ביקורת על החברה האנושית והדרך לשלום עולמי

הקדמה

הספר "הביקורת על החברה האנושית והדרך לשלום עולמי" נכתב בראש ובראשונה כפי שאתם מניחים כדי להביע ביקורת כלפי החברה האנושית, וכדי להציע דרך להשגת שלום עולמי. לפני הכל, ראוי להדגיש שמטרת־העל של ספר זה היא להציג סוג חדש של אידיאולוגיה, השונה מאלה המקובלות בחברה שלנו כיום. אידיאולוגיה זו דוגלת בדרכים להפוך את עולמנו למקום שקט ונטול מלחמות, אשר ייתן הזדמנות לכל אנשי העולם לחיות את חייהם בחופשיות ללא כל כפייה של גורמים פורמליים, שינסו להשפיע על חייהם של אותם אנשים בניגוד לרצונם.

ספר זה נכתב כדי להציע לאנשים לבחון אידיאולוגיה זו באופן נוח ושקט, ולא כדי לכפות עליהם לאמץ אותה. בנוסף, אין בספר זה כל כוונה לפגוע או להעליב קבוצות כאלו או אחרות באוכלוסייה העולמית, אלא רק להביע ביקורת כלפיהן ולהציג דרך חיים מסוימת השונה ממה שרובינו מכירים.

חשוב מאוד לציין, שבספר זה מוזכרים הרבה רעיונות, ציטוטים, טיעונים ועובדות של אנשים מרחבי העולם אשר מייצגים את האידיאולוגיה של הספר ברוב דבריהם, ולכן היה חשוב להביא את דעותיהם, ושמותיהם כמובן יופיעו בהמשך.

ספר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, אך מיועד לנשים וגברים כאחד.

בפרק הראשון של הספר יוצגו תהליכים היסטוריים ששינו את פני־האנושות בצורה דרמטית, ובכך עיצבו את החיים שלנו כיום בדרך מסוימת שכמעט ואינה נתונה לשליטתנו. בנוסף, פרק זה יפרט על בני האדם בהיבט החברתי, ויבאר מדוע ברוב המקרים בני האדם נעשים דומים לסביבה שלהם ונכנעים ללחץ חברתי. האם זו אשמתם שתהליך זה קורה?

בפרק השני יובא נושא האלוהים והדת שהוא אחד הנושאים המרכזיים בספר זה, והוא בין הגורמים הבולטים לעיצוב התנהגותם של רוב האנשים בעולמנו. בפרק זה נתמקד באחת השאלות הגדולות שידעה האנושות — האם אלוהים באמת קיים?

רוב האנשים מאמינים בקיומו של אל כלשהו. עם זאת, לא בטוח שהם צודקים באמונתם. בשביל לענות על שאלה זו, נציג טיעונים אשר ינסו לסתור את סיכוייו של אלוהים להיות קיים. חלק מטיעונים אלו נובעים מהיגיון, וחלקם נובעים מהסתברות סטטיסטית נמוכה לקיומו.

בפרק השלישי שגם הוא עוסק בדת ובאלוהים, נתמקד בדת שנמצאת כמעט בכל פינה על פני כדור הארץ, אשר מצליחה להסב להרבה מאמינים אושר, שמחה ומשמעות, ומביאה לעולמנו מנהגים וטקסים מעניינים ביותר. למרות זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שדת היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר למלחמות, שנאה וגזענות לאורכה של ההיסטוריה שלנו. לכן, בפרק זה יוצגו בפניכם הסיכונים המגיעים מהדת שבדרך כלל לא נחשפים לציבור. כך אתם תוכלו לקבוע האם הדת מתאימה עבורכם באמת או שאתם צריכים לחשב מסלול מחדש.

בפרק הרביעי, ננסה להביא דרכים בסיסיות ליצירת שלום עולמי, אשר יתאפיינו בפעולות חברתיות שכל אחד מאיתנו יהיה חייב לעשות, כדי שתהליך השלום העולמי יוכל להצליח. בנוסף, נעלה את המודעות כלפי האוכלוסיות הנמצאות בסכנת חיים כיום, אשר נלחמות על חייהן מול משטרים דיקטטורים וארגוני־דת קיצוניים המאיימים להשמיד את כל מי שלא יציית לפקודותיהם.

בפרק החמישי והאחרון, יומחשו הסכנות העתידיות שמתחילות לאיים על חירותו ועל קיומו של המין האנושי, ובכך ננסה להבין מה עלינו לעשות בכדי למנוע מסכנות אלו להתממש. האם בני האדם יוכלו להתאגד יחד ולהציל את עצמם מהבור שבתוכו הם נמצאים?

כדי שנוכל להבין את התנהגותם החברתית של בני האדם שחיו לאורך ההיסטוריה של עולמנו, נצטרך לצלול לתוך התהליכים החברתיים הגדולים שהאנושות עברה. ההבנה הבסיסית שנקבל על ידי חקירת תהליכים אלו, תעזור לנו להבין בנוסף לכך את צורת התנהגות זו של בני האדם כיום, אשר מושפעת באופן משמעותי מהתנהגותם של בני האדם אשר חיו לפנינו.

תהליך עיצוב הזהות האנושית

בני האדם הם יצורים בעלי אופי התנהגותי שונה ביותר משאר היצורים האחרים החיים על פני כדור הארץ. בנוסף לכך, גם השוני בינם לבין עצמם גדול מאוד. כל אחד מאיתנו בעל זהות ואישיות שונה, וניתן לראות זאת במגוון הרחב של האמונות, האידיאולוגיות וההתנהגויות השונות שמצויות בעולמנו.

אין ספק שהזהות, החשיבה וההתנהגות שלנו, הן חלק מהדברים החשובים בחיינו, שיקבעו לבסוף איך הם ייראו. אך לפני שנפרט אותן במהלך הספר, בואו נבין רגע איך כל אחד מאיתנו מגבש את הזהות האישית שלו, בעולם כל כך עשיר ומגוון מבחינת חומר אנושי.

מלבד המטען הגנטי שמגיע אלינו בתורשה מהורינו, אשר משפיע על זהותו של כל אחד מאיתנו באופן מסוים, ישנו גם "תהליך החִבְרוּת". זהו תהליך סוציולוגי המשפיע על זהותם של בני האדם לאורך חייהם, ללא כל קשר לגנטיקה התורשתית.

אין ספק שהזהות של כל אחד משפיעה על חייו ועל האופן בו הוא יחיה אותם, אבל איך למעשה בני האדם מגבשים את זהותם במהלך חייהם?

תהליך החברות מסביר שאלה זו בצורה כללית אך מספקת. בני האדם נולדים במקומות שונים בעולם ומתחנכים בתרבויות שונות ומגוונות. ניתן לראות שיש הבדלים בהתנהגות של בני האדם, בשפה שהם מדברים, וגם בערכים שהם מאמצים. קל לראות שיש שוני בעולמנו. עם זאת, זהותנו מושפעת קודם כל מסביבתנו הקרובה. המשפחה למשל, שהיא המערכת הראשונה שאנו פוגשים במהלך חיינו, מלמדת אותנו את הערכים הבסיסיים שלנו וגורמת לנו להתנהג לפי רצונה ברוב המקרים. במהלך ההיסטוריה של עולמנו, נשמרו הרבה מנהגים, טקסים וערכים שעברו מדור לדור בגלל חינוך הדוק של המשפחה אל ילדיה. לדוגמה, הדת היהודית, שהצליחה לשמר ערכים ומנהגים רבים לאורך ההיסטוריה ועד ימינו, כמו למשל סגידה לאלוהים היהודי, הדלקת נרות בחג החנוכה, והימנעות מערבוב מאכלים בשריים עם מאכלים חלביים. ככל שהקפדת הערכים והמנהגים של ההורים מול ילדיהם הדוקה יותר, כך בדרך כלל הערכים והמנהגים ייטמעו בילדיהם חזק יותר.

גם הסביבה הקרובה בה אנו חיים מלבד המשפחה, מעצבת באופן ניכר את זהותנו. החברים שבמחיצתם אנו גדלים, מספרים לנו דברים חדשים ומראים לנו את העולם באופן שונה מכפי שאנו רואים אותו בבית. חלקם אף גורמים לנו להתנהג באופן מסוים, על מנת שנוכל להתקבל בחברתם. תהליך זה נקרא "לחץ חברתי". התהליך מתבטא בהבנה שבני האדם הם יצורים חברתיים, השואפים ומעדיפים להיות באינטרקציה מתמדת עם אנשים מאשר להיות לבד. בגלל עובדה זו, בני האדם אף ישנו את זהותם כדי לקבל יחס מהסביבה, גם אם התנאים של החברה בה ישתלבו נוגדים את אמונתם. קיים גם לחץ חברתי הפוך, המתבטא בחברה המנדה אנשים המתנהגים שונה מהמקובל. לכן, הרבה אנשים שוקלים את התנהגותם לפני שהם פועלים כדי לא להיות שונים, דבר שיכול להוביל לנידוי או לעג מצד חבריהם.

גורם נוסף המשפיע על זהותנו הוא מערכות החינוך השונות, המעבירות לנו מידע רחב המשפיע על תפיסתנו ומחשבותינו. רוב ילדי העולם מתחנכים ולומדים מידע חדש מדי יום בבתי ספר שונים ברחבי העולם.

כל מדינה מחליטה אילו תכנים ילמדו ילדיה, ובאיזו צורה הם יועברו. למשל, מערכת החינוך של ארצות הברית מחנכת את ילדיה שנפילת מגדלי התאומים בשנת 2001 הוא אירוע לא מוסרי שצריך לגנותו בכל תוקף. לעומת זאת באפגניסטן, ארגון הטרור "אל קאעידה" מחנך את ילדיו שנפילת מגדלי התאומים הוא אירוע מוסרי שצריך להתבצע עוד פעמים רבות. מעניין לראות, ששתי מערכות חינוך שונות יכולות לגרום לילדים באותו הגיל לחשוב בצורה כל כך שונה על אותו המקרה.

