דברי הימים של פרן 3 - הדרקון הלבן

הערות המתרגמת

אן מק'אפרי בראה עולם ומלואו בסדרת פֶּרְן, הכוללת ספרים באורך מלא, סיפורים קצרים וספרות נלווית המתארת את העולם. לפֶּרְן יש מבנה חברתי, כלכלי ופוליטי מורכב, המבוסס על התרבות האנושית שמקורה בכדור הארץ, אך שונה ממנה בתחומים מסוימים. בשל מגבלות השפה העברית והתרגום אליה, מצאנו לנכון להביא כמה הסברים מקדימים כדי להקל על הקוראים ולקרב את החוויה ככל הניתן לקריאת הספרים במקור האנגלי.

 

הדרקונים ורוכביהם

• הדרקונים נחלקים לשני מינים – זכרים ונקבות. הנקבות הן המלכות הזהובות והדרקונות הירוקות. הזכרים הם הארודים, החומים והכחולים.
• הדרקונים בוקעים מביצים שהמלכות הזהובות מטילות. עם בקיעתם הם מתקשרים לרוכב בתהליך שנקרא "הטבעת רושם" או בקיצור "הטבעה". בין דרקון לרוכבו נוצר קשר טלפתי ורגשי עמוק, הנמשך לאורך כל חייהם.
• כשאדם מטביע דרקון, מתקצרת ההברה הראשונה של שמו המקורי, ונוסף לה גרש מיוחד ’. לדוגמה, פֶלֶסַאן הופך לפְ’לֶסַאן. יש להבחין בין גרש זה (’) לגרש רגיל (') המשמש בעברית, למשל להפיכת האות ג לצליל j. לכן גֶ'רִינְט אינו רוכב, ואילו גְ’סֶל וּגְ’רַאלט כן.
• הווייר הוא מקום מגוריהם של הדרקונים, רוכביהם ובני משפחותיהם. גם מאורתו של כל צמד דרקון ורוכב מכונה ווייר. באנגלית מובחנים השניים באמצעות אות W גדולה בתחילת מילה לציון הווייר הכללי, ו-w קטנה לציון מאורת דרקון מסוים. בעברית ויתרנו על הסימונים.
• לכל ווייר הנהגה שבראשה שני רוכבים: אשת הווייר, הרוכבת של המלכה הבכירה, ובן זוגה לווייר, שהוא רוכבו של דרקון הארד שהשיג את המלכה במעוף הזיווג האחרון שלה. מתחתם בסולם המנהיגות נמצאים מפקדי להקים וסגניהם, שהם רוכבי דרקונים ארודים וחומים, ורוכבותיהן של המלכות האחרות.

המבנה הכלכלי והפוליטי בפרן:

• בפֶּרְן שלושה סוגים עיקריים של מקומות יישוב, הקובעים את מעמדם של יושביהם: וויירים, מאחזים ואולמות אומנות.
• בוויירים מתגוררים, כאמור, רוכבי הדרקונים עם דרקוניהם ובני משפחותיהם. כל ווייר אחראי להגנת השטחים הסמוכים אליו מפני הקוּרים הקטלניים.
• פֶּרְן מחולקת למאחזים עיקריים, ובראש כל אחד מהם עומד לורד מאחז. לכל מאחז עיקרי כפופים מאחזי משנה קטנים יותר, אשר מעמד יושביהם דומה למעמד של אריס יחסית ללורד השליט.
• אומני פֶּרְן, אולמותיהם ומאחזי האומנות שלהם, כפי שיישוביהם מכונים, ממוקמים במאחז עיקרי אך אינם כפופים לו. האומנויות מהוות מעין גילדות, האחראיות לשימור ידע בתחום מסוים, להפצתו והענקת דרגות מקצועיות לעוסקים בו. בראש אולם אומנות עומד רב-אומן, שהוא בעל הסמכות ובעל השררה בתחומו המקצועי.

הקדמה

רוּקְבַּאט, שבמגזר קשת בגלגל המזלות, היה כוכב זהוב מטיפוס G. היו לו חמישה כוכבי לכת, שתי חגורות אסטרואידים ועוד כוכב אחד תועה שמשך אליו והחזיק בו במשך אלפי השנים האחרונות. כאשר בני האדם התיישבו בכוכב הלכת השלישי של רוּקְבַּאט וכינו אותו פֶּרן, הם הקדישו תשומת לב מועטה לכוכב הלכת הזר, אשר חג סביב הכוכב המרכזי במסלול אליפטי תועה ופרוע. במשך שני דורות כמעט לא השגיחו המתיישבים בכוכב האדום הבוהק – עד שנתיבו הנואש קירבו לאחיו החורג בנקודה הקרובה לשמש.

כשמערך הכוכבים היה הרמוני ובלתי מעוות מקרבתם של כוכבי לכת אחרים במערכת, החלו החיים הילידיים בכוכב התועה לגשר על פער החלל ולפלוש לפֶּרן, כוכב הלכת בעל האקלים הנוח והמתון יותר.

האבדות הראשוניות שהמתיישבים ספגו היו מחרידות, ובמשך המאבק הארוך לשרוד ולהיאבק באיום הצונח משמי פֶּרן בצורת קוּרי כסף, ניתק הקשר הקלוש של פֶּרן עם כוכב האם שלו.

כדי להתמודד עם פשיטת הקוּרים המבעיתים (שכן בני פֶּרן החדשים חיסלו את ספינות החלל שלהם בשלב מוקדם מאוד, ואחר כך אף זנחו כל טכנולוגיה שהייתה בלתי רלוונטית לכוכב הלכת השָלֵו שלהם), הגו האנשים רבי התושייה תוכנית ארוכת טווח. בשלב הראשון הם פיתחו זן בעל תכונות מיוחדות על-ידי הרבעת בעל חיים ילידי מפֶּרן. ל"דרקונים" (שנקראו כך על שם החיה הארצית שלה דמו) היו שתי תכונות שימושיות מאוד: הם היו מסוגלים להגיע ממקום למקום כהרף עין, ולפלוט גז בוער לאחר שלעסו סלע המכיל פוֹסְפין. בזכות יכולת ה"תעופה" של הדרקונים, הם הצליחו לחרוך את הקוּרים בעודם באוויר, ועם זאת להימלט מהנזקים הנוראיים שהקוּר גורם. גברים ונשים בעלי הזדהות רבה ויכולות טלפתיות מסוימות אומנו להשתמש בבעלי החיים יוצאי הדופן האלו ולטפל בהם.

דורות חלפו עד שהִבשיל השימוש בתוצרי השלב הראשון. השלב השני בתוכנית ההגנה כנגד פשיטת הקוּרים היה עתיד להימשך זמן רב הרבה יותר. הסיבה לכך הייתה שקוּר, נבג מיקורוֹזוֹאִידי1 עמיד בשהות בחלל, טרף חומר אורגני ברעבתנות חסרת דעת, ולאחר שנָחַת, התחפר והתרבה במהירות מבעיתה.

יוזמי תוכנית ההגנה הדוּ-שְלבית לא נקטו אמצעים מספיקים כנגד יד הגורל וכנגד ההשפעה הפסיכולוגית של ההשמדה למראית עין של האויב הבלתי נלאה. שכן מבחינה נפשית, שאבו בני פֶּרן המאוימים ביטחון וסיפוק עמוק מצפייה בחריכתו של היריב עד אובדנו בשמים. נוסף על כך התברר כי היבשת הדרומית, שבה החל השלב השני, אינה ניתנת להגנה בשלב זה, והמושבה כולה הועברה ליבשת הצפונית ומצאה מקלט מהקוּרים במערות הטבעיות שברכסי ההרים הצפוניים. חשיבות חצי הכדור הדרומי נשכחה במאבק המיידי לייסד יישובים חדשים בצפון, וזיכרונות מכדור הארץ הלכו אף הם והתמעטו בכל דור בהיסטוריה הפֶּרְנית, עד שזכר מוצאם נמוג, ולא נותר עוד אפילו כאגדה וכמיתוס.

פוֹרְט, המאחז המקורי שהוקם במדרון המזרחי של רכס ההרים המערבי הענק, היה צר מלהכיל את כל המתיישבים כבר לאחר זמן קצר. יישוב נוסף הוקם מעט צפונה ממנו, ליד אגם גדול, שלמרבה הנוחות, השתרע לצד צוק מרובה מערות. בתוך דורות ספורים לא היה גם במאחז רוּאָתָ'ה די להכיל את יושביו.

מכיוון שהכוכב האדום עלה במזרח, הוחלט להקים מאחז בהרי המזרח, בתנאי שיימצאו מגורים מתאימים. באותה עת רק מערות נחשבו "מגורים מתאימים", כי רק סלע מוצק ומתכת (שהייתה מועטה עד מצוקה בפֶּרן) עמדו בפני צריבת הקוּרים.

דורות נוספים של הרבעה הגדילו את ממדי הדרקונים המכונפים יורקי האש ובעלי הזנב, עד שהמאחזים הצוקיים לא יכלו עוד להכילם. החרוטים הגעשיים העתיקים, המחוררים כִכְברה במערות גדולות – האחד גבוה מעל מאחז פוֹרְט, המאחז הראשון, והשני בהרי בֶּנדֶן – נתגלו כפתרון הולם, והכשרתם למגורים דרשה שינויים מועטים בלבד. אך המיזמים האלו כילו את כוחן של המכונות החוצבות הגדולות (שתוכננו למבצעי חפירה צנועים, ולא לחציבת סלעים בהיקף גדול), והמאחזים המאוחרים יותר נחצבו ביד.

הדרקונים והרוכבים במשכניהם הגבוהים והאנשים במערותיהם המשיכו בעיסוקיהם הנפרדים ופיתחו הרגלים, שהיו למנהגים והתגבשו לכדי מסורות בלתי מעורערות כחוק.

אז באה הפסקה – של מאתיים מחזורים, מאתיים הקפות של פֶּרן את כוכבו – שבמהלכה היה הכוכב האדום בקצה האחר של מסלולו התועה כשבוי קפוא ובודד. על אדמת פֶּרן לא צנחו קוּרים. המתיישבים החלו ליהנות מהחיים כפי שדמיינו אותם כשנחתו בראשונה על כוכב הלכת המזמין. הם מחו את סימני החורבן שהקוּרים השאירו וגידלו יבולים, נטעו פרדסים ושקלו לייער מחדש את המדרונות, שנותרו חרבים לאחר מתקפת הקוּרים. הם כמעט שכחו שאי-פעם היו בסכנת הכחדה. אז שבו הקוּרים להקפה נוספת סביב כוכב הלכת השופע – חמישים שנות סכנה משמים – ובני פֶּרן שבו והודו לאבות אבותיהם, שנחו על משכבם זה דורות רבים, על שיצרו את הדרקונים שחרכו בנשיפת האש שלהם את הקוּרים הצונחים משמים.

גם הדרקונים ורוכביהם פרחו בזמן ההפסקה. הם התיישבו בארבעה מקומות נוספים, על-פי תוכנית האב להגנה, ואף שכחו כליל שבעבר היה בנמצא אמצעי הגנה נוסף נגד הקוּרים.

עד הפעם השלישית שבה עבר הכוכב האדום מעל פֶּרן, הספיק להתפתח בה מבנה חברתי-פוליטי-כלכלי מורכב, שנועד להתמודד עם האיום המחזורי. ששת הוויירים, כך נקראו מגוריהם של אנשי הדרקונים בהרי הגעש, נשבעו להגן על כל פֶּרן. לכל וֵוייר הוקצה אזור גאוגרפי של היבשת הצפונית שהיה תחת כנפיו, פשוטו כמשמעו. שאר האוכלוסייה העלתה מַעֲשֵׂרות לקיום הוויירים מכיוון שללוחמים, אנשי הדרקונים, לא הייתה אדמה ראויה לעיבוד בקרבת הרי הגעש שהיו להם לבית. כמו כן לא היה באפשרותם להתפנות מהטיפול בדרקוניהם בזמן שלום או מההגנה על הכוכב בזמן מעברי הכוכב האדום כדי ללמוד מלאכות אחרות.

מקומות היישוב, שנקראו מאחזים, התפתחו בכל מקום שבו נמצאו מערות טבעיות. באופן טבעי היו מקצתם רחבי ידיים או ממוקמים מבחינה אסטרטגית טוב יותר מאחרים. רק אדם חזק היה מסוגל להשתלט על אנשים מבועתים ואחוזי תזזית במהלך מתקפת קוּרים; היה צורך במִנְהל חכם כדי לאגור מצרכים, שכן לא היה ניתן לגדל דבר בבטחה, ובאמצעים יוצאי דופן כדי לשלוט באוכלוסייה ולשמור על בריאותה ועל יעילותה עד חלוף האיוּם. אנשים בעלי כישורים מיוחדים, כמו נפּחוּת, הרבעת בעלי חיים, חקלאות, דַיִג, כרייה (של מעט המחצבים הקיימים) ואריגה, הקימו אולמות אומנות בכל מאחז גדול ושעו לתכתיביו של אולם רב-האומנים, שבו נלמדו עקרונות המקצוע ונשמרו סודותיו כדי להעבירם מדור אחד למשנהו.

