות בלשון המעטה על הסוסים, אבל ניכר היה שהסייח הזה עצבני ומבוהל מהרגיל. ג'ים גדל כל חייו בין סוסים, ותמיד הרגיש קרוב אליהם. בהיותו בן יחיד, בילה שעות רבות בשיחות חרישיות עם אותם יצורים, שתמיד נראו לו אציליים כל כך.

חלף זמן רב עד שהסוס נרגע והסכים להתקרב לג'ים ולרחרח אותו. הוא חייך לעצמו והעביר יד מלטפת על מצחו, אך זה נרתע שוב ונסוג לאחור.

"נצטרך למצוא לך שֵם עד שאקח אותך לחווה. אתה לא יכול להגיע לבית חדש ללא שם, נכון?" אמר לו ברוך, ולאחר השתהות הוסיף: "מה דעתך שלאור מזג האוויר נקרא לך רעם?"

הסוס ניער את ראשו והסיט את מבטו הצידה.

"אוקי, אוקי, אני מבין. לא נראה לך... אתה נראה כמו גוש חום אחד גדול, עם כתם לבן בדיוק בין שתי העיניים. מה דעתך על השם סְפּוֹט?"

התשובה לא איחרה לבוא. הסייח פלט צהלה, כאילו הבין ואמר "כן" בדרכו.

"אוקי, סוכם. ספוט אכן יהיה שמך," אמר ג'ים.

הוא המשיך ללטף את הסייח ולמלמל דברי הרגעה במשך זמן ארוך, עד שהבחין שהרעד בגופו נעלם וספוט נראה מעט רגוע יותר.

כשניצני השחר הופיעו באופק, כיסה ג'ים את ספוט בשמיכה נעימה. הוא החליט לנסות לתפוס תנומה קלה, ופנה לחזור לחדרו שבעליית הגג.

בבוקר חלק ג'ים את ארוחת הבוקר שלו עם אביו, ועדכן אותו לגבי ספוט ולגבי תוכניתו להעביר אותו למחרת לחוות היעד. פטריק חייך חיוך קטן מתחת לשפמו ולא אמר מילה.

"מה החיוך הזה שלך, אבא? אתה נראה כמו מישהו שזומם משהו."

"חלילה, בן, אני פשוט מכיר אותך טוב מדי. ברור לי שלא תיקח אותו לשם."

"אין לי ברירה, אתה יודע שאני יוצא להשתלמות בקליבלנד ושאין מי שישגיח עליו."

אדמות החווה עמדו כבר זמן רב ללא שימוש, וג'ים ייעד אותן לגידול תירס, כמו רוב השטחים במדינה ששימשו בעיקר לגידול סויה ותירס. כך גמלה בו ההחלטה לצאת להשתלמות של חודש בנושא גידול תירס. הקורס הקרוב עמד להתחיל בקליבלנד, ששכנה במרחק של כארבעים דקות נסיעה מאקרון, העיר הסמוכה לחווה.

בסיום הארוחה שב לבקר את ספוט, שהיה עדיין חשדן ומסוגר והסתובב בתאו בצליעה קלה. "אתה יודע שצריך לצאת לדרך, נכון? אולי נחכה יום־יומיים עד שתחלוף הסופה, אבל אחר כך לא יתקבלו תירוצים," אמר ונפרד ממנו בטפיחה קלה על הגב.

היומיים הבאים עברו במהירות, כשג'ים עסוק בעבודות שגרתיות בחווה.

יום שישי היה היום שבו תכנן להעביר את ספוט למקום מגוריו החדש. לאחר ארוחת הבוקר הגיע ג'ים לאורווה והופתע כשהסייח לא קידם את פניו כפי שעשה בימים הקודמים. הוא נשאר בפינה החשוכה של תאו, כאילו חש שהיום לא מביא עמו בשורות טובות. ג'ים צקצק בלשונו וקרא לסוס לגשת אליו. ספוט היסס אבל התקרב והישיר את מבטו אל הגבר הצעיר שעמד מולו. ג'ים הרגיש שלבו נצבט. איך אפשר לשלוח יצור כזה למקום שיגזור את דינו למוות בסופו של דבר? ומצד שני, אם יישאר כאן, מי ידאג לו?

לאחר מבט נוסף בעיניים הנבונות שמולו, ידו של ג'ים נשלחה אל כיס מכנסיו האחורי. הוא שלף מתוכו את מכשיר הטלפון, העלה על הצג את פרטיו של הווטרינר האזורי של אקרון וחייג אליו. אולי יוכל לדאוג לספוט בזמן שייעדר מן החווה.

"היי, אנדי, זה ג'ים," אמר לאחר שהווטרינר ענה לשיחה, "יש לי בקשה גדולה אליך. אל תצחק עליי, אימצתי סוס לפני כמה ימים ואני חייב לעזוב את העיר לתקופה של חודש, לקורס בקליבלנד. אולי יש לך עוזר או מישהו אחר שיכול לעבור מדי יום בחווה ולדאוג לו?"

מעברו השני של הקו נשמע צחוק קל. הווטרינר הכיר את פטריק ואת בנו שנים רבות, ולא הופתע כלל מבקשתו של ג'ים.

"אני ממש מצטער, אבל אני עמוס ביותר ולא אוכל לעזור לך. אבל רגע, יש לי רעיון. לפני כמה חודשים הגיעה לקליניקה וטרינרית צעירה, לתקופת התמחות. יכול להיות שהיא תסכים לקחת את זה על עצמה. אדבר איתה ואודיע לך בהקדם."

"תודה, אנדי. כרגיל, אין כמוך. נדבר."

עוד באותו היום, בשעת ערב מוקדמת, הגיעה השיחה המיוחלת מאנדי. "יש לך מזל, ג'ים. דיברתי עם אמילי, הווטרינרית. היא די חדשה באזור והיא תשמח להיפגש איתך ולהכיר את הסוס. היא אמרה שתוכל לקפוץ מדי יום לראות מה שלומו ולטפל בו.

"תודה רבה לך! אשמח אם תיתן את מספר הטלפון שלי לאמילי, כדי שתיצור איתי קשר ברגע שתוכל."

ג'ים חש הקלה לאחר השיחה. העובדה שיהיה מי שידאג לספוט, במיוחד כשמדובר בווטרינרית, הניחה את דעתו. הוא נרגע ופנה לעסוק בהתארגנות שלו לקראת העזיבה.