התקשורת הטכנולוגית יכולה אף היא להשפיע על זהותנו. היא מופצת על ידי מכשירי הטלוויזיה והרשתות החברתיות הנמצאות באינטרנט. אמצעי התקשורת הטכנולוגית פופולריים ביותר במאה ה־21, ונותנים לנו את האפשרות לקבל מידע, פרשנויות ועובדות ממקומות המרוחקים מאיתנו אלפי קילומטרים. אינפורמציה זו שאנו קולטים ממכשירים טכנולוגים כאלו ואחרים, משפיעה עלינו בין אם נרצה ובין אם לא. היא מראה לנו איך נראים מקומות אחרים בעולם ואיך שאר האנשים שמעולם לא פגשנו מתנהגים. דרך התקשורת הטכנולוגית, אפשר גם להפיץ רעיונות ואידיאולוגיות חדשים היכולים לשנות בין רגע את חשיבתנו. באינטרנט לדוגמה, אנשים מכל רחבי העולם מפיצים מידע בתחומים רבים מדי יום. חלק ממידע זה יכול להיות נכון ותואם את המציאות, וחלק אחר יכול להיות שקרי ומפוברק. אך ברגע שבן אדם אחד קורא פיסת מידע כלשהי ומחשיב אותה כנכונה בעיניו, נוצרת כאן השפעה מסוימת על חייו, היכולה בסופו של דבר גם להשפיע על זהותו. למשל, ישנן תנועות הפועלות למען זכויות בעלי חיים, המפיצות ברשתות החברתיות סרטונים שמנסים לשכנע את אנשי העולם להפסיק לצרוך מאכלים מן החי, על מנת לעצור את הפגיעה בבעלי החיים. סרטונים כאלו וקמפיינים אחרים שמשודרים בטלוויזיה, הצליחו כבר לשכנע מאות אלפי אנשים ולשנות את תפיסת חייהם כלפי בעלי החיים.

סרטונים ברשתות החברתיות הם רק חלק מהכוח האדיר שיש לתקשורת הטכנולוגית. בואו ניקח למשל את הסיטואציה המתרחשת בערוצי הטלוויזיה בזמן מערכת בחירות לראשות הממשלה. זמן שידור התעמולה של כל מפלגה בערוצי הטלוויזיה במהלך הבחירות, הוא הזדמנות קריטית של כל מפלגה לנצל את הבמה לשכנוע האזרחים להצביע עבורה.

ערוצי הטלוויזיה יכולים להחליט אילו מפלגות יוכלו להציג את המצע שלהן לצופים וכמה זמן שידור תקבל כל מפלגה, ואילו מפלגות לא יזכו לזמן שידור כלל. אם נבחן עובדה זו לעומק, נבין שהאחראים על ערוצי הטלוויזיה ממש יכולים להטות את תוצאות הבחירות, כיוון שהמפלגות שיזכו לזמן מסך גבוה יותר, ייהנו גם מיותר זמן לשכנע את הצופים בבית לבחור בהן בקלפי.

זו דוגמה אחת להשפעת אמצעי התקשורת הטכנולוגית על חיינו.

דוגמה נוספת ואולי קריטית יותר, היא שאמצעי התקשורת לא תמיד מדווחים את האמת על מה שקורה (בין אם בכוונה ובין אם בטעות). נניח שערוצי החדשות מדווחים מידע שקרי על אחת המפלגות, או לחלופין מפרשים את דברי מנהיג המפלגה בצורה שגויה ומזלזלת. רק מפעולות אלו אפשר לראות השפעה בקנה מידה עצום על החשיבה של הקהל בבית, מכיוון שרוב הצופים לא יעבירו את זמנם בניסיון להוכיח את אמיתות דברי התקשורת, ולכן הם יקבלו את פרשנותה כנכונה בלית ברירה. כל אמירה כזו או אחרת בהגשה כריזמטית, יכולה להשפיע על דעתם של אלפים, וערוצי התקשורת מודעים לכך.

כיום כבר צריך להודות בכך, שבמאה ה־21 התקשורת הטכנולוגית נהפכה להיות אחד הגורמים המשפיעים ביותר לעיצוב זהותו של האדם הממוצע.

סדר חברתי מדומיין

אחרי שהבנו שבני האדם מעצבים את זהותם על ידי סביבתם הקרובה ועל ידי אמצעי התקשורת שהם נחשפים אליהם, בואו נראה כיצד לאורכה של ההיסטוריה הם בנו לעצמם מציאויות חברתיות שונות, שכל אחת מהן מאופיינת בדפוס חברתי מדומיין אשר מקובל על קבוצה מסוימת של בני אדם. יובל נח הררי, פרופסור להיסטוריה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, גרס רעיון זה של סדר חברתי מדומיין בספרו "קיצור תולדות האנושות". בספרו הוא מתאר כי כל חברה ספציפית של בני אדם לאורך ההיסטוריה, המציאה עבור עצמה רעיון מסוים של דרך חיים אשר שיקף את האמונה הכללית של אותה קבוצה, לפי איך שהיא רואה את החיים. אותו סדר חברתי מדומיין עזר לכל קבוצה להתגבש בין עצמה, וליצור שיתוף פעולה וחוקים חברתיים בין אנשיה.

חשוב להבין, שסדרים חברתיים מדומיינים יכולים להתקיים רק על ידי האמונה המשותפת של כל אנשי הקבוצה, וכי אמונה של אדם אחד בסדר חברתי מדומיין לא תספיק כדי ליצור אותו. למשל הכסף שכולנו מכירים ומשתמשים בו, הוא דוגמה קלאסית לסדר חברתי מדומיין. למעשה, הכסף הוא רק פיסת נייר או מתכת שלא היה לה הרבה ערך אילולי בני האדם היו מחשיבים אותה כדבר בעל ערך גבוה כמו שנחשב הכסף כיום. למשל, כדי שפיסת נייר שכתוב עליה 100 דולר תהפוך להיות שוות ערך ל־20 כיכרות לחם, קבוצה גדולה של בני אדם יצטרכו לתת בה אמון ולדמיין שהיא אכן שווה כך. אם הייתם הולכים עם פיסת נייר בשווי 100 דולר לפני 10,000 שנה ומנסים לקנות בה 20 כיכרות לחם, סביר להניח שלא הייתם מקבלים עבורה אפילו פרוסת לחם אחת. מכאן אפשר לראות, שהכסף שלנו הוא המצאה הנשענת על סדר חברתי מדומיין שהמציאו בני האדם. הבעיה הגדולה בכל הקשור לסדרים חברתיים מדומיינים, היא העובדה שסדרים אלו יכולים בן רגע להתפרק, במידה והאמונה בהם נפסקת. אם למשל יום אחד מיליארדי בני האדם יפסיקו להאמין בערכו של הכסף, ולא יתנו לו חשיבות, ערכו של הכסף יצנח לרצפה, וכנראה שאף אחד לא ינסה להשיגו. שטר של 100 דולר שביום אחד קניתם בו 20 כיכרות לחם, יהפוך ביום אחר לסתם פיסת נייר חסרת חשיבות. לכן, החשיבות של האמונה המשותפת של מיליארדי בני אדם בסדר חברתי מדומיין כמו הכסף, קריטית לקיומו.

סדר חברתי מדומיין לא חייב להיות בנוי רק מאמונה בשווי של דברים פיזים כמו הכסף, אלא גם יכול להיות בנוי מאמונה בדברים תיאורטיים כמו דתות, מדינות וחוקים. המדינות בעולמנו, הן אולי התוצר הכי מפורסם של סדרים חברתיים מדומיינים לאורכה של ההיסטוריה. כל מדינה בעולם מורכבת מהאמונה המשותפת של מיליארדי בני האדם כי העולם שלנו מחולק למדינות. כל מדינה נחשבת כאזור עם שטח מוגדר, שבתוכו חיים אנשים ספציפיים שנקראים לפי אותו אזור. אך האם זה אומר שהעולם שלנו באמת מחולק למדינות, או שזו רק המציאות בראשם של בני האדם? כשחסידה עפה מעל מדינת ישראל כדי להגיע למחוז חפצה, היא לא יודעת שהיא עפה מעל מדינה שיש לה שם, המנון וחוקים. החסידה רק יודעת שהיא עפה מעל שטח מסוים עם שדות והרים. ההמצאה של האזור שנקרא ישראל, הכולל גבולות ומערכת חוקתית מסוימת, הגיעה מבני האדם, ואף חיה לא מודעת אליה.

בסופו של יום, כל סדר חברתי מדומיין שקיים בעולמנו הוא המצאה של תפיסת חיים מסוימת שאומצה במחשבותיהם של מיליוני בני אדם.

התרמית האנושית הגדולה בהיסטוריה

תהליך החברות ותהליך הסדר החברתי המדומיין, הם תהליכים המתקיימים בחברתנו המשפיעים על חיינו ועל ההחלטות שאנו מקבלים ביום יום. עם זאת, חשוב להבין שהתהליכים הללו התחילו בנקודת זמן מסוימת בהיסטוריה של עולמנו, על ידי כמה וכמה אנשים ממקומות שונים, שלמעשה קבעו לנו מבעוד מועד את בסיס חיינו, מבלי שבכלל נוכל לקחת חלק בהחלטה גורלית זו. אם תסתכלו סביב על עולמנו כיום, תוכלו לראות אלפי נורמות חברתיות ואידיאולוגיות שונות אשר הומצאו עוד לפני שכל בני האדם שחיים כיום נולדו. אידיאולוגיות ונורמות אלו משפיעות על חיינו בצורה כה משמעותית, ולמרות שאף אחד מאיתנו לא היה אחראי על המצאתן, רוב אוכלוסיית העולם מתייחסת אליהן כמובנות מאליהן, כאילו שלא נוכל לחיות בלעדיהן במידה ונרצה לשנות אותן.

בנוסף לנורמות החברתיות והאידיאולוגיות השונות המשפיעות על חיינו, ניתן לראות קווי חיים דומים ברוב המקומות, המראים את ההשפעה של החברה על האדם היחיד, אשר מתווה לו דרך חיים די ברורה ברוב המקרים. חשוב לציין, שלאורך ההיסטוריה השתנו דרכי החיים בין תקופה לתקופה, אך עדיין אפשר לראות שבכל תקופה שהיא, רוב האנשים הלכו אחרי דרך החיים הנפוצה ביותר, כאילו שבחירה זו היא מובנת מאליה. בואו ניקח לדוגמה את החיים היום ברוב המדינות בעולם, ונראה עד כמה בני האדם בתקופתנו מושפעים ממנהגים והתנהגויות שהם עצמם כלל לא המציאו.

