הסוד שמאחורי הזוגיות המודרנית

מבוא

המדריך שלפניכם, הינו הספר השלישי שלי בסדרת ספרי ההדרכה שכתבתי בנושא מערכות יחסים, לאחר שני הספרים הקודמים — "הסוד שמאחורי האשה שאיתך" — מדריך לגברים, ו"הסוד שמאחורי הגבר שלך" — מדריך לנשים. לאחריו פרסמתי עוד שלושה ספרים נוספים המדברים על פרידות וגירושים, סקס והכרויות ודייטים.

שלא כמו שני הספרים הראשונים שלי, המדריך שלפניכם מתאים לשני המינים. ניתן לקרוא בו בנפרד וגם בני הזוג יחד. זאת יכולה להיות חוויה מרתקת עבור שניכם, אם אתם נמצאים בזוגיות וכל שכן אם אתם זוג נשוי.

הדברים שאתם עתידים לקרוא, מכוונים לאו דווקא לאלו שנמצאים בזוגיות, בטוחני שגם רווקים רווקות, גרושים וגרושות ימצאו בו ענין רב.

חשוב שאציג את עצמי. שמי קויאטק אלעד, חוקר כבר שנים רבות את הבדלי המגדר, פסיכולוגיה של גברים ונשים, וכן את רזי הזוגיות, בעיקר הזוגיות בעידן המודרני. את המסקנות והתובנות שלי הצגתי בספריי שבסדרת "הסוד שמאחורי...", שעסקו בנושאים הללו.

הספר שלפניכם כולל גם חומר שפורסם במשך השנים בטורים קבועים שלי במקומונים ובעיתונים שונים, כמו כן בתוכניות רדיו וטלוויזיה שהיה לי את הכבוד להתארח בהן.

במשך שנות עיסוקיי בחקר מערכות היחסים, הוסמכתי להיות יועץ זוגי, מיני וגם אישי. במקביל אני בקשר עם מטפלים, יועצים וסקסולוגים רבים מכל המגזרים. את מה שאתם עתידים לקרוא קניתי בעמל רב בעשר אצבעותיי, תוך כדי שאני מלווה מקרים רבים הקשורים לתחום הזוגי, חלקם מורכבים עד בלתי אפשריים ממש. כמו כן, שוחחתי בתחילת דרכי ומחקרי בנושא, עם גברים ונשים רבים, שנתנו לי מענה נרחב לשאלותיי שהצגתי בפניהם ואף קראתי חומרים רבים שהסתכמו במעל חמש מאות ספרים העוסקים בנושא.

במשך הזמן בחרתי את האנשים שקיבלתי מהם וסמכתי על דעתם — ב'פינצטה' כמו שאומרים, והשתדלתי לקבל מידע רק מאנשים שבררתי לעצמי בשבע נפות שאוכל לסמוך על דעתם במסגרת הלימוד שלי.

כולי תקווה שיהיה החיבור הזה לך, או לכם — לתועלת, ושתפיקו ממנו דברים טובים ומועילים לחייכם הזוגיים וגם הפרטיים.

הבה נתחיל....

פרק א
ה"זוגיות המודרנית"

בתקופות הקדומות, מאות שנים אחורה, גם הגבר וגם האשה כל אחד ואחת מהם ידע את המקום שלו, ואת תפקידו המוגדר בניהול ותחזוקת הבית. כך היה במשך כל הדורות שעברו.

לגבר היה בעבר תפקיד מאד ברור, הוא יצא לצוד, לרעות צאן לעבוד באדמה או במסחר, ובדורות המאוחרים יותר אף ללמוד לימודים אקדמיים. הוא היה דואג להביא את הפרנסה, שהיתה יסוד קיום הבית.

מקומה העיקרי של האשה בעבר היה בבית, היא גידלה את הילדים, וכמו שמצינו גם בתנ"ך: "איה שרה אישתך? הנה באוהל", "מנשים באוהל תבורך", "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך". לאשה היה מקום ברור, הבית היה מבצרה, היה המקדש שלה, שם היא השקיעה את כוחה ובו היא הרגישה את עיקר הסיפוק והמיצוי האישי. הנשים היו בדרך כלל המלקטות, השואבות, בקרבת הבית, מטפלות בילדים הקטנים שבביתן, נמצאות בקרבת הרבה נשים אחרות, בנות מינן בברית המיוחדת לנשים. לגבר היה את המקום שלו, את המטרות והאתגרים שלו שמחוץ לבית.

בתקופות העתיקות, הגברים היו בעיקר מחוץ לבית בשעות היום ועסקו בצייד או רעיית צאן, עבודות אדמה או מסחר, על מנת לתחזק את הקן הפרטי שלהם ולדאוג לבני הבית. הכל היה בסדר, הכל זרם בדרך כלל. הציידים, הרועים, החקלאים חזרו לאוהלים או לבתים, שם נשותיהם היו מחכות להם בחזרתם, בעודן מגדלות את הילדים ודואגות לבית וסביבתו והן היו דואגות לגברים בביאתם מעבודתם — שימצאו ארוחה חמה ואף דאגו למנוחתם כדי שיהיה להם את הכח לקום למחרת ולהמשיך לעסוק במלאכתם. מלבד ביום השבת, שאצל המשפחות היהודיות היה סוף סוף יום שלם, יום מנוחה, שכל המשפחה עברה יחד בלי הסדר יום של יציאה בבוקר ושיבה בערב.