כדי שלורד מאחז אחד לא יוכל למנוע משאר תושבי כוכב הלכת את מוצרי אולם האומנות הנמצא בשטח מאחזו, קיבלו אולמות האומנות מעמד עצמאי מהשתייכות למאחז, וכל האומנים המומחים בהם חבו את נאמנותם לרב-אומן של אותה האומנות (נציג שנבחר על סמך מיומנותו ויכולתו המנהלית). הרב-אומן היה אחראי לתפוקת אולמותיו ולהפצת כל תוצרי אומנותו באופן הגון ובלתי משוחד, על בסיס עולמי ולא קהילתי.

זכויות יֶתר מסוימות הוקצו ללורדי המאחז ולרבי-האומנים, וכמובן גם לרוכבי הדרקונים, שעיני כל פֶּרן היו נשואות אליהם להגנה בעת נפול קוּרים.

הכוכב האדום שב והתקרב עד אימה לפֶּרן מדי תקופה, אבל משהשלים את המעבר מעליה, היו שבים החיים למסלול רגוע יותר. מערך חמשת לווייניו של רוּקְבַּאט היה מונֵע מדי פעם מהכוכב האדום לעבור בקרבה מספקת לפֶּרן כדי להצניח את קוּריו המבעיתים, אך לעתים, כמעשה אחים, היו כוכבי הלכת האחים לפֶּרן מושכים את הכוכב האדום קרוב יותר לפֶּרן והקוּרים היו ניתכים על הקורבן המסכן ללא רחם. פחד מצמיח קנאים בכל מקום, גם בפֶּרן. וכך, כשרק רוכבי הדרקונים יכולים להציל את פֶּרן, הלך והתקדש מעמדם במבנה החברתי.

עם זאת ההיסטוריה של המין האנושי רצופה שִכחַת הבלתי נעים, הבלתי רצוי. מקור אימת העבר ייעלם – אם מתעלמים מקיומו. והכוכב האדום עבר רחוק מפֶּרן מכדי להצניח את קוּריו. האנשים שגשגו והתרבו, והתפשטו בכל רחבי האדמה העשירה, חוצבים עוד מאחזים בסלע המוצק, עסוקים כל-כך בענייניהם, עד שלא הבחינו כי דרקונים ספורים עפים בשמים, שרק וֵוייר רוכבי-דרקונים אחד נותר בפֶּרן. הכוכב האדום לא יחזור במשך זמן רב מאוד; מדוע לדאוג בנוגע לעתיד רחוק ובלתי ידוע? בתוך חמישה דורות בערך סַר חנם של אנשי הדרקונים הגיבורים. אגדות גבורת העבר ועצם סיבת קיומם איבדו את שמם הטוב.

 

החלק הראשון של דרקונאי פֶּרן, "מעוף הדרקון": כאשר הכוכב האדום החל להתקרב שוב לפֶּרן, על-פי מהלכם של כוחות הטבע, לוטש עין אדומה ונוטרת לעבר קורבנו הוותיק, האמין אדם אחד, פְ’לַאר, רוכבו של דרקון הארד מְנֶמֶנְת', כי יש אמת בסיפורים העתיקים. אחיו למחצה פְ’נוֹר, רוכבו של החוּם קַאנְת', האזין לטיעוניו וגילה כי האמונה בהם מרתקת יותר מדרכיו המשעממות של הווייר הבודד של פֶּרן. בעוד בֵּיצת הזהב האחרונה שהטילה מלכת דרקון גוועת מתקשה לאטה בחלקת הדגירה של ווייר בֶּנדֶן, ניצלו פְ’לַאר ופְ’נוֹר את ההזדמנות לתפוס את השליטה בווייר.

במהלך חיפושם במאחז רוּאָתָ'ה אחר אישה חזקה, שתרכב על המלכה הצעירה העתידה לבקוע, גילו פְ’לַאר ופְ’נוֹר את לֶסָה, הניצולה היחידה לשושלת מאחז רוּאָתָ'ה הגאה. היא הטביעה את ראמוֹת' הצעירה, המלכה החדשה, ונהפכה אשת הווייר של ווייר בֶּנדֶן. מְנֶמֶנְת' הארוד השיג את המלכה הצעירה בעת מעוף הזיווג הראשון שלה, ורוכבו פְ’לַאר הפך לראש הווייר של אנשי הדרקון הנותרים. שלושת הרוכבים, פְ’לַאר, לֶסָה ופְ’נוֹר, אילצו את לורדי המאחזים ואת רבי-האומנים להכיר בסכנה הממשמשת ובאה ולהכין למתקפת הקוּרים את העולם, שעמד אז חסר הגנה כמעט.

אבל היה ברור עד כאב כי קבוצת הדרקונים הזעומה של ווייר בֶּנדֶן, מאתיים דרקונים בסך הכול, לא תהיה מסוגלת להגן על ההתיישבות רחבת הידיים. אפילו בזמן קֶדם, כשהשטח המיושב היה קטן הרבה יותר, היו נחוצים שישה וויירים מלאים. וכך, בעודה לומדת כיצד דרקונים עוברים בביניים ממקום למקום, גילתה לֶסָה כי דרקונים יכולים לעבור בביניים גם מזמן לזמן. בסכְּנה את חייה שלה ואת חיי מלכת הדרקון היחידה בפֶּרן, חזרה לֶסָה עם ראמוֹת' ארבע מאות מחזורים לאחור, לתקופה שלפני היעלמותם המסתורית של חמשת הוויירים האחרים, זמן קצר לאחר שנשלם המעבר האחרון של הכוכב האדום.

חמשת הוויירים, חוששים לשקיעת מעמדם ומשועממים מחוסר פעילות לאחר חיים של קרבות מרגשים, הסכימו לסייע לווייר של לֶסָה ולעבור קדימה בזמן.

שבעה מחזורים חלפו מאז מסעם המוצלח קדימה, והוקרת התודה הראשונית של המאחזים ושל מאחזי האומנים כלפי הוויירים הוותיקים שהצילו אותם נמוגה והתחלפה במרירות. הוותיקים לא אוהבים גם הם את פֶּרן הנוכחית. במהלך ארבע מאות מחזורים אירעו שינויים רבים מדי, והמחלוקות הולכות ומִתְרבות.

 

החלק השני של דרקונאי פֶּרן, "מסע הדרקון", ממשיך את הסיפור שבעה מחזורים לאחר מכן, כשהכרת התודה הראשונית וההקלה שחשו המאחזים ואולמות האומנים, נמוגו והתחלפו במרירות. הוותיקים עצמם לא אהבו את פֶּרן העתידית, זו שבה חיו עתה. במהלך ארבע מאות מחזורים אירעו שינויים קטנים רבים מדי, והוותיקים, שהורגלו לאוכלוסייה כנועה ואסירת תודה יותר, מצאו את עצמם מסוכסכים עם לורדי המאחזים ועם אולמות האומנות – ובעיקר עם ווייר בֶּנדֶן על מנהיגיו הליברליים.

המתחים בין שני הפלגים התפרצו במריבה קטנונית בין פְ’נוֹר לדרקונאי ותיק מפוֹרְט. פְ’נוֹר נשלח אז אל היבשת הדרומית, שיושבה מחדש לא מכבר, כדי להחלים מפציעתו. על רקע זה התעמת פְ’לַאר עם הוותיק טְ’רוֹן מווייר פוֹרְט בפגישה של כל ראשי הוויירים. בפגישה התקבלו החלטות מעטות בלבד, אך התברר בה כי הוותיקים אינם ממלאים את חובותיהם כפי שהיו צריכים. טיעוניו של פְ’לַאר גרמו לדְ’ראם, ראש ווייר איסְטה, ולגְ’נַאריש מווייר איגֶן, שניהם ותיקים, להתחיל לבחון בדקדקנות את בני זמנם.

קוּרים החלו ליפול במועדים בלתי צפויים, והתרשימים שפְ’לַאר הכין בקפדנות, בהסתמך על הרשומות העתיקות, איבדו את תקפותם. בשלב זה הצטרפו הרב-נבלאי של פֶּרן, רוֹבּינְטוֹן, והרב-חָרָש, פַאנְדָרֶל, לראשי ווייר בֶּנדֶן, כדי לנסות להתמודד עם מצב החירום החדש. כדי לקדם את מהלך העניינים, פיתח פַאנְדָרֶל מתקן, שקיווה כי יאפשר תקשורת בין המאחזים הראשיים לאולמות האומנויות.

בווייר הדרומי טיפלה בפְ’נוֹר רוכבת מלכה צעירה בשם בְּרֶקֶה, והוא גילה במקרה כי הלְטַאֵשים, שבעבר נחשבו לאגדות או ליצירי דמיון בלבד, אכן קיימות, וכי ניתן להטביען בעת בקיעתן מן הביצה, ממש כמו את בני דודם הרחוקים, הדרקונים. קִילָארָה, אשת ווייר מלאת תשוקה וממורמרת מן הווייר הדרומי, מצאה קן ביצי לְטַאֵשים ולקחה אותן אל לורד מֶרוֹן מנָאבּוֹל, אחד מלורדי המאחזים מעוררי המדון.

פְ’לַאר נענה לקריאתו של פְ’נוֹר בעניין הלְטַאֵשים, יצא אל הווייר הדרומי ושם הבחין כי טְ’בּוֹר, המנהיג הצעיר, מתקשה להתמודד עם אשת הווייר שלו, קילארה החושנית. כשקוּרים החלו ליפול בווייר הדרומי, הצטרף פְ’לַאר ללחימה, וכך גילה חרק משונה ופעיל מאוד באדמה והביא דוגמאות חזרה לרב-נוקד סוֹגרָאנִי, אדם עיקש, שמבחינתו היו הזחלים האלו דבר תועבה. פְ’לַאר, שזכר את שראה, התעמת עמו והמשיך בחקירת הזחלים בעזרת פְ’נוֹר, ששב בינתיים לווייר בֶּנדֶן, ובעזרת נְ’טוֹן, בן אולם אומנות ורוכבו הצעיר של דרקון הארד לִיוֹת'.

לורד לִיטוֹל, אפוטרופסו של גָ'אקְסוֹם הצעיר, הנער שלמענו ויתרה לסה על זכות שושלת הדם שלה במאחז רוּאָת'ה, הגיע לווייר בֶּנדֶן כדי לדון במצב המתוח עם פְ’לַאר, לסה, רוֹבּינְטוֹן ופַאנְדָרֶל. הוא הביא עמו את ג'אקְסוֹם, מכיוון שבן חסותו היה מיודד עם פֶלֶסָאן, בנם היחיד של פְ’לַאר ולסה. בזמן שהמבוגרים דיברו, התגנבו שני הנערים אל המעברים הנטושים של ווייר בֶּנדֶן, כדי להציץ במִדְגָר הביצים של ראמוֹת', המתקשות בחלקת הדגירה. הנערים, שנבהלו מחזרתה הלא צפויה של המלכה, איבדו את דרכם במסדרונות החשוכים, וכך גילו בשגגה חדרים שנשכחו זה מכבר. משלחת חיפוש מצאה אותם מחוסרי הכרה בפתח החדרים המעופשים שבהם מגוון חפצים משונים, ובכלל זה מכשיר שבאמצעותו אפשר לראות בהגדלה דברים קטנים, אשר נהפך במהרה אוצרו המיוחד של הרב-חָרָש. פְ’לַאר הציע לערוך חיפוש חשאי במאחזים ובוויירים העתיקים יחסית, כדי לראות אם יהיה ניתן למצוא משהו שימלא את הפערים בידע שאבד.

זמן קצר לאחר מכן הופיעו קילארה ולורד מֶרוֹן בחתונת לורד אַסְגֶנַאר עם אחותו של לורד טֶלְגאר במאחז טֶלְגאר, כשלְטַאֵשים על זרועותיהם, וגרמו מהומה ניכרת. פתאום הופיע דרקונאי וקטע את חגיגות הנישואים, כשהודיע כי קוּרים נופלים באיגֶן. פְ’לַאר ביקש את עזרת ראשי הוויירים האחרים, וטְ’רוֹן מצא בכך תירוץ לזמן את ראש ווייר בֶּנדֶן לדו-קרב, שממנו יצא פְ’לַאר פצוע, אך מנצח, והגלה לווייר הדרומי את טְ’רוֹן ועמו כל דרקונאי ותיק אחר שסירב לקבלו כראש כל הוויירים. לורדי המאחזים ורבי-האומנים תמכו בפְ’לַאר כאיש אחד. ראשי הוויירים הוותיקים, דְ’רַאם מאיסְטה, גְ’נַארִיש מאיגֶן ורְ’מַארְט מטֶלְגאר, עמדו גם הם לצדו. טְ’קוּל מן הרכסים הגבוהים הצטרף אל טְ’רוֹן בגלות עם שבעים ותיקים אחרים ובני ביתם. למרות פציעתו התעקש פְ’לַאר להילחם בקוּרים באיגֶן, במעבר בְּביניים הזמן אל מועד ראשית נפילת הקוּרים.

