בדרך להיות אני

פתיחה

זה אינו ספר "הדרכה רוחנית" לחולי סרטן, אם כי חברי המועדון האונקולוגי עשויים למצוא בו עזרה. זה גם אינו ספר המפרט בצורה מובנית את תורתו ורעיונותיו של גורדייף, אם כי המתעניינים בהם עשויים למצוא בו עניין. הספר מביא מחוויותיי, התנסויותיי, תצפיותיי ותובנותיי במהלך השנתיים הראשונות לחברותי במועדון האונקולוגי, שנתיים שהיו המשמעותיות ביותר בחיי עד כה. הזעזוע שהביאה עימה אבחנת הסרטן טלטל את כל־כולי ואת משפחתי, ובסדק שנפער היתה הזמנה להתבונן בעצמי ולחיות את השאלות המהותיות, שמלוות אותי כבר שנים — על המוות, החיים, מחויבות, פחד, נחישות, כאב, יחסים, רצון, נשמה, חרטה, משמעות, תת־מודע, על להיות אני ושאלות אחרות — בצורה אינטנסיבית במיוחד.

אחרי יותר מארבעים שנות עבודה במסגרת הקבוצות של גורדייף, גישתי לכל מה שעלה בשנתיים אלה, והאופן והשפה שבהם הם עלו על הכתב, מושפעים רבות מהתורה, העבודה הפנימית והשפה שהביאו גורדייף ותלמידיו. אלה תורה ושפה שסובבות סביב ציר אחד: האדם החי בחלק קטן מעצמו והתפתחותו האפשרית — להיות מסוגל להיות.

די מהר הבנתי שמבחינתי, זה אינו מאבק נגד הסרטן. זה מאבק עם הסרטן כדי להיות מסוגל להיות אני בשלמותי. לנסות להיות אני לא כדמות שאני חושב ומדמה שאני, אלא אני אמיתי, ממשי — גוף משוחרר, חי, פתוח וזורם, שקט במחשבה. אני שמעבר לפטפוט הפנימי והאסוציאציות, בעל חמימות בלב ורגש בטוח של עצמי, השונה מהרגשות הכאוטיים הממלאים את חיי. האני האמיתי הוא אותנטי, מאוזן ושלם. אני אמיתי זה מסוגל להיות, מסוגל לרצות להיות, מסוגל להיות יכול להיות.

הבנה זו מלווה אותי לכל אורך הדרך, ומהווה את הציר הבסיסי שסביבו סובב הכול. אני תקווה שמשהו מההבנה יוכל לשמש חולים ומחפשים אחרים בדרכם.

הקדמה

אז מתי התחיל הסרטן? מבחינה קלינית, זה לא היה שם ב־2013: אולטרסאונד של דרכי השתן, שעליו הורה האורולוג בבדיקה שנתית, העלה ציסטה רגילה בכליה השמאלית, וסי־טי ריאות שנעשה לפני ניתוח הסרת גוש שומני מהכתף הראה ריאות נקיות. אז אולי זה התחיל ב־2015-2014 והמשיך ב־2018-2017 בחגיגה מתמשכת של סוכר, קמח לבן, המון חמאה ובשר אדום בשנות השבתון המהנות בפריז ובניו יורק.

כמו תהליכים רבים, זה התחיל בחשכה, הרחק מעבר לעולם התופעות. התופעה הראשונה היתה קשריות קטנות בריאה השמאלית שהתגלו בבדיקת סי־טי במינון קרינה נמוך, שביצעתי בנובמבר 2018 כדי לשלול סרטן ריאות. וזה לאחר שאצל חברה טובה — הפסקנו יחד לעשן בשנת 2000 — התגלה סרטן ריאות. רופא הריאות לא נראה מודאג, והמליץ לחזור על הבדיקה שישה חודשים לאחר מכן. במאי 2019 חזרתי על הבדיקה, וזו העלתה כי הקשריות לא השתנו. אלא שהבדיקה גילתה הפעם גוש די גדול בכליה השמאלית, ה"מתאים", כלשון הפענוח, לסרטן כליה. באותו רגע הוגדרו מחדש הקשריות בריאה בשם המזעזע והמפחיד — גרורות בריאות.