לרוב אנשי העולם כיום, ישנו סדר חיים די דומה המתחיל כבר בשנות חייהם המוקדמות. מסגרות החינוך שאנו מכירים כל כך טוב כמו הגן או בית הספר, קיימות כמעט בכל המדינות בעולמנו, ואף אחד מהאנשים שחיים כיום, לא היה שותף להמצאתם. הרעיון של בית הספר למשל, הומצא כבר לפני הספירה והיה בעיקר מקום לאנשים מהמעמד הגבוה אשר רצו לחדד את השכלתם. עם השנים, בתי הספר נהיו יותר נגישים לכלל האוכלוסייה, ובתחילת המאה ה־20 בתי הספר כבר היו נגישים לכל המעמדות בחברה. כיום, ניתן כבר לראות שאחד התפקידים המרכזיים של בית הספר הוא בכלל שמירה על התלמידים בזמן שהוריהם הולכים לעבוד כדי להרוויח את שכרם. אפשר לדמיין מין מעגל חיים ההולך וחוזר על עצמו, כאשר מגלים שאחד התפקידים האחרים של בית הספר, הוא להכין את התלמידים לחיים הבוגרים שיגיעו אליהם בעתיד, הכוללים כניסה לשוק העבודה בו עובדים הוריהם. למעשה, מאותו היום שבו התחילו מערכות החינוך לפעול על ידי רשויות החוק והמדינה באופן מחייב, וכמות האנשים שחינכו את ילדיהם בחינוך ביתי מלא (המעביר את מקצוע העבודה של המשפחה אל הצאצאים) פחתה משמעותית, נוצר מצב שבו ילדים מכל רחבי הגלובוס נשלחים כמעט בכל בוקר למסגרות חינוכיות, על מנת שהוריהם יוכלו לעבוד ולהתפרנס, וכדי שיום אחד הם יוכלו להחליף את הוריהם בשוק העבודה. שימו לב, כמה מסלול החיים הנפוץ של היום, מתווה את דרך החיים של אנשי העולם בצורה כל כך חד כיוונית, המונעת התפתחות של דרכי חיים אחרות, שיכולות אולי להיות הרבה יותר יעילות ומהנות לאנשי העולם. אין ספק שהחיים כיום שרובנו רגילים לחיות, הם נוחים ובטוחים. עם זאת, ניתן לראות בבירור שאפשר לשרוד ולחיות חיים שלמים בדרכים מגוונות מאוד, שאינן כוללות בתוכן תעודה או מקצוע, המגיעים ממאגר האפשרויות המוגבל שמציעות מסגרות הלימוד. מאגר זה אינו משקף כלל את כל האפשרויות שאדם יכול לבחור ולבצע במהלך חייו.

אז אילו אפשרויות ודרכים מגוונות אנחנו מפספסים? כל אחד מכם מוזמן לעצום לרגע את העיניים ולדמיין איך היו נראים החיים האופטימליים עבורו. האם הם היו דומים לחיים שאתם חיים היום, או אחרים לגמרי? אפשר לשער, שחלק מכם יכולים לחשוב בעצמם על דרכי חיים אחרות ומיוחדות שהם היו רוצים לחוות ולהגשים, מבלי לבחור בדרך המובנת מאליה, כמו שהרוב עושים.

ההשפעה של דרכי החיים שהומצאו לפנינו, לא מגיעה רק בקנה מידה גדול המשפיע על חיינו באורך טווח, אלא מתבטאת גם בנורמות ובמנהגים הכי קטנים, שבסופו של דבר משפיעים על חיינו, גם בצורה יום־יומית. שימו לב למשל, שכבר אלפי שנים בני האדם דואגים להסתיר את איברי המין שלהם, בטענה שאלו מקומות פרטיים ואישיים בגופם.

לפי תפיסתם של בני האדם, לבישת בגדים לא נועדה רק כדי להגן על הגוף פני קור וחום קיצוניים, אלא גם כדי למנוע "מבוכה" מפני האחרים, פן נחשוף בטעות את איברי־המין שלנו בציבור.

סביר להניח שיהיה לכם קשה לחשוב על האפשרות של הליכה ללא בגדים, בגלל העובדה שחינכו אתכם ללבוש בגדים מהיום בו נולדתם. אתם רגילים לכך בדיוק כמו אינספור האנשים שחיו לפניכם היות שאי־שם, בנקודה מסוימת בהיסטוריה, קם פתאום אדם שהחליט שצריך לכסות את איברי המין שלנו. אם האדם הספציפי הזה לא היה נולד, יכול מאוד להיות שהיינו הולכים עד היום ערומים לחלוטין.

המעניין בכל הסיפור הזה הוא העובדה שאין כל הצדקה או חשיבות מבחינה הישרדותית ללבוש בגדים כאשר מזג האוויר והטמפרטורה נוחים לנו (ואם נסתכל מסביבנו, נראה שאין בעולמנו שום חיה או יצור שמתנהג כמונו מאותה בחינה) ועדיין, נורמה של לבישת בגדים הינה אחת הנורמות החשובות והנפוצות בעולמנו כיום.

כפי שכנראה הבנתם, התרמית הגדולה ביותר בהיסטוריה היא העובדה שהאנשים שחיו לפנינו הרכיבו בשבילנו את המציאות שאנו חיים בה כיום, בעזרת ההחלטות והרצונות שלהם.

אין מה לעשות, חיינו אינם נצחיים ולפעמים הם אף נלקחים מאיתנו מאוד מהר. חשבו רגע שוב, האם אתם מרוצים מהחיים שההיסטוריה של עולמנו עיצבה עבורכם?

בואו נסתכל טיפה הצידה, ונבחן נורמה עולמית אחרת שבמקרה הזה כל כך מובנת מאליה, אפילו שאין כל סיבה ברורה וחד משמעית למה היא חייבת להתנהל כך ולהישאר כמו שהיא. שבוע ימים הוא יחידת זמן שבני אדם הגדירו לעצמם על מנת לעשות סדר וארגון יחד עם יחידות הזמן האחרות שבני האדם המציאו, הקובעות לנו את המושג "זמן".

ישנן יחידות זמן טבעיות ומחזוריות, כמו יממה (הנחשבת לזמן שלוקח לכדור הארץ להשלים סיבוב סביב עצמו) ושנה (הנחשבת לזמן שלוקח לכדור הארץ להקיף את השמש).

ישנן גם יחידות זמן מלאכותיות, כמו שנייה, שעה ושבוע, שבני האדם המציאו כדי ליצור סנכרון ביניהן לבין יחידות הזמן הטבעיות.

"שבוע" הוא המצאה של פרק זמן הקיים בעולמנו כבר מלפני הספירה. מהתקופה ההיא ועד היום, רוב בני האדם הורגלו לארגן את חייהם לפי פרק זמן של שבעה ימים, שחוזרים על עצמם ללא הפסק. בתרבות העולמית הגלובלית של היום, השבוע מחולק לימי עבודה ומנוחה (בכל תרבות ימי העבודה והמנוחה שונים, אך מספר ימות השבוע זהה). בדרך כלל ישנם חמישה ימי עבודה בשבוע, ושני ימי מנוחה. אין לזלזל בשום אופן באנשים שנהנים מאוד בעבודתם, אך אין ספק שרוב בני האדם מחכים בכיליון עיניים כל שבוע, לשני ימי המנוחה שצריכים להגיע בדרך כלל בסופו.

סביר להניח שיצא לכם לא פעם להתלונן על כך שה־"שבוע" הוא ארוך מדי, בגלל שיש יותר מדי ימי עבודה בהשוואה לימי המנוחה שאנו מקבלים. חישבו רגע מה היה קורה אם היינו מורידים יום עבודה אחד בלבד מהשבוע המפורסם שלנו, והופכים אותו לפרק זמן של שישה ימים. קודם כל, היינו מגיעים לימי המנוחה שלנו יותר מהר בצורה משמעותית, בכל פעם שפרק זמן זה היה חוזר על עצמו. שנית, לפי חישוב פשוט, אפשר לראות שאם נוריד יום עבודה אחד מהשבוע, ונהפוך אותו לשבוע בעל שישה ימים, יהיו לנו בעצם חמישה שבועות של שישה ימים בחודש, וחמישה סופי שבוע בחודש במקום ארבעה.

עם כל הזמן הפנוי שייווצר, נוכל להועיל לרווחת חיינו האישיים בצורה משמעותית הרבה יותר. אז למה שוב אנחנו צריכים לקחת כמובן מאליו נורמה הקיימת כבר אלפי שנים, שיכולה להתחלף בקלות רבה בנורמה אחרת שתעלה את זמן המנוחה של חיינו בצורה משמעותית?

זה נכון שמהלך עולמי שכזה, אולי יוכל לגרום בסיטואציה הזו לרווח נמוך יותר של שכר חודשי אצל חלק מהאנשים, אך עדיין, אולי רוב בני האדם יעדיפו "שבוע" של שישה ימים במקום של שבעה? והאם בכלל אנחנו בטוחים ששבוע של שבעה ימים הוא הדבר הנכון ביותר עבור החברה האנושית?

חשוב לזכור, שמציאות זו שאנו חיים בה, לא חייבת להישאר כמו שהיא, ונורמות ישנות שקיימות כבר אלפי או מאות שנים, יכולות להתחלף בנורמות המתאימות לרוח התקופה בה אנו חיים, או לנורמות המתאימות לכל אחד באופן אישי.

שליטתם של מנהיגי העולם בחיינו

אחרי שהבנו שאנו לא אלו שקובעים את הסדר החברתי העולמי, בואו נבין מי אלו שכן קובעים אותו כרגע, אשר בנוסף קבעו אותו לאורכה של ההיסטוריה, ובכך השפיעו על חייהם של מיליארדי בני אדם.

כבר אלפי שנים שבני האדם חיים את חייהם בקבוצות על מנת שהם יוכלו לספק לעצמם תמיכה פיזית ורגשית כדי לשרוד. ברוב המקרים, גם אם כל קבוצה כזאת מנתה עשרות אנשים וגם אם קבוצה כזו מנתה מאות אלפי אנשים, אותה קבוצה הייתה מתנהלת על ידי מנהיג או כמה מנהיגים, אשר היו קובעים את החלטותיה של הקבוצה.

גם אם אנשי הקבוצה היו רוצים להיות עצמאים לחלוטין וגם אם לא, סביר להניח שהם היו כפופים בלית ברירה להחלטותיו של לפחות מנהיג אחד במהלך חייהם, אשר השפיע על סדר יומם בצורה מסוימת.

גם היום ניתן לראות "מנהיגים" ברחבי העולם שעדיין משפיעים ובמקרים מסוימים ממש שולטים על אוכלוסיות של מיליוני אנשים, רק בגלל נורמה חברתית עתיקה ששרדה עד ימינו אנו. נורמה זו נותנת לגיטימציה למנהיגים לשלוט באוכלוסיות שונות ברחבי העולם, בלי שבאמת יש לאותן אוכלוסיות אפשרות לקבוע האם הן רוצות מנהיגים או לא. משחק השליטה העתיק הזה מגיע באופן עקיף וטריקי גם למדינות הדמוקרטיות בעולמנו כיום, שנותנות לאזרחיהן אפשרות להשפיע על הבחירה של המנהיג במדינתם, אך לא נותנות להם בכלל את האפשרות הבסיסית ביותר לבחור לחיות ללא מנהיג.

כפי שהוזכר קודם, המציאות שאנו חיים בה הושפעה באופן קיצוני ביותר מחייהם של בני האדם שהיו פה לפנינו. חלק מהשפעה זו מתבטא בעובדה שכל מי שחי כיום נולד למציאות בה חיים תחת שלטון של מנהיג, ברורה כשמש.

