משהו אחד ולישון

אֵיזֶה מַזָּל שֶׁהָאָזְנַיִם מִתְקַפְּלוֹת, וְכָךְ לֹא נִתְקָעוֹת לָנוּ הַחֻלְצוֹת מֵעַל הַכְּתֵפַיִם. וְאֵיזֶה מַזָּל שֶׁיֵּשׁ לָנוּ רַק שְׁתֵּי רַגְלַיִם, אַחֶרֶת לֹא הָיוּ מַסְפִּיקוֹת לָנוּ הַגַּרְבַּיִם. 
טוּדִי לֹא מִתְנַגֶּדֶת לָלֶכֶת לִישֹׁן, פָּשׁוּט יֵשׁ לָהּ כַּמָּה דְּבָרִים מַמָּשׁ מְעַנְיְנִים לְהַגִּיד לִפְנֵי שֶׁהִיא נִרְדֶּמֶת.
אֵיזֶה מַזָּל שֶׁאַבָּא לֹא עָיֵף בִּכְלָל...
זֶהוּ הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵטוֹ שֶׁל הַמְּאַיֵּר הַנִּפְלָא מְנַחֵם הַלְבֶּרְשְׁטָט, שֶׁגַּם אִיֵּר אוֹתוֹ, כַּמּוּבָן. אֵיזֶה מַזָּל, שֶׁהַסֵּפֶר כְּבָר נִמְכַּר בְּמֵאוֹת אַלְפֵי עֳתָקִים וְגַם תֻּרְגַּם לְאַנְגְּלִית!