הקדמה
אגדות העם המובאות בספר זה אינן מובאות בנוסח המלא שלהן. בחרתי להביאן בנוסח מקוצר כדי למנוע, ככל האפשר, את קטיעת הרצף הרעיוני. האגדות מספרות את העלילה, תוך שילוב פרטים מלאי צבעוניות, פרטים המגבירים את המתח ואת הסקרנות. יחד עם זאת, הקפדתי לא להשמיט פרטים המשמעותיים להבנת המסר הסיפורי ומהווים חלק מהותי מהשלד הסיפורי.
מטרת הסיפורים היא למשוך את לב השומעים ולעורר את סקרנותם. הגיבורים באגדות הם טובים או רעים ואין תחכום מיוחד בעיצוב דמותם. הנוסח המקוצר כולל את כל הפרטים הרלוונטיים להבנת רובדי העומק של הסיפור.
אני תקווה, שעובדה זו לא תפגע בהנאת הקריאה ובעיקר לא במעקב אחר הדרך הפתלתלה בהתפתחות אופיים ואישיותם של הגיבורים, במפגש מלא ומאתגר עם עולם התופעות ומערכות היחסים, שנועדו לשנות אותם ולהפוך אותם לבעלי אישיות בוגרת ובעלת מודעות.
האגדות מובאות בנוסחים רבים ושונים, בהתאם למרחב הגיאוגרפי והתרבותי, שבו הן סופרו. קהילת המספרים היו מקהילות שונות והתאימו את הפרטים, המופיעים בכל סיפור, לעולם המושגים, האמונות וההבנות של קהל השומעים שלהם, אולם הנרטיב העובר כחוט השני בכל הנוסחים אינו שונה, אלא נשען על התשתית הסיפורית של כל אחד מן הנוסחים.
הסיפורים מובאים בגרסתם המוכרת יותר, זו שקהל הקוראים נחשף אליה, כפי שהיא מופיעה בימינו בספרי הילדים — בקובצי הסיפורים של האחים גרים, בסיפורי אלף לילה ולילה ובקבצים אחרים.
פרק 1
כוחנו כמספרי סיפורים
בני האדם נולדים עם יכולת טבעית להסתגל ויכולת נוספת היא יכולת הלימוד המשמשת אותם, ככלי שאין לו תחליף, להתפתחות ולצמיחה. ניתן לפתח את כישורי הלימוד ולהרחיב אותם, ואופן השימוש בהם מבחין בין אדם לאדם. המודעות והיכולת הרטרוספקטיבית נובעות מכישורי הלימוד העצמי, והן מבדילות את בני האדם מבעלי החיים. יכולת האדם לעבור שינוי עצמי, באמצעות לימוד והדרכה, עדיפה על כל מניפולציה באמצעות התערבות פסיכולוגית, מילולית או התנהגותית.
במפגש בין סיפור, מספר ומאזין אפשר להיחשף לתבניות חשיבה ורגש, שמעוררים הנרטיבים שבסיפור. לשימוש בשפה תפקיד מרכזי, שכן במהלך ההאזנה לסיפור מתוודעים המאזינים לשינוי שעובר עליהם באמצעות סמלים, דימויים ומטפורות. לתבניות סיפוריות מקום מרכזי ביצירת תבניות חשיבה בעולם הדימויים של המאזין והשפעתן עשויה לבוא לידי ביטוי בחיי היום יום שלו.
יכולת הלימוד האנושית היא, למעשה, פעילות יצירתית. בדומה לכל מעשה אומנות, באמצעות שימוש בכלים יצירתיים ניתן לשפר יכולת זו ולשכללה, דבר המאפשר שינוי, התגברות על תבניות, שגורמות לתקיעות, והרחבת הרפרטואר הנרטיבי דרך שימוש בווריאנטים, וריאציות וטרנספורמציות, המאפשרים יצירת צירופים שונים המתאימים לקהל המאזינים.
אין צורך בידע מדעי או בידע תיאורטי על תורת הנפש, כדי שסיפור סיפורים יהיה אפקטיבי, כיוון שגם לאחר שנים רבות של מחקר ושל דיון, נותרה הנפש בגדר מטפורה עמומה לתהליך, שלא ניתן לצפייה או למחקר מדויק.
אנו יוצאים כאן מתוך הנחה שכל אחד מאיתנו הוא המחבר של סיפור חייו, ואנו יכולים לשנות את סיפורנו ולספר אותו מחדש. האדם הוא יצור נרטיבי ומספר סיפורים מלידה, ולכן כל אחד ניחן גם ביכולת הנרטיבית כחלק מהיכולת לרכוש שפה ולעשות בה שימוש.