דרקונאי הווייר הדרומי לשעבר, שסולקו על-ידי טְ’רוֹן, התיישבו בווייר הרכסים הגבוהים, שנעזב במצב רע מאוד. בְּרֶקֶה, שלא הייתה מודעת לכך שמלכתה וִוירֵנְתְ' עומדת להמריא למעוף הזיווג הראשון שלה, החלה להשיב את הסדר אל הווייר, בזמן שקילארה התענגה עם לורד מֶרוֹן. לרוע המזל, הייתה מלכתה של קילארה, פְּרִידֶת', קרובה גם היא לעת הזיווג, וכאשר וִוירֵנְתְ' המריאה, המריאה גם פְּרִידֶת'. קרב פרץ בין שתי המלכות, ובמהלכו ניסו כל המלכות האחרות להפריד בין היריבות. גם קַאנְת' ניסה נואשות להציל את וִוירֵנְתְ', אבל שתי המלכות נפצעו אנושות ועברו לביניים, כך שבינתה של קילארה אבדה לה, ואילו בְּרֶקֶה היטלטלה על סף השפיות. רק אהבתו של פְ’נוֹר ומסירותו של קַאנְת', וחברתן התמידית של הלְטַאֵשים הקטנות, החזיקו אותה בחיים.

בינתיים נמצא בווייר פוֹרְט העתיק מכשיר רב-עוצמה לראיית עצמים מרוחקים, שדרכו אפשר לראות הן את פניו מכוסות מערבולת העננים של הכוכב האדום, והן משהו מכוכבי הלכת האחרים במערכת. לסה, רוֹבּינְטוֹן ולורד מֶרוֹן, בין השאר, הגיעו לווייר פוֹרְט כדי לבחון את הרואה-רחוק החדש. מֶרוֹן התעקש שעכשיו, מכיוון שניתן לראות את פני הכוכב האדום, הדרקונאים מסוגלים להגיע לשם, וכדי להוכיח זאת ניסה לשלוח את הלְטַאֵש הקטנה שלו למסע. היצור הקטן לא רק נעלם באימה, אלא גם הצליח להפחיד את כל הלְטַאֵשים האחרות.

כשהיו ביציה של ראמוֹת' מוכנות לבקוע סוף-סוף, בין האורחים הרבים הופיעו גם לורד ליטול וג'אקְסוֹם הצעיר. ניסיון לחלץ את בְּרֶקֶה מקהות החושים ששלטה בה על-ידי הצגתה כמועמדת למלכה החדשה נכשל, אבל לְטַאֵש הארד שלה, בֶּרְד, הצליח לעורר אותה בגערותיו מהאבל שבו שקעה. לפתע הבחין ג'אקְסוֹם כי הביצה הקטנה ביותר – אותה הביצה שאליה נמשך במהלך ההצצה הגורלית במדגר – מתנודדת אך אינה נבקעת, והוא ניגש לעזור ליצור, וכך הטביע את הדרקון הלבן הקטן שהציל. ג'אקְסוֹם, שהיה חייב להישאר לורד המאחז של רוּאָת'ה, הפך גם הוא לרוכב דרקון. לכן הוחלט להרשות לו לקחת את רוּת' למאחז שלו, מכיוון שהייתה אפשרות שהדרקון הזעיר לא ישרוד ולוּ מחזור אחד. פְ’לַאר, שהחלים עד אז מפציעותיו, ניצל את ההזדמנות בטקס הבקיעה כדי להוכיח לרבי-אומנים ולאנשי מאחזים שונים, כי הזחלים אכן מתקיפים וזוללים את הקוּרים. נראה שהם גם משקמים צמחייה שבה פוגעים קוּרים ומגוננים עליה. ואז נזכר הרב-חקלאי אַנְדֶמוֹן באזהרה עתיקה: שימו לב לזחלים, והבין כי האִמרה פורשה באופן שגוי, וכי הזחלים נשרפו מן הקרקע באופן שיטתי במקום לעודדם להתרבות.

ולפיכך לאחר מאות מחזורים סוף-סוף זוהה כהלכה שלב ההגנה השני שהמתיישבים יזמו. מכיוון שכך, יזם פְ’לַאר שני מבצעים בעזרתם של פְ’נוֹר ונְ’טוֹן: הראשון, למלא את אדמת היבשת הצפונית בזחלים; השני, להפיץ ידע ייחודי בקרב האוכלוסייה כולה, כדי לוודא שמידע חשוב נוסף לא יאבד עוד או ישובש.

אבל לורדי המאחזים, בעידודו של מֶרוֹן, המשיכו לעורר תסיסה כדי לדחוק בדרקונאים לצאת אל הכוכב האדום ולהשמיד את איום הקוּרים במקורם. כדי למנוע ניסיון מסוכן שכזה על-ידי פְ’לַאר, כיוון פְ’נוֹר את קַאנְת' אל תצורת עננים על פני הכוכב האדום. הם יצאו לקפיצת הביניים האדירה וכמעט מתו באטמוספרה הסוערת של הכוכב האדום, אבל באופן כלשהו נקראו חזרה ממוות בטוח הודות לצורך של בְּרֶקֶה בהם. ניסיונו של פְ’נוֹר הבהיר לכל דרקונאי ולכל בעל לְטַאֵש, שאין אפשרות להתקיף ישירות את הכוכב האדום.

משהשלים עם המצב הקיים, כיוון פְ’לַאר את מרצו להפצת הזחלים ולפיקוח חשאי על הווייר הדרומי, אשר לעת עתה יהיה חייב להישאר בשליטתם של הוותיקים המתנגדים. מצבם של אלה, בלא מלכות צעירות דיין למעוף זיווג, החמיר במהירות. גם לחצים אחרים ניכרו, כאלה שרוֹבּינְטוֹן האמין כי חשיבותם אינה פחותה.

ועכשיו מתחיל הדרקון הלבן – החלק השלישי של הדרקונאים של פֶּרן...

 

מיקורוזואיד – קשר סימביוטי בין המיצֶליוּם, חלק בגוף הפטרייה, בין תאי השורש של צמחים מסוימים, כגון מיני סחלב מסוימים (המתרגמת).

1
מאחז רוּאָתָ'ה, מעבר נוכחי, מחזור 12

"אם עכשיו הוא לא נקי מספיק," אמר גָ'אקְסוֹם לנְ’טוֹן כשהעניק לרכס צווארו של רוּת' ניגוב אחרון במטלית המשומנת, "אני לא יודע מה זה נקי!" הוא מחה את מצחו המיוזע בשרוול הטוניקה שלבש. "מה דעתך, נְ’טוֹן?" שאל בנימוס, מכיוון שהבחין לפתע כי דיבר בלי להביע את הכבוד הראוי למעמד בן שיחו, ראש ווייר פוֹרְט.

נְ’טוֹן חייך והחווה לעבר גדת האגם המדושאת. הם דשדשו בבוץ שנוצר בעת שטיפת חול הניקוי מן הדרקון הקטן, ופנו כאיש אחד לראות את רוּת' מבהיק בשמש הבוקר.

"מעולם לא ראיתיו נקי יותר," העיר נְ’טוֹן לאחר בחינה מדוקדקת, אך הוסיף במהירות, "איני רומז בכך שלא תמיד הקפדת שיהיה בלא רבב, ג'אקְסוֹם. אבל אם לא תבקשו לצאת מן הבוץ הזה, הוא לא יישאר נקי זמן רב."

ג'אקְסוֹם העביר את הבקשה במהירות. "ואל תוריד את הזנב, רוּת', עד שתהיה על העשב."

מזווית עינו הבחין ג'אקְסוֹם כי דוֹרְס וחבר מרעיו מתרחקים בגנבה, שמא יבקש נְ’טוֹן להטיל עליהם עוד כמה מטלות מפרכות. ג'אקְסוֹם הצליח איכשהו להשתלט על זחיחות הדעת שחש לכל אורך רחצתו של רוּת'. דוֹרְס והאחרים לא העזו להמרות את פיו של הדרקונאי, כשנְ’טוֹן גייס אותם בחדווה למשימה. מצב רוחו של ג'אקְסוֹם השתפר במידה ניכרת כאשר ראה אותם מזיעים בטרחה על ה"ננס", "הלְטָאֵש המגודל", משנמנעה מהם תוכניתם להקניט את ג'אקְסוֹם וללגלג עליו הבוקר. הוא לא העז לקוות שהמצב יימשך זמן רב. אך אם יחליטו היום ראשי ווייר בֶּנדֶן כי רוּת' חזק דיו לשאתו במעוף, יהיה ג'אקְסוֹם חופשי לעוף הרחק מדברי הלעג שנאלץ לסבול מפי בן המינקת שלו ומרעיו.

"אתה יודע," החל נְ’טוֹן לומר, כיווץ את מצחו קלות ושילב את זרועותיו מעל הטוניקה הלחה, "רוּת' בעצם לא לבן."

ג'אקְסוֹם נעץ מבט ספקני בדרקון. "הוא לא לבן?"

"לא. בעורו יש צללי חום וזהוב, ואדוות כחול או ירוק על הכסל הקרוב אלינו."

"אתה צודק!" ג'אקְסוֹם מצמץ, מופתע לגלות דבר-מה חדש לחלוטין בחברו. "הצבעים כנראה גלויים הרבה יותר מכיוון שהוא נקי כל-כך, ומכיוון שהשמש בוהקת כל-כך היום!" הוא התענג על הדיון בנושא החביב עליו עם בן שיח מבין.

"למעשה... יש בו... כל גוני הדרקונים יחדיו, ולא אף אחד מהם," המשיך נְ’טוֹן. הוא שיפע יד אחת כנגד זווית כתפו השרירית של רוּת', והטה את ראשו כדי לנעוץ מבט בירכיים רבות-העוצמה. "גם הפרופורציות שלו נהדרות. הוא אולי קטן, ג'אקְסוֹם, אבל הוא ברנש נאה ביותר!"

ג'אקְסוֹם נאנח שוב, זקף מבלי משים את כתפיו והבליט את חזהו בגאווה.

"לא יותר מדי בשר, ולא פחות מדי, מה, ג'אקְסוֹם?" נְ’טוֹן שלח מרפק שחבט בג'אקְסוֹם בקצה כתפו, וחיוך ערמומי התפשט על פניו לזכר כל הפעמים שבהן נאלץ ג'אקְסוֹם להזעיק את ראש הווייר כדי שיעזור לו עם קשיי העיכול של רוּת'. ג'אקְסוֹם הסיק בטעות שאם יפטם את רוּת' בכמות המזון ההולמת, יגדל הדרקון הקטן לממדים זהים לאלה של חבריו למִדגר. התוצאות לא היו טובות.

"אתה חושב שהוא כבר חזק מספיק כדי לשאת אותי באוויר?"

נְ’טוֹן העניק לג'אקְסוֹם מבט מהורהר. "בוא נראה, הִטְבעת אותו מחזור לפני האביב האחרון, ועכשיו מזג האוויר כבר מתקרר. רוב הדרקונים כמעט משלימים את גדילתם במחזור הראשון לחייהם. איני חושב שרוּת' גדל ביותר מחצי טפח בששת החודשים האחרונים, ולכן עלינו להסיק כי הגיע לגודלו המלא. היי, היי," הגיב נְ’טוֹן על אנחתו העצובה של ג'אקְסוֹם, "הוא גדול ביותר מחצי ראש מכל בהמת רכיבה, נכון? ואתה לא בדיוק בריון כמו דוֹרְס, למשל."

"תעופה היא מאמץ מסוג שונה, לא?"

"אמת, אבל כנפיו של רוּת' גדולות באופן יחסי לגופו כדי לתמוך בו בעת מעוף..."

"אז הוא באמת דרקון כמו שדרקון צריך להיות, נכון?"

נְ’טוֹן נעץ בג'אקְסוֹם מבט, ואז הניח את שתי ידיו על כתפי הנער. "כן, ג'אקְסוֹם, רוּת' הוא דרקון כמו שדרקון צריך להיות, אף שגודלו חצי מזה של חבריו! והוא יוכיח זאת היום כאשר יעוף, ואתה עליו! אם כן, בוא נחזיר אתכם למאחז. אתה חייב להתגנדר כדי להיות נאה כמוהו!"

"בוא, רוּת'!"