בשנים שעברו, בתחומי המדע הרבים, המדענים והפילוסופים הקדומים היו בעיקר גברים, סוקרטס, פרויד, פיתגורס, ניוטון, פסטר, ארמסטרונג, גרהם בל, איינשטיין, וחבריהם.

כמו כן בתחום האומנות והמוזיקה מצינו שהדמויות הבולטות היו בעיקר גברים שהתפרסמו במקצועיותם בתחום במשך ההיסטוריה: דה וינצ'י, ואן גוך, מיכלאנג'לו, באך, שוברט, מוצארט, בטהובן, וחבריהם.

נראה שלא בהכרח הדבר נבע מחמת קיפוח מגדרי. בפשטות יש לומר שאת הנשים כל התחומים הללו לא משכו כי הן הבינו שיש להן תפקיד אחר בחיים שהוא תחזוקת ביתן, והתפקיד הוא תפקיד פנימי ולא חיצוני. הן ידעו שכל העניינים הללו הקשורים לעבודה, אומנות ורוח, הינם דברים הקשורים אל מחוץ לבית, שהם נחלת הגברים ולכן כל הדברים הללו לא בהכרח דיברו אליהן. ההבדל המגדרי לא תפס מקום בתקופות הקדומות לנו, כל אחד ידע את מקומו והבין את תפקידו.

אמנם בדורות האחרונים, בפרט בעידן החדש שלנו, חלו שינויים רבים בתפיסה האנושית של הנשים לגבי חלוקת התפקידים וההבדלים החברתיים שבינם לבין הגברים.

כמו כן, הקטע הרגשי הנשי, בא הרבה יותר לידי ביטוי בעידן שלנו. נשים מרגישות שזאת זכותן המלאה להרגיש נאהבות ונחשקות, הן כבר לא ישמרו את תחושותיהן בבטן אלא ידברו על כך ויביאו לידיעת כולם שהן צריכות הקשבה, הבנה, פירגונים, פינוקים, מתנות, יחס חם ומילות אהבה. שום דבר טכני שיעשה כיום הגבר עבור האשה המודרנית, בכסף, ידי זהב, נהיגה, אחריות, לא יכסה על חסרים של אשה שמרגישה רעב רגשי וחוסר אהבה. כיום, הנשים יכולות להרשות לעצמן להתקומם אם הן מרגישות שהן לא מקבלות יחס של אהבה. הצייד, הפועל, החקלאי, הרועה, איש העסקים, המנתח הבכיר, עורך הדין הדגול, כבר לא בהכרח יעניינו אותן אל מול החוסר הזה. כמו כן, נשים רבות חותרות לקחת את חייהן בידיהן ולדאוג לעבוד ולפרנס את עצמן מבלי להזדקק אך ורק לבני זוגן. וכן, הן מוחות על כל חוסר צדק ושוויון המפלה אותן לרעה מהגברים ואשר מציב להן מחסומים חברתיים.

ממה נובע ההבדל שבין העידן החדש לבין הדורות ההם? ההבדל נובע מיסוד מאד פשוט, שהוא: "טשטוש צורך ההישרדות". בדורות הקדומים ההישרדות היומיומית היתה קשה עד בלתי אפשרית. תארו לכם לפני מאות בשנים, לחיות ללא מקררים, בלי סופרמרקטים, בלי חנויות זמינות, בלי בנקים, בלי זכויות אזרחיות מינימאליות, בלי קצבאות נכות, בלי קצבאות ילדים, בלי קצבאות זקנה, בלי מפעלים שמייצרים עבורך מזון תעשייתי. בלי משחטות ומפעלי בשר, בלי מחלבות אשר מייצרות מוצרי חלב. בקיצור, צריך לעשות כמעט הכל — לבד! יסוד ההישרדות עמד למול עיניהם גם של הגברים וגם של הנשים מקימי המשפחות והם הבינו לבד שזה הנושא העיקרי שצריך להתמקד בו. האשה הבינה שההכרה במעמד בעלה העובד מחוץ לבית, הדאגה לבשל לו, לדאוג שיחזור לבית מסודר ונקי ולדאוג למנוחתו לאחר העבודה, זהו בעצם האינטרס שלה כדי שישרדו היא וילדיה. כמו כן הגבר הבין בפשטות, שכאשר הוא ירעיף אהבה על אשתו ויפרגן לה ויחזק את ידיה על מה שהיא עושה עבורו בתחזוקת הבית ובגידול הילדים, הוא יקדם את האינטרס שלו לעזור לעצמו ולמשפחתו לשרוד.

אך ככל שהחברה התפתחה וההישרדות נעשתה קלה יותר, טכנולוגית המזון התפתחה, המשטרים הדמוקרטים דאגו לזכויות האזרחים ולרווחתם, אזי גם הדרך לשרוד בעולם הזה על ידי מזון, ביגוד, דיור ותרופות, נעשתה קלה הרבה יותר לעומת התקופות הקדומות. עם הזמן גם הנשים קיבלו את זכויותיהן ואת האפשרות לדאוג לעצמן ולהשמיע את קולן, בכך הן נעשו פחות תלותיות בגברים, למדו לא לקבל כל דבר כמובן מאליו והחלו פחות לתת דגש על הערך הגשמי של גבר בחייהן ויותר על ההיבט הרוחני של האהבה מהגבר שלהן. אם אשה כיום לא מרגישה מוערכת ומכובדת מספיק על פי השקפת עולמה, היא בדרך כלל לא תשתוק על כך ותתחיל לסדוק את המערכת הזוגית.