באמצעות הסיפור אנו מפרשים את עולם התופעות, יוצרים קשר עם הזולת, מארגנים את מחשבותינו ומביימים את עלילת חיינו. הסיפור הוא, למעשה, התכונה שמפעילה אותנו ומאפשרת לנו לזהות את העולם ולפעול בתוכו. בלי כישורי הסיפור (זיכרון, זיהוי, ארגון, תפיסה וכד') אין לנו אפשרות לקיים חיים עצמאיים בעולם. היכולת לספר סיפורים היא תכונה מתפתחת, שמשתפרת עם הזמן ומתאימה את עצמה הזמן למציאות המשתנה.
אנו מספרים שוב ושוב את סיפור חיינו ומשנים אותו ללא הפסק. זהו התהליך של הסיפור מחדש. אם יכולת זו נפגמת, אנו מתמודדים עם סיפורים תקועים, שאינם מתאימים למציאות ומשבשים את מהלך חיינו. סיפורים תקועים הם עילה לפנייה לטיפול בדיבור. הדרך שיכולה להשיב לאדם את סיפורו היא זו המעודדת אותו לשוב ולספר את סיפור חייו והנפש מעבדת את הסיפור מחדש.
עם זאת, יש תבניות לזיהוי המציאות, המשותפות לכל בני האדם והן מקבלות את הגוון המיוחד של כל אחד ואחת או של ציבור מסוים. תבניות אלו מופשטות, והאופן, שבו אנו יוצקים לתוכן את התכנים האישיים שלנו, הוא שיוצר את המבנה הייחודי הנפשי שלנו.
החוש הנרטיבי יכול להיחשב כחוש השישי שלנו ובהיעדרו אנו מאבדים את יכולת ההתמצאות שלנו בעולם ולפעמים אף את הביוגרפיה שלנו.
הסיפורים המובאים בעבודה זו יכולים לשמש בידינו כמפתחות לאותם אזורים בנפש שנמנענו מלהתקרב אליהם, משום שהם עוררו בנו חרדות, ספקות, חרטות ותחושות אשמה. גיבורי האגדה מתחילים את מסע החניכה תמיד ממקום נמוך ובלתי נחשב — הם אבודים, מגורשים, נטושים, יתומים וחסרי הגנה. במהלך המסע הם מגלים את האוצר החבוי בתוך נשמתם, נעזרים ברוחות טובות ומגינות, אך הם גם מאותגרים על ידי כוחות המייחלים למפלתם. הסיפור של כל אחד מהגיבורים יכול לתת לנו השראה לספר לעצמנו את סיפור חיינו מחדש, כך שיאיר את דרכנו ויחשוף את הכוח הטמון בנו.
פרק 2
מקורן של אגדות
אם המיתוס הוא החלום של השבט, כדבריו של ג'וזף קמפבל, הרי שהאגדה היא ההיסטוריה הפסיכולוגית של נפש השבט וחיי הפרט בתוכו.
האגדה נוצרה עם תחילתה של הציוויליזציה האנושית. ראשיתה, בהיווצרות סיפורים, שסופרו בלילות זרועי כוכבים סביב מדורת השבט, כשהזקנים מספרים על עלילות ועל קרבות, שאירעו משכבר הימים. כך הנחילו זקני השבט את מורשת החברה הקמאית לממשיכי הדור, כדי שיישאו אותה עימם, יזכרו את תולדות אבותיהם המפוארים וינחילו אותם לבאים אחריהם.
בצד עלילות גבורה סופרו גם סיפורים שתיעדו חיים ומאבקים אישיים. כך נרקמו עלילות מרתקות ודרמטיות, שתיארו את חייו של גיבור הסיפור ואת האתגרים שהוא נאלץ להתמודד עימם עד שזכה בדבר שהוא יצא לחפש. סיפורים כאלה הלהיבו את השומעים וריגשו אותם עד כדי יכולת להזדהות עם ההרפתקאות והעלילות שסופרו בתיאטרליות בליווי חיקוי של קולות הגיבורים ושל בעלי החיים שבסיפור.
מספרי הסיפורים היו אנשים ייחודיים שניחנו ברגישות גבוהה והיו בעלי יכולת הקשבה לקהל. פעמים היו אלה השמאנים, ששימשו כמרפאי הקהילה ודאגו לרפא את מדווי הגוף והנפש של הפונים לעזרתם. השמאנים יועדו לתפקיד זה מילדותם והוכשרו לייעוד זה על ידי שמאן זקן. הם עברו תהליך חניכה מורכב ומאתגר, שבמהלכו הם למדו את דרכי ריפוי הגוף בעזרת צמחי מרפא, אך הם גם השכילו לרפא את הנפש דרך סיפור סיפורים, שבאמצעותם העבירו ערכים או עוררו את הדמיון ואת הרגש, עד שהשומעים זכו לקתרזיס או להבנה מעמיקה של אירוע בחייהם.