הייתי מעדיף לשבת כאן בשמש, השיב רוּת' ונע לשמאלו של ג'אקְסוֹם, מתקדם בפסיעות חינניות בקצב הליכתם של חברו ושל ראש ווייר פוֹרְט.

"השמש מגיעה גם לחצר שלנו, רוּת'," הבטיח לו ג'אקְסוֹם והניח יד קלה על גבשושית ראשו. הוא הבחין בגוונים הכחולים השמחים בעיני פאות-היהלומים של רוּת' שהסתחררו קלות.

הם המשיכו לצעוד בשתיקה, וג'אקְסוֹם הרים את עיניו אל המצוק רב-הרושם שהיה מאחז רוּאָת'ה, אשר רק מקום יישוב אנושי אחד בפֶּרן היה עתיק ממנו. הוא ישלוט במאחז כשיגיע לפרקו או כשאפוטרופסו, לורד לִיטוֹל, שהיה בעבר אורג מתמחה ולפני כן דרקונאי, יחליט שהוא נבון דיו – כלומר, אם לורדי המאחזים האחרים יתגברו בסופו של דבר על התנגדותם לרושם שטבע בלי כוונה על רוּת', הדרקון שגודלו חצי מזה של דרקון רגיל. ג'אקְסוֹם נאנח; הוא כבר השלים עם העובדה שלעולם לא יניחו לו לשכוח את הרגע ההוא.

לא שרצה לשכוח, אבל הברית שכרת עם רוּת' גרמה בעיות שונות ומשונות לראשי ווייר בֶּנדֶן, פְ’לַאר ולֶסָה, ללורדי המאחזים וגם לו עצמו, מכיוון שלא הורשה להיות דרקונאי אמיתי ולחיות בווייר. עליו להישאר לורד מאחז רוּאָת'ה, או שכל בניהם הצעירים וחסרי המאחזים של הלורדים החשובים יילחמו עד מוות כדי למלא את החלל הריק.

את המכה הקשה ביותר הנחית דווקא על ראשו של האדם, שבעיניו רצה לשאת חן יותר מכול – אפוטרופסו לורד ליטול. אילו היה ג'אקְסוֹם נעצר לחשוב, ולוּ לרגע, לפני שקפץ אל החולות החמים בחלקת הדגירה של בֶּנדֶן כדי לעזור לדרקון הלבן הקטן לשבור את קליפת הביצה הקשה, הוא היה מבין אילו ייסורים תגרום ללורד ליטול התזכורת התמידית של מה שאיבד עם מותו של לָארְת', דרקונו החוּם. אף שלארְת' מת מחזורים רבים לפני היוולדו של ג'אקְסוֹם במאחז רוּאָת'ה, הייתה הטרגדיה טרייה וחיה בנפשו של ליטול, כך לפחות שבו ואמרו כולם לג'אקְסוֹם. אם אכן נכון הדבר, תהה ג'אקְסוֹם תדיר, מדוע לא מחה ליטול כאשר ראשי הווייר ולורדי המאחזים הסכימו, כי ג'אקְסוֹם חייב לנסות ולגדל את הדרקון הקטן ברוּאָת'ה?

ג'אקְסוֹם הרים את מבטו אל רכסי האש, והבחין כי לִיוֹת', דרקון הארד של נְ’טוֹן, מצמיד חרטומים עם וִוילְת', דרקון המשמר החוּם הישיש. הוא תהה על מה מדברים שני הדרקונים. על רוּת' שלו? על הניסיון שייערך היום? הוא הבחין בלְטָאֵשים, הדודניות הזעירות של הדרקונים הגדולים, שחגו בעצלתיים מעל שני הדרקונים. עובדים הובילו הודי בר ובהמות רכיבה מן האורוות הראשיות אל כרי המרעה מצפון למאחז. עשן עלה משורת הבקתות הקטנות יותר, שגבלו בסוללה העולה לכיכר ולאורך הדרך הראשית מזרחה. משמאל לסוללה נבנו עתה בקתות חדשות, מכיוון שהגומחות הפנימיות של מאחז רוּאָת'ה נהיו בלתי בטוחות למגורים.

"כמה בני אומנה מחזיק ליטול במאחז רוּאָת'ה, ג'אקְסוֹם?" שאל לפתע נְ’טוֹן.

"בני אומנה? אין כאן, אדוני." ג'אקְסוֹם קימט את מצחו. נְ’טוֹן בוודאי יודע זאת.

"מדוע לא? אתה חייב להכיר את בני מעמדך."

"אני מתלווה אל לורד ליטול לעתים קרובות למאחזים אחרים."

"לא חשבתי רק על התערות בחברה, אלא גם על חברים בני גילך, שיהיו כאן איתך."

"ישנם דוֹרְס, בן המינקת שלי, וחבריו מן הבקתות."

"כן, נכון."

משהו בנעימת קולו של ראש הווייר גרם לג'אקְסוֹם להעיף מבט לעברו, אבל ארשת פניו של האיש לא גילתה דבר.

"אתה מתראה הרבה עם פֶלֶסָאן בימים אלה? אני זוכר ששניכם הסתבכתם בצרות רבות בווייר בֶּנדֶן."

ג'אקְסוֹם לא היה יכול לשלוט בסומק שטיפס עד שערו. האם ייתכן שנְ’טוֹן גילה איכשהו כי פֶלֶסָאן והוא נדחקו דרך חור אל חלקת הדגירה של בֶּנדֶן כדי להביט מקרוב בביציה של ראמוֹת'? הוא לא חשב שפֶלֶסָאן יספר! לאף אחד! ג'אקְסוֹם תהה לעתים קרובות אם הנגיעה בביצה הקטנה קבעה באופן כלשהו, כי היצור השוכן בה נועד להיות שלו!

"אני כמעט לא מתראה עם פֶלֶסָאן בזמן האחרון. אין לי פנאי רב בגלל הטיפול ברוּת' וכל השאר."

"לא, כמובן," אמר נְ’טוֹן. היה נדמה שהוא עומד לומר דבר-מה נוסף, ואז שינה את דעתו.

כשהמשיכו ללכת בשתיקה, תהה ג'אקְסוֹם אם אמר משהו שאינו במקומו. אבל לא נותרה לו שהות רבה לתת על כך את דעתו; באותו הרגע הופיע הלְטָאֵש של נְ’טוֹן, טְרִיס החום, הסתחרר ונחת על כתפו המרופדת של ראש הווייר, כשהוא מצייץ בהתרגשות.

"מה קרה?" שאל ג'אקְסוֹם.

"הוא נרגש מדי, אי אפשר להבין," השיב נְ’טוֹן בצחוק וליטף את צווארו של היצור הקטן, משמיע רצף קולות מרגיעים, עד שטריס פלט ציוץ אחרון לכיוונו של רוּת', וקיפל את כנפיו על גבו.

אני מוצא חן בעיניו, העיר רוּת'.

"אתה מוצא חן בעיני כל הלְטָאֵשים," השיב ג'אקְסוֹם.

"כן, גם אני הבחנתי בכך, ולא רק היום, כשהן עזרו לנו לשטוף אותו," אמר נְ’טוֹן.

"למה?" ג'אקְסוֹם תמיד רצה לשאול את נְ’טוֹן, אבל מעולם לא העז. הוא לא אהב לגזול מזמנו היקר של ראש הווייר בשאלות מטופשות. אבל היום השאלה הזאת לא נראתה מטופשת כל-כך.

נְ’טוֹן הפנה את ראשו אל הלְטָאֵש שלו, ובתוך רגע השמיע טריס ציוץ מהיר והחל לעסוק בניקוי כפתו הקדמית. נְ’טוֹן צחקק. "רוּת' מוצא חן בעיניו. זו התשובה היחידה שאני יכול לקבל ממנו. אני מוכן להסתכן בהשערה שהסיבה היא שרוּת' קרוב יותר לממדיהם. הם יכולים לראותו בלי שייאלצו להתרחק כמה אורכי דרקון."

"כנראה," אמר ג'אקְסוֹם, עדיין מסויג. "בכל אופן, לְטָאֵשים באות מכל מקום כדי לבקרו. הן מספרות לו סיפורים מזעזעים, אבל זה משמח אותו, בעיקר כשאני לא יכול להיות עמו."

הם הגיע אל השביל והתקדמו לעבר הסוללה המובילה לכיכר.

"אל תתמהמה כשתתלבש, ג'אקְסוֹם. לסה ופְ’לַאר אמורים להגיע בקרוב," אמר נְ’טוֹן והמשיך לצעוד היישר דרך השערים הגדולים לעבר דלת המתכת המוצקה של המאחז. "פינְדֶר נמצא בחדריו בשעה כזאת?"

"הוא אמור להיות שם."

כשפנו לעבר המטבח והאורוות העתיקות, החל ג'אקְסוֹם להיות מוטרד מהמבחן שנקבע ליום זה. נְ’טוֹן הרי לא היה מעורר בו תקוות שיורשה לרכוב על רוּת' במעופו, אילולא היה בטוח למדי שראשי ווייר בֶּנדֶן יסכימו לכך.

יהיה נפלא כל-כך לעוף על רוּת'. הדבר גם יוכיח אחת ולתמיד כי רוּת' הוא דרקון אמיתי, ולא סתם לְטָאֵש מגודל, כפי שהקניטוֹ דוֹרְס לעתים קרובות כל-כך. כמו כן הוא יוכל סוף-סוף להתרחק מדורְס. היום, בפעם הראשונה זה מחזורים, לא נאלץ לסבול את הקנטותיו כשרחץ את רוּת'. דוֹרְס לא קינא בג'אקְסוֹם רק על שיש לו את רוּת'; הוא התעמר בג'אקְסוֹם מאז ומעולם, החל מזיכרונותיו המוקדמים ביותר. לפני בואו של רוּת' הצליח ג'אקְסוֹם לחמוק ממנו אל מעמקי המפלסים הרבים והאפלים של מאחז רוּאָת'ה – דוֹרְס לא אהב את המסדרונות החשוכים והמחניקים, והתרחק מהם – אבל משרוּת' הגיע, ג'אקְסוֹם לא היה יכול להיעלם עוד ולהימנע מתשומת לבו של דוֹרְס.

לעתים קרובות הצטער על חובו הגדול לדורס. אבל הוא הלורד של רוּאָת'ה, ודורס הוא בן מינקתו, ולכן הוא חב לו את חייו. אילמלא ילדה דִילָן את דוֹרְס יומיים לפני לידתו הבלתי צפויה של ג'אקְסוֹם, הוא היה מת בשעות חייו הראשונות. לפיכך, כפי שלימדו את ג'אקְסוֹם ליטול ונִבְלָאי המאחז, עליו לחלוק הכול עם אחיו לחלב האם. להבנתו של ג'אקְסוֹם, דוֹרְס זכה לרווח גדול בהרבה מזה שלו. הנער היה גבוה בטפח שלם מג'אקְסוֹם ובעל מבנה גוף כבד יותר, כך שהיה ברור שלא סבל מכך שחלק את חלב אמו. עם זאת וידא דוֹרְס שיקבל את החלק הטוב ביותר מכל דבר אחר שהיה לג'אקְסוֹם.

ג'אקְסוֹם נופף בידו בעליצות לטבחים, שהיו עסוקים בהכנת ארוחת צהריים נאה, כדי לחגוג, כך קיווה בכל מאודו, את יום מעופו הראשון עם רוּת'. הם המשיכו מעבר לשערים אל האורוות העתיקות, שהוסבו להיות מגוריהם. רוּת' אמנם היה קטן מאוד כשהגיע לרוּאָת'ה לפני מחזור וחצי, אך היה ברור שיגדל במהרה, ולא יוכל להיכנס עוד למערכת החדרים המסורתית של לורד המאחז בתוך המאחז עצמו.

לפיכך החליט ליטול כי האורוות העתיקות, בעלות התקרה הקמורה, ישופצו וייהפכו לחדר שינה ולחדר עבודה הולמים לג'אקְסוֹם, וכן לווייר מרוּוח ונאה בשביל הדרקון הקטן. דלתות חדשות עוצבו במיוחד על-ידי הרב-חָרָש פַאנְדָרֶל, ונתלו בתחכום שכזה, עד שאפילו נער דק גו וגוזָל מגושם לא התקשו להזיזן.

אני אשב כאן בשמש, אמר רוּת' לג'אקְסוֹם, לאחר שתחב את ראשו מעבר לכניסה למגוריהם. לא ניקו את המיטה שלי.

"כולם עסוקים כל-כך בניקיון לקראת ביקורה של לסה," אמר ג'אקְסוֹם וצחקק כשנזכר באימה שהתפשטה על פניה של דִילָן, כשליטול אמר לה שאשת הווייר מגיעה. בעיני מינקתו, לסה עדיין הייתה הצאצא המלא היחיד לשושלת רוּאָת'ה שנותר בחיים לאחר התקפתו הבוגדנית של פָאקְס על המאחז לפני עשרים מחזורים ויותר.

