אתיקה ישראלית

הקדמה
אתיקה — היסודות הכלליים

מטרתו של ספר זה היא להציג את תחום האתיקה במקצועות, בארגונים ובתפקידים. ראשית נציג את התחום באופן עיוני וכללי, ולאחר מכן נביא דוגמאות מעשיות מפיתוח האתיקה בהקשרים שונים בישראל.

רבים הם השימושים המוכרים בשם "אתיקה", ולפיכך נפתח בהבהרת המונח כפי שאנחנו משתמשים בו בספר זה וכמקובל. המונח "אתיקה" ישמש אותנו כשם שהוא משמש בביטויים "אתיקה רפואית", "אתיקה צבאית", "אתיקה של חברי כנסת", "אתיקה של הורים" וכדומה. השימוש בכל אחד מן הביטויים הללו קשור בתחומים של פעילות אנושית - במקצועות כדוגמת רפואה, הנדסה או עבודה סוציאלית; או בארגונים כדוגמת צבא, משטרה או משרד ממשלתי; או בתפקידים פורמליים כדוגמת שופט, שר או מבקר המדינה; או בתפקידים שהם מעמד טבעי, כדוגמת הורה, בן זוג ובת זוג.^א בכל אחד מתחומי הפעילות הללו ודומיהם מוכרת מערכת משפטית המטילה את חובותיה על כל הפעילים באמצעות חוקים, תקנות ופסיקה של בתי משפט.

הבהרה ראשונית של משמעות המונח "אתיקה" בספר זה: על כל תחום של פעילות אנושית ייתכן שחלה מערכת משפטית, וזו שונה במהותה, בתפקידיה ובאמצעיה, ממערכת האתיקה החלה עליה. ביסוד הספר הזה עומדת הבחנה עקרונית, חדה ככל האפשר, בין מה שנקרא "אתיקה" ובין מה שנקרא "משפט" או "דין". נשוב לעסוק בהבחנה המרכזית הזאת בהרחבה בהמשך ההקדמה.

מהי אתיקה מקצועית²

בתחומי כל מקצוע, ארגון, תפקיד ומעמד, אתיקה היא: תפיסה סדורה של ההתנהגות הראויה (או: האידיאל המעשי של ההתנהגות) בתחום הנתון, שהוא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת. כך אתיקה ברפואה היא תפיסה סדורה של ההתנהגות הראויה של הרופא במסגרת פעילותו המקצועית; אתיקה בבנק מסוים היא תפיסה סדורה של ההתנהגות הראויה של אנשי הבנק, במסגרת הפעילות הארגונית באותו בנק; אתיקה של חבר ממשלה היא תפיסה סדורה של ההתנהגות הראויה של שר או סגן־שר, במסגרת פעילותם כחברי ממשלה; ואתיקה של הורים היא תפיסה של ההתנהגות הראויה של הורים בתור בעלי המעמד של הורה. וכך בכל מקצוע, ארגון, תפקיד או מעמד.

נבהיר עתה בקצרה את מרכיביו של אפיון המונח "אתיקה" בנוסח שלפנינו. לשם הנוחיות, נלך מן הסיפא אל הרישא.

פעילות אנושית מיוחדת: יש פעילות אנושית שניתן לומר עליה שהיא טבעית, מפני שכל אדם רגיל, בכל מצב רגיל, יודע לבצע אותה היטב וללא קושי. כזו היא למשל הפעילות האנושית לקום ולעמוד על הרגליים, פעילות שמגיל צעיר אדם רגיל, במצב רגיל, יודע לבצע. לעומת זאת, לא כל אדם רגיל, במצב רגיל, יודע לכתוב תוכנת מחשב להשוואת טביעת אצבעות, או לטפל באדם ולהפיג הרגשה רעה שיש לו באופן מתמשך, או להניע כוח צבאי גדול ומורכב כדי לכבוש מתחם מבוצר של האויב. אלה הן דוגמאות לפעילות אנושית מיוחדת. הבחנה זו, בין פעילות אנושית טבעית לבין פעילות אנושית מיוחדת, מציעה לנו הסבר מדוע אין לנו אתיקה של קימה ועמידה על הרגליים, אבל יש לנו אתיקה של תכנות ואתיקה של טיפול נפשי ואתיקה של פיקוד צבאי.

מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת: יש פעילות אנושית שגם אם אינה טבעית, ולא כל אדם רגיל, במצב רגיל, יודע לבצע אותה, בכל זאת כל אדם יודע לבצע אותה, כשהוא נמצא בנסיבות מתאימות. לדוגמה, רכיבה איטית ורגועה על סוס מאולף. כל אדם יכול לשבת על גבו של סוס כזה, כשהוא עומד במקומו, ולא צריך יותר מאשר שכל ישר, רצון מכוון ונסיבות פשוטות, כדי לרכוש את המיומנות הנדרשת לעלות על גב הסוס המאולף ולהניעו להליכה איטית ורגועה במעגל. לעומת זאת, בכל תחום של פעילות מקצועית לא יספיקו שכל ישר, רצון מכוון ונסיבות פשוטות. כך למשל לא כל אדם רגיל, במצב רגיל, יודע לאבחן מהי הבעיה הרפואית שממנה סובל אדם המגיע לחדר מיון בבית חולים, אולם רופא בחדר המיון יודע לעשות זאת במסגרת המוגדרת של פעילותו כרופא בחדר מיון.

הבחנה זו, בין פעילות פשוטה, אם גם לא טבעית, לבין פעילות מורכבת, במסגרת מוגדרת, מסבירה מדוע אין לנו אתיקה של רכיבה איטית ורגועה על סוס מאולף, אבל יש לנו אתיקה במסגרת מקצועית מוגדרת, כדוגמת אתיקה רפואית.

מסגרת מוגדרת של התנהגות יכולה להיות מסגרת מקצועית, כמו של פסיכולוג; או מסגרת ארגונית, כמו של המרכז הרפואי; או מסגרת תפקידית, כמו של הפסיכיאטר המחוזי. המסגרות הללו אינן תלויות זו בזו. יכול אדם לפעול במסגרת מקצועית מחוץ לכל מסגרת ארגונית. כזה הוא למשל רופא המשפחה המסורתי, שעמד ברשות עצמו. יכול אדם לפעול במסגרת ארגונית, מחוץ לכל מסגרת מקצועית. כזה הוא למשל ראש עמותה, הפועל לשם השגת מטרותיה בלא הכשרה מקצועית. ויכול אדם לפעול במסגרת מעמד מסוים, מחוץ לכל מסגרת מקצועית ומחוץ לכל מסגרת ארגונית. כזה הוא מנהיג רוחני, שהבריות נוהים אחריו, לא מפני שהוא בעל מקצוע מיוחד או משום שהוא עומד בראש ארגון מסוים, אלא כמות שהוא, על יסוד מעלותיו האישיות או מעמדו הערכי.

מסגרת מקצועית. אחת המסגרות המוגדרות של פעילות אנושית מיוחדת, שהיא רווחת, מעניינת וגם חשובה, היא המסגרת המקצועית. מסגרת מקצועית נבדלת, באופן עמוק ומכריע, מכל מסגרת אחרת של פעילות אנושית, והיא שונה באופן משמעותי מן הפעילות שאינה כזו בכל אחד מחמשת מרכיביה העיקריים:

1. פעילות מקצועית נעשית על רקע גוף ידע שיטתי, שבלעדיו היא לא תיתכן. לרופא יש גוף ידע שיטתי בדבר מבנה גוף האדם ותפקודו. לעורכת הדין יש גוף ידע שיטתי בדבר החוק והפסיקה. למטפל הנפשי המקצועי יש גוף ידע שיטתי בדבר נפש האדם ומצוקותיו הנפשיות.

2. פעילות מקצועית נעשית באמצעות "ארגז כלים" שיטתי, מערכת מיומנויות המאפשרת לפתור בעיות מקצועיות, או לפחות לנסות לפתור אותן. המפקד יודע כיצד להניע את חייליו לפעול למילוי המשימה המוטלת עליהם. העובדת הסוציאלית יודעת כיצד להקל על המטופל בעת מצוקה. השוטר יודע להפעיל כוח במידה נאותה לשם אכיפת החוק.

3. פעילות מקצועית נעשית על רקע גוף ידע מעודכן ובאמצעות "ארגז כלים" המשתכלל בלי הרף. פעילות מקצועית היא פעילות הכרוכה בלמידה מתמדת, לא רק מן הניסיון של האדם עצמו או של זולתו, אלא גם מן המתחדש, הודות לאנשי המחקר היוצרים ידע חדש, או לאנשי הפיתוח היוצרים "כלי עבודה" חדשים.