קבוצה אחרת של מספרי סיפורים היו שחקנים־נוודים, שנדדו ממקום למקום ומשבט לשבט, ליקטו סיפורים מחברות שונות והעבירו אותם לאחרים. הם הקפידו להתאים את הלבוש החיצוני של הסיפור, כדי שיהיה קרוב יותר למציאות חייהם של המאזינים, בעוד שהנרטיב של הסיפור והגרעין שלו לא שונו. כך ניתן למצוא בתרבויות שונות גלגולים של סיפורים, העוסקים באותו נושא ובאותו עניין, אבל בנוסחים שונים, שהותאמו לזמן ולמרחב שבהם הם סופרו, ולא פחות מכך, לקהל השומעים.
קבוצה נוספת של מספרי סיפורים היו נשים זקנות עתירות חוכמה וניסיון חיים. סיפוריהן נועדו בעיקר לאוזן הנשית, והם סופרו במסגרות מצומצמות כמו, משפחה או קבוצת נשים נבחרת וקרובה. גם הסיפורים האלה הועברו מפה לאוזן והם עסקו בעיקר בענייני נשים, חייהן ומערכות היחסים בינן לבין גברים. הסיפורים הללו סיפרו על חולשתה, למראית עין, של האישה, אך בין המילים הוטמעו מסרים שהדגישו והבליטו את יתרונה על הגבר, הצביעו על חוכמתה ועורמתה, על פיקחותה ועל יכולתה לנווט את חייה למקום של עוצמה וכוח ולחלץ את עצמה ממצבים קשים.
הסיפורים הנשיים הללו, שסופרו בחברה נשית, נועדו לחזק את כוחה של האישה, לעודד את אמונתה בכוח זה ולטעת בה אומץ, ביטחון והערכה עצמית, למעשה, כל מה שהיא הודרה ממנו, כשתפקדה בחברה הפטריארכלית ונשלטה על ידה.
האומנות של סיפור הסיפורים הייתה אומנות אורלית. הסיפורים סופרו בעל־פה, נמסרו מפה לאוזן והותאמו לעולם הערכים של החברה, שבה הושמעו, ולמושגיה. למעשה, הם שיקפו ערכים שאותם אנשי השבט ו/או אנשי הקהילה היו מעוניינים להטמיע בלב המאזינים. שרל פרו, סופר צרפתי שחי במאות השש־עשרה והשבע־עשרה, היה הראשון שקיבץ וערך סיפורי עם. הנוסחים שלו שונים בהרבה מהאגדות המופיעות בקובצי האגדות של האחים גרים, שהיו הראשונים בעת החדשה, שליקטו מפי העם סיפורים וערכו אותם באופן מסודר פחות או יותר.
אל מעמקי נפשנו נוכל להתקרב בעיקר בעזרת עולם הסמלים של עולם האגדה ולא בעזרת ההיגיון. האגדה נוגעת בתהליכי גיבוש זהות ובתהליכי הנפש. דרך האגדה ניתן לבחון את התהליכים המסייעים לנפש במהלך מסעה לקראת שינוי, גיבוש זהות והתפכחות. הסיפור מחזיר אותנו אל המקומות המודחקים והמוכחשים שבתוך ישותנו, עם האנרגייה הצילית, זו המעכבת והמביאה להשלכת חלקים מוכחשים של ה'אני' על האחר.
חשיבה לוגית ודימויים רציונאליים אינם כלי נאות להתקרב לעולמנו הפנימי. לעומת זאת, עולם הקסם, הדמיון והפנטזיה, שהאגדה עושה בהם שימוש נרחב, הם דרך המלך המובילה את ה'אני' הילדי הרדום, שבתוך כל מבוגר, להתעוררות ולמגע עם עולם נשכח. במהלך המסע והמפגש של הגיבור עם דמויות פלאיות, כאלו שמאתגרות אותו, ומנגד כאלו שמסייעות לו, לומד הגיבור להכיר את כוחו, יכולותיו וכישרונותיו, שלא היה מודע להם עד כה ונעשו נגישים לאחר שנחשף אליהם. ההתפתחות והשינוי, שחלים במהלך המסע, מעוררים את כוחות הנפש של המאזינים ומדרבנים אותם לתת ביטוי לעולמם הפנימי מתוך ביטחון ואמונה בעצמם.
הסיפור מאפשר למאזינים לצאת מחוויית הבדידות ולהתחבר אל הנפש הקולקטיבית, להכיר באנושיותה, בחושיה ובעוצמה המצויים בה, ובלגיטימיות של הרצון לעמוד בזכות עצמם ולחתור למימוש העצמי ולכישוריהם הייחודיים.