מה שמעניין בכל הסיפור הזה הוא העובדה שהמנהיגים ששולטים בחיינו מודעים היטב לכך שאנו בוחרים בהם בלית ברירה, וגם לכך שיש להם כוח רב, אשר מנוצל לפעמים לפי רצונם האישי (במסווה של דאגה לציבור), גם אם אזרחיהם אינם מרוצים מכך.

דוגמה היסטורית קלאסית המראה שליטה מוחלטת של מנהיג שהציבור נתון תחת שליטתו, היא סיפורם של חיילי הצבא האמריקאי בזמן מלחמת וייאטנם, שהוכרחו להתגייס לצבא בשביל להישלח למלחמה מסוכנת בארץ רחוקה, רק בגלל מניעים אסטרטגיים ופוליטיים של נשיאיהם וחבריהם לממשל.

בין השנים 1973-1954, הוכרחו מאות אלפי גברים אמריקאים להילחם בצבאות שונים בשטחי וייאטנם (בפקודת נשיאי ארצות הברית באותן שנים), על מנת שהקומוניזם שתפס תאוצה באותו אזור לא ילך ויתפשט ברחבי אסיה.

חשוב להבין, שהמלחמה הזו לא הייתה נחוצה לאזרחי ארצות הברית כדי לשרוד, אלא רק כדי לשרת את האינטרסים הפוליטיים של נשיאיהם, אשר לא אהבו את הרעיון ששיטות כלכליות אחרות שאינן קפיטליזם, התפשטו ברחבי העולם.

כמובן שהנשיאים ויועציהם, שהם אלו שהחליטו שהמלחמה נחוצה למדינתם, לא יצאו להילחם עם שאר החיילים ונשארו במשרדם המוגן כאשר 50,000 אזרחים אמריקאים שסיכנו את חייהם נהרגו לשווא.

גם בצד השני היו אבדות קשות, ולמעלה ממיליון בני אדם אחרים שלחמו בצבאות השונים נגד צבא ארצות הברית ובעלות בריתה נהרגו.

גם בפן הכלכלי אפשר לראות שמנהיגי העולם משפיעים באופן קיצוני על חיי אזרחיהם. למשל, נשיא ונצואלה בשנים 2013-1999, הוגו צ'אווס. בשנת 2005 הוא הוזיל את מחירי הנפט שמדינתו מכרה לשכנותיה באופן משמעותי, כדי שאותן מדינות יתמכו בו בקמפיין הבחירות לנשיאות באותה שנה, ולא יחרימו אותו בזירה הבינלאומית בגלל מדיניותו הרודנית והקיצונית כלפי אזרחיו. מיותר לציין, שהורדת מחירי הנפט שוונצואלה מכרה, הביאה לפגיעה כלכלית משמעותית במדינה ובאזרחיה, מכיוון שכלכלתן העיקרית נשענה על מאגרי הנפט הרבים המצויים במדינה.

מלבד שליטים שעשו דברים נגד רצון וטובת האוכלוסייה שבה שלטו, ישנם גם שליטים שיזמו מהלכים שעזרו לאוכלוסייה שהייתה תחת שליטתם, ואף זכו לאהדה גדולה בקרב נתיניהם. חוסה פיגרס פרר, שהיה נשיא קוסטה ריקה במשך שלוש קדנציות לא רציפות, ייסד מגוון רחב של רפורמות אשר שינו את פניה של קוסטה ריקה לחלוטין. פרר העניק בראשונה זכות הצבעה לנשים אשר עד אז לא יכלו להצביע בבחירות במדינה. צעד נוסף היה פירוק הצבא של קוסטה ריקה, מהלך שאפשר למדינה להשקיע את תקציב הצבא שפורק בהקמת מערכת חינוך שהונגשה לכל אזרחי המדינה. למרות התנגדות מצד חלק מאזרחי קוסטה ריקה לפירוק הצבא, ההחלטה של פרר התגלתה בדיעבד כהחלטה נכונה, כאשר מגלים שמאז פירוק הצבא שלה, קוסטה ריקה היא המדינה היחידה במרכז אמריקה שעד היום לא השתתפה במלחמה או סכסוך כלשהו עם אחת משכנותיה.

השליטה של מנהיגי העולם באזרחיהם, לא מגיעה תמיד רק באופן נקודתי וספציפי, אלא גם מתפרסת לאורך זמן על ידי השפעה שמגיעה דרך דרכי החינוך השונות אשר משפיעות על תפיסת המציאות של האוכלוסייה הנשלטת. שר החינוך למשל, מחליט מה יהיה החומר הנלמד בבתי הספר, ובכך הוא יכול לשלוט על מה שהילדים ילמדו לפי רצונו. אם לשר החינוך חשוב שמתמטיקה תהיה תחום שכל ילד במדינה ידע, אז הוא יהפוך אותה למקצוע־חובה וייתן לה דגש. לאחר כמה שנים ההשפעה של שר החינוך תראה את פירותיה בכך שכמעט כל אזרחי המדינה ידעו מתמטיקה היטב. בין אם זה מהלך יעיל ובין אם לא, אפשר לראות כאן באופן חד משמעי את כוחו של שר החינוך בעיצוב הידע של הילדים במדינתו. אם שר חינוך אחר יבוא ויחליט שהילדים במדינה צריכים ללמוד יותר היסטוריה בהשוואה למתמטיקה, יקרה מצב שבעוד כמה שנים המדינה תכיל יותר אזרחים שיודעים היסטוריה היטב לעומת מתמטיקה. אפשר לראות שלשר החינוך יש כוח רב המשפיע על יכולותיהם של האזרחים בעתיד. צפון קוריאה למשל, היא דוגמה קלאסית למדינה שבה השליט משפיע רבות על מערכת החינוך, ובכך משפיע בסופו של דבר על תפיסת עולמם של נתיניו במדינה. החינוך בצפון קוריאה הוא חינוך הדוק המבוסס כולו על אהבת המנהיג העליון השולט במדינה. כל מה שנתפס כחיובי בעיני האזרחים, חייב להיות קשור למנהיג העליון. כבר בגיל ינקות הילדים במדינה יכירו רק אותו כאופציה היחידה והטובה ביותר עבורם בתור מנהיג. אין ספק שמנהיגי צפון קוריאה הצליחו לאורך השנים להשתמש בחינוך נתיניהם בצורה יוצאת דופן, אך לצערנו, הם ניצלו זאת למטרות דיקטטוריות.

בסופו של דבר, חשוב להבין שככל שהשליט משפיע יותר על מערכת החינוך, ככה גם עולה הסיכוי שלו לשלוט בזהות של האזרחים בצורה טובה יותר.

השליטה וההשפעה של המנהיגים על אזרחיהם לאורך זמן לא מגיעה רק דרך מערכת החינוך, אלא גם באה לידי ביטוי בסדר החברתי המדומיין שהשליטים בעולמנו מקדמים כבר אלפי שנים. העיקרון של סדר חברתי זה הוא חובת הציות של האזרחים להוראותיו של השליט, שאחראי לשמור על סדר חברתי מדומיין מסוים (כגון ממלכה, אימפריה, מדינה, לאום או דת). אותו שליט מדבר אל האזרחים באופן שמדמה את הסדר החברתי כמובן מאליו, ובאותה נשימה מזכיר להם לשמור עליו בטענה שכל אחד שיעשה זאת יזכה להגנה ולתמיכה מלאה של אותו הסדר. למשל, אזרח שעומד בחוקים של מדינה מסוימת, מקדם את האינטרסים של השליט שרוצה שהאזרחים במדינתו לא יעברו על החוקים וישמרו על הסדר. בתמורה השליט מבטיח לאזרח הגנה ותמיכה כללית שבאות לידי ביטוי בהיבט הפיזי על ידי המשטרה, בהיבט הבריאותי על ידי בתי החולים ובהיבט הכלכלי על ידי חברות הביטוח והבנקים. האזרח שציית לחוקים של השליט ונהנה בחזרה מתמיכתו, מצטרף לקבוצת האזרחים שבונים את הסדר המדומיין של השליט.

ברגע שהשליט מרגיש כי הוא נמצא בעמדה בטוחה בראש הסדר החברתי, הוא יכול לשנות אותו במקצת לפי רצונותיו, וכך בעצם הוא משפיע באופן ישיר על האוכלוסייה שמתחתיו. השפעה זו תמשך עד שהשליט יודח מתפקידו בדרך כזו או אחרת, ותחזור בלבוש אחר על ידי שליט חדש.

אחרי שהבנו ששליטי מדינות העולם הם אלו ששולטים בדרך כזו או אחרת על חיינו, האם אנחנו עדיין צריכים להסכים לכך שהעולם האופטימלי ביותר עבורנו צריך להיות כזה שמנוהל על ידי שליט שמשפיע עמוקות על חיינו?

בהמשך הספר, נציע פתרון לסוגיית השליטה של השליטים בעולמנו. פתרון זה יציג אפשרות של שיטת שלטון הכוללת אכיפה וסדר מדיני, ללא כל שליט או קבוצה קטנה של שליטים, אשר יוכלו להשפיע על חיינו כמו היום.

השתדרגות זכויות האדם לאורך ההיסטוריה

מתחילתה של האנושות ועד ימינו, ניתן לראות שהחברה עברה שינוי חברתי לאורך הזמן. כל תקופה הביאה עימה כללים ונורמות חברתיות שונות, שהתאפיינו לא פעם בדפוסים אלימים ואנטי חברתיים כלפי האחר. למרות זו רמת האכפתיות והניסיון להבאת שקט ושלווה לעולם עלתה בין התקופות והשתפרה עם הזמן. בתחילת האנושות, היחסים בין בני האדם התנהלו בקבוצות קטנות מאוד, כמעט ללא כל הבנה וידיעה מה מתרחש בסביבתם החיצונית של חברי הקבוצה. לא ידוע לנו הרבה על אותם בני אדם שחיו בקבוצות קטנות לפני 10,000 שנים ויותר, אך ניתן למצוא כמה וכמה מחקרים וממצאים של ארכיאולוגים, הטוענים שמבחינה חברתית חייהם של האנשים דאז היו אלימים ואכזריים כלפי אוכלוסיות וקבוצות שונות, כאשר נוצר מפגש בין השניים.

גם כאשר הגיעה תקופת האימפריות של העולם הקדום (שהביאה לעולם דברים מתקדמים כמו הכתב וכסף), עדיין ניתן היה לראות דינמיקה חברתית לקויה בעלת אופי אלים קשה ביותר. עד תקופה זו, בני האדם חיו בעיקר בשביל איסוף מזון והשתמשו בשביל כך באמצעים מועטים.

סביר להניח, שהמצאת הכסף וקבלת ההבנה של בני האדם שלרכוש יש שווי וערך גבוהים, גרמו לתאוות בצע ולא עזרו לירידה ברמת האלימות.