4. פעילות מקצועית נעשית מתוך הבנה. אפשר להשתמש בכלי זה או אחר מתוך "ארגז הכלים", להשתמש בתרגולת, שהיא סדרת פעולות מן המוכן המאפשרת לפתור בהצלחה בעיה נתונה. אולם פעילות מקצועית באמצעות תרגולת מלווה בהבנתה וביכולת להסביר מדוע התרגולת מספקת פתרון נאות לבעיה הנתונה. ההבנה מאפשרת להשיב על שאלות "למה?". בעולם מקצועי זו אינה הבנה לתפארת ההבנה בלבד, אלא קודם כול הבנה המאפשרת לנמק כל החלטה. בכל עולם מקצועי החלטות אינן מקריות או סתמיות, וביסוד כל החלטה עומד נימוק המיועד להצדיק אותה, להראות שהיא ראויה, או אף הראויה ביותר בנסיבות המעשה. נוסף על כך, ההבנה מאפשרת לפתור בעיות לא רגילות שאין להן מענה בתוך "ארגז הכלים" השגרתי, על יסוד עקרונות עמוקים שרק ההבנה מובילה להכרתם. השופט משתמש בהבנת החוק כאשר הוא מפרש אותו, במיוחד כשהוא מסתמך על "רוח החוק". המהנדס משתמש בהבנת המכשירים שהוא יודע להפעיל, כאשר הוא פועל בהתאם לעקרונות הפיזיקליים העומדים ביסוד השיטות ההנדסיות השגרתיות, כדי לתכנן מוצרים, מתקנים או תהליכים חדשים. המטפל הנפשי יכול להשתמש בהבנת שיטה טיפולית, כאשר הוא נעזר בתשתית התיאורטית שלה כדי לפתור בעיה שאי אפשר לפתור באמצעות השיטה הנתונה כמות שהיא, מפני שהיא מוגבלת ויש צורך בפיתוח שיטה חלופית, דומה לקודמתה אבל שונה ממנה ומוצלחת יותר.

5. פעילות מקצועית נעשית על יסוד הזהות של המקצוע, הווה אומר על יסוד הייעוד שלו, הדרכים שהתפתחו בו למימוש מוצלח של הייעוד והערכים האמורים לבוא לידי ביטוי במהלך הפעילות המקצועית. תפיסת הזהות המקצועית ממלאת תפקיד מרכזי בכינון האתיקה של המקצוע, כפי שנראה להלן. כשנעסוק במהלך הספר באתיקה של מקצוע זה או אחר, נשים לב למרכיבים הללו של המקצועיות, ובראש ובראשונה לזהות המקצועית.

התנהגות: חייו של האדם מתנהלים בכמה מישורים בבת אחת. עובדה חדשה, על אודות עצמו או זולתו, על אודות האדם או העולם, יכולה להתווסף לידע שלו, לעורר בו רגשות עזים או מתונים, טובים או רעים, לחזק בו עמדות או להחלישן, לעודד בו רצונות או להעמיד מכשולים על דרכם, ליצור בו כוונות חדשות, להסיט כוונות נתונות או אף לבטל אותן כליל, לטלטל בו תוכניות מן היסוד, או לאמץ אותן, כמות שהן, לדחוף אותו לפעול או לשתק אותו לחלוטין.

כל המישורים הללו ממלאים תפקידים חשובים בחיי האדם, אבל לא כולם מקבילים זה לזה. המתרחש בחלק מהם הוא בדרך כלל פרי החלטתו של האדם. כאלה הם בדרך כלל מעשיו של האדם, שהם פירות החלטותיו כיצד לנהוג. המתרחש במישורים מסוג אחר אינו פרי החלטה של האדם בדבר עצמו. אדם אינו מחליט להיות בעל רגשות מסוימים במצבים מסוימים, להיות עצוב או מאוכזב, אלא מוצא את עצמו כזה. הוא אינו מחליט להרגיש אהבה עזה, אלא מרגיש אותה בקרבו. יתר על כן, המתרחש בחלק מאותם מישורים הוא מטבעו סמוי מן העין ואינו נתון לבדיקה פומבית, ישירה ואמינה. רק מישור ההתנהגות, שהיא "חיצונית", הוא מטבעו גלוי לעין ונתון לבדיקה כזאת.

שתי ההבחנות הללו בין מישור ההתנהגות לבין מישור הרגשות, לדוגמה, באות לידי ביטוי מובהק בכל אתיקה מקצועית. זו עוסקת בהתנהגות אנושית, במסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת, ולא ברגשות אנושיים, יהיו אלה חשובים ככל שיהיו.

לפעמים עולה הרעיון של אפיון האתיקה לא במישור ההתנהגות של האדם, אלא במונחי המידות של אופיו, כדוגמת אומץ ונדיבות. לשיטתנו, יתרון העיסוק במישור ההתנהגות על פני עיסוק במישור מידות האופי, הוא בכך שהתנהגות היא פרי החלטה וגלויה לעין, שעה שמידות אופי אינן כאלה. לכן, גם אם ניתן לתרגם טענות בדבר מידות האופי לטענות בדבר שגרת התנהגות, אין טעם להחליף את העיסוק של האתיקה בהתנהגות, שהיא חופשית וגלויה, בעיסוק במידות האופי, שאינן כה חופשיות ואינן כה גלויות.