בטיפול באמצעות סיפורים אנו מטפלים באנרגייה ארכיטיפית. הפשטות שבסיפורים מנטרלת את המורכבות של החשיבה הלוגית והרציונאלית. האגדה היא ראי להתפתחות הנפש ומעוררת חוויה של התבגרות מחודשת. פעולתה על האדם המודרני, למרות תחכומו, היא כפעולתה על המאזין הקדמון, כיוון שהיא פועלת על רגשותינו ועל הצורך האנושי בקסם, בדבר שהוא מעבר ומעל להיגיון. דחיקת צורך זה למחשכים גוזלת מאיתנו אנרגייה רבה. האגדה מאפשרת שחרור חלק זה בנשמתנו והזנתו בעזרת כוחות נפש ורגש, שחיוניים לחווייתנו כבני אנוש על צרכינו הרגשיים המיוחדים.
למרות השנים הרבות מספור, המפרידות בינינו לבין האנשים שהאזינו באוזניים כרויות למספרי הסיפורים בתקופה הקדומה, אנו עדים לכך שהצורך והגעגוע אל המופלא, הקסום ויוצא הדופן לא פג. מהאגדות שנוצרות כיום ומוקרנות על בדי הכסף, לא נעלם האלמנט של הפנטסטי, של הדמיון ושל המאבק בין הרע לטוב. בעזרת טכנולוגיה מודרנית, פלאית ורבת קסם, מופיעים גם באגדות הללו מכשפים רבי־עוצמה לצד גיבורים אנושיים.
אומנם, האלמנטים המעוררים את היכולת להזדהות ולהפנים סיפורים עובדו ושונו, אבל תמיד יש בהם תשתית ארכיטיפית, שמקורה בנפש הקולקטיבית, מושג שקבע יונג. לפי יונג, זהו טיבו של ההדהוד בנפש בכל מקום ובכל זמן, שבהם מסופרים סיפורים עתיקים אלה, כי למרות השוני, כל בני האדם פוחדים, מתרגשים וכואבים כמעט מאותן הסיבות, כולנו משתוקקים להיות אהובים, מוערכים, בטוחים ומוזנים, וכולנו מבקשים למצוא את הדרך להגשמת משאלות אלו.
האגדות מצביעות על דרכים ועל אפשרויות רבות, אך גם מזהירות מפני אבני הנגף שבתוכנו ומחוצה לנו, רומזות כיצד להישמר מפניהן ומעודדות אותנו לשנות דרכי חשיבה ורגש, ולהאמין שהבלתי אפשרי בכל זאת אפשרי.
כיום אנו מספרים את האגדות לילדים רכים, אך במקורן נועדו האגדות למבוגרים והיוו מקור שממנו ניתן לשאוב כוח ועוצמה. דרך אגדות, טקסים וסיפורים משתקפת הנפש העמוקה שלנו ומווסתת את כוחות הנפש שלנו. לספר את הסיפור משמעו, לעורר את הנפש האנושית. הסיפורים פועלים ספונטנית כדי לעורר את הריגוש ולהעלות את הארכיטיפ לתודעה ומשובצות בהם הוראות המנחות את המאזין ומובילות אותו בדרכי החיים. מתוך הסיפורים אנו יכולים ללמוד רבות על נישואין, אהבה, מין, כבוד, כסף, הורות, עוני, נדיבות ועוד. חלק מן האגדות טוהרו ממרכיבים סקסואליים או ממרכיבים שאינם מקובלים בחברה הנוצרית, וכך הפכה האם הגדולה למכשפה, הצעיף למטפחת, השועל הערמומי לזאב טורף ועוד.
מלחמות, כיבושים, המרות דת שינו את השלד של הסיפורים, כמעט לבלי הכר, אך התחקות אחר מקורות הסיפור מגלה את צורתו הראשונית. ככל שהסיפורים שלמים יותר כך מתגלה ביתר שלמות כוחה של הנפש.
ארץ האגדות היא ארץ עתיקה שאינה ממוקמת בנקודת זמן מדויקת, כמו שהנפש אינה ממוקמת בזמן ובמקום קונקרטיים. מקומה של האגדה הוא בכל מקום שבו חיים בני אדם שאוהבים, משתוקקים, חרדים ויוצאים בכפייה או מרצון למסע נטול ודאות ועתיר הפתעות ואפשרויות. בלעדי המסע, החיים אינם שווים שנחיה אותם, כי אז נהיה חסרי הרפתקה ונטולי משמעות של ממש. רק אם נבחר לצאת למסע נוכל לשמוע את קול הנשמה המבקש להישמע. זהו המקום שבו מתרחשים ניסים ומרפא כאחד.