סי־טי ופט־סי־טי אישרו את הממצאים ביוני 2019, וכך הצטרפתי למועדון האונקולוגי. לאונקולוג שלי, תוואי הפעולה היה ברור: כריתת כליה מיידית, והמשך עם טיפול "סיסטמי" אימונותרפי. היות שהרגשתי טוב, וללא כל סימפטום ידוע של סרטן הכליה, לי ולחן, אשתי, התוואי הזה לא היה כה ברור. כן היה ברור לנו שקודם לכן צריך למצות טיפולים אלטרנטיביים. תורי, בני הבכור, שכבר שנים רבות מקורב לכל מיני שיטות הילינג ורפואה טבעית, הכריז אחרי בירור מהיר: "זהו, תם עידן הסוכר והגלוטן." בהמשך הדרך, מקריאה אינטנסיבית של ספרות על תזונה למניעת מחלות וריפוין, התברר שהסרטן אכן אוהב סוכר וגלוטן עוד יותר ממני. תורי גם הכיר לנו את "שמן ריק סימפסון" — שמן קנאביס שזכה לתהילה בחוגים האלטרנטיביים־רדיקליים. החלטנו לנסות את השמן והדיאטה המגבילה המלווה אותו — לשלושה חודשים. במקביל, טיפלה בי בהילינג מהילרית רוסייה וססגונית שניסתה בביטחון רב לשכנע אותי שזה בכלל לא סרטן, והמליצה רק לא לוותר על הכליה השמאלית. בתחילת ספטמבר התחילו כאבים באזור הכליה השמאלית / גב תחתון, סימפטום ידוע של סרטן הכליה. הסי־טי הראה כי לא חל שינוי בממדי הגידול וגם לא בגרורות — הן לא גדלו אך גם לא קטנו. ב־24 בספטמבר 2019 נפרדתי סופית מכלייתי השמאלית. הגעתי לניתוח במשקל של כעשרה ק"ג פחות ממשקלי לפני שהכול התחיל, ובמצב טוב, ואכן אחרי 48 שעות שוחררתי הביתה, וההחלמה היתה מהירה ונינוחה. הבדיקה הפתולוגית הראתה שזהו אכן סרטן כליה (RCC).

האונקולוג חשב שזהו, "חזרנו למסלול", ומיהר לארגן לי את הטיפול האימונותרפי. הסתכלנו על התוצאות האפשריות של הטיפול ושוב נבהלנו. רק כמחצית המטופלים משלימים את הטיפול, ורבים מהם מפתחים תופעות לוואי בדמות מחלות אוטואימוניות. החלטתי להמשיך לנסות טיפולים אלטרנטיביים, וקיוויתי להיכלל במניין ה"אנקדוטות" — מקרים ספורים שבהם סילוק הגידול המרכזי מביא גם להיעלמותן של הגרורות. הסי־טי מינואר 2020 הבהיר, במקרה זה — לצערי, שאני לא "אנקדוטה", אך עם זאת, עדיין לא חל שינוי בגודל הגרורות בריאות ובמספרן.

בהמלצתו של חבר שהתגלה אצלו סרטן לפני שנים ספורות, התחלתי טיפול משולב של תזונה מקרוביוטית ודיקור לארבעה חודשים. האבחנה הסינית שלי היא קור ועודף לחות. מתברר שהסרטן, נוסף על אהבתו לסוכר ולגלוטן, גם זקוק לקור וללחות. מעניין שבנעוריי בתל אביב אהבתי מאוד חורף, קור וגשם ושלוליות ואת הים בחורף. תליתי זאת, בין היתר, בכך שנולדתי בינואר 1950, שנת השלג הגדול שכיסה אפילו את תל אביב. אבל בבגרותי ובהזדקנותי אני מעדיף חום והזעה בעבודה בשמש. חורף 2020 היה בסימן מאבק מתמשך בקור והתחלתי לחשוב ולתכנן מה ללבוש, דבר שהיה חדש לגמרי עבורי.

בינואר 2020 הגעתי די במקרה לסדנת צ'י קונג רפואי שהעבירו שני סינים מהמרכז לריפוי ללא תרופות בשיאן. התרגול משך אותי מאוד, והתחלתי תרגול יומי של צ'י קונג.

באפריל מגפת הקורונה סגרה את הקליניקה לתזונה ודיקור קצת מוקדם מהמתוכנן. הפט־סי־טי הראה שוב, לשמחת כולנו, על יציבות — הגרורות לא גדלו ולא התרבו, ולא זוהה מוקד חדש. בערך באותו זמן חברים סיפרו לנו על תרופה נוספת לסרטן — זריקות איסקדור. במסגרת ניסיונותיי להישאר בתחום הרפואה ההוליסטית־אלטרנטיבית, התחלתי טיפול בתרופה אנתרופוסופית זאת. במקביל חזרתי לטיפול חודשי בדיקור.

באוקטובר 2020 הגיעה הבשורה: בדיקת הפט־סי־טי העלתה שהגרורות בריאות קטנו במידה משמעותית ולא נוצרו גרורות חדשות. באפריל 2021 מגמת השיפור נמשכה ואף התחזקה: חלק מהגרורות נעלמו, חלק קטנו, ולא הופיעו גרורות חדשות.

*המשך הפרק בספר המלא*