אידיאל מעשי של התנהגות, במסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת: התנהגות האדם, במסגרת פעילותו המקצועית, יכולה לעמוד למבחנים שונים באמצעות אמות מידה שונות. התנהגות יכולה להיות שגרתית או מקורית, לעמוד במבחן היצירתיות או להיכשל בו. מבחן אחר מושתת על אמת המידה של הרצוי, מנקודת מבט מסוימת. יש הקשרים שבהם נקודת המבט הקובעת את הרצוי מתבטאת באמת המידה של התאמה לנטיית ליבו של האדם, כדוגמת טעמו האסתטי. בהקשרים אחרים, נקודת המבט הקובעת את הרצוי מתבטאת באמת המידה של התאמה אל הראוי, שהוא הרצוי המנומק והמוצדק על יסוד מערכת ערכים או עקרונות נתונים, כפי שנראה מייד.

אידיאל, בהקשר הנוכחי, הוא מערכת ערכים או עקרונות הנותנת בסיס להכרעות מנומקות בדבר ההתנהגות הראויה, בנסיבות הפעילות האנושית המיוחדת, במסגרת המוגדרת של המקצוע.

אידיאל מעשי, בהקשר זה, הוא מערכת ערכים או עקרונות, הנותנת בסיס להחלטות מנומקות כאלה, שהן מעשיות בתוכנן, לא רק במובן זה שהמדובר במעשים ובדפוסי התנהגות, אלא גם במובן זה שמדובר בהחלטות שאינן נבצרות מן היכולת הרגילה של אדם רגיל, במצב רגיל, בתוך המסגרת המקצועית של פעילותו - לדוגמה, הרופא יכול תמיד לשמור על הסודות הרפואיים של מטופליו. כדי להוציא אל הפועל החלטה כלשהי בדבר ההתנהגות הראויה, כפי שהיא נגזרת מן האידיאל המעשי, אדם כזה צריך רק לדעת מהי ההחלטה ולרצות לקיים אותה. בלשון התורה, "לא בשמיים היא". הביטוי "אידיאל" אינו בא להציב את ההתנהגות הראויה בקו האופק או בסביבותיו, במקום שלא ניתן להגיע אליו, אבל תמיד ניתן להתקרב אליו, אלא בא להדגיש: יודע ורוצה - משמע יכול.

בליבה של כל אתיקה מקצועית עומד אפוא אידיאל מעשי של התנהגות, במסגרת מקצועית, שהיא מסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת.

בהמשך הדברים נרשה לעצמנו להשתמש גם בביטוי "אידיאל מעשי של ההתנהגות" וגם בביטוי "אמות המידה של ההתנהגות הראויה", שמשמעותם זהה.

תפיסה סדורה של האידיאל המעשי של ההתנהגות, במסגרת מוגדרת של פעילות אנושית מיוחדת: שורת ערכים ורשימת עקרונות, גם אם הן נותנות בסיס רחב ויציב להחלטות מנומקות בדבר ההתנהגות הראויה, במסגרת פעילות מקצועית, עלולות להצטייר שרירותיות, כיוון שהן לובשות את הצורה של "קטלוג" ערכים או עקרונות. אם קוד אתי הוא אוסף של כללים בזה אחר זה, הוא יוצר את הרושם של "קטלוג" שרירותי: למה דווקא כללים אלה ולא אחרים? ולמה כל אלה ולא רק חלק מהם? ולמה לא אוסף אחר לגמרי של כללים? כך קוד אתי, וכך גם כל הצגה אחרת של אידיאל מעשי של התנהגות. הכללים נראים שרירותיים, כל עוד אינם מוצגים על רקע של תפיסה סדורה, הבאה לידי ביטוי ברור בהצגה שיטתית של האידיאל המעשי, באופן המפיג את הרושם של קטלוג שרירותי. הצגה כזו מסבירה את האידיאל המעשי במונחיה של שיטה עיונית מתאימה, כלומר הסבר של דפוסי ההתנהגות הראויה על יסוד מערכת שיטתית של ערכים ועקרונות, כלומר על יסוד תפיסה סדורה.

העיסוק בתפיסות סדורות של אידיאלים - ובכלל זה העיסוק בגיבוש של אידיאלים כאלה, הצגה ברורה שלהם, ניתוח של הנחות היסוד שלהם, איתור המסקנות המכריעות שלהם, הצדקה שלהם בנסיבות מסוימות ואף שיפור שלהם - הוא מלאכה פילוסופית מובהקת. כל אתיקה מקצועית היא אפוא בעלת היבט פילוסופי טבעי.

*המשך הפרק בספר המלא*