ג'אקְסוֹם פשט את הטוניקה הלחה כשנכנס לחדרו. המים בקנקן שליד הכיור היו פושרים, והוא עיווה את פניו. הוא באמת צריך להיות נקי כמו הדרקון שלו, אבל לא היה לו די זמן כדי לסור אל המעיינות החמים של המאחז לפני בוא ראשי הווייר. עליו להיות שם כשיגיעו. הוא התרחץ בחול-סבון ובמים הפושרים.

הם באים, רוּת' הכריז את המילים בתוך ראשו של ג'אקְסוֹם רגע לפני שוִוילְת' הזקן ולִיוֹת' הכריזו על המבקרים בתרועות הולמות.

ג'אקְסוֹם מיהר אל החלון להשקיף החוצה, והבחין להרף עין בכנפיים אדירות כשהאורחים נחתו בחצר הגדולה. הוא לא המתין כדי לראות את הדרקונים מבֶּנדֶן פורשׁים אל רכסי האש, מלוּוים בלהקות נרגשות של לְטָאֵשים, אלא התנגב בחיפזון ונחלץ מתוך המכנסיים הרטובים. לא נדרש לו זמן רב כדי לעטות את בגדיו המהודרים החדשים ולתחוב את רגליו לתוך המגפיים שנתפרו במיוחד לַאירוע ורופדו בעורות הודי בר פלומתיים כדי לחממו במעוף. התרגולים הרבים שערך באחרונה הקלו עליו להתקין את רתמות הרכיבה על הדרקון הקטן והלהוט.

כשהגיחו ממגוריהם, שוב נתקף ג'אקְסוֹם חששות. מה יהיה אם נְ’טוֹן טעה? מה אם לסה ופְ’לַאר יחליטו לחכות רק עוד כמה חודשים כדי לראות אם רוּת' יגדל? מה אם רוּת', שהוא דרקון קטן כל-כך, לא יהיה חזק מספיק כדי לשאתו במעוף? מה אם יכאיב לרוּת'?

רוּת' המה בעידוד. אתה לא יכול להכאיב לי. אתה החבר שלי. והוא נגח בג'אקְסוֹם בחיבה ונשף קלות על פניו בנשימתו החמה והמתוקה.

ג'אקְסוֹם נשם עמוקות בתקווה להשקיט את בטנו הרוגשת. לפתע הבחין בהתקהלות על מדרגות המאחז. למה חייבים להיות כאן כל-כך הרבה אנשים היום?

אין הרבה, אמר לו רוּת' בנעימת קול מופתעת כשהרים את ראשו ובחן את ההתקהלות. והרבה לְטָאֵשים באו לראות אותי. אני מכיר את כל הנוכחים היום. גם אתה.

ג'אקְסוֹם הבין שהוא אכן מכיר את כולם. הוא שאב עידוד מן הקלות שבה קיבל דרקונו את הקהל הגדול, זקף את כתפיו ופסע קדימה.

פְ’לַאר ולסה, ראשי רוכבי הדרקונים, היו האורחים החשובים ביותר. פְ’נוֹר, רוכבו של קַאנְת' החום ובן זוגה של בְּרֶקֶה העצובה, היה נוכח גם הוא, אבל הוא היה ידיד טוב של ג'אקְסוֹם. נְ’טוֹן, כמובן, היה שם, מכיוון שהוא ראש ווייר פוֹרְט, ורוּאָת'ה נמצאת בחסותו של ווייר פוֹרְט. הרב-אומן רוֹבּינְטוֹן היה כאן כראש לנבלאי פֶּרן, ולצדו שמח ג'אקְסוֹם לראות את מֶנוֹלִי, הנבלאית שהגנה עליו לעתים קרובות. ג'אקְסוֹם הודה בחוסר רצון בזכותם של לורד סאַנְגֶל מדרום בּוֹל ולורד גְרוֹג מפוֹרְט להיות נוכחים כנציגי המאחזים.

בתחילה לא ראה ג'אקְסוֹם את לורד ליטול. רק כשפינְדֶר זז כדי לומר משהו למֶנוֹלי, הבחין ג'אקְסוֹם באפוטרופסו. הוא קיווה שהפעם ליטול באמת יביט ברוּת', גם אם תהיה זו הפעם היחידה שיעשה זאת.

הם חצו עכשיו את החצר ועמדו לפני המדרגות, ג'אקְסוֹם השעין את זרועו הימנית על צווארו החזק של רוּת', המקומר בחן, והתייצב מול השופטים.

לסה הושיטה יד בברכה לעבר רוּת', חייכה אל ג'אקְסוֹם וירדה לקדם את פניו. "רוּת' התמלא מאוד מאז האביב שעבר, ג'אקְסוֹם," אמרה בנימה מרגיעה ומלאת הערכה. "אבל אתה צריך לאכול יותר. ליטול, דילָן מאכילה את הילד הזה? הוא עור ועצמות."

ג'אקְסוֹם נדהם לגלות כי עכשיו הוא גבוה מלסה, וכי היא מטה את ראשה לאחור כדי לשאת אליו את מבטה. הוא תמיד חשב על לסה כעל גדולה. היה מביך באופן כלשהו להסתכל מלמעלה באשת הווייר של בֶּנדֶן. "הייתי אומרת שאתה משיג אפילו את פְ’לֶסַאן, והוא ארוך יותר בכל פעם שאני מסתכלת," הוסיפה.

ג'אקְסוֹם החל לגמגם התנצלות.

"שטויות, ג'אקְסוֹם, זקוף את מלוא קומתך," אמר פְ’לַאר והתייצב לצד בת זוגו לווייר. תשומת לבו הייתה ממוקדת ברוּת', והדרקון הלבן הרים את ראשו קלות כדי להישיר מבט לעיניו של ראש הווייר הגבוה. "צברת טפחים רבים יותר בגובה, רוּת', משהייתי משער ברגע בקיעתך! אתה מביא כבוד לחברך, לורד ג'אקְסוֹם." ראש ווייר בֶּנדֶן הדגיש קלות את התואר כשהפנה את מבטו מהדרקון אל רוכבו.

ג'אקְסוֹם התכווץ, הוא לא חיבב את התזכורת למעמדו הדו-משמעי.

"ואולם איני רואה אפשרות שתגיע אי-פעם לממדיו של הרב-חָרָש הטוב שלנו, ולכן איני חושב שתהווה עול גדול מדי על רוּת' במעוף." פְ’לַאר הביט באחרים העומדים על המדרגות. "כתפיו של רוּת' גבוהות בראש מאלה של בהמות רכיבה. הוא גם חסון יותר."

"מה מוטת הכנפיים שלו עכשיו?" שאלה לסה כשגבותיה מכווצת בהרהור. "ג'אקְסוֹם, בקש ממנו בבקשה לפרושׂ אותן."

לסה יכלה בקלות לבקש זאת מרוּת' בעצמה, מכיוון שהייתה מסוגלת לדבר עם כל דרקון. מחוות נימוס זו כלפיו עודדה אותו במידה ניכרת, וג'אקְסוֹם העביר את הבקשה אל רוּת'. עיני הדרקון הלבן חגו בהתרגשות, הוא התרומם על רגליו האחוריות ופרש כנפיים, שרירי חזהו וכתפיו השתרגו בגוונים מעורפלים של כל צבעי הדרקונים.

"הפרופורציות שלו מושלמות לגודלו," אמר פְ’לַאר והתכופף אל מתחת לכנף כדי לבחון את צדה העליון של הקרומית השקופה הרחבה. "אה, תודה, רוּת'," הוסיף כשהדרקון הלבן הטה באדיבות את כנפו. "אני מבין שהוא להוט ממש כמוך לעוף!"

"כן, אדוני, מכיוון שהוא באמת דרקון, אדוני, וכל הדרקונים עפים!"

המבט שפְ’לַאר תקע בו גרם לג'אקְסוֹם לעצור את נשימתו; הוא תהה אם תשובתו המהירה הייתה חצופה מדי. אז שמע את לסה צוחקת והביט לעברה. אבל היא לא צחקה לו או לרוּת'. עיניה נחו על בן זוגה. גבתו הימנית של פְ’לַאר התרוממה כשהחזיר לה חיוך. ג'אקְסוֹם הרגיש שאינם מודעים כלל לקיומו או לזה של רוּת'.

"כן, הדרקונים עפים, נכון, לסה?" אמר ראש הווייר ברוך, וג'אקְסוֹם הבין שהם חולקים הלצה פרטית.

פְ’לַאר הרים את ראשו אל רכסי האש, שבהם הפגינו ראמוֹת' הזהובה, מְנֶמֶנְת' הארוד ושני החומים, וִוילִת' וקַאנְת', עניין רב במתרחש בחצר שמתחתם.

"מה אומרת ראמוֹת', לסה?"

לסה העוותה את פניה. "אתה יודע שהיא תמיד אמרה שרוּת' יצליח."

פְ’לַאר הביט תחילה בנְ’טוֹן שחייך, ואז בפְ’נוֹר, שמשך בכתפיו בהסכמה שבשתיקה. "החלטנו פה אחד, ג'אקְסוֹם. מְנֶמֶנְת' לא מבין למה כולנו עושים מזה עניין. עלֵה עליו, נערי." פְ’לַאר התקדם, כאילו כדי להניף את ג'אקְסוֹם אל צווארו של הדרקון הלבן.

ג'אקְסוֹם נקרע בין העונג מכך שראש הווייר הראשון במעלה בפֶּרן יסייע לו, ובין העלבון על כך שפְ’לַאר חושב שאינו מסוגל לעלות בלא עזרה.

רוּת' התערב בכך שהניף את כנפיו כדי שלא יפריעו, וכופף את ברכו השמאלית. ג'אקְסוֹם נעמד בקלילות על הרגל שהוצעה לו והניף את עצמו לתנוחה המתאימה בין שני רכסי הצוואר האחרונים. אצל דרקון בגודל מלא הספיקו הבליטות הללו כדי לייצב אדם במעוף רגיל, אבל ליטול התעקש שג'אקְסוֹם ישתמש במושכות רכיבה כאביזר בטיחות. כשג'אקְסוֹם הידק את אבזמי המושכות ללולאות המתכת בחגורתו, הוא העיף מבטים חשאיים לעבר הקהל, אך איש לא הראה שמץ של הפתעה או בוז למראה אמצעי הזהירות. כשהיה מוכן, עלה שוב אותו קוֹר נורא של ספק בבטנו. מה אם רוּת' לא יהיה מסוגל...

הוא הבחין בחיוך מלא הביטחון בפניו של נְ’טוֹן, וראה את רוֹבּינְטוֹן ומֶנוֹלי מרימים את ידיהם בהצדעה. אז הרים פְ’לַאר את אגרופו מעל ראשו באות המסורתי להמראה.

ג'אקְסוֹם נשם עמוקות. "בוא נעוף, רוּת'!"

הוא הרגיש את התכווצות השרירים כשרוּת' עבר לחצי כריעה, חש את המתח בגב, את השינוי במערכת השרירים מתחת לשוקיו כשהכנפיים האדירות התרוממו לקראת תנופתן הראשונה החשובה כל-כך כלפי מטה. רוּת' העמיק מעט את כריעתו והרחיק את עצמו מן הקרקע בבעיטה ברגליו האחוריות החזקות. ראשו של ג'אקְסוֹם היטלטל על צווארו. הוא חש מיד את הביטחון שברצועות ואחזן בכוח, כשתנופות כנפיו החזקות של הדרקון הלבן הקטן הרימו את שניהם מעלה, מעל לשורת החלונות הראשונה והלאה מפניהם המופתעות של אנשי המאחז, מעלה מהר כל-כך אל רכסי האש, עד שג'אקְסוֹם ראה את נדבכי החלונות שעל פניהם חלפו רק במטושטש. הדרקונים הגדולים פרשו את כנפיהם בתרועות עידוד לרוּת'. לְטַאֵשים חגו סביבם והוסיפו את קולותיהם הכסופים. ג'אקְסוֹם קיווה רק שלא יבהילו את רוּת' או ייקלעו לנתיבו.

הם מאושרים לראותנו באוויר יחד. ראמוֹת' ומְנֶמֶנְת' מאושרים מאוד לראות אותך על גבי סוף-סוף. אני מאושר מאוד. אתה מאושר יותר עכשיו?

השאלה, שהייתה כמעט נוגה, העלתה גוש שנתקע בגרונו של ג'אקְסוֹם. הוא פתח את פיו כדי להגיב, אך הצליל נקרע מבין שפתיו בנשיבת האוויר על פניו.

"מובן שאני מאושר. אני תמיד מאושר איתך," אמר בשמחה. "אני עף איתך, בדיוק כמו שרציתי. זה יראה לכולם שאתה דרקון אמיתי!"

אתה צועק!