האימפריה הפוליתאיסטית הבבלית בראשותו של "המלך חמורבי", היא דוגמה לאימפריה קדומה שהתנהלה בשביל השגת כסף, טריטוריה ושליטה. האימפריה ששלטה בכל ארץ מֶסוֹפּוֹטַמְיָה של העולם הקדום (בין המאות 17-18 לפנה"ס לערך), הפגינה אלימות קשה כלפי שכנותיה כדי לקחת את רכושן וכספן, וכדי להגדיל את רחבי האימפריה. התיאבון לשליטה וכוח של האימפריה באותה תקופה כנראה היה בין הגדולים בהיסטוריה של העת העתיקה, מכיוון שהאימפריה הבבלית מנתה כשני מיליון אנשים כאשר שלטה על השטח העצום של כל ארץ מסופוטמיה(מדינות עירק וסוריה של היום). היום לשם השוואה, בשטחה של ארץ מסופוטמיה דאז חיים יותר מ־55 מיליון בני אדם.

המלך חמורבי סיכן את צבאו והרג עוד אלפי אנשים חפים מפשע, בשביל להשיג שטח כל כך עצום שלא תאם את גודל האימפריה שלו.

המלך חמורבי אף הגדיל לעשות וחוקק רשימה של חוקים שיעצבו את אופי האימפריה בפן החברתי.

רמת המוסריות של חוקי חמורבי יכולה להתפרש אצל כל אחד מאיתנו באופן שונה. אך למרות זאת, ניתן לראות שחוקיו אינם מקדשים את ערך השוויון בין בני האדם כלל, ומציגים דיני ענישה שונים על אותה עבירה, שנקבעו לפי המעמד החברתי של העבריין. באימפריה של חמורבי, התקיימו שלושה מעמדות לפי החוק, המעמד הגבוה, המעמד הנמוך, ומעמד העבדים. על פי ארכיאולוגים וחוקרים מכל רחבי העולם שתרגמו את חוקיו של חמורבי ("The Code of Hammurabi"), חוקים 196, 198, 199, ו־212-209, מראים בבירור את ההבדל בין המעמדות, ומדגישים את היתרון שיש למעמד הגבוה, על פני המעמד הנמוך ומעמד העבדים.

החוקים בתרגום לעברית:

196: אם אדם מהמעמד הגבוה השחית את עינו של אדם אחר מהמעמד הגבוה, העונש למשחית יהיה זהה.

198: אם האדם מהמעמד הגבוה השחית את עינו של אדם מהמעמד הנמוך, הוא ישלם סכום כסף מסוים לאותו אדם.

199: אם אותו אדם השחית את עינו של עבד ששייך לאדם מהמעמד הגבוה, הוא ישלם מחצית מערכו של העבד לאדונו.

209: אם אדם מהמעמד הגבוה הכה אישה מהמעמד הגבוה וגרם לה לאבד את עוברה, הוא ישלם סכום כסף על אובדן העובר.

210: ואם מתה אותה אישה, תמות בתו של האדם המכה.

211: אם אותו אדם הכה אישה מהמעמד הנמוך וגרם לה לעבד את עוברה, הוא ישלם עבור אובדן העובר סכום נמוך יותר מהסכום שהיה משלם לאישה מהמעמד הגבוה.

212: ואם מתה אותה אישה, הוא ישלם סכום כסף על מותה.

מחוקים אלו, ניתן לראות שהתקיים באותה תקופה אי־שוויון לא רק בין המעמדות, אלא גם בין המינים.

למרות החוקים הנ"ל, לא ודאי שכל חוקיו של חמורבי היו בעד מגמה אי שוויונית או קיצונית שכזו. אך ללא ספק, רק מקיומם של חוקים אלו, ניתן להבין את רוח התקופה ואת הסבל של אנשי המעמד הנמוך, העבדים, ובנות המין הנשי.

גם אחרי האימפריה הבבלית המשיכו להתקיים אימפריות נוספות עם מטרה דומה. האימפריות הפוליתאיסטיות של אותה תקופה כנראה לא סיפקו רמת מוסר מספיק גבוהה בשביל חלק מאנשי העם, ולכן לאחר כמה מאות שנים החלו להיווצר אימפריות מונותאיסטיות. אין ספק, שכאשר התרחשו הכאוס והאלימות בתקופה ההיא, כניסתן של האימפריות והדתות המונותאיסטיות הביאה ניסיון לעשות סדר ביחסים של בני האדם, על ידי הצבת גבולות ומתן חוקים ברורים (ושונים ממה שהיה עד אז), בכל הקשור להתנהגות היום־יומית.

חוקי הדת היהודית והדת הנוצרית שהגיעו לאחר שליטתן של האימפריות הפוליתאיסטיות, הראו ניסיון לשפר את היחס כלפי בני האדם באותה תקופה, על מנת לרסן במקצת את ההתנהגות האלימה וחוסר השוויון שהתרחשו בין בני האדם עד אז בעולם.

עשרת הדיברות למשל, המשמשים בסיס לחוקי היהדות והנצרות, מציגים חוקים המתנגדים בתוקף לכאוס ולהתנהגות האלימה שהציגו האימפריות הפוליתאיסטיות לפניהן.

"לא תרצח"

"לא תנאף"

"לא תגנוב"

"לא תענה ברעך עד שקר"

"לא תחמוד בית רעך"

הנם החוקים בעשרת הדיברות, שככל הנראה שיפרו באופן משמעותי את מצבם של מיליוני אנשים באותה תקופה.

עד אז, ראינו איך חוקי חמורבי מוכיחים שהעונשים בגין עבירה על החוק השתנו בין המעמדות של אנשי האימפריה שלו. לכן, חלק מהמעמדות סבלו באופן גורף מהתייחסות קשה בגלל חוסר ההרתעה שחל על המעמד הגבוה. עשרת הדיברות, בשונה מחוקי חמורבי, הרתיעו באופן שווה את כל המעמדות, ובכך ככל הנראה יצרו איזון בין מקרי הפשע בקרב אנשי הדת. נוסף על כך, העונשים על עבירה המפרה את חוקי עשרת הדיברות, היו עונשים כבדים ביותר, ומכאן שההרתעה בדת היהודית ובדת הנוצרית הייתה קרוב לוודאי הרבה יותר משמעותית, מההרתעה של חוקי האימפריה הבבלית.

כמובן שלא כל הנוצץ זהב, וכפי שנראה בהמשך, גם לדתות המונותאיסטיות יש חוקים הפוגעים בחירות ובשוויון של הזולת. למרות זאת, אין ספק שיחסית לחוקים של האימפריות הפוליתאיסטיות באותה תקופה, ניתן לראות שחוקי עשרת הדיברות הביאו איתם מגמה של שיפור.

גם לאחר השיפור היחסי ברמת זכויות האדם שהביאו הדת היהודית והנוצרית לחלק מאנשי העולם, לקח לאנושות כמעט אלפיים שנה בשביל לשפר את היחס כלפי אנשי המעמד הבינוני והמעמד הנמוך בחלק נכבד מארצות העולם. המהפכה האמריקאית והמהפכה הצרפתית שהתרחשו בסוף המאה ה־18, הן מהפכות אשר שינו את חוקי השליטה האנושיים של העולם העתיק. עד אז, ברוב המדינות והארצות ברחבי העולם, אנשי המלוכה או אנשי הדת כפו את עצמם על ההמונים במדינתם והפכו אותם לנתיניהם, אפילו בלי לשאול אותם לדעתם על עובדה זו. המהפכות של העם האמריקאי והעם הצרפתי, נתנו להמוני העם את האפשרות לשנות את שיטת השלטון, וליטול חלק בהחלטה מי ינהיגם.

אין ספק שמבחינת זכויות האדם שהאנשים של אותה תקופה יכלו לקבל, זהו שיפור משמעותי שכמעט ולא נראה עד אז בעולמנו.

המעבר משלטון מלוכני דיקטטורי העובר מדור לדור, להתחלה של שילטון דמוקרטי חלקי( הנקרא כך מכיוון שבאותה תקופה אינו כלל זכות הצבעה לנשים ומיעוטים), נתן לגיטימציה לאנשים הפשוטים להשמיע את קולם, ובאותה נשימה להתחיל תהליך של שינוי חברתי, ששם דגש על חייהם של האנשים הפשוטים, ולא רק על חייהם של אנשי המעמד הגבוה.

למעשה מאותה תקופה ואילך, השינוי החברתי צבר תאוצה, כאשר רק שתי מאות לאחר מכן, בשנת 1920, הוקם ארגון "חבר הלאומים" (באנגלית: The League Of Nations) שנחשב לארגון הבינלאומי הראשון שנוסד על מנת ליישב סכסוכים ולמנוע מלחמות בין מדינות העולם לפי כללים חוקתיים. אומנם לארגון לא היה צבא וכוח פיזי היכול להשפיע על האוכלוסייה העולמית, אך מבחינה פורמלית הייתה לו השפעה גדולה על החלטות שנויות במחלוקת של חלק מהמדינות, בגלל העובדה שהארגון התנהל על ידי בכירים של המעצמות המרכזיות דאז.

עצם העובדה שראשי ממשלות ומנהיגים הגיעו להבנה שחשוב ליצור רגיעה ממלחמות ולשמור על חייהם של בני האדם, הוכיחה ללא ספק לאנושות שיש רצון כלשהו לשמור על חייו של האדם הממוצע, ללא קשר למוצאו האתני.

לצערם של אנשים רבים, ארגון "חבר הלאומים" לא הצליח במטרתו לשמור על רגיעה בשדה הקרב. 19 שנים לאחר הקמתו, פרצה אחת המלחמות העקובות מדם בהיסטוריה של עולמנו. אותה מלחמה החזירה את רמת היחס והאכפתיות כלפי זכויותיהם של בני האדם אלפי שנים אחורה, וקבעה את מותם של למעלה מ־64 מיליון בני אדם, תוך שש שנים בלבד.

עם סיום מלחמת העולם השנייה, מנהיגי המעצמות הבינו ש"חבר הלאומים" כשל בתפקידו, ולכן בשנת־1945 הוקם ארגון "האומות המאוחדות — האו"ם" (United Nations).

בארגון החדש השתתפו יותר מדינות מאשר בחבר הלאומים. ארגון זה חוקק זכויות אדם רשמיות שכל מדינה השותפה בו התחייבה להכיר בזכויות אלה ולעמוד בהן. הזכויות כוללות בין היתר את הזכות של כל אדם לחיים, ביטחון, חירות ושוויון זכויות. (right to life, security of person, liberty, equal in dignity and rights).

נוסף על כך, הארגון אסף מהמדינות המשתתפות חיילים אשר מייצגים עד היום את הארגון בתור כוח צבאי, שמטרתו למנוע סכסוכים בין מדינות גובלות ולשמור על רגיעה בין מדינות שסיימו תהליך של סכסוך או לחימה.