עלינו להפנים ולהבין את הדברים הנזכרים לעיל כדי שנדע להתנהל נכון ב"זוגיות המודרנית", המאפיינת את העידן שלנו. בעיקר על הגברים שבינינו מוטלת האחריות להבין מי היא ומהי האשה המודרנית ומהי השקפת עולמה כיום על הקשר הזוגי. כמו כן על הגברים להבין שעם בת הזוג הנוכחית שלהם בעידן המודרני, קרוב לוודאי שהם לא יוכלו לעשות העתק הדבק עם מה שהם ראו אצל אמא ואבא שלהם ובטח שלא עם מה שהם ראו אצל סבא וסבתא.

שנים רבות של חקר הזוגיות הולידו אצלי תפיסת עולם, שהנשים כיום לא צריכות לעבור הדרכה זוגית מקדימה באותה נצרכות שהגברים זקוקים לה. זה טוב שהן ילכו וישמעו הרצאות פה ושם על חשיבות כבוד הבעל, תקשורת זוגית וכיו"ב. אבל הן לא צריכות לעבור הדרכה קוסמטית באותה נצרכות שיש לגברים לעבור הדרכה שכזאת. אני יודע שאני אומר דבר שקשה לקבל.

מדוע לדעתי כך הם פני הדברים? משום שהאשה היא ישות הרבה יותר מורכבת מאשר הגבר. אם הייתי צריך לתת שיעורים על ההתנהלות הנשית ולנתח אשה לגורמים, הייתי צריך הרבה יותר שיעורים מאשר אם הייתי רוצה לדבר על ההתנהלות הגברית ולנתח אותה. הגבר הוא הרבה יותר צפוי, הרבה יותר פשוט, וגם... הרבה יותר שטחי מבחינת הבדלי העומק. לכן על הגברים לשאוף יותר ללמוד ולהבין את המורכבות הנשית לפרטיה, ורק כאשר יבינו כיצד אשה מתנהלת וחושבת, הם יוכלו לעבוד נכון בקשר. העבודה היא בעיקר עבודה עצמית שלנו הגברים. על כך כתבתי ספר נפרד לגברים בלבד: "הסוד שמאחורי האשה שאיתך", שבו אני מגלה לגברים סודות רבים על ההתנהלות הנשית.

יותר מתמיד, בתקופה שלנו, הקשר הזוגי צריך עזרה ותחזוקה מצד שלישי חיצוני (ולאו דווקא מטפל מוסמך, גם חברים טובים יכולים לעזור לפעמים). התקופה הזאת של השינוי בין הגברים והנשים בחברה שלנו, יצר בלבול וחוסר בהירות לגבי ההיררכיה וחלוקת התפקידים בבית. הזוגיות שראינו בעבר אצל הורינו וסבינו נטשטשה בעקבות השינויים במעמד הנשים והחתירה לשוויון, והגברים הם בעיקר אלו שיוצאים מבולבלים ועומדים חסרי אונים אל מול ה'נשים החדשות'.

בספרו 'איך אפשר להסביר לך' מבאר יפה המטפל הזוגי 'טרנס ריל' את מה שקורה לנו כיום.

השינוי במעמד הנשים בשנים האחרונות יצר מצב שבו הגברים חייבים היו להבין את המקום החדש שלהם, אך השינוי הנדרש מהם הוא שינוי קשה מאד שמתנגש עם הערכים הגבריים המקובלים. הדעתנות הנשית החדשה ופעילותה הציבורית הענפה היתה מעין כניסה שלהן לעולם הערכים הגברי, בעיני הגברים על כל פנים. הנשים נכנסו לעמדות של כח ושליטה, שהם בעצם ערכים גבריים שנשמרו בתקופות של החברה הקדומה. אמנם הבעיה הגדולה יותר שנוצרה היא שהנשים כיום דורשות מגברים התנהגויות ותכונות הנתפסות כ'נשיות' בעיני הגברים. הן דורשות הקשבה, אמפטיה, רוך, שהגבר יידע לדבר על מערכת היחסים, שיידע לתקשר טוב יותר ובעיקר לדבר על רגשותיו. ובקיצור, דורשות מבן הזוג שלהן 'כישורים נשיים', בעיקר של רגשות. תחום שבו רוב הגברים לא מאומנים בו כלל וכלל.

הפרדוקס הוא שלמרות שהגברים עצמם צריכים היו להיות אלו שעליהם ללמוד את תפקידם בזוגיות המודרנית, הרי שבסופו של דבר, לרוב, מי שמתחיל, יוזם ודוחף לכיוון טיפול זוגי, אלו בעיקר הנשים ולא הגברים. גברים בדרך כלל לא מביאים נשים לטיפול אלא הם מובלים, בין בכח ובלית ברירה, ובין בהבנה והסכמה, אך רק לאחר שגוררים אותם לשם. הסיבה לכך היא פשוטה מאד, משום שהיום אופיו של הטיפול הזוגי אצל רוב המטפלים הינו משהו 'נשי' העוסק ביצירת וטיפוח ערכים נשיים וכישורים נשיים אצל הגבר — דע להקשיב לה, דע לשוחח, דע לדבר על הרגשות שלך וכו'. וממילא לנשים יש אינטרס גדול יותר לקחת את הגבר כדי ללמוד את האומנות הזאת של להפוך ל'נשי' יותר.