"אני מאושר. למה שלא אצעק?"

אני היחיד שיכול לשמוע אותך, ואני שומע אותך טוב מאוד.

"טוב מאוד. בשבילך אני הכי מאושר."

הם החלו לפנות בדאייה, וג'אקְסוֹם נשען לאחור, אל העבר השני, ועצר את נשימתו. הוא אמנם עף על גב דרקון פעמים אינספור בעבר, אבל רק כנוסע, בדרך כלל לחוץ בין שני מבוגרים. האינטימיות שבמעוף הזה הייתה תחושה שונה לחלוטין, מלהיבה, מפחידה במידה נעימה ומופלאה בתכלית.

ראמוֹת' אומרת שעליך ללפות חזק יותר ברגליך, כמו על בהמת רכיבה.

"לא רציתי להפריע לך לנשום." ג'אקְסוֹם הידק את רגליו אל חומו של הצוואר המשיי, מעודד מתחושת הביטחון שהאחיזה העניקה לו.

יותר טוב. אתה לא יכול להכאיב לצוואר שלי. אתה לא יכול לפגוע בי. אתה הרוכב שלי. ראמוֹת' אומרת שעלינו לנחות. רוּת' נשמע מתמרד.

"לנחות? רק המראנו!"

ראמוֹת' אומרת שאסור לי להתאמץ יתר על המידה. זה לא מאמץ לעוף איתך. זה מה שאני רוצה לעשות. היא אומרת שנוכל לעוף קצת יותר רחוק כל יום. זה מוצא חן בעיניי.

רוּת' תיקן את זווית הנחיתה, כך שהתקרבו אל החצר מדרום-מזרח. אנשים על הדרך נעצרו כדי להביט בהם, ונופפו בידיהם. ג'אקְסוֹם חשב ששמע קריאות שמחה, אבל לא היה בטוח בכך בגלל הרוח שחלפה על פניו במהירות. האנשים שבחצר פנו כדי לעקוב אחר נתיבם. כל חלון בנדבך השני והראשון של המאחז הכיל צופים.

"עכשיו הם יהיו חייבים להודות שאתה דרקון המעופף כראוי, רוּת'!"

הדבר היחיד שעליו הצטער ג'אקְסוֹם היה זמן המעוף הקצר כל-כך. קצת יותר בכל יום, מה? לא נפילת קוּרים, לא אש ולא ערפל, דבר לא יוכל למנוע ממנו לעוף מדי יום, זמן רב יותר ומרחק רב יותר מרוּאָת'ה.

לפתע הוטח בחטף קדימה, וחזהו נחבט ברכס צווארו של רוּת', כשזה הניף את כנפיו לאחור כדי לנחות בקלילות בנקודה שפינה לפני זמן כה קצר.

אני מצטער, אמר רוּת' בחרטה. נראה שיש כמה דברים שעליי ללמוד.

ג'אקְסוֹם התענג על הניצחון שבחוויה השמימית; הוא ישב לרגע, שפשף את חזהו והרגיע את רוּת'. אז הבחין שפְ’לַאר, פְ’נוֹר ונְ’טוֹן מתקרבים אליו, פניהם עוטות ארשת אישור. אבל מדוע נראה הנבלאי כה מהורהר? ומדוע לורד סאַנְגֶל מקדיר פנים?

הדרקונאים אומרים שאנו יכולים לעוף. רק הם חשובים, אמר לו רוּת'.

ג'אקְסוֹם לא הבחין בהבעה כלשהי בפניו של לורד ליטול. הדבר עמעם את גאוותו בהישגם. כמה קיווה שדווקא היום, מכל הימים, הוא עשוי לזכות בשביב אישור כלשהו, בתגובה נעימה כלשהי מאפוטרופסו.

הוא לא שוכח את לארְת', אמר רוּת' בנעימת קולו הרכה ביותר.

"אתה רואה, ג'אקְסוֹם? אמרתי לך," קרא נְ’טוֹן כששלושת הדרקונאים הסתדרו סביב כתפו של רוּת'. "קלי קלות."

"מעוף ראשון מצוין, ג'אקְסוֹם," אמר פְ’לַאר סקר את רוּת' בחיפוש אחר סימני מאמץ. "לא הפריע לו בכלל."

"הבחור הזה מסוגל להסתובב על קצה כנף. אתה חייב להמשיך להשתמש ברתמות עד שתתרגלו זה לזה," הוסיף פְ’נוֹר והושיט את ידו כדי לאחוז באמתו של ג'אקְסוֹם. זו הייתה מחוות ברכה של שווי מעמד, וג'אקְסוֹם חש סיפוק אדיר.

"אם כן, טעות הייתה בידך, לורד סאַנְגֶל," קולה של לסה נשמע בבהירות באוזניו של ג'אקְסוֹם. "מעולם לא היה כל ספק ביכולתו של הדרקון הלבן לעוף. דחינו את האירוע רק עד שהיינו בטוחים כי הגיע למלוא גודלו."

פְ’נוֹר קרץ אל ג'אקְסוֹם, ונְ’טוֹן העווה פנים, ואילו פְ’לַאר הרים את עיניו השמימה כדי לרמוז על הצורך בסבלנות. האינטימיות הזאת גרמה לג'אקְסוֹם להבין כי הוא, ג'אקְסוֹם בן רוּאָת'ה, זכה להיכלל בקשר שבין שלושת הדרקונאים החשובים בפֶּרן.

"אתה דרקונאי עכשיו, נערי," אמר נְ’טוֹן.

"כן." פְ’לַאר קימט את מצחו והאריך את המילה. "כן, אבל אסור לך לנסות לעוף בכל רחבי העולם מחר, וגם אסור לך לנסות לעוף לביניים. עדיין לא. אתה מבין זאת, אני מקווה. יפה! עליך לאמן את רוּת' במעוף מדי יום. יש לך לוח צפחה עם התרגילים, נְ’טוֹן?" פְ’לַאר העביר את לוח הצפחה של נְ’טוֹן אל ג'אקְסוֹם. "חייבים לחזק את שרירי הכנפיים באטיות, בזהירות, או שתאמץ אותם מדי. זו הסכנה. עלול להגיע רגע שבו תזדקק למהירות או ליכולת תמרון, והשרירים הלא-כשירים האלו לא יגיבו! שמעת על האסון ברכסים הגבוהים?" ארשת פניו של פְ’לַאר הייתה חמורה.

"כן, אדוני. פינְדֶר סיפר לי." ג'אקְסוֹם לא טרח לציין שמששמעו דורְס וחבריו על התאונה, לא הניחו לג'אקְסוֹם לשכוח לרגע את חניך הווייר שהתנפץ אל מותו על מדרון הר, מכיוון שדחק בדרקונו הצעיר לעוף יותר מכפי יכולתו.

"יש לך אחריות כפולה בכל רגע ורגע, ג'אקְסוֹם, גם לרוּת' וגם למאחז שלך."

"אוה, כן, אדוני; אני יודע, אדוני."

נְ’טוֹן צחק וחבט על ברכו של ג'אקְסוֹם. "אני מוכן להתערב שאתה יודע, לורד ג'אקְסוֹם הצעיר, יודע טוב מאוד!"

פְ’לַאר פנה אל ראש ווייר פוֹרְט, מופתע למשמע הנעימה החריפה של המענה. ג'אקְסוֹם עצר את נשימתו. האם ראשי וויירים מדברים בלא לחשוב? לורד ליטול תמיד הטיף לג'אקְסוֹם לחשוב היטב לפני שהוא פותח את פיו.

"אני אפקח על אימוניו הראשוניים של ג'אקְסוֹם, פְ’לַאר, אין צורך לדאוג הנוגע לתחושת האחריות שלו בנושא זה. היא טבועה בו היטב," המשיך נְ’טוֹן. "וברשותך, אנחה אותו באשר למעוף לביניים כשארגיש שהוא מוכן. אני חושב," הוא החווה לעבר שני לורדי המאחזים המתווכחים עם לסה, "שפומביות מועטה ככל האפשר בשלב הזה של האימונים תהיה עדיפה."

ג'אקְסוֹם חש במתח קל באוויר, כשנְ’טוֹן ופְ’לַאר החליפו מבטים. לפתע הריעו מְנֶמֶנְת', ואז ראמוֹת', מרכסי האש.

"הם מסכימים," אמר נְ’טוֹן בקול שקט.

פְ’לַאר נד בראשו קלות והסיט את קווצת השיער שנפלה לתוך עיניו.

"ברור, פְ’לַאר, שלג'אקְסוֹם מגיע להיות דרקונאי," אמר פְ’נוֹר באותה נעימת קול משכנעת. "זו שאלה של אחריות הווייר בניתוח הסופי. לא לורדי המאחזים האלה יחליטו על כך. יתרה מזאת: רוּת' הוא הרי דרקון של בֶּנדֶן."

"האחריות היא הגורם החשוב ביותר," אמר פְ’לַאר והפנה ארשת קודרת אל שני הרוכבים. הוא הרים את מבטו אל ג'אקְסוֹם, שלא היה בטוח על מה בדיוק הם מדברים, פרט לכך שידע שרוּת' והוא הם נושא הדיון. "טוב, בסדר. יש לאמן אותו במעוף לביניים. אני מניח שתנסה זאת בעצמך בכל מקרה, נכון, ג'אקְסוֹם הצעיר? הלא אתה בן לשושלת רוּאָת'ה."

"אדוני?" ג'אקְסוֹם לא האמין עד כמה שיחק לו מזלו.

"לא פְ’לַאר, ג'אקְסוֹם לא היה מנסה דבר שכזה בעצמו," השיב נְ’טוֹן בנעימה משונה. "זו הבעיה. אני חושב שליטול ביצע את עבודתו טוב מדי."

"הַסבֵּר," אמר פְ’לַאר קצרות.

פְ’נוֹר הרים יד. "הנה ליטול בעצמו," אמר באזהרה מהירה.

"לורד ג'אקְסוֹם, תוכל בבקשה לוודא כי נוח לחברך במגוריו, ואחר כך להצטרף אלינו באולם?" הלורד העוצר קד בנימוס לכולם. שריר בפניו החל להתכווץ כשהסתובב במהירות ושב אל המדרגות.

הוא היה יכול לומר עוד משהו... אילו רצה, חשב ג'אקְסוֹם, ונעץ מבט עצוב בגבו הרחב של אפוטרופסו.

נְ’טוֹן חבט שוב בברכו, וכשג'אקְסוֹם הביט בראש ווייר פוֹרְט, הלה קרץ. "אתה בחור טוב, ג'אקְסוֹם, ורוכב טוב." ואז יצא בצעדים ארוכים אחר הדרקונאים האחרים.

"האם ייתכן שתגיש במקרה יין בֶּנדֶן באירוע משמח זה, ליטול?" הדהד קולו של הרב-נבלאי בכיכר.

"האם ייתכן שמישהו יעז להגיש לך משהו אחר, רוֹבּינְטוֹן?" שאלה לסה, קולה מבודח.

ג'אקְסוֹם הביט בהם כשעלו במדרגות ונכנסו מבעד לדלתות האולם. בהמולת צרחות זנחו הלְטַאֵשים את תמרוניהם האוויריים וצללו לעבר הכניסה, החטיאו אך במעט את דמותו הגבוהה של הנבלאי ונהרו בנחיל אחד לתוך המאחז.

התקרית רוממה את רוחו של ג'אקְסוֹם, והוא כיוון את רוּת' לעבר מגוריהם. כשמבטו חלף על פני החלונות, ראה אנשים נסוגים מהם. הוא קיווה מאוד שדורְס וחבורתו חזו בכל רגע, הבחינו בלפיתת ידו של פְ’נוֹר וראו איך דיבר עם שלושת הדרקונאים החשובים בפֶּרן. דוֹרְס יהיה חייב להיזהר עכשיו, מרגע שג'אקְסוֹם יורשה לקחת את רוּת' שלו לביניים. דוֹרְס מעולם לא האמין שזה יקרה, מה? גם הוא לא, חשב ג'אקְסוֹם. אדיר שנְ’טוֹן הציע זאת! וכשדורְס ישמע, הוא יהיה חייב לבלוע את הגלולה המרה!

רוּת' ענה למחשבותיו בהמיה מלאה שביעות רצון עצמית, כשטופף אל תוך חצר האורווה הישנה והנמיך את כתפו השמאלית כדי שג'אקְסוֹם יירד ממנו.

"אנו יכולים לעוף עכשיו ולהסתלק מפה, רוּת'. ונוכל לעוף גם לביניים ולהגיע לכל מקום שנרצה בפֶּרן. אתה עפת נפלא, ואני מצטער שהייתי רוכב עלוב כל-כך וחבטתי ברכסים שלך. אני אלמד. עוד תראה!"