כיום, בתחילת העשור השלישי של המאה ה־21, מרבית אנשי אוכלוסיית העולם חיים תחת משטר דמוקרטי או משטר דמוקרטי חלקי, הנותן זכויות הומניות רבות יותר בהשוואה למשטר הדיקטטורי העתיק יומין. בנוסף, ישנם כיום מגוון רחב של ארגונים, הפועלים מהשגת שוויון זכויות בין נשים לגברים (כמו הארגון "equality now", המתעסק בניסיון לשנות חוקים המפלים נשים ברחבי העולם) ועד עזרה לאוכלוסיות הנמצאות בעוני מסכן חיים (כמו הארגון CARE — Cooperative for assistance and relief everywhere, המספק מזון, ציוד רפואי וחינוך בסיסי למגוון אוכלוסיות בעולמנו הסובלות מעוני קשה).

ארגונים כאלו ואחרים הם כבר לא דבר נדיר בימינו, ומכל רחבי העולם ישנם אנשים המסייעים להם בהצלחת מטרותיהן.

אין ספק שהמאה ה־21 מציגה לנו שינוי חברתי אדיר המתאפיין גם ביחס חיובי כלפי אנשים הומוסקסואלים, מכיוון שבשנים האחרונות ניתן לראות קבלה מלאה של אוכלוסיות הומוסקסואליות בהרבה מדינות ברחבי העולם, כאשר עד לפני כמה עשורים התנהגות הומוסקסואלית הייתה עבירה חמורה ברוב מדינות העולם.

חשוב להבין, שלמרות השיפור הרב במצבם של זכויות האדם הממוצע לאורך ההיסטוריה, המצב העולמי רחוק מלהיות אידיאלי מבחינה זו, מכיוון שעדיין חיים בעולמנו מיליארדי אנשים הנמצאים תחת משטר דיקטטורי, המונע מאנשיו חירות בסיסית ואת האפשרות להשפיע על אורח חייהם הכללי במדינתם.

עם זאת, אפשר למצוא נקודה חיובית בעובדה שאם עד היום הייתה מגמה חברתית השואפת לשפר עם הזמן את מעמדו של האדם הממוצע, ישנה הסתברות גבוהה מאוד שמעמדו ישתפר יותר ואולי גם יחדור למקומות שזכויות האדם הבסיסיות ביותר טרם הגיעו אליהם.

הגורמים המרכזיים ליצירת מלחמות בעולמנו

המילה ״שלום״ מתארת מצב הרמוני ופסטורלי בין אנשי העולם, או לפחות מצב שבו הם לא פוגעים אחד בשני. קשה להאמין עד כמה המילה הזאת, שהמוני אנשים איחלו להגשמתה לאורכה של ההיסטוריה, עדיין נשארת מחוץ למציאות של כולנו כל כך הרבה זמן. נכון, יש מקומות שבאמת יש בהם שלום. אם זה בין מדינות אחדות שגיבשו ביניהן הסכם של מסחר שוטף המקנה שיתוף פעולה בין אזרחיהן, או מדינות שפשוט לא מעוניינות להפריע לשלווה של שכנותיהן. המציאות הזאת באמת קיימת, וניתן לראות שיש מגמה עולמית לקידום השלום בעולמנו.

פרס נובל לשלום למשל, הוא פרס בין לאומי הקיים בעולמנו כבר מתחילתה של המאה ה־20. הפרס מוענק מדי שנה לאנשים או ארגונים הפועלים למען השגת שלום ברחבי העולם, שמירה על זכויות אדם, ומיגור אלימות וסכסוכים בין לאומיים. חשיבותו של פרס זה גדולה בקרב האוכלוסייה העולמית, ומעודדת בין היתר אנשים וארגונים מכל רחבי העולם לתמוך ולהשתתף בתהליך יצירת השלום העולמי.

אך למרות המפעל הזה ומפעלים נוספים המנסים לקדם את השלום העולמי, ולמרות מדינות שיש ביניהן מערכת יחסים מוגדרת של שלום, עדיין יש ספק רב אם האוכלוסייה העולמית של היום מרוצה משלום זה, כשאפשר לראות פיגועי טרור כמעט בכל המדינות, מלחמות עקובות מדם בסוריה, עירק וחלק ממדינות אפריקה, ואפילו איום גרעיני שיכול להשמיד מיליוני בני אדם מצד צפון קוריאה ואיראן.

אז איך הגענו למצב שרוב מוחלט של האוכלוסייה העולמית רוצה לחיות חיי שלום שקטים ורגועים, ובמקום זה הוא צריך להתמודד עם מאות שנים של מלחמות בלתי פוסקות בין עמים, מדינות, וארגוני טרור שמפרים את השלווה העולמית?

ישנם שלושה גורמים מרכזיים שללא ספק אחראים על רוב המלחמות בעולמנו, עוד מראשיתה של ההיסטוריה האנושית.

הגורם המרכזי הראשון ליצירת מלחמות בעולמנו, היא המגלומניה, אשר הנה סימפטום התנהגותי הגורם לבני האדם להרגיש עליונות בהשוואה לאחר, ובמקרים מסויימים גם גורמת לו לנסות ולשלוט בבני אדם אחרים. הרצון לשליטה וכוח אצל בני האדם הנה תופעה מעניינת מאוד, אך כפי שכבר נראה, תופעה זו גרמה בסופו של דבר לאורך ההיסטוריה למוות של מיליוני אנשים. רשימת הדיקטטורים המגלומנים שעשו כמעט הכל על מנת להשיג עמדה של כוח הנה עצומה. בניהם ניתן למנות את העריצים שחיו לפני הספירה אשר השתמשו בכוחם וברצונם העז לשלוט כאשר תפקדו כמלכים ששלטו בממלכות, ובנוסף את אלו שעשו הכל במאות הקודמות כדי להיבחר באופן דמוקרטי לנשיאות ולאחר מכן הסבו את פני אותה המדינה לדיקטטורה.

הבעיה הרצינית במגלומניה, מתחילה כאשר היא פוגשת אנשים עם כריזמה רבה, מכיוון שחיבור כזה יכול לגרום להשפעה על מיליוני אנשים שיכולים להתחיל מלחמה רק בגלל הוראה אחת של אדם מגלומן עם כריזמה יוצאת דופן. מצב זה גרם לא פעם אחת לאורך ההיסטוריה של עולמנו למלחמות עקובות מדם.

אולי הדוגמה הכי ידועה למקרה כזה הוא סיפורו של המגלומן הכריזמטי אדולף היטלר, שנבחר בשנת 1933 לראשות ממשלת גרמניה. לאורך שנותיו בשלטון, היטלר הסיט וליקד חלק מהאזרחים במדינה כנגד חלק אחר של אזרחים שנראו בעניו נחותים מהשאר. הסטה זו באה לידי ביטוי בנאומים ובעיתונים, ולאט־לאט תפסה תאוצה עד שהגיעה למצב של פגיעה פיזית באוכלוסייה שהוא הסיט נגדה.

בסופו של דבר, המגלומניה והכריזמה של היטלר גרמה להשמדה המונית של בני אדם ובנוסף לפרוץ מלחמת העולם השנייה שהייתה המלחמה עם מספר המתים הגבוה ביותר בהיסטוריה של עולמנו.

הגורם המרכזי הבא למלחמות, הוא המאבק על אינטרסים כלכליים, משאבים והטריטוריה בעולמנו, שהתפתח במהלכה של ההיסטוריה האנושית כאשר בני האדם החליטו שקיים ערך משמעותי ביותר לאמצעים פיזיים, שאינם בהכרח תמיד נחוצים כדי לשרוד.

כסף, משאבים ונכסים הם דבר שרוב בני האדם מנסים להשיג במהלך חייהם. היות והם מוגבלים, ולא כולם יכולים להשיג כמה אוכל שהם רוצים, או שאין לכל מדינה נפט, גז וטריטוריה בכמות שהיא רוצה, נוצר מאבק בין מדינות ובין אנשים על משאבים הנחוצים לחיים ולעושר. מאבק זה גורם במקרה הטוב למשא ומתן על משאבים אלו, ובמקרה הרע למלחמות בינלאומיות.

המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות היא דוגמה קלאסית למלחמה שפרצה מסיבה כלכלית. ב־1947, כשנתיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, נשארו שטחים, מפעלים ומשאבים רבים אחרים ללא כל בעלות לאורך יבשת אירופה. התחרות על משאבים אלו בין המעצמה הקומוניסטית של המזרח לבין המעצמה הקפיטליסטית של המערב הייתה רק שאלה של זמן. שתי המדינות נקטו מבצעים ופעולות צבאיות אחת נגד השנייה במשך 44 שנים, רק בשביל להשיג שליטה על נכסים כלכליים נוספים, ולמנוע מיריבתן התפתחות כלכלית.

מלחמה זו ועוד רבות כמוה, מראות לנו שכל עוד בני האדם לא ישנו את דרכי הפעולה שהם מוכנים לבצע בשביל להשיג כמויות ענקיות של כסף ומשאבים בחייהם הפרטיים או הבינלאומיים, המלחמות על אינטרסים הכלכליים יימשכו עוד שנים רבות.

הגורם השלישי ליצירת מלחמות בעולמנו, ואולי גם הגדול ביותר לאורך ההיסטוריה האנושית, הוא הדת.

כמו שציינו בתחילת הספר, רוב האנשים משייכים את עצמם לדת כלשהי. בעולמנו יש מגוון רחב של דתות הנבדלות אחת מהשנייה בהיבטים שונים, אך בכולן יש עיקרון אחד שתמיד יהיה חלק מעקרונות הדת — חובת הציות לחוקיה. פעולה זו של חובת הציות לחוקים מוגדרים ואי קבלה של חוקים והתנהגויות אחרים בעקבות כך, הן הבסיס לרוב המלחמות שהתקיימו משחר ההיסטוריה.

אבל איך למעשה עיקרון חובת הציות גורם לכך? ובכן, הכול תלוי למעשה בחוקים של הדת. יש דתות שמחייבות את חסידיהן להיות שוחרי שלום ולקבל את השונה בשמחה וברצון.

כמו למשל דת הרַסְטָפָרִי, שהוקמה בתחילת המאה ה־20. בדת זו מאמינים כי היילה סלאסי, קיסר אתיופיה באותן שנים, הוא המשיח של הדת. הדת דוגלת בין היתר בשלום, אהבה ושאיפה לחיים משותפים לא רק עם אנשי הדת שלה עצמה, אלא גם עם שאר אנשי העולם, שאינם נמנים בין מאמיני הדת.

אך בניגוד לדתות נדירות אלו, הרוב המוחלט של הדתות בעולמנו אינן מוכנות לקבל את השונה, מכיוון שהן רואות את הדת שלהן עצמן כדרך היחידה לחיות את החיים. אין מה לעשות, אך דתות שמונות אלפי עד מיליוני תומכים שמצייתים לכל מה שאומרים להם ולא מקבלים אליהם את השונה העומד מולם בגלל הציווי של בכירי דתם, גורמות לנו לא להיות מופתעים כאשר הן מגיעות לידי מלחמה או עימות.