הקדמה
אגדות העם המובאות בספר זה אינן מובאות בנוסח המלא שלהן. בחרתי להביאן בנוסח מקוצר כדי למנוע, ככל האפשר, את קטיעת הרצף הרעיוני. האגדות מספרות את העלילה, תוך שילוב פרטים מלאי צבעוניות, פרטים המגבירים את המתח ואת הסקרנות. יחד עם זאת, הקפדתי לא להשמיט פרטים המשמעותיים להבנת המסר הסיפורי ומהווים חלק מהותי מהשלד הסיפורי.
מטרת הסיפורים היא למשוך את לב השומעים ולעורר את סקרנותם. הגיבורים באגדות הם טובים או רעים ואין תחכום מיוחד בעיצוב דמותם. הנוסח המקוצר כולל את כל הפרטים הרלוונטיים להבנת רובדי העומק של הסיפור.
אני תקווה, שעובדה זו לא תפגע בהנאת הקריאה ובעיקר לא במעקב אחר הדרך הפתלתלה בהתפתחות אופיים ואישיותם של הגיבורים, במפגש מלא ומאתגר עם עולם התופעות ומערכות היחסים, שנועדו לשנות אותם ולהפוך אותם לבעלי אישיות בוגרת ובעלת מודעות.
האגדות מובאות בנוסחים רבים ושונים, בהתאם למרחב הגיאוגרפי והתרבותי, שבו הן סופרו. קהילת המספרים היו מקהילות שונות והתאימו את הפרטים, המופיעים בכל סיפור, לעולם המושגים, האמונות וההבנות של קהל השומעים שלהם, אולם הנרטיב העובר כחוט השני בכל הנוסחים אינו שונה, אלא נשען על התשתית הסיפורית של כל אחד מן הנוסחים.
הסיפורים מובאים בגרסתם המוכרת יותר, זו שקהל הקוראים נחשף אליה, כפי שהיא מופיעה בימינו בספרי הילדים — בקובצי הסיפורים של האחים גרים, בסיפורי אלף לילה ולילה ובקבצים אחרים.
פרק 1
כוחנו כמספרי סיפורים
בני האדם נולדים עם יכולת טבעית להסתגל ויכולת נוספת היא יכולת הלימוד המשמשת אותם, ככלי שאין לו תחליף, להתפתחות ולצמיחה. ניתן לפתח את כישורי הלימוד ולהרחיב אותם, ואופן השימוש בהם מבחין בין אדם לאדם. המודעות והיכולת הרטרוספקטיבית נובעות מכישורי הלימוד העצמי, והן מבדילות את בני האדם מבעלי החיים. יכולת האדם לעבור שינוי עצמי, באמצעות לימוד והדרכה, עדיפה על כל מניפולציה באמצעות התערבות פסיכולוגית, מילולית או התנהגותית.
במפגש בין סיפור, מספר ומאזין אפשר להיחשף לתבניות חשיבה ורגש, שמעוררים הנרטיבים שבסיפור. לשימוש בשפה תפקיד מרכזי, שכן במהלך ההאזנה לסיפור מתוודעים המאזינים לשינוי שעובר עליהם באמצעות סמלים, דימויים ומטפורות. לתבניות סיפוריות מקום מרכזי ביצירת תבניות חשיבה בעולם הדימויים של המאזין והשפעתן עשויה לבוא לידי ביטוי בחיי היום יום שלו.
יכולת הלימוד האנושית היא, למעשה, פעילות יצירתית. בדומה לכל מעשה אומנות, באמצעות שימוש בכלים יצירתיים ניתן לשפר יכולת זו ולשכללה, דבר המאפשר שינוי, התגברות על תבניות, שגורמות לתקיעות, והרחבת הרפרטואר הנרטיבי דרך שימוש בווריאנטים, וריאציות וטרנספורמציות, המאפשרים יצירת צירופים שונים המתאימים לקהל המאזינים.
אין צורך בידע מדעי או בידע תיאורטי על תורת הנפש, כדי שסיפור סיפורים יהיה אפקטיבי, כיוון שגם לאחר שנים רבות של מחקר ושל דיון, נותרה הנפש בגדר מטפורה עמומה לתהליך, שלא ניתן לצפייה או למחקר מדויק.
אנו יוצאים כאן מתוך הנחה שכל אחד מאיתנו הוא המחבר של סיפור חייו, ואנו יכולים לשנות את סיפורנו ולספר אותו מחדש. האדם הוא יצור נרטיבי ומספר סיפורים מלידה, ולכן כל אחד ניחן גם ביכולת הנרטיבית כחלק מהיכולת לרכוש שפה ולעשות בה שימוש.