עיניו של רוּת' הסתחררו בחיבה בגוון כחול בוהק כשנכנס אחרי ג'אקְסוֹם אל הווייר. אז המשיך ג'אקְסוֹם לספר לרוּת' כמה הוא נפלא, איך הסתובב על קצה הכנף ועוד, בעודו מטאטא את רוב אבק הרכסים והפלומה שהצטברו במרבצו של רוּת' במשך הלילה. רוּת' התיישב והטה את ראשו לעבר ג'אקְסוֹם בבקשה מרומזת לליטוף. ג'אקְסוֹם ציית; משום-מה לא שׂשׂ להצטרף לחגיגות שאורח הכבוד האמיתי חייב להיעדר מהן.

 

צווחות הלְטַאֵשים הזהירו את רוֹבּינְטוֹן, והוא נע במהירות ונצמד לריקוע הימני של דלתות המתכת הגדולות, מסוכך על פניו בידיו. לעתים קרובות מדי נלכד בתוך להקת לְטַאֵשים נרגשת, וכעת ידע שעליו לנקוט אמצעי זהירות. עם זאת הלְטַאֵשים באולם הנבלאים נטו בדרך כלל להתנהגות הולמת הודות להנחייתה של מֶנוֹלי. הוא חייך כששמע את קריאת ההפתעה והרוגז של לסה. לאחר שחש במשב הרוח המסמן שחלפו על פניו, נותר במקומו, כמובן, ואז שבה הלהקה ויצאה מבעד לפתח הדלת. הוא שמע את לורד גְרוֹג קורא למלכתו הקטנה מֶרְגָה להירגע. ואז מצא אותו זָאִיר שלו. לְטַאֵש הארד הקטן נזף וקצף כשהתיישב על כתפו השמאלית המרופדת, כאילו ניסה רוֹבּינְטוֹן להסתתר מפניו בכוונת תחילה.

"די, די! ילד טוב!" אמר רוֹבּינְטוֹן, ליטף את הארוד הנסער באצבעו וזכה בתמורה לליטוף של ראש על לחיו. "לא הייתי עוזב אותך, אתה יודע זאת. גם אתה עפת עם ג'אקְסוֹם?"

זאיר הפסיק את נזיפותיו והשמיע ציוץ עליז, ולפתע הטה את צווארו לעבר הכיכר. רוֹבּינְטוֹן רכן בסקרנות קדימה כדי לראות מה משך את תשומת לבו של זאיר, וראה את רוּת' צועד לעבר האורוות הישנות. רוֹבּינְטוֹן נאנח. הוא כמעט הצטער על שג'אקְסוֹם הורשה לעוף על רוּת'. כפי שצפה, לורד סאַנְגֶל עדיין התנגד בתוקף לכך שהצעיר ייהנה מזכויות כלשהן של דרקונאים. וסאַנְגֶל לא יהיה היחיד מבני הדור הוותיק של לורדי המאחזים, אשר יערער על הרשות הזאת. רוֹבּינְטוֹן חש שעשה רבות כדי להשפיע על גְרוֹג לטובת הנער, ואף הצליח בכך, אך גְרוֹג נבון יותר מסאַנְגֶל. נוסף על כך היה גרוג בעל לְטַאֵש, והדבר גרם לו להיות נדיב יותר ביחסו לג'אקְסוֹם ולרוּת'. רוֹבּינְטוֹן לא זכר אם סאַנְגֶל לא רצה לְטַאֵש, או שלא הצליח להטביע אחת. עליו לשאול את מֶנוֹלי. המלכה שלה, יפהפייה, אמורה להטיל ביצים בקרוב. יש תועלת רבה בכך שלמתמחה שלו יש לְטַאֵש מלכה, עובדה המאפשרת לו לחלק את הביצים למקומות שבהם נראה לו שיביאו את התועלת הרבה ביותר לכול.

הוא צפה בשניים למשך רגע נוסף, והמראה נגע ללבו. בין ג'אקְסוֹם לרוּת' הייתה הילה של תמימות ופגיעות, של תלות זה בזה והגנה זה על זה.

ג'אקְסוֹם בא לעולם בעמדת חיסרון מובהקת, נקרע מתוך גופה של אמו המתה. אביו נפצע אנושות בדו-קרב חצי שעה לאחר מכן. בהתחשב במה שנְ’טוֹן ופינְדֶר גילו לו ממש לפני מעופו של ג'אקְסוֹם, רגז רוֹבּינְטוֹן על שלא השגיח מקרוב יותר על הנער. ליטול לא היה נוקשה עד כדי כך שלא יקלוט רמז, בעיקר אם הדבר לטובת ג'אקְסוֹם. אבל זמנו של רוֹבּינְטוֹן ומחשבותיו היו כפופים לדרישות כה רבות, אפילו כאשר מֶנוֹלי וסֶבֶּל משמשים אנשי סודו ועוזריו המסורים. זאיר צייץ והעביר את ראשו על סנטרו של הנבלאי.

רוֹבּינְטוֹן צחקק וליטף את זאיר. הלְטַאֵשים אינם ארוכים מזרועו של אדם. הם לא נבונים כמו הדרקונים, אבל גורמים שביעות רצון רבה מאוד כבני לוויה – ולעתים גם מביאים תועלת. עכשיו כדאי שיצטרף אל האחרים ויבדוק איך יוכל להחדיר בעקיפין את הצעתו לראשו של ליטול. ג'אקְסוֹם הצעיר יהיה תוספת מושלמת למזימתו.

"רוֹבּינְטוֹן!" פְ’לַאר קרא אליו מפתח דלת חדר האירועים הקטן של המאחז. "בוא מהר. המוניטין שלך בסכנה."

"מה? אני בא..." רגליו הארוכות של הנבלאי נשאוהו במהירות אל החדר עוד לפני סיום המשפט. על-פי חיוכיהם של מי שעמדו ליד הבקבוקים שאליהם נמזג היין, לא התקשה הנבלאי לנחש מה נרקם סביבו.

"אה! אתם חושבים לשטות בי!" קרא והחווה בדרמתיות לעבר היין. "ובכן, אני סמוך ובטוח שאוכל לשמור כאן על המוניטין שלי! אם רק סימנת את הבקבוקים כראוי, ליטול."

לסה צחקה והרימה בקבוק דק צוואר, מציגה את בחירתה לפני הנאספים. היא מזגה מן היין האדום הכהה לכוס והגישה אותה לנבלאי. רוֹבּינְטוֹן, שהיה מודע לכך שכל העיניים מופנות אליו, התקרב אל השולחן בצעד אטי ומתרברב במודגש. עיניו לכדו את עיניה של מֶנוֹלי, והיא העניקה לו קריצה קלה שבקלות. היא כבר חשה נינוחה לחלוטין בחברה מכובדת כמו זו. כמו הדרקון הלבן הקטן היא מוכנה לעוף בכוחות עצמה. אין ספק שהשתנתה מאוד מאז הגיעה כנערה חסרת ביטחון עצמי וחסרת הערכה עצמית ממאחז ימי מבודד. הוא באמת כבר חייב להוציאה מאולם הנבלאים אל דרך עצמאית משלה.

רוֹבּינְטוֹן ערך מפגן ראווה הולם של טעימת היין, שכן היה ברור שהדבר מצופה ממנו. הוא בחן את צבעו של היין באור השמש ששטף את החדר, רחרח עמוקות את הניחוח, ואז לגם בעדינות רבה וגלגל את היין בפיו במלוא הרושם.

"המממ, כן, טוב. אין שום בעיה לזהות את הבציר," אמר ביהירות-מה.

"ובכן?" שאל לורד גְרוֹג בתוקף, אצבעותיו העבות מרקדות קלות על החגורה הרחבה שלתוכה תחב את אגודליו. הוא התנודד על רגליו העטויות מגפיים בחוסר סבלנות.

"אין לדחוק ביין!"

"או שאתה יודע או שאתה לא יודע," אמר סאַנְגֶל במשיכת אף ספקנית.

"מובן שאני יודע. זוהי הסחיטה הבֶּנְדֶנית מלפני אחד-עשר מחזורים, לא כן, ליטול?"

רוֹבּינְטוֹן, מודע לשתיקה שהשתררה בחדר, היה מופתע למראה ארשת פניו של ליטול. לא ייתכן שהאיש עדיין מוטרד ממעופו של ג'אקְסוֹם על הדרקון הקטן, הלא כן? לא, עווית השריר נעלמה מלחיו.

"אני צודק," אמר רוֹבּינְטוֹן ומשך את דיבורו, כשהוא מפנה אצבע מאשימה לעבר הלורד העוצר. "ואתה יודע זאת, ליטול. למען הדיוק, זוהי הסחיטה המאוחרת יותר, מכיוון שהיין מפגין מידה נעימה של טעם פירותי. יתרה מזאת, הוא לקוח מן המשלוח הראשון מבֶּנדֶן, זה שהצלחת להשיג מידי לורד רֵייד הזקן הודות לדם רוּאָת'ה הזורם בעורקיה של לסה." הוא שינה את קולו וחיקה את הבריטון הכבד של ליטול. "'אשת הווייר של פֶּרן חייבת לקבל יין בֶּנדֶן כשתבקר במאחז שהיה שלה בעבר.' האם איני צודק, ליטול?"

"אוה, אתה צודק בכל מילה," הודה ליטול במה שנשמע באופן חשוד כמו צחקוק. "בכל הנוגע ליינות, רב-נבלאי, אינך טועה לעולם."

"איזו הקלה!" אמר פְ’לַאר וחבט על כתפו של הנבלאי. "לא הייתי מסוגל לשאת את אובדנו של המוניטין שלך, רוֹבּינְטוֹן."

"זהו יין הולם לחגיגת האירוע הזה. אני מזמין את כולכם להרים כוסית לכבודו של ג'אקְסוֹם, הלורד הצעיר של מאחז רוּאָת'ה ורוכבו הגאה של רוּת'." רוֹבּינְטוֹן ידע שהציב דרקון בין הודי בר בדבריו אלה, אבל לא היה כל טעם להכחיש את העובדה, שאף שג'אקְסוֹם הוא הלורד העתידי של מאחז רוּאָת'ה – הוא גם דרקונאי. לורד סאַנְגֶל כחכח בגרונו בחדות לפני שלגם כנדרש. מבטה הזועף של לסה רמז שהייתה מעדיפה להרים את כוסה לכל ברכה אחרת ברגע זה.

ואז, לאחר שכחכח בשנית, פתח סאַנְגֶל את פיו בדיוק כפי שרוֹבּינְטוֹן קיווה שיעשה. "כן, בנוגע לזה, חייבת להיות הבנה כלשהי באיזו מידה יהיה ג'אקְסוֹם הצעיר דרקונאי. ממה שנאמר ברגע בקיעתו," סאַנְגֶל נופף בידו לעבר הכיוון הכללי של האורוות, "הבנתי שאין סיכוי רב שהיצור הקטן יישאר בחיים. זו הייתה הסיבה היחידה שלא מחיתי בזמנו."

"לא הטעינו אותך בכוונה תחילה, לורד סאַנְגֶל," אמרה לסה בקוצר רוח.

"לא תהיה שום בעיה, סאַנְגֶל," אמר פְ’לַאר בדיפלומטיות. "יש לנו די והותר דרקונים גדולים בווייר. איננו זקוקים לו כלוחם."

"יש לנו גם די והותר אנשים מיומנים בני שושלות דם מתאימות שיוכלו לעמוד בראש המאחז הזה," אמר סאַנְגֶל והבליט את סנטרו בלוחמנות. אפשר לסמוך על סאַנְגֶל שייגש לעיקר, חשב רוֹבּינְטוֹן בהכרת תודה.

"לא בני שושלת רוּאָת'ה," אמרה לסה, ועיניה האפורות הבהיקו. "כל הטעם בוויתורִי על זכותי לחלוש על המאחז הזה, הנתונה לי בגין הדם הזורם בעורקיי, היה במסירתו לידי הבן הזכר היחיד ששרד ושבעורקיו דם רוּאָת'י כלשהו – ג'אקְסוֹם! כל עוד אני חיה, לא ארשה שרוּאָת'ה, דווקא רוּאָת'ה מכל מאחזי פֶּרן, תהיה הפרס בקרבות דם בין בנים צעירים בכל רחבי היבשת. ג'אקְסוֹם נשאר לורד המאחז של רוּאָת'ה. הוא לעולם לא יהיה דרקונאי לוחם."

"רק רציתי ליישר את ההדורים," אמר סאַנְגֶל וצעד הצדה כדי לחמוק מן המבט הקפוא שלסה תקעה בו. "אבל את חייבת להודות, אשת ווייר, שרכיבה על דרקונים, מוגבלת באופייה ככל שתהיה, עלולה להיות מסוכנת. שמעתי על חניך הווייר ההוא ברכסים הגבוהים..."