הבעיה הגדולה היא שהנשים נכנסו לאזור ה'גברי' בשל מעמדן, כלומר, נכנסו לאזור שנתפס בעיני החברה כאזור 'יוקרתי', לפחות בעיני הגברים, ולמקום היוקרתי הזה שאפו הנשים להגיע במהפכה הפמיניסטית. לעומתן, הגברים, שנדרש מהם ב'זוגיות המודרנית' להיות 'נשיים' יותר, מרגישים שלא בנח עם השינוי הנדרש מהם, שהרי הערכים הנשיים קוראים תגר על העמדות הגבריות המקובלות והמיושנות של כוח, שליטה, מנהיגות, ויצירת תלות החלשים בך. כבר מגיל קטן, בנים שנחשבו לנשיים יותר בקרב חברת הילדים, נתקלו בבוז ודיחוי חברתי, וממילא העמדה הזאת של פיתוח תכונות נשיות אצל הגבר משמעותה חציית גבול לתחום בזוי הנחשב בעיניו כסוג ב'. בפרט שגם כיום, השיח בין ילדים ונערים הינו מאד שוביניסטי, וילד, בן, שמראה חולשה או מגבלה פיזית כלשהי או כל כישלון אחר, עלול "לזכות" לכינויים מגדריים מפלים, כגון: "יא נקבה", "מה אתה אשה?", "בוכה כמו ילדה קטנה" וכו'.

מרגיש לי כיום שאלו שנחשבים בעיני החברה כ'בעלים או בני זוג טובים', הם אלו שוויתרו על תכונותיהם הגבריות ואימצו דפוסי התנהגות נשיים יותר. וכבר שמעתי פעם שיחת נשים באחת מחנויות 'שילב' בדרום הארץ, שהתמוגגו לנוכח תמונה תלויה על הקיר של גבר הנושא מנשא תינוק ובתוכו תינוק ישן — "ואוו זה כל כך סקסי, הלואי עלי בעל כזה...." בלה בלה בלה.

נראה שבגדול לגברים לא טוב עם התפיסה הזאת, גברים מפחדים להפוך פתאום למקשיבים ולהפוך את התנהגותם לרכה יותר. הגברים אולי לא יאמרו זאת בפה מלא, אך הם בהחלט מתנהגים ומתנהלים בצילו של הפחד הזה. ואלו שמצליחים בסופו של דבר להפוך למשהו אחר, נשי ורך יותר, יורים לעצמם ברגל בסופו של דבר, משום שהדמות הגברית האותנטית שלהם מיטשטשת והאשה שלהם שוב לא מרוצה מהם, משום שאשה, מה לעשות, צריכה גבר בחיים שלה על כל תכונותיו הנעלות — כבעל אחריות מנהיג ואף תקיף לפעמים, המגן ושומר עליה בחייה.

כמות הפרידות והגירושים בדורות האחרונים עלתה פלאים. משום שהנשים שבדורנו עברו שינוי תפיסתי תודעתי והגברים עצמם לא הספיקו עדיין 'לאכול ולבלוע' את השינוי הזה. גם אלו שכן הפנימו, והבינו מה נצרך מהם עתה, לא יכלו להביא לידי ביטוי את הנדרש מהם על ידי נשותיהם באופן מספק מפני שהם לא היו מורגלים ומאומנים לכך. גם אלו שהצליחו, עשו זאת למשך זמן קצר, בדרך כלל סמוך לספר שקראו או לשיחה ששמעו בנושא, על מה שנדרש מהם. הם הצליחו לאגור כוחות כדי להיות 'נשיים יותר' אבל במשך הזמן חזרו לטבעם הגברי הרגיל, הרחוק מתכונות נשיות. אותם המתי מעט, שהצליחו לעשות את השינוי המיוחל, הלכו אתו בצורה קיצונית מדי לצד השני, וטשטשו את תכונותיהם הגבריות לגמרי, דבר שיצר שוב חוסר שביעות רצון אצל בת הזוג.

זאת אחת מן המורכבויות של מערכת הזוגיות המודרנית בזמנינו.

הזוגיות המסורתית של התפקידים הברורים והמסורתיים של הגבר והאשה הולכת ונעלמת. אם פעם היה ברור שהאשה היא האחראית העיקרית על תפקידי הבית המסורתיים של ניקיון, סדר, בישולים, שמרטפות וטיפול מסיבי בילדים ואילו הבעל הוא המפרנס, משלם את התשלומים, מפתח קריירה ולוקח על עצמו את ההחלטות ה'כבידות' כמו איפה לגור, איזה רכב לקנות, ומה עושים עם המינוס, הרי שכיום החתירה לשוויון הולכת וגוברת בבתים רבים ומטשטשת את חלוקת התפקידים המגדרית העתיקה.

בבתים בו חותרות הנשים, ואולי גם הגברים, לשוויון בכוח, הרי שהעמדה הנשית המסורתית העתיקה של הכניעה והוויתור התמידיים לרצונו של הגבר, נדחית מאליה. הזוגיות השוויונית גרמה למתן כוח ועוצמה אצל הנשים, ואילו אצל הגברים, חלקם נשארו סטטיים ושמרו גם הם על כוחם הגברי במערכת הזוגית (במובן החיובי של ההגדרה) וחלקם האחר עבר תהליך הפוך משעברו הנשים שיצר היחלשות וכניעה לאשה החדשה.

