את כנראה נמצאת כאן

שפת אם

את השפות הנוספות אנו עוטים על עצמנו
כמו בגדים. רק את שפת־האם אנו חשים
כמו עורנו שלנו. פראנס דה־ואל

מִדֵּי בֹּקֶר:

לָקוּם.

לְהִתְלַבֵּשׁ.

לְחַפֵּשׂ מִלִּים

לְהַסְבִּיר אֵיךְ

מַרְגִּישׁ לִחְיוֹת

תַּחַת עוֹר

שֶׁהִתְהַפֵּךְ

אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ.

בתוך אין זרועותייך

אני חושבת שהיית אומרת לנו שזה בסדר

שֶׁבְּעֵרֶךְ שָׁעָה לִפְנֵי שֶׁקָּבְרוּ אוֹתָךְ בָּאֲדָמָה

(אֶת גּוּפֵךְ,  אֲנִי מְשַׁנֶּנֶת,  רַק אֶת גּוּפֵךְ)

שְׁלָשְׁתֵּנוּ הָיִינוּ חַיָּבוֹת בְּאוֹתָהּ הַשְּׁנִיָּה בְּדִיּוּק.

בָּרַחְנוּ יַחַד לַחֻרְשָׁה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי בֵּית הֶעָלְמִין —

שָׁלוֹשׁ שֶׁיָּצְאוּ מֵהַגּוּף שֶׁלָּךְ

שְׁלוֹשָׁה יַשְׁבָנִים חֲשׂוּפִים

נְהָרוֹת צְהַבְהַבִּים נִתָּכִים זֶה אֶל זֶה

זוֹרְמִים לְשׁוּם מָקוֹם.

נִגַּבְנוּ עִם עָלִים

כְּשֶׁמֵּעֵבֶר לַגָּדֵר —

הַלְּוָיָה שֶׁלָּךְ

אַבָּא וְכָל הָאֲנָשִׁים

שֶׁעוֹד הִתְאַסְּפוּ וּבֶטַח חִפְּשׂוּ

תָּהוּ אֵיפֹה אֲנַחְנוּ

וְשָׁם הָיִינוּ, עוֹשׂוֹת פִּיפִּי

מִתְפּוֹצְצוֹת מִצְּחוֹק.

חורבן הבית

אֲנִי מַגִּיעָה הַבַּיְתָה בְּאֶמְצַע הַיּוֹם

אַתְּ עוֹלָה לְקַבֵּל אֶת פָּנַי וְנֶעֱצֶרֶת רֶגַע לִפְנֵי

הָעִקּוּל  אֲנִי עוֹד לֹא רוֹאָה אוֹתָךְ   אֲבָל מַכִּירָה

אֶת צְלִיל פְּסִיעוֹתַיִךְ   כְּמוֹ רִשְׁרוּשׁ עֲלֵי שַׁלֶּכֶת   אַתְּ טְבוּעָה בִּי

אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁ  אַתְּ צְרִיכָה לְסַפֵּר לִי מַשֶּׁהוּ    אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁתְּסַפְּרִי

אֲנִי רַק רוֹצָה לָשֶׁבֶת אִתָּךְ בְּשֶׁקֶט   עַל סַפְסַל הַנַּדְנֵדָה בֶּחָצֵר

לִקְטֹף יַחַד קְלֵמֶנְטִינוֹת מֵהָעֵץ   לִסְחֹט מִיץ   שֶׁתַּנִּיחִי

יָדֵךְ עַל יְרֵכִי וְאוּלַי    תִּשְׁאֲלִי אֵיךְ הָיָה הַמִּבְחָן

   קוֹל הָאַיָּלוֹת שֶׁלָּךְ מָלֵא   גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת

אַתְּ מְסַפֶּרֶת לִי שֶׁ    גִּלּוּ לָךְ סַרְטָן הַפַּחַד

שֶׁלִּי מִתְקַפֵּל  אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ

    בַּמִּרְוָח שֶׁבֵּינֵינוּ חוֹנֵק פִּתְאוֹם

סֶלַע עָצוּם      אַתְּ אוֹמֶרֶת שֶׁ

הָאָחוֹת אָמְרָה שֶׁ   מִסַּרְטַן הַשָּׁד

לֹא מֵתִים.