"רכיבתו של ג'אקְסוֹם תהיה מבוקרת כל העת," הבטיחו. פְ’לַאר. הוא העיף מבט מזהיר לעבר נְ’טוֹן. "הוא לעולם לא יעוף כדי להילחם בקוּרים. הסכנה גדולה מדי."

"ג'אקְסוֹם הוא נער זהיר מטבעו," הצטרף ליטול לדיון, "ואני החדרתי בו כראוי את תחומי אחריותו."

רוֹבּינְטוֹן ראה את נְ’טוֹן מעווה את פניו.

"זהיר מדי, נְ’טוֹן?" שאל פְ’לַאר, שהבחין גם הוא בארשת פניו של ראש ווייר פוֹרְט.

"אולי," השיב נְ’טוֹן ברוב טקט, בהנהון מתנצל לעבר ליטול. "אולי 'עצוּר' הוא תיאור טוב יותר. אין בכוונתי לעלוב בך, ליטול, אבל הבחנתי היום שהנער... מבודד מאחרים. העובדה שיש לו דרקון משלו בוודאי מהווה חלק מן העניין, אני בטוח. מכיוון שאף אחד מן הנערים בגילו לא זכה להזדמנות לכרות ברית עם לְטַאֵש, לנערים במאחז אין כל הערכה לבעיותיו."

"דוֹרְס נדנד לו שוב?" שאל ליטול ומשך את שפתו התחתונה כשהביט בנְ’טוֹן.

"אם כן, אתה דווקא מודע למצבו?" נראה שנְ’טוֹן חש הקלה.

"בהחלט. זו סיבה אחת לכך שאני עצמי דחקתי בך, פְ’לַאר, להרשות לנער לעוף. הרי אז יוכל לבקר במאחזים שבהם חיים נערים בגילו ובמעמדו."

"לא ייתכן שאין לך בני אומנה?" קראה לסה והביטה סביבה בחדר, כאילו החמיצה באופן כלשהו את נוכחותם של צעירים בני לורדי מאחזים.

"עמדתי לארגן אומנה של חצי מחזור בשביל ג'אקְסוֹם כשהטביע את רוּת'." ליטול פרש יד אחת כדי לציין את סופה של תוכנית זו.

"איני יכולה לתמוך ברעיון שג'אקְסוֹם יעזוב את רוּאָת'ה לאוֹמנה," אמרה לסה במצח מכווץ. "לא כאשר הוא האחרון לשושלת הדם..."

"גם אני לא," אמר ליטול, "אבל מן ההכרח שתהיה הדדיות באומנה..."

"לא נכון," אמר לורד גְרוֹג וטפח על כתפו של ליטול. "למען האמת, אשמח מאוד לוותר על ההכרח. יש לי נער בגילו של ג'אקְסוֹם שצריך לצאת לאומנה. זו תהיה הקלה אם לא אהיה חייב לקחת נער אחר במקומו. כשאני רואה מה עשית כדי לשקם את רוּאָת'ה וכדי לגרום לה לשגשג כל-כך, ליטול, אין לי ספק שהנער ילמד ממך איך להיות לורד מאחז טוב. כלומר, אם יהיה לו מאחז לקבל כשיגיע לגיל בגרות."

"זה עניין אחר שהייתי רוצה להעלות," אמר לורד סאַנְגֶל, שהתקרב אל פְ’לַאר והעיף מבט מבקש תמיכה לעבר לורד גְרוֹג. "מה עלינו, לורדי המאחזים, לעשות?"

"לעשות?" שאל פְ’לַאר במבוכה רגעית.

"עם הבנים הצעירים," אמר רוֹבּינְטוֹן חלקות, "שלהם אין מאחזים שעליהם יוכלו לחלוש בדרום בּול, בפוֹרְט, באיסְטה ובאיגֶן – אם לִמְנות רק את הלורדים בעלי המשפחות הגדולות ביותר של בנים מלאי תקוות."

"היבשת הדרומית, פְ’לַאר. מתי נוכל לפתוח את היבשת הדרומית?" שאל גְרוֹג. "טוֹרִיק הזה, שנשאר במאחז הדרומי, אולי הוא יוכל להיעזר בנער חזק, פעיל, נמרץ ושאפתן, או שניים או שלושה?"

"הוותיקים נמצאים ביבשת הדרומית," אמרה לסה בתקיפות. "שם הם לא יכולים להזיק לאיש, מכיוון שהאדמה מוגנת על-ידי זחלים."

"לא שכחתי היכן נמצאים הוותיקים, אשת ווייר," העיר גְרוֹג והרים את גבותיו. "זה המקום הטוב ביותר בשבילם; הם לא מפריעים לנו, הם עושים כרצונם בלי לגרום סבל לאנשים הגונים." יש לציין לטובה את היעדר המרירות בקולו של גְרוֹג, ציין לעצמו רוֹבּינְטוֹן, בהתחשב בסבל הרב שנגרם למאחז פוֹרְט עקב ניהולו חסר האחריות של טְ'רוֹן את ווייר פוֹרְט. "העניין הוא שהדרום גדול וזרוע זחלים. אם הוותיקים נלחמים בקוּרים ואם לאו – נזק אמיתי לא יכול להיגרם."

"נשארת פעם מחוץ למאחז שלך בזמן נפילת קוּרים?" שאל פְ’לַאר את לורד גְרוֹג.

"אני? לא! מה אתה חושב שאני, מטורף? וזאת למרות עדר הגברים הצעירים אצלי, שמתקוטטים על כל תירוץ קלוש... כמובן, הם נלחמים באגרופים, ואני מקפיד שכל כלי הנשק יהיו קהים, אבל הרעש שהם עושים מספיק כדי להבריח אותי לביניים או החוצה... אה, אני מבין אותך, ראש ווייר," הוסיף לפתע גְרוֹג בעגמומיות, ואצבעותיו קיפצו בריקוד מהיר על חגורתו הרחבה. "כן, זה מקשה את המצב, מה? אנו לא ערוכים לחיות בלי מאחז, נכון? טוריק לא מחפש אפשרות להגדיל את שטח המאחז שלו? חייבים לעשות משהו עם הבחורים. ולא רק במאחז שלי, מה, סאַנְגֶל?"

"אם יוּתר לי להציע משהו," התפרץ רוֹבּינְטוֹן במהירות כשראה את פְ’לַאר מהסס. הלהיטות שבה סימן לו פְ’לַאר להמשיך העידה כי הוא אסיר תודה על ההפרעה של הנבלאי. "לפני חצי מחזור העלה בֶּנֶלֶק, בנו החמישי של לורד גְרוֹג, רעיון לשיפור כלי קציר. ראש החָרָשים של פוֹרְט אמר שפַאנְדָרֶל עשוי להתעניין ברעיון. ואכן, הרב-חרש הטוב התעניין. בֶּנֶלֶק הצעיר עבר לטֶלְגאר להנחיה מיוחדת ושכנע גם את אחד הבנים מהרכסים הגבוהים להצטרף אליו, מכיוון שגם הנער ההוא בעל נטייה טכנית. בקיצור, כיום יש שמונה בני לורדי מאחזים באולם החָרָשים, ושלושה נערים ממאחזי אומנים, שמבטאים כישרון זהה למלאכתו של החָרָש."

"מה אתה מציע, רוֹבּינְטוֹן?"

"הבטלה היא אם כל חטאת. הייתי רוצה לראות קבוצה מיוחדת של אנשים צעירים, שיגויסו מכל האומנויות והמאחזים ויחליפו רעיונות במקום עלבונות."

גְרוֹג רטן. "הם צריכים אדמה לעיבוד, לא רעיונות. מה עם הדרומית?"

"אין ספק שאפשר לבדוק את הפתרון הזה," אמר רוֹבּינְטוֹן, שהתייחס לעיקשותו של גְרוֹג בביטול רב ככל שהעז. "הוותיקים לא יחיו לעד."

"האמת היא, לורד גְרוֹג, שאין לנו התנגדות להרחבת מאחזים ביבשת הדרומית," אמר פְ’לַאר. "רק ש..."

"יש לבחור את הזמן המתאים," סיימה לסה את דבריו כשנאלם. היה ניצוץ מוזר בעיניה, שרמז לנבלאי כי היו לה הסתייגויות נוספות.

"לא נצטרך לחכות עד תום המעבר הזה, אני מקווה," אמר סאַנְגֶל בתלונה.

"לא, רק עד אשר לא נסתכן בהפרת הבטחתנו," אמר פְ’לַאר. "אם אתה זוכר, הוויירים הבטיחו לחקור את היבשת הדרומית..."

"הוויירים הסכימו להיפטר מן הקוּרים וגם מן הכוכב האדום," אמר סאַנְגֶל, שכעת היה נרגז.

"פְ’נוֹר הנמצא כאן וקַאנְת' עדיין נושאים את צלקות הכוכב הזה," הזכירה לו לסה, שזעמה על מתיחת הביקורת כלפי הוויירים.

"לא הייתה לי כוונה לפגוע, אשת ווייר, פְ’לַאר, פְ’נוֹר," אמר סאַנְגֶל במלמול שהסווה באופן מגושם למדי את רוגזו.

"זוהי סיבה נוספת לכך שכדאי לאמן מוחות צעירים לגילוי דרכים חדשות לעשות דברים," אמר רוֹבּינְטוֹן, מסיח חלקות את תשומת לבו של לורד סאַנְגֶל.

רוֹבּינְטוֹן היה מרוצה מאוד מגישתו של סאַנְגֶל. באחרונה הזכיר הנבלאי לפְ’לַאר וללסה, כי לורדי המאחזים הוותיקים יותר התעקשו להאמין כי הדרקונאים יכולים, אם רק יתאמצו, לחרוך את הקוּרים במקום מוצאם בכוכב האדום, ולחסל אחת ולתמיד את האיום שהשאירם כבולים למאחזים. אך התזכורת שקיבלו הייתה מספקת בעיניו, והוא שינה במהירות את נושא הדיון.

"הארכיבר שלי, רב-אומן אַרְנוֹר, הולך ומתעוור מרוב ניסיונות לפענח גווילי רשומות מתפוררים. הוא עושה עבודתו נאמנה, אך לעתים נדמה שכלל אינו מבין מה הוא מציל, ולפיכך מעתיק בשוגג מילים מטושטשות. גם פַאנְדָרֶל ציין בעיה זו. הוא מחזיק בדעה מוצקה כי כמה מהתעלומות שברשומות העתיקות האלו נובעות משגיאות העתקה. אילו היו לנו מעתיקים הבקיאים במלאכה..."

"הייתי רוצה שג'אקְסוֹם יזכה בהכשרה בתחום זה," אמר ליטול.

"קיוויתי שתציע אותו."

"אל תחזור בך מהצעתך לקחת את בני, ליטול," אמר גְרוֹג.

"טוב, אם ג'אקְסוֹם..."

"איני רואה כל סיבה שתמנע את יישום שני הפתרונות," אמר רוֹבּינְטוֹן. "נחזיק נערים בני גילו ומעמדו באומנה כאן, במקום שבו צריך ג'אקְסוֹם ללמוד לנהל מאחז, אבל הוא יוכל ללמוד גם אומנויות עם נערים בני מעמד ורקע אחרים."

"אחרי הרעב סעודת מלכים?" שאל נְ’טוֹן בקול כה חרישי, עד שרק רוֹבּינְטוֹן ומֶנוֹלי שמעו אותו. "ואם מדברים על סעודות מלכים, הנה אורח הכבוד שלנו!"

ג'אקְסוֹם עמד בהיסוס על המפתן, נזכר בנימוסיו וקד כלפי הנאספים.

"רוּת' מסודר, ג'אקְסוֹם?" שאלה לסה בקול חביב, וסימנה לנער להתייצב לצדה.

"כן, לסה."

"סידרנו גם עניינים נוספים, בן משפחתי," המשיכה, וחייכה כשראתה את מבטו המודאג.

"אתה מכיר את בני, הוֹרוֹן נכון? בן גילך?" שאל גְרוֹג.

ג'אקְסוֹם הנהן בהפתעה.

"ובכן, הוא יבוא להיות בן אומנה כאן ולארח לך לחברה."

"ואולי גם נערים נוספים," אמרה לסה. "זה ימצא חן בעיניך?"

רוֹבּינְטוֹן הבחין בעיניו של ג'אקְסוֹם נפערות בתדהמה, כשהעביר את מבטו מלסה אל גְרוֹג ואז אל ליטול, ושם נותר מבטו עד שליטול הנהן בכובד ראש.

"וכשרוּת' יעוף היטב, מה דעתך לבוא לאולם שלי כדי לראות מה אוכל ללמדך על פֶּרן שליטול לא יודע?" שאל רוֹבּינְטוֹן.

"אוה, אדוני," אמר ג'אקְסוֹם והביט שוב באפוטרופסו, "באמת אוכל לעשות את כל זה?" הקלה ועונג טהורים נשמעו בקולו.