באמצעות הסיפור אנו מפרשים את עולם התופעות, יוצרים קשר עם הזולת, מארגנים את מחשבותינו ומביימים את עלילת חיינו. הסיפור הוא, למעשה, התכונה שמפעילה אותנו ומאפשרת לנו לזהות את העולם ולפעול בתוכו. בלי כישורי הסיפור (זיכרון, זיהוי, ארגון, תפיסה וכד') אין לנו אפשרות לקיים חיים עצמאיים בעולם. היכולת לספר סיפורים היא תכונה מתפתחת, שמשתפרת עם הזמן ומתאימה את עצמה הזמן למציאות המשתנה.
אנו מספרים שוב ושוב את סיפור חיינו ומשנים אותו ללא הפסק. זהו התהליך של הסיפור מחדש. אם יכולת זו נפגמת, אנו מתמודדים עם סיפורים תקועים, שאינם מתאימים למציאות ומשבשים את מהלך חיינו. סיפורים תקועים הם עילה לפנייה לטיפול בדיבור. הדרך שיכולה להשיב לאדם את סיפורו היא זו המעודדת אותו לשוב ולספר את סיפור חייו והנפש מעבדת את הסיפור מחדש.
עם זאת, יש תבניות לזיהוי המציאות, המשותפות לכל בני האדם והן מקבלות את הגוון המיוחד של כל אחד ואחת או של ציבור מסוים. תבניות אלו מופשטות, והאופן, שבו אנו יוצקים לתוכן את התכנים האישיים שלנו, הוא שיוצר את המבנה הייחודי הנפשי שלנו.
החוש הנרטיבי יכול להיחשב כחוש השישי שלנו ובהיעדרו אנו מאבדים את יכולת ההתמצאות שלנו בעולם ולפעמים אף את הביוגרפיה שלנו.
הסיפורים המובאים בעבודה זו יכולים לשמש בידינו כמפתחות לאותם אזורים בנפש שנמנענו מלהתקרב אליהם, משום שהם עוררו בנו חרדות, ספקות, חרטות ותחושות אשמה. גיבורי האגדה מתחילים את מסע החניכה תמיד ממקום נמוך ובלתי נחשב — הם אבודים, מגורשים, נטושים, יתומים וחסרי הגנה. במהלך המסע הם מגלים את האוצר החבוי בתוך נשמתם, נעזרים ברוחות טובות ומגינות, אך הם גם מאותגרים על ידי כוחות המייחלים למפלתם. הסיפור של כל אחד מהגיבורים יכול לתת לנו השראה לספר לעצמנו את סיפור חיינו מחדש, כך שיאיר את דרכנו ויחשוף את הכוח הטמון בנו.
פרק 2
מקורן של אגדות
אם המיתוס הוא החלום של השבט, כדבריו של ג'וזף קמפבל, הרי שהאגדה היא ההיסטוריה הפסיכולוגית של נפש השבט וחיי הפרט בתוכו.
האגדה נוצרה עם תחילתה של הציוויליזציה האנושית. ראשיתה, בהיווצרות סיפורים, שסופרו בלילות זרועי כוכבים סביב מדורת השבט, כשהזקנים מספרים על עלילות ועל קרבות, שאירעו משכבר הימים. כך הנחילו זקני השבט את מורשת החברה הקמאית לממשיכי הדור, כדי שיישאו אותה עימם, יזכרו את תולדות אבותיהם המפוארים וינחילו אותם לבאים אחריהם.
בצד עלילות גבורה סופרו גם סיפורים שתיעדו חיים ומאבקים אישיים. כך נרקמו עלילות מרתקות ודרמטיות, שתיארו את חייו של גיבור הסיפור ואת האתגרים שהוא נאלץ להתמודד עימם עד שזכה בדבר שהוא יצא לחפש. סיפורים כאלה הלהיבו את השומעים וריגשו אותם עד כדי יכולת להזדהות עם ההרפתקאות והעלילות שסופרו בתיאטרליות בליווי חיקוי של קולות הגיבורים ושל בעלי החיים שבסיפור.
מספרי הסיפורים היו אנשים ייחודיים שניחנו ברגישות גבוהה והיו בעלי יכולת הקשבה לקהל. פעמים היו אלה השמאנים, ששימשו כמרפאי הקהילה ודאגו לרפא את מדווי הגוף והנפש של הפונים לעזרתם. השמאנים יועדו לתפקיד זה מילדותם והוכשרו לייעוד זה על ידי שמאן זקן. הם עברו תהליך חניכה מורכב ומאתגר, שבמהלכו הם למדו את דרכי ריפוי הגוף בעזרת צמחי מרפא, אך הם גם השכילו לרפא את הנפש דרך סיפור סיפורים, שבאמצעותם העבירו ערכים או עוררו את הדמיון ואת הרגש, עד שהשומעים זכו לקתרזיס או להבנה מעמיקה של אירוע בחייהם.