האשה בזוגיות המודרנית הופכת למנהיגה בעצמה, ותובעת זאת בזכות ולא בחסד, עקב נשיאתה בעול פרנסת הבית בשיתוף עם בן זוגה, ובפרט אם היא המפרנסת העיקרית והבולטת, כגון בבתי אברכים, הכל בעקבות הקידום התפיסתי החברתי במעמד האשה. האשה המודרנית הפכה לשותפה שווה בקבלת החלטות מהותיות בחיים הזוגיים, כמקום מגורים וחשבון הבנק, ומצינו כיום נשים רבות שאף יש להן חשבון בנק נפרד מבן הזוג — ומרצונן.

נראה שהגברים כיום עדיין לא סגורים על עצמם אם הסיטואציה העכשווית של ה'נשים החדשות' בזוגיות המודרנית היא לרוחם או לא.

נראה כיום שהלך הרוח הינו לנסות להנות מכל העולמות. מצד אחד גברים נמשכים כיום לנשים עצמאיות וחזקות בעלות הישגים בחייהן. בפרט המלומדות והמשכילות שמכניסות כסף לבית ויוצרות נושאי שיחה אינטלקטואליים בחיי היומיום אשר מעושרים בהרבה ויטמינים של אינטליגנציה. גברים כיום פחות ופחות נמשכים ל'נשות עקרות הבית המסורתיות העתיקות' שיושבות כל היום בבית ועוסקות בסדר ובניקיון ולא יוצאות לעבוד.

אך מצד שני עדיין רוב הגברים מצפים מהאשה המודרנית שתקיים את חלקה המסורתי העתיק של האימהות של פעם. דברים הכוללים הכנת ארוחות בזמן, גידול הילדים באופן מסיבי כולל לקיחתם לגן ולבית הספר, גיהוץ חולצות, סידור המיטות, טיפול בכביסה ובכלים, וסדר וניקיון בבית.

הנשים החזקות בזוגיות המודרנית, אשר מביעות דעה ומכניסות כסף במשרות מליאות, מהוות כיום איום על הגברים בכל הנוגע לתפקידים המסורתיים הישנים של הנשים הקדמוניות.

פרדוקס מעניין הוא, שהתכונות של האשה שמשכו את הגבר אליה בזוגיות המודרנית: עוצמת האינטליגנציה שלה, החריפות, הפתיחות, קבלת ההחלטות השנונה והאחראית שלה, וה'פלפל' שהיא, דוקא הן בסופו של דבר, יוצרות אצל הגבר בזמן המאוחר יותר של הקשר, הרגשה שבת זוגתו שולטת בו, מנהלת אותו, ודוחקת את ההנהגה הגברית שבו הצידה. יוצא שסיבות המשיכה הן הן סיבות הדחייה.

עם כל הכבוד לגברים אשר חפצים בנשים חזקות, נראה שגם לאותם גברים יש רצון שהכוח יהיה מידתי ומוגבל. וזאת משום שהגבר מרגיש שהוא האחראי על אושרה של אהובתו. הגבר מרגיש מלא ומסופק כאשר הוא בעצמו יכול למלא את סיפוקיה של אהובתו ושהיא תלויה בו באיזה שהוא אופן.

כאשר בת הזוג הופכת את הכוח שלה לניעור מוחלט מהתלות שלה בגבר שהוא בן זוגה, אזי הגבר מרגיש לא מועיל, לא שווה ואף אשם.

את התסכול הזה של 'את לא תלויה בי יותר' יוציא הגבר על בת זוגתו מאוחר יותר, בדרכים שליליות בדרך כלל.

אתם מבינים מדוע הזוגיות המודרנית כה מורכבת????

התפיסה החברתית בהגדרת ה'גבריות' המסורתית, ואולי גם המיושנת, היתה במהותה תחרותיות, הישגיות, והוכחה בלתי פוסקת של הצלחה. תחומים רבים בחיים כגון עבודה, כסף, הרגלי אכילה, נשים, מותגי ביגוד, כלי רכב ועוד, היוו גורמים משפיעים על 'דירוג' הגבר בסולם המעמד הגברי החברתי.

נראה לומר שלפי צורת החיים והתפיסה החברתית ההיררכית המיושנת, כשחוסר השוויון והפערים בין גברים לנשים היו ניכרים ובולטים יותר מאשר בזמנינו, היה צורך לחברה של אז להעצים את ממד התחרותיות הגברית על מנת שהאנושות תהנה מהתפתחות וקידום על ידי מי שהיו אז בעיקר האחראים לכך — הגברים.

אם החברה לא היתה מייצרת לנו את המשוואה של 'גבר' = הצלחה, אזי המערכת היתה נפגעת ואולי אף שופעת גברים בטלנים, חסרי מטרות, אשר שואפים יותר לחיי חופש. גברים רבים נכנעו ללחץ החברתי הישן שתבע מהם הישגיות והצלחה, ויתכן מאד שהם עסקו והתקדמו במקצועות שהם כלל לא נהנו מהם, למרות שהם אולי הכניסו להם הרבה כסף ומעמד כדי להרגיש 'שווים'.

המציאות הקדומה הזאת יצרה את הדפוס הגברי החזק והעצמאי של 'לא להיות תלוי באחרים', אלא אחרים תלויים בו, בעיקר בת זוגתו איתה הוא מיסד את הקשר.

נראה שהתפיסה הקדומה של מערכות היחסים היתה משהו בסגנון של מושיע ונושעת, סופרמן כל יכול הדואג לחלשים התלויים בו.

