הבייביסיטריות הגרועות הטובות בעולם

פרק ראשון
מָאליה

טכנית, מועדון הבייביסיטר היה בכלל רעיון של ילדה אחרת. אבל מָאליה הייתה זאת שגנבה אותו, וגם חשבה שזה בסדר להתגאות בזה.

מאליה חשבה על רעיון המועדון בשבוע הכי גרוע בעולם. ביום שני היה מבחן במתמטיקה שהיא לא ענתה בו על מחצית מהשאלות. אחר כך היה לה שיעור ספורט שבו היא הייתה צריכה להקיף במהירות את מגרש הכדורסל המון פעמים בזמן שקונור קלי – הבן היחיד ששווה להתאהב בו – התאמן בקליעות לסל. מאליה לבשה את הטייץ הכסופים החדשים שלה והשתמשה במסקרה סופר־מעגלת שלקחה בהשאלה מבְּרִי רובינסון, החברה הכי טובה שלה, למרות שברי ממש התחרפנה מזה כי מישהו אמר לה שאם שתי בנות משתמשות באותה מסקרה הן עלולות לחלות בדלקת עיניים. אבל קונור אפילו לא הסתכל לכיוון שלה.

בשלישי בבוקר מאליה הלכה לבית הספר – כן, הלכה, ברגל כמו איזו חלוצה – בגלל שאחותה הגדולה והמרושעת, צ׳לסי, פשוט סילקה אותה מהאוטו שלה, ההסעה הקבועה שלה לבית הספר, וזה רק משום שאחת החברות הסתומות של צ׳לסי הייתה צריכה להביא לבית הספר איזה דגם לפרויקט מדעים, והוא תפס את המקום הרגיל של מאליה במושב האחורי. ובגלל זה מאליה הייתה חייבת ללכת ברגל.

ואם כל זה לא הספיק, בדרך היא הפילה את הטלפון שלה והמסך התנפץ לביליון חתיכות קטנות. מאליה כבר יכלה לדמיין מה אימא שלה תגיד כשהיא תראה את זה. ״מ־א־ל־יה,״ היא תמשוך כל הברה בשם שלה כאילו זה סוג של קללה או משהו כזה. ״את חייבת ללמוד להיות יותר אחראית.״ בכל פעם שהיא אמרה את השם של מאליה, בלי קשר לסיבה, היא נשמעה כאילו היא מאוכזבת ממשהו. אחרי הכול, מאליה לא דומה אפילו קצת למאליה אובמה - הבת הבכורה המבריקה של נשיא ארצות הברית - שעל שמה היא נקראת. במקום זה, הגורל שלה היה להיות סתם מאליה טוויגס, שם שנשמע קצת כמו חיקוי עלוב במיוחד של המקור. ובגלל זה היא החליטה למתג את עצמה מחדש בשם ״אָליה״. אבל גם הניסיון הזה הצליח רק באופן חלקי. מאליה עדיין נאלצה כל הזמן לתקן אנשים שהוסיפו את ה״מ״ לשם שלה. אבל היא הייתה בטוחה שבסוף כולם יקלטו את השינוי.

זה היה רק החודש השני ללימודים, ומאליה הרגישה שעד עכשיו כיתה ז׳ לא הייתה משהו. אפילו הבילוי שהיא הכי אהבה פעם – לשוטט בקניון פלאייה דל מאר – נעשה ממש מדכא. החברות שלה והיא הסתובבו שם הלוך ושוב, אכלו עוף במתחמי האוכל והסתכלו בכל מיני דברים שלאף אחת מהן לא היה די כסף בשביל לקנות. אימא שלה קראה לזה ״סיבוב חלונות ראווה״, ואמרה שזה טוב כי זה מעצב את האישיות, אבל מאליה קראה לזה פשוט ״עינוי״, כי זה באמת מה שזה היה.

ואם זה לא הספיק, כיתה ז׳ לא הייתה גרועה לכולם. לפי מה שהיא ראתה, כל הילדים בכיתה שלה היו ממש בשיא שלהם, כמו שילה בראון לדוגמה, שבמסיבת יום הולדת שלוש עשרה שלה היה פיל אמיתי, או שרלוט פרייס, שמסיבת בת המצווה שלה הייתה הכי מפוארת בעולם. ובגלל שהילדים בכיתה שלה הלכו על גדול, מאליה ממש התקשתה להתרגש לקראת יום הולדתה הקרב ובא. החגיגה הקבועה שלה – מסיבה בחצר הבית עם שתי החברות הטובות שלה – הייתה בדרך כלל הדבר הכי טוב בתקופה הזאת בשנה, אבל השנה היא הרגישה שמסיבה כזאת תהיה פשוט עלובה בהשוואה לכולם. ולמאליה עדיין לא היה מושג קלוש איך היא תצליח להגשים את החלומות שלה בנוגע למסיבת יום ההולדת המשותפת שלהן.