קבוצה אחרת של מספרי סיפורים היו שחקנים־נוודים, שנדדו ממקום למקום ומשבט לשבט, ליקטו סיפורים מחברות שונות והעבירו אותם לאחרים. הם הקפידו להתאים את הלבוש החיצוני של הסיפור, כדי שיהיה קרוב יותר למציאות חייהם של המאזינים, בעוד שהנרטיב של הסיפור והגרעין שלו לא שונו. כך ניתן למצוא בתרבויות שונות גלגולים של סיפורים, העוסקים באותו נושא ובאותו עניין, אבל בנוסחים שונים, שהותאמו לזמן ולמרחב שבהם הם סופרו, ולא פחות מכך, לקהל השומעים.
קבוצה נוספת של מספרי סיפורים היו נשים זקנות עתירות חוכמה וניסיון חיים. סיפוריהן נועדו בעיקר לאוזן הנשית, והם סופרו במסגרות מצומצמות כמו, משפחה או קבוצת נשים נבחרת וקרובה. גם הסיפורים האלה הועברו מפה לאוזן והם עסקו בעיקר בענייני נשים, חייהן ומערכות היחסים בינן לבין גברים. הסיפורים הללו סיפרו על חולשתה, למראית עין, של האישה, אך בין המילים הוטמעו מסרים שהדגישו והבליטו את יתרונה על הגבר, הצביעו על חוכמתה ועורמתה, על פיקחותה ועל יכולתה לנווט את חייה למקום של עוצמה וכוח ולחלץ את עצמה ממצבים קשים.
הסיפורים הנשיים הללו, שסופרו בחברה נשית, נועדו לחזק את כוחה של האישה, לעודד את אמונתה בכוח זה ולטעת בה אומץ, ביטחון והערכה עצמית, למעשה, כל מה שהיא הודרה ממנו, כשתפקדה בחברה הפטריארכלית ונשלטה על ידה.
האומנות של סיפור הסיפורים הייתה אומנות אורלית. הסיפורים סופרו בעל־פה, נמסרו מפה לאוזן והותאמו לעולם הערכים של החברה, שבה הושמעו, ולמושגיה. למעשה, הם שיקפו ערכים שאותם אנשי השבט ו/או אנשי הקהילה היו מעוניינים להטמיע בלב המאזינים. שרל פרו, סופר צרפתי שחי במאות השש־עשרה והשבע־עשרה, היה הראשון שקיבץ וערך סיפורי עם. הנוסחים שלו שונים בהרבה מהאגדות המופיעות בקובצי האגדות של האחים גרים, שהיו הראשונים בעת החדשה, שליקטו מפי העם סיפורים וערכו אותם באופן מסודר פחות או יותר.
אל מעמקי נפשנו נוכל להתקרב בעיקר בעזרת עולם הסמלים של עולם האגדה ולא בעזרת ההיגיון. האגדה נוגעת בתהליכי גיבוש זהות ובתהליכי הנפש. דרך האגדה ניתן לבחון את התהליכים המסייעים לנפש במהלך מסעה לקראת שינוי, גיבוש זהות והתפכחות. הסיפור מחזיר אותנו אל המקומות המודחקים והמוכחשים שבתוך ישותנו, עם האנרגייה הצילית, זו המעכבת והמביאה להשלכת חלקים מוכחשים של ה'אני' על האחר.
חשיבה לוגית ודימויים רציונאליים אינם כלי נאות להתקרב לעולמנו הפנימי. לעומת זאת, עולם הקסם, הדמיון והפנטזיה, שהאגדה עושה בהם שימוש נרחב, הם דרך המלך המובילה את ה'אני' הילדי הרדום, שבתוך כל מבוגר, להתעוררות ולמגע עם עולם נשכח. במהלך המסע והמפגש של הגיבור עם דמויות פלאיות, כאלו שמאתגרות אותו, ומנגד כאלו שמסייעות לו, לומד הגיבור להכיר את כוחו, יכולותיו וכישרונותיו, שלא היה מודע להם עד כה ונעשו נגישים לאחר שנחשף אליהם. ההתפתחות והשינוי, שחלים במהלך המסע, מעוררים את כוחות הנפש של המאזינים ומדרבנים אותם לתת ביטוי לעולמם הפנימי מתוך ביטחון ואמונה בעצמם.
הסיפור מאפשר למאזינים לצאת מחוויית הבדידות ולהתחבר אל הנפש הקולקטיבית, להכיר באנושיותה, בחושיה ובעוצמה המצויים בה, ובלגיטימיות של הרצון לעמוד בזכות עצמם ולחתור למימוש העצמי ולכישוריהם הייחודיים.