בהתבוננות מהירה בסיפורי הילדים המיושנים שחדרו כמעט לכל התרבויות של אומות העולם: סינדרלה, היפיפייה הנרדמת (שאני לא כל כך זוכר את הסיפור הזה...), שלגיה והגמדים, חוזר המוטיב של הנסיך הכל יכול, בעל האמצעים, אשר מושיע את האשה הנואשת, החלשה, חסרת היכולת. גם בכיפה אדומה בסופו של דבר נזקקו לגבר הצייד, המושיע הלאומי. על התפיסות הללו גדלו בנים ובנות במשך השנים עוד בעודם ילדים.

נשים אשר חונכו על מוטיב ההישענות על 'אביר מושיע' ושנישואין הינם הביטחון שלהן לטיפול ולדאגה להן, עלולות לנחול אכזבה גדולה כאשר הן ימסדו קשר, משום שהגברים מתחילים גם הם להגיב לשינוי שעברו הנשים ולשינויים שחלו לעומת הדפוס הזוגי המיושן, והם מתנערים מתפקיד המנהיג הבלעדי.

בזמנינו, בעידן המודרני והזוגיות המודרנית, כשהסכר ההיררכי נפרץ ושטף החתירה לשוויון על ידי הנשים שוטף את כולנו בדרך כזאת או אחרת, הנשים השתחררו לאט לאט מהדמות הסטריאוטיפית של הנזקקת לדמות הנסיך והאביר המושיע, והפכו הן עצמן למלכות ואבירות אשר הופכות לבלתי תלויות.

נראה שהקירבה הגברית לאשה המודרנית החזקה יותר, בפרט אם הגבר עצמו הופך להיות תלוי בבת הזוג — הופכת לקשה יותר. משום שכל זמן שהגבר ימשיך להגדיר 'גבריות' במושגים העתיקים של חוזק ועצמאות, ובעיקר חוסר תלות באחרים, אזי הוא ירגיש חוסר נוחות כשהוא יהיה תלוי בבת זוגתו.

לכאורה המצב השוויוני כיום היה אמור להקל ולשרת גם את הגברים של העידן המודרני ולהוריד מהם לחץ, שהרי אשה ב'נישואים שוויוניים', לא תצפה שהגבר תמיד יידע הכל, ושיהיה בעל יכולת תמידית לפתור בעיות. הן כבר לא זקוקות למטפל שיהיה טרוד רוב זמנו כיצד להיטיב להן ולבית. המעמסה כיום היא מחולקת. הגבר צריך להרגיש נח יותר להוריד מעצמו את שריון האביר מעל גופו ולהניח בצד את החרב. הנשים כיום, שמעורבות יותר במצב הכלכלי המשפחתי, אמורות היו להוריד את הלחץ מהגבר ולאפשר לו ייתר נוחות. כמו כן, הגבר היה צריך להרגיש בנח יותר לדבר על הפחדים והחולשות שלו בחיים.

אמנם גברים רבים לא מוכנים לשינוי הזה. הם מרגישים שגבריותם לא ממומשת כשניטל מהם תפקיד המושיע. בפרט כשמדובר בגבר שאיבד את עבודתו, שאז תפקיד המצליחן והאחראי שלו על אושרם של אחרים נעלם לגמרי, שגם גבריותו בחוויה האישית שלו — נפגמת.

ישנה נקודה חשובה נוספת המאפיינת את ה"זוגיות המודרנית", בצל קידום מעמד האשה.

בדורות האחרונים של הפרצה הבולטת בקידום מעמד האשה בקרב מדינות רבות, כולל מדינת ישראל, נפתחו בפני הנשים שערים רבים בתחומים שונים בחברה שלנו, כולל האפשרות להיות נשות עבודה מצליחות, לעסוק בכל מקצוע ולפתח קריירה מצליחה בתחומים שונים.

כשאשה מתקדמת בסולם ההצלחה שלה, והופכת לסמנכ"ל או מנכ"ל של חברה, או הופכת להיות שרה בממשלה, נגידת בנק, שופטת, שגרירה, שחקנית או מגישת חדשות מפורסמת, או אפילו אם היא עוסקת בכל עבודה מסודרת אחרת במשרה מלאה, אזי בדרך כלל כשהיא אינה נמצאת במערכת משפחתית טיפוסית, קל לה יותר לטפס בסולם ההצלחה. אמנם הקשיים של אשת הקריירה ושל כל אשה עובדת מצליחה במשרה מלאה, בדרך כלל צצים כשמתגבשת משפחה טיפוסית אופיינית. אינני מדבר רק על החתונה, ששם החיים הם עדיין פשוטים ונוחים בסך הכל. אני מדבר על התקופה שבה מגיעים הילדים לעולם, שהם מטבעם טובעניים ובעלי דרישות שאין מי שיוכל למלא עבורם בצורה מושלמת — מלבד אמותיהם.

אמנם נכון שהגברים ה'מודרניים' של הדורות האחרונים עוזרים יותר עם הילדים מאשר בעבר ואף הופכים לרכים ואבהיים יותר בכל מה שקשור למעורבות בחיי הילד ובסדר יומו ומגלים עניין בלשחק עם ילדיהם ולהעביר איתם יותר זמן איכות, אך בכל מה שקשור לנטישת קריירה או צמצום שעות עבודה למען המשפחה, מעקבים, נתונים וסקרים, מגלים לנו שמספר הנשים שנוטשות קריירה או מצמצמות שעות עבודה למען המשפחה, הוא גדול בהרבה ממספר הגברים שעושים זאת. בספר 'פרדוקס המינים' של הפסיכולוגית סוזן פינקר, מובאים נתונים מדהימים הקשורים על ויתור נשים על עצמן למען הזולת. היא מציינת שבכל מה שקשור לעזרות קטנות בתחילת מחלה של קרוב משפחה או עזרה להורה קשיש של קניות פה ושם, או לקיחתו לקופת חולים, כ42 אחוז מהמטפלים הינם גברים (וגם זה אחוז מועט יותר מאשר הנשים), אך כשהמצב מחמיר ויש בן משפחה חולה מאד, כגון אב סיעודי הזקוק לטיפול צמוד, המחייב עזיבה מוקדמת של העבודה או הפסדת ימי עבודה ללא תשלום, אזי במקרה כזה — 84 אחוז מהמטפלות הן נשים.

