במקום מבוא
פרשה נשית
מתפתלת לי הדרך
בין פרשות חיי השונות
ובכל שבוע נוסף כרך
של מאורעות ותחנות
לפעמים אני נבחרת
לפעמים בורחת
אך גם כשאני בוערת
את הכיוון איני שוכחת
לפעמים עוזבת
עומדת מן העֵבֶר האחד
לפעמים כואבת
את הפירוד הַחַד
בין שְׂנָאוֹת וּקְנָאוֹת
מְתַמְרֶנֶת
מפצלת לי מַרְאוֹת
מתכוונֶנֶת
יוצאת ממצרים
צועדת במדבר
משוועת למים
מתרפקת על עָבָר
מקבלת תורה
כל יום מחדש
נופלת וקמה חזרה
מקימה מקדש.
שיר לפרשת בראשית
להיטען מחדש
כל השבוע
אני עֲמֵלָה
על עצמי
מעמיסה
כִּנמלה
לעבוד
וללמוד
לְסַדֵּר
ולקנות
לשפר
להספיק
לא לְעַגֵּל
פינות
לבשל
לקפל
לְכַבֵּס
ולתלות
ושוב
מה שחסר
לגלות
ואף פעם
לא נגמר
המרוץ המתיש
ולא מגיעה
ל״מכה בפטיש״
כמו בּוֹר
בלי תחתית
שקועה
כִּבְטִיט
במטלות
שלעולם
אינן
כָּלוֹת
ורק
יום אחד
אותי מְאַפֵּס
לא נותן לי
בְּחולין
להיתפס
מרים אותי
טֶפַח
נותן משקל
ונפח
למי שאני באמת
משנה את הקצב
מגרש את העצב
מטעין אותי בשמחה
מרגישה בו כִּנסיכה
יום מנוחה
מְקוֹר הברכה!
"וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב ג)
שיר לפרשת נח
עַם אחד ודברים אחדים
יש פעמים שדרכי לא ברורה
ומה שאת רואה, אני לא רואה
ויותר מפעם אני נבוכה
כשאת בעצמך כל כך בטוחה
וּכְשֶׁאַתְּ מתווכחת
ובי מתנגחת
מרימה את הקול
ויודעת הכול
רוצה להושיט לָךְ יד ולומר — בבקשה
הַרְפִּי, הֵירגעי, אל תהיי כל כך קשה
מן הסתם יש עוד כמה דרכים סלולות
שלדרך המלך גם הן מובילות
ומה שחשוב יותר מ״הדרך האחת״
שנאהב זו את זו וכל אחת ואחת
שתכבדי אותי ואני בך אתמוך
גם אם את לא כמוני ואני לא כמוך
שנביט זו בזו בעין טובה
שתשרורנה בינינו הבנה ואחווה
לא תמיד יתפזר הבלבול
אך מה שבטוח, נינצל ממבול.
רש״י: וכי איזו קשה, של דור המבול או של דור ההפלגה, אלו לא פשטו יד בעיקר ואלו פשטו יד בעיקר להלחם בו ואלו נשטפו ואלו לא נאבדו מהעולם? אלא שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה בינהם לכך נאבדו ואלו היו נוהגים אהבה ורעות בינהם שנא׳: “שפה אחת ודברים אחדים״, למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום״.
שיר לפרשת לך-לך
ברית
הסכם חתום בְּדם
התחייבות והבטחה
מִשַּׁחַר מוקדם
בהתרגשות וּבְשמחה
חובה שהיא זכות
וּשְׂכָרָהּ בצידה
לחיים של איכות
גם כשאיש לא יֵדע
מדור לדור עוברת
לא נשכחת
מיסודות המסורת
מבטיחה נחת
במשכן הנפש אות
משפיע באופן ייחודי
כי אי אפשר לטעות
בִּנשמה של יהודי.
"המול לכם כל זכר... באותה שעה הוא מטיל על בנו את הייעוד 'להתהלך לפני אל שדי'. הנה זו שמירת הברית, מסירת חובת הברית מדור לדור. מעשה זה נעשה בנו שלא מדעתנו. אולם, על ידי כך: 'ונמלתם'; המילה חתומה על ידי כך בבשרנו — והיה לאות ברית — והרי היא לנו לאות, למזכרת נצח של קשרנו עם ה' וחובתנו כלפי ה': לעולם אל נהיה ערלי בשר, משולחי רסן, שטופים בתאוה; אלא בכל החושניות הגופנית שלנו — ואפילו בעז שביצרים — נתהלך לפני אל שדי, הקובע לכל תכלית ומידה. לא 'כריתה' והשמדה, אלא 'מילה' והגבלה הן הן מושג היסוד של ברית ה': סגפנות וסירוס הם גידולי פרא — לא פחות מתאוה והוללות. היות יהודי פירושו: לקדש לה' כל תאוה גשמית — תוך כדי הגבלתה המוסרית'' (רש"ר הירש, בראשית יז יא).
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