בטיפול באמצעות סיפורים אנו מטפלים באנרגייה ארכיטיפית. הפשטות שבסיפורים מנטרלת את המורכבות של החשיבה הלוגית והרציונאלית. האגדה היא ראי להתפתחות הנפש ומעוררת חוויה של התבגרות מחודשת. פעולתה על האדם המודרני, למרות תחכומו, היא כפעולתה על המאזין הקדמון, כיוון שהיא פועלת על רגשותינו ועל הצורך האנושי בקסם, בדבר שהוא מעבר ומעל להיגיון. דחיקת צורך זה למחשכים גוזלת מאיתנו אנרגייה רבה. האגדה מאפשרת שחרור חלק זה בנשמתנו והזנתו בעזרת כוחות נפש ורגש, שחיוניים לחווייתנו כבני אנוש על צרכינו הרגשיים המיוחדים.
למרות השנים הרבות מספור, המפרידות בינינו לבין האנשים שהאזינו באוזניים כרויות למספרי הסיפורים בתקופה הקדומה, אנו עדים לכך שהצורך והגעגוע אל המופלא, הקסום ויוצא הדופן לא פג. מהאגדות שנוצרות כיום ומוקרנות על בדי הכסף, לא נעלם האלמנט של הפנטסטי, של הדמיון ושל המאבק בין הרע לטוב. בעזרת טכנולוגיה מודרנית, פלאית ורבת קסם, מופיעים גם באגדות הללו מכשפים רבי־עוצמה לצד גיבורים אנושיים.
אומנם, האלמנטים המעוררים את היכולת להזדהות ולהפנים סיפורים עובדו ושונו, אבל תמיד יש בהם תשתית ארכיטיפית, שמקורה בנפש הקולקטיבית, מושג שקבע יונג. לפי יונג, זהו טיבו של ההדהוד בנפש בכל מקום ובכל זמן, שבהם מסופרים סיפורים עתיקים אלה, כי למרות השוני, כל בני האדם פוחדים, מתרגשים וכואבים כמעט מאותן הסיבות, כולנו משתוקקים להיות אהובים, מוערכים, בטוחים ומוזנים, וכולנו מבקשים למצוא את הדרך להגשמת משאלות אלו.
האגדות מצביעות על דרכים ועל אפשרויות רבות, אך גם מזהירות מפני אבני הנגף שבתוכנו ומחוצה לנו, רומזות כיצד להישמר מפניהן ומעודדות אותנו לשנות דרכי חשיבה ורגש, ולהאמין שהבלתי אפשרי בכל זאת אפשרי.
כיום אנו מספרים את האגדות לילדים רכים, אך במקורן נועדו האגדות למבוגרים והיוו מקור שממנו ניתן לשאוב כוח ועוצמה. דרך אגדות, טקסים וסיפורים משתקפת הנפש העמוקה שלנו ומווסתת את כוחות הנפש שלנו. לספר את הסיפור משמעו, לעורר את הנפש האנושית. הסיפורים פועלים ספונטנית כדי לעורר את הריגוש ולהעלות את הארכיטיפ לתודעה ומשובצות בהם הוראות המנחות את המאזין ומובילות אותו בדרכי החיים. מתוך הסיפורים אנו יכולים ללמוד רבות על נישואין, אהבה, מין, כבוד, כסף, הורות, עוני, נדיבות ועוד. חלק מן האגדות טוהרו ממרכיבים סקסואליים או ממרכיבים שאינם מקובלים בחברה הנוצרית, וכך הפכה האם הגדולה למכשפה, הצעיף למטפחת, השועל הערמומי לזאב טורף ועוד.
מלחמות, כיבושים, המרות דת שינו את השלד של הסיפורים, כמעט לבלי הכר, אך התחקות אחר מקורות הסיפור מגלה את צורתו הראשונית. ככל שהסיפורים שלמים יותר כך מתגלה ביתר שלמות כוחה של הנפש.
ארץ האגדות היא ארץ עתיקה שאינה ממוקמת בנקודת זמן מדויקת, כמו שהנפש אינה ממוקמת בזמן ובמקום קונקרטיים. מקומה של האגדה הוא בכל מקום שבו חיים בני אדם שאוהבים, משתוקקים, חרדים ויוצאים בכפייה או מרצון למסע נטול ודאות ועתיר הפתעות ואפשרויות. בלעדי המסע, החיים אינם שווים שנחיה אותם, כי אז נהיה חסרי הרפתקה ונטולי משמעות של ממש. רק אם נבחר לצאת למסע נוכל לשמוע את קול הנשמה המבקש להישמע. זהו המקום שבו מתרחשים ניסים ומרפא כאחד.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