היסוד לנתונים הללו נובע מהעובדה הפשוטה שנשים ניחנות באמפתיה רבה יותר מאשר הגברים. האמפתיה מהותה הזדהות רגשית עמוקה לסבלו, מצוקתו, וצרכיו של האחר. רבים מהחוקרים רואים באמפתיה מרכיב טבעי מולד בטבע האשה שכביכול דוחף את הנשים לקבל החלטות מסוימות שכביכול נראות לנו שפוגעות בהן וגורמות להן להפסיד דברים חשובים בחייהן. אמנם הטעות של המתבוננים והמנתחים מן הצד למיניהם, היא שההטבה שנשים מטיבות לאחרים עושה חסד בעיקר עם עצמן, יותר מהאחרים. זהו מן צורך פנימי ותשוקה, כעין תאווה לדבר מה, שכשאשה עושה אותו היא מצליחה להשקיט את אותה 'תאווה' ואותו היצר. הרצון להעניק ולעשות טוב, גם על חשבון ויתורים כואבים, הוא רצון שמתעורר באשה כאש בוערת, שניתנת לכיבוי רק כאשר היא תסלק כאב ומצוקה של הסובל והנזקק. בדרך כלל אחוז המתנדבים למען החברה בקרב נשים (בתי חולים, קשישים, ילדים אוטיסטים, נערים בסיכון, צער בעלי חיים, איכות הסביבה) הוא גבוה בהרבה מאשר מתנדבים גברים, בעיקר בגילאים הצעירים יותר. את הגברים בדרך כלל נמצא מתנדבים במשמר האזרחי באחוזים גבוהים יותר מאשר נשים, כי יש שם יותר אקשן.

נשים רבות מושפעות מהאמפתיה ומכושר הנתינה המוגבר שלהן בנוגע להחלטתן בענייני הקריירה שלהן. נשים רבות מעדיפות לעבוד פחות שעות או לבחור בעבודות מזדמנות על מנת להקדיש זמן רב יותר לילדיהן. ישנם קולות פמיניסטיים צורמים אשר מבקרים את האימהות של העידן המודרני, ואף מלגלגים ומעבירים ביקורת על כך שהאימהות הינה משרה ללא גמול ראוי, עבדות על חשבון קריירה. במקום שהאשה תפתח את עצמה בחוץ היא 'קוברת' את עצמה בין קירות ביתה ולא מגשימה את עצמה. סתם בייביסיטר שעובדת בחינם.

הקולות הללו שלצערי נשמעים לרוב מפי נשים בעצמן, הן קולות שאין להם מקום למבינים בטבע האשה והאמפתיה הטבועה בה. כיום כשאנחנו מבינים על פי המדע, חקר המח, הפסיכולוגיה, מחקרים ומעקבים רבי שנים, את מהותה וטבעה של האשה, נוכל להבין ביתר קלות שאשה מטבעה לא מרגישה שהיא חייבת או מיועדת להקדיש את רוב זמנה לילדיה, אלא היא פשוט עושה זאת מבחירה ורצונה ועל פי רוב לא מרגישה נפסדת מכך. ולכן, למרות הדלתות הפתוחות שנפתחו בפני נשים לטפס בסולם הקריירה, רבות מהן בחרו בעבודות שיאפשרו להן גם כן קיום משפחה.

בספר שכבר הזכרנו לעיל, 'פרדוקס המינים', מובאים ממצאיה של הפסיכולוגית 'קתרין חכים' המורים על כך שעשרים אחוז מקרב הנשים במדינות אמריקאיות ואירופאיות (מדובר על אזור השנים סביב 2010 כמדומני) בוחרות להיות עקרות בית ולא לצאת לעבוד.

20 אחוז אחרות הינן נשות קריירה שהעבודה בראש סולם העדיפויות שלהן. ביניהן ישנן נשים שאף אימצו אג'נדה ראויה לדיון, שאשה שרוצה באמת להצליח בקריירה לא יכולה להיות אמא לילדים, ולכן נשים רבות שהתמקדו בקריירה בחרו שלא להביא ילדים לעולם, לפחות לא בשנים הראשונות של הנישואין, לפעמים גם לא בעשר השנים הראשונות. מאוחר יותר, רובן הביעו חרטה על כך. בראיון שנערך עם אחת הנשים הידועות, באחד העיתונים המפורסמים, היא מספרת איך בחרה עם בן זוגה שלא להביא ילדים לעולם על מנת להצליח בעסקי המסעדות ושכיום שהיא קרובה לגיל חמישים ואיננה יכולה עוד להביא ילדים לעולם, היא מתחרטת על כך. מה שמאפיין נשים רבות מהחתך הזה.