בכל מקרה, המצב שלה היה כזה: היא הייתה מרוששת וגרועה במתמטיקה, עם אפס סיכויים לאהבה, ועכשיו היא אפילו לא יכלה להתחבר לרשת החברתית בלי להסתכן בפציעה באצבעות שלה. כל זה היה קצת יותר מדי בשבילה.

״חוכמת היקום, דברי אליי!״ מאליה אמרה. זה היה משפט שאימא של דוֹט מרינו, החברה הכי טובה השנייה שלה, אמרה לה להגיד בכל פעם שתרגיש מבולבלת. אימא של דוט הייתה מומחית ליוגה־קו־נטוי־קוראת־בקלפים. ובגלל שהן גרו בעיירת חוף פריקית קטנטנה שהיו בה הרבה אנשים שהתלבשו מוזר ועשו יוגה, המקצוע של אימא של דוט לא היה כל כך משונה. היא הייתה קצת מטורללת, אבל ברגע זה מאליה חשבה שאולי לא יזיק לנסות את מה שהיא הציעה.

מאליה המשיכה ללכת לבית הספר ואז ראתה פתאום מולה כמה קופסאות קרטון מונחות ליד הספרייה הציבורית. על הקופסאות היה כתוב למסירה! יופי, דברים בחינם זה טוב בשבילה! נראה שהעובדים בספרייה עשו ניקיון יסודי ונפטרו מכל מיני ספרים ישנים, עיתונים ותקליטורים שכבר לא היה להם מקום על המדפים.

הקופסה כי הגדולה היה מפוצצת בספרים – ספרי בישול, ספרי גינון, אלבום של כלבים מסוגים שונים וגם מדריך לבריאות מיטבית של המעיים (איכס). מאליה ראתה משולש צהבהב מציץ מתוך הערמה.

היא משכה אותו בעדינות מהערמה וגילתה ספר ישן, מקומט ובלוי. אחת הפינות התחתונות של הספר הייתה חסרה לגמרי. זה נראה כאילו משהו ניסה לאכול את הספר ואז התחרט. על הכריכה היה כתוב באותיות דפוס אדומות מועדון הבייביסיטר, וכותרת המשנה הייתה הרעיון הגדול של קריסטי. על הכריכה היו מצוירות ארבע בנות לבושות בבגדים הפשוטים ביותר שהיא ראתה אי פעם. הן לבשו, כאילו, חולצת גולף. ונעלי סירה. וגם וסט. מאליה ראתה את הגרסה החדשה יותר של הספר הזה מסתובבת איפשהו בבית הספר, וגם כמה מהחברות שלה קראו אותו, אבל הספר המקורי היה באמת משהו אחר.

מאליה המשיכה לקרוא את מה שהיה כתוב על הכריכה: ״ארבע חברות שעושות בייביסיטר – יש משהו יותר כיפי מזה?״ אממ, היא יכולה לחשוב על שמונה מיליון דברים יותר כיפיים מזה. ובכל זאת, היא לא ידעה למה, אבל משום מה היא הרגישה שהיא הייתה אמורה למצוא את הספר הזה. זה היה סימן מהיקום.

מאליה התיישבה על ספסל עץ רעוע מול הספרייה וקראה את הפרק הראשון. היא גילתה שלקריסטי תומס, טום־בוי ספורטיבית שאימא שלה אומרת דברים כמו ״לכל הרוחות!״ היה רעיון גדול: להקים מועדון בייביסיטר. ואז היא ושלוש חברות שלה נפגשו כמה פעמים בשבוע, דיברו בטלפון קווי, אכלו כל מיני דברים שהיו עטופים באריזות פלסטיק, והשיגו עבודה בשמירה על ילדים של אנשים. מוזר, מאליה חשבה. יכול להיות שבשנות התשעים אנשים באמת חשבו שזה כיף? הרעיון לשמור על ילדים כדי להרוויח כסף באמת לא עלה בדעתה לפני כן. היא לא המשיכה לקרוא עוד הרבה, אבל היא כבר לא הייתה צריכה להמשיך. היה לה רעיון. טכנית, הרעיון שלה היה של קריסטי. אבל עכשיו היה עליה לאסוף את חברות המועדון האחרות.