במאה ה־11 לספירה, הנוצרים יצאו ב"מסע הצלב" הראשון. מטרתו הייתה לכבוש חלק מאירופה ואת כל המזרח התיכון מידי המוסלמים שחיו באזורים אלו באותה תקופה. האפיפיור ובכירי הכנסיות, יזמו את המסע בשם האל ושכנעו את מאמיניהם הנוצרים לצאת ולהרוג את כל מי שעומד בדרכם לכבוש ולהשיג את יעדיהם. במהלך שלושת מסעות הצלב הראשונים, נהרגו למעלה משלושה מיליון בני אדם, ולמה? כנראה רק בגלל שכל המאמינים הקשיבו וצייתו לחוקים של דתם, ללא הבחנה וללא ביקורת.

גם היום יש עימותים ומלחמות בגלל רקע דתי שונה של כל צד. ארגון "המדינה האיסלמית" (דאע"ש) הנחשב כארגון דתי מוסלמי מהפלג הסוני, וממשל עיראק המורכב מרוב מוסלמי מהפלג השיעי, נלחמו זה בזה לאורך העשור השני של המאה ה־21 בגבולות מדינת עיראק. הארגון הסוני לא הסכים לקבל את העובדה שהשלטון בעיראק הוא שלטון שיעי ברובו, ולכן פתח בסדרה של פיגועים קטלניים במדינה, על מנת להחליף את השלטון בחַ'לִיפוּת אסלמית סונית. הממשל העיראקי, בסיוע של מיליציות כורדיות, נלחם בארגון המדינה האיסלמית ובסופו של דבר הצליח לגרש את כוחות הארגון הסוני אל מעבר לגבולות עיראק, לאחר שנים אחדות של מלחמה.

לאורך שנים אלו, נהרגו כלמעלה מ־100,000 בני אדם לשני הצדדים.

כמו הגורם הכלכלי לפרוץ מלחמות, שכדי למגרו צריך לשנות את תפיסתם של אנשי העולם בכל הקשור לרדיפה אחרי משאבים וכסף, כך גם הדת מראה שכל עוד מאמיניה הקיצוניים לא ישנו את תפיסתם המונעת את קבלת השונה וימשיכו לציית לחוקים ולמנהיגי דת ללא הבחנה וללא ביקורת, העולם יישאר שדה קרב פתוח של אלפי בני אדם שמוכנים למות ולהרוג רק בשביל לְרַצות את חוקי דתם.

האם אפשר לפתור באופן חלקי מאשמה אנשים שהתנהגותם לא מוסרית?

בתחילתו של הפרק, הסברנו על "תהליך החִברוּת" ועל איך מתעצבת הזהות של כל אחד ואחד מאיתנו. במידה והטיעונים של תהליך החברות נכונים, והמשפחה, חברינו הקרובים, בתי הספר שבהם אנו מתחנכים והתקשורת שאנחנו סופגים באמת משפיעים עלינו בצורה כה משמעותית, האם נוכל בשל כך לפתור באופן חלקי מאשמה אנשים שמתנהגים בצורה לא מוסרית?

קודם כל, ניתן לומר שמוסר הוא סובייקטיבי וכל אחד מאיתנו מחשיב דברים אחרים למוסריים. אך כאשר אדם ביצע מעשה שנחשב כלא מוסרי לפי שיפוטם של אנשים אחרים, לאותם אנשים יהיו דרכים שונות להגיב על אותו מעשה. הכוונה במקרה זה אינה קשורה לתגובה הכוללת עונשים או סנקציות שמטילים בדרך כלל על מי שעשה מעשה "לא מוסרי", אלא לתגובה הפנימית של אלו שמטילים אותם, שמצד אחד יכולים להגיב בכעס רב, ומצד שני יכולים להבין שהמציאות משפיעה חזק כל כך על אנשים שלפעמים מעשיהם לא מוסריים, שכנראה עושים אותם רק בגלל ההשפעה הסביבתית שאינם יכולים לשלוט עליה.

כפי שכולנו יודעים, בני האדם לא בוחרים איפה הם יוולדו, ולכן כאשר אדם נולד במדינה מסוימת או בלאום מסוים, חשוב להבין שהוא לא בוחר בכך, ומכאן שזו לא אשמתו. בנוסף לכך, אם תוסיפו את השפעתו של תהליך החברות, תגלו שלאף בן אדם בעולם אין באמת שליטה מלאה על מסלול חייו, ולכן אולי זו אחת הסיבות שיכולות לעזור לנו להוריד במקצת את האשמה מאנשים שמתנהגים בצורה לא מוסרית. למשל, אם אדם נולד למקום שבו נהוג לרצוח בני אדם ששונים ממנו; ראשית, סביר להניח שהוא יחשוב שרצח אנשים ששונים ממנו הוא מעשה לגיטימי, מכיוון שככה הסביבה הקרובה שלו מחנכת אותו, וככה היא גם מתנהגת לצידו ביום יום. שנית, האדם הזה לא יכול היה להימנע מלהיוולד לסביבה כזו, ולכן הוא יחונך על פי מנהגים אלה ללא בחירתו.

סביר להניח, שרובנו נסכים לזה שכאשר אדם מנסה לפגוע בך בדרך כזו או אחרת, חשוב וכדאי להתגונן מפניו גם אם המשמעות היא לפגוע בו חזרה. עם זאת, קשה להאשים בסופו של דבר את אותו אדם באופן מלא, כי הוא לא יכול היה להשפיע על מקום היוולדו והחינוך שהוריו נתנו לו.

ובכן, האם זה מיותר להאשים אנשים שמתנהגים בצורה לא מוסרית ולשמור להם טינה?

כנראה שלכל אחד ממכם תהיה תשובה אחרת לשאלה זו, אך חשוב להבין שכאשר אנחנו לא שומרים טינה לאנשים שמתנהגים בצורה לא מוסרית, אנחנו גורמים לעצמנו להיות סלחניים יותר ומונעים מאיתנו מעשה נקמה שלא יעזור לנו בשום דבר ואף יחמיר את המצב עם הצד השני. לדוגמה, שני בני אדם מנהלים ויכוח על רקע כספי, ולאחר זמן־מה אחד מהם מתעצבן ומחליט לרצוח את האחר. משפחתו של הנרצח רוצה לנקום את מות יקירה ורוצחת את הרוצח. משפחתו של הרוצח הראשון לא נשארת חייבת, ורוצחת גם היא בחזרה בן משפחה אחר. כך המעגל הזה ממשיך עד שלא נותרים שארים רבים משתי המשפחות.

ניסיון לפתור את הסכסוך בשיחה עם משפחת הרוצח ולאחר מכן העמדת הרוצח לדין, יכול למנוע הרבה דם שנשפך ללא כוונת תחילה.

דוגמה עכשווית שיכולה לעזור לנו להבין עד כמה תהליך החברות משפיע על מהלך חיינו, היא מצבם של אלפים מלוחמי ארגון הטרור דאע"ש. לוחמים אלו גדלו מגיל ינקות בצילו של ארגון טרור קיצוני זה, וחונכו כל חייהם שבן אדם שחי לפני מאות שנים בשם מוחמד הוא המשיח שלהם, ושחובתם לאסלם את כל בני האדם, ואלו שיתנגדו לתהליך — ימצאו את מותם. הרבה אנשים שואלים איך זה הגיוני שטרוריסטים אלו מתנהגים בצורה כה לא מוסרית ולא מתחרטים על מעשיהם. אך כעת, כאשר אנחנו מבינים שאותם לוחמים לא בחרו להיוולד לאותה סביבה, אפשר להבין במקצת למה הם עושים זאת.

ובכן, לפני שאתם שופטים מישהו על מעשה שהוא אינו מוסרי לפי אמות המידה שלכם, שאלו את עצמכם האם אותו אדם היה מודע לעובדה שהמעשה שהוא עשה היה לא מוסרי, או שבמקרה הספציפי הזה הוא פשוט חונך כך על ידי סביבתו, ללא כל מודעות עצמית לחוסר המוסריות (בקנה המידה שלכם) במעשיו.

תאוריית דת הבז'וז'ו

ברוב הדתות בעולם נהוג שהדת עוברת מההורים לילדיהם מיד לאחר בואם לעולם. בחלק מן הדתות צריך שייערך טקס רשמי כלשהו ורק לאחר מכן הילד ייחשב כחלק מהדת. נוסף לכך, בדתות הללו ובאחרות, אחד ההורים חייב להיות בן הדת כדי שילדיו יירשו ממנו את דתו. על פי הנצרות והאסלאם למשל, האב חייב להיות בן הדת כדי שילדיו יירשו את דתו. על פי היהדות, האימא חייבת להיות זו שתוריש את דתה לילדיה.

השיוך שעושים אנשי הדתות בעולמנו כאשר הם משייכים את דור ההמשך לדת שלהם בצורה כל כך פשוטה, מעלה את השאלה האם כל אדם יכול לעשות זאת גם ולשייך לעצמו אנשים לדת כלשהי לפי חוקים בסיסיים שהוא המציא?

תיאוריה מעניינת היכולה להראות לנו כיצד אפשר לשייך לכאורה אנשים לדת מסוימת בקלות רבה מאוד, מבלי שבכלל אותם ילדים או אנשים יוכלו להתנגד לכך, היא תיאוריית "דת הבז'וז'ו". כפי שכבר ציינו, דתות רבות ברחבי העולם עושות זאת ומשייכות אנשים לחיקן מסיבות שונות, עם או בלי רצונם של "המשויכים".

אך כפי שכבר נראה, לשייך אנשים לדת מסוימת זוהי משימה קלה מאוד, אם משתמשים באותם הכללים של הדתות שעושות זאת על בסיס יום יומי. למעשה, הכללים הללו יכולים לעבוד על אותו עיקרון כל פעם בדת אחרת שוב ושוב ושוב, ולכן השיוך של אנשים לדתות שנעשה היום בעולם, מאבד את ערכו לחלוטין.

הדת הנוצרית, היא דוגמה קלאסית לדת הדוגלת בעיקרון כל כך פשוט של שיוך אנשים אל הדת. כל התינוקות הנולדים להורים נוצרים צריכים לעבור "טבילה" בטקס דתי כמה ימים לאחר לידתם, ומייד לאחר מכן הם נחשבים כנוצרים.

אם ניקח את עקרון־השיוך של הדת הנוצרית ונשנה אותו קצת, נוכל לשייך אנשים לדת אחרת לגמרי, בקלות רבה, כמו שעושה הדת הנוצרית לילדים רבים.