60 אחוז מהנשים משלבות עבודה וטיפול בילדים. מדובר על נשים שלא בהולות ולא רודפות אחר קידום קרייריסטי, והן עוסקות בעבודות שלא בהכרח משקפות את פוטנציאל ההשתכרות שלהן מבחינת כישורים ואינטליגנציה. בקבוצה זאת נכללות גם נשים שעלו בהצלחה בסולם הקידום ובחרו מרצונם לצמצם את עבודתן ולהנמיך להבות כדי להרוויח את חיי המשפחה. במצב של צומת דרכים בו המשפחה התרחבה פתאום והופיעו ילדים קטנים אשר זקוקים לאמא, הן חישבו מסלול מחדש ובחרו מרצונן לשנות את סדר העדיפויות שלהן ולממש את האמפתיה המרובה ויצר הנתינה הטבוע בתוכן על מנת לדאוג למי שזקוקים להן באמת.

אותן עשרים אחוז שבחרו להמשיך ולהתמיד בחיי הקריירה והמשרה המלאה, הטילו את משימת גידול הילדים על הסייעות, ההורים, מטפלות פרטיות ואפילו על הבעל (שראה בקריירת אשתו ערך עליון ועזרה רצינית לבית), מי שבא ברוך הבא. אבל עדיין עלינו לזכור שמדובר במיעוט ניכר.

ישנן השקפות פמיניסטיות אשר מנסות ליצור סדר חברתי חדש אשר בו דמות המפרנס כבר אינה נחלתו הבלעדית של הגבר וטוענות שבעידן המודרני יש מקום בהחלט לחלוקת תפקידים שונה. האשה הקרייריסטית והבעל ה'אמהי' או אם תרצו האבא הדומיננטי יותר אשר יהפוך למטפל העיקרי בילדים המשותפים.

אמנם צר לי לאכזב, אך אי אפשר להילחם בטבע. דחף אימהי, דחף של הענקה לילד, הינו יסוד מולד הטבוע בנפש האשה שקשה מאד להילחם נגדו ולבטלו.

אלוקים (או לאינם דתיים שביניכם — הטבע (בגימטריה אלוקים), לא ברא לזכר דדים להניק. הטבעים המוטבעים באשה יוצרים אצלה צורך לקרבה לתינוק ולהנקתו, הורמון הפרולקטין שאחראי להפעלת מערכת ההנקה אצל הנקבות, יוצר אצלן תחושת סיפוק והתעלות רוחנית גדולה כשההנקה מתבצעת כמו שצריך ושהתינוק יונק לשובע נפשו. הורמון נוסף שהוא האוקסיטוצין שמשתחרר אצלנו בעת מגע חמים או בעת קיום יחסים, עולה ברמות חדות אף הוא בזמן ההנקה ומוסיף גם הוא לאושר. המערכת הזאת תוכננה בגוף האשה בלבד, הגבר לא מונע מאותם הורמונים הדוחפים אותו לכיוון ההענקה האימהית. הקרבה לתינוק יוצרת אושר דו צדדי שחייב הטבע, של התינוק ושל האם גם יחד.

קריירה כזו או אחרת לא תוכל לבטל או למזער את ההורמונים הפורצים אצל הנשים בזמן ההיריון, הלידה וההנקה. ולכן, החזרה לעבודה זמן קצר אחר הלידה, מעוררת אצל נשים רבות זיקה עזה וגעגועים לבית על מנת לחזור שוב לתינוק הנולד ולחוות שוב את ההנאה שבנתינה. ההנקה, מלבד שחרור החלב, יוצרת אצל נשים גם פורקן ושחרור מתח והרגשת רוגע.

זאת הסיבה שגם הנשים המצליחות ביותר, החליטו לוותר על כל הכבוד, הכסף והמעמד לטובת המשפחה. היסוד המוטבע שבהן ניצח. אבל הן בחוכמתן, אינן רואות זאת כהפסד או התקפלות, אדרבה, הן רואות זאת כהגשמה עצמית מרצון, המביאה לידי ביטוי את הצורך הפנימי שלהן בדאגה לאחר ולרגישות למצוקותיו.

כיום הדפוס המודרני מכתיב נשים שעוסקות יותר בטיפוח ה"אני" העצמי שלהן, לעומת הגברים העוסקים יותר בטיפוח ה"אנחנו", כשהם באמת רוצים להצליח בזוגיות ארוכת הטווח שלהם.

בזוגיות המודרנית של הנשים החותרות לשוויון זוגי חייבים תמיד לזכור: ההתנהלות הזוגית הינה "שותפות" ולא "יריבות". אין כזה דבר בשותפות — ניצחון בוויכוח. אם יהיה צד מנוצח וצד מפסיד אזי ההפסד יהיה דו כיווני, כי הצד הנפסד, יפגע בצורה כזאת או אחרת בקשר מפני שיש לו עדיין חשבון פתוח שלא נסגר — של ההפסד שלו לבן זוגו!

הדיון על בעיות, הינו משא ומתן שיתופי שלא שייך בו מנצח ומפסיד, צריך לנהל משא ומתן בריא. לא לוותר ולא להיכנע בעת הצגת העמדות, אך להגיע בסוף להחלטה בריאה, גם אם היא תיקח זמן ממושך יותר. לא חייבים לוותר רק כדי שהצד השני יהיה מרוצה. זאת לא שותפות. השותפות הינה להציג את האמת שלי ולשווק אותה בצורה הטובה ביותר, לטובת שנינו, ולא להפוך את המשא ומתן למלחמה אישית של אגו כדי לקיים את דעתי בכל מחיר.

והאמת והשלום אהבו...