תאוריית דת הבז'וז'ו, מייצגת עיקרון דומה מאוד לזה של הדת הנוצרית האחראי על שיוך האנשים אל הדת. דמיינו למשל שמחר מישהו ממציא דת שנקראת דת הבז'וז'ו, ששם נחשבים התינוקות כחלק מהדת, רק לאחר שעברו פעולה פיזית מסורתית הנעשית לכל תינוק (זכר ונקבה כאחד). התינוק צריך לינוק חלב מהחזה של אימו, ומייד לאחר מכן הוא ייחשב כחלק מהדת. זו ההגדרה של דת הבז'וז'ו לשיוך האנשים אל דתה.

לפי כך (אם נשתמש בעיקרון של הדת הנוצרית לשיוך האנשים לתוך דתה, רק בצורה קצת שונה בדת הבז'וז'ו), כל אדם בעולם שיינק חלב מהחזה של אימו, יחשב כחלק מדת הבז'וז'ו.

אם נחשוב על זה בהיגיון, יכול להיות שאם דת הבז'וז'ו הייתה באמת קיימת, היא הייתה הדת הגדולה ביותר בעולמנו כיום, מכיוון שסביר להניח שרוב האנשים בעולם ינקו מהחזה של אימם.

העיקרון של דת הבז'וז'ו לשיוך אנשים אל דתה, זהה לזה של הדת הנוצרית, רק בצורה קצת שונה. לכן, אם ישנם אנשים בעולם הזה שנחשבים כנוצרים בגלל שעשו להם "טבילה", אזי ישנם אנשים בעולם הזה שיכולים להיחשב כ־"בז'וז'ואים" (בני דת הבז'וז'ו) רק בגלל שהם ינקו מהחזה של אימם.

ובכן, האם זה הגיוני והוגן לשייך אנשים למערכת כזו גדולה הנקראת "דת", רק בגלל כמה אלמנטים פשוטים הלא ניתנים לשליטה שעושות הדת הנוצרית ודתות אחרות לאנשים ברחבי העולם?

תאוריית דת הבז'וז'ו, באה להמחיש עד כמה מגוחכת העובדה שכיום בעולמנו כל אחד יכול להמציא דת ולשייך אליו (באופן עקרוני) אנשים כאוות נפשו, רק בעזרת כמה פעולות פשוטות, שבכלל אינן ניתנות לשליטה ולהתנגדות על ידי האנשים המשויכים לאותה הדת.

ילדים ללא דת

בכל הדתות ברחבי העולם, ישנו דפוס התנהגות עתיק וברור בכל הקשור להעברת הדת אצל המאמינים מדור לדור. ילדים הנולדים להורים המאמינים בדת מסוימת, נחשבים אוטומטית על ידי הוריהם ועל ידי אנשי הדת הסובבים אותם כמאמינים ותומכים בדת, למרות שהם כל כך קטנים ולמעשה אין להם כל יכולת להבין מהי דת. ההכללה שעושים ההורים ואנשי הדת לילדיהם כוללת בתוכה ערכים ודרכי התנהגות מסוימים שלא בטוח שילדיהם יהיו מוכנים לאמץ מרצונם החופשי. זוהי הכללה בעייתית מאוד, הפוגעת בחופש הזהות של הילד.

למשל, אם נולדים שלושה ילדים שכל אחד מהם בעל צבע שיער שונה (לדוגמה, בלונדיני, שחרחר וג'ינג'י), אזי ניתן לעשות הכללה אובייקטיבית ומוכחת על מצבם של הילדים. אחד מהם שייך לקבוצה של ילדים בלונדינים, השני שייך לקבוצה של ילדים שחרחרים, והשלישי שייך לקבוצה של ילדים ג'ינג'ים. זו תהיה הכללה הגיונית, ולתינוקות לא תהיה יכולת להתנגד אליה.

לעומת זאת, הכללת אמונתו וזהותו של תינוק שנולד, מתבצעת בגדר "ניחוש" מצב אמונתו של הילד, שלא בהכרח ישקף את רצונותיו האמיתיים. מה יקרה אם הילד לא יסכים לתמוך ברעיונות והחוקים שמביאה הדת שהוריו הכלילו אותו בתוכה?

הביולוג ריצ'רד דוקינס, הידוע גם כפרופסור להנחלת המדע לציבור באוניברסיטת אוקספורד, הגה רעיון זה לראשונה כאשר כתב בספרו "יש אלוהים?" ("The God Delusion", 2006) על הבעיה העולה מכך שברחבי העולם משייכים ילדים קטנים לדתות כאלו ואחרות, ונותנים להם כינויים כגון "ילד נוצרי", "ילד מוסלמי" או "ילד יהודי", לפני שאותו ילד בחר להצטרף ולתמוך בערכי הדת.

לפי דוקינס, ילדים קטנים הם צעירים מכדי לגבש השקפה על מוצאו של היקום, על החיים ועל המוסר, ועל כן צריך לכנותם כ־"ילדים של הורים מוסלמים", "ילדים של הורים נוצרים" או "ילדים של הורים יהודים", כדי שלא תיווצר הכללה על הערכים והרצונות של הילדים, עוד לפני שגיבשו אותם בעצמם.

כל דת כזו או אחרת, מורכבת בראש ובראשונה מחוקים, מנהגים וערכים, המעצבים זהות מסוימת לפנים של הדת. העובדה שאתה צאצא של אנשים התומכים בחוקים, במנהגים ובערכים של הדת, לא בהכרח תבטיח שאתה תתמוך בהם כמו הוריך. לא הגיוני להכליל מישהו כחלק מדת מסוימת אם הוא לא תומך בה ביוזמתו, גם אם הוריו תומכים נלהבים של אותה הדת, כמו שלא הגיוני להכליל מישהו כאוהב מוזיקה קלאסית רק בגלל שהוריו מעריצים את בטהובן, בעוד שהוא אוהב להאזין רק לבוב מארלי. איך הייתם מרגישים למשל אם היו משייכים אתכם לדת הנוגדת לחלוטין את תפיסת עולמכם, ולאחר מכן היו מכלילים את פעולותיכם הבאות, לפי הרעיונות והמנהגים של אותה הדת המייצגים עקרונות ודפוסי פעולה שונים ממה שאתם מאמינים?

חשיבות הבחירה של כל אחד, היא חלק משמעותי ובלתי נפרד מקשרים חברתיים הנוצרים מחוקים, ערכים ומנהגים. לכן, כדי להיחשב כחלק ממשהו המורכב ממאפיינים חברתיים, כגון דת, אידיאולוגיה או ארגון מסוים, אתה צריך קודם כל לרצות להיות חלק ממנו.

עד עכשיו, הבנו שהכללת הזהות של תינוקות וילדים לא בהכרח משקפת את רצונם, ובנוסף פוגעת בחופש הזהות שלהם ובאפשרותם לשייך את עצמם לאיזו מערכת חברתית שירצו.

בואו נבין איך התהליך הזה קורה בפועל בחברה שבעולמנו, במקביל להכללה שמתבצעת לזהותם של הילדים בגיל הצעיר.

הכללת זהות לפי המוצא או הדת של בני האדם

בלי קשר לכך שזה לא הוגן להחשיב אדם כחלק מדת כלשהי מבלי שהוא רוצה בכך, מתפתחת לנו כאן בעיה כאשר מצב זה קורה. הכללת זהות של אנשים בגלל דתם היא מגמה הולכת וגוברת בעולמנו. אנשים רבים מכל רחבי העולם נוטים לקבוע עובדות הקבועות מראש כלפי אנשים שמשויכים לדתות או מדינות מסוימות עוד לפני שפגשו אותם או דיברו איתם. לרוב דעות אלו נוצרות בגלל אמצעי תקשורת כמו טלוויזיה, אינטרנט ועיתונים אשר מפיצים מידע שלא תמיד אמין, וגם כאשר המידע אמין הוא בוודאי לא משקף לנכון את כל האוכלוסייה שעליה מדברים. ישראלי שהולך ברחובות אירופה יכול לקבל תגובות מעליבות וקיצוניות במידה והוא מספר שהוא מישראל. תגובות נפוצות הם "יהודי &%@ שמאמין בתורת ישראל" או "ישראלי רשע שכובש את פלסטין". הכללות ותגובות אלו כלל לא מייצגות את כל האוכלוסייה הישראלית. יכול מאוד להיות שהישראלי הזה לא מחשיב את עצמו איש דת, ורוב אזרחי ישראל לא מנהלים קשר רציף וישיר או קשר כלשהו עם אוכלוסיית פלסטין. הכללות מסוגים אלו קורות בכל המקומות ולכל סוגי האנשים, והמחיר שאנשי העולם משלמים עליהם הוא כבד ביותר.

בהרבה מדינות מציגים את מדינות האסלאם של המזרח התיכון וחצי האי ערב כמדינות האחראיות על ייצור המוני של ארגוני טרור קיצוניים, אשר מאיימים על חייהם של מיליוני אנשים בשם האל. ארגונים כגון דאע"ש, אל־קאידה או הג'יהד האיסלמי ידועים בשל קיצוניותם הרבה וברצונם להפיץ את דתם ברחבי העולם, גם אם זה מצריך אותם לנקוט באמצעים לא ממש נעימים באלה שמסרבים להצטרף אל אמונתם. ההכללה העולמית הגורפת היא שרוב האנשים במדינות ערב תומכים במדיניות הקיצונית של ארגוני טרור אלו, ושאינם עושים דבר כדי לגרום לארגוני הטרור להפסיק את מעשיהם.

הבעיה בהכללה זו היא שרוב העולם לא נחשף למציאות הקשה של תושבי מדינות האסלאם ולא מבין שאין להם ממש אפשרות להתנגד למדיניות הרודנית של ארגוני הטרור.

ראשית, כפי שהסברנו מוקדם יותר בפרק זה, אנשים מתחנכים לפי סביבתם ולכן גדילה והתחנכות מגיל צעיר לצד ארגוני טרור כאלה, כנראה תוביל בסופו של דבר לתמיכה באותם נורמות וערכים. ילד שגדל בסביבת הארגון דאע"ש, יחונך לערכים של הארגון וכנראה לא יזהה בהם שום בעיה מוסרית אלא להפך.

שנית, לא רק החינוך גורם לאנשים להתנהג בדרך מסוימת אלא גם מנגנון האכיפה והחוק. סביר להניח שיש כאלו שלמרות החינוך ההדוק של מדינות ערב וארגוני הטרור, הצליחו להימנע "משטיפת מוח" אסלאמית קיצונית והצליחו להישאר מתונים למרות הכול. אך גם אם הצלחת להימנע משטיפת מוח זו, להיות אזרח שונה משאר האזרחים במדינות ערב של היום זו "הצהרת התאבדות". חוקי האסלאם נוקשים מאוד והעוברים עליהם נענשים בחומרה בין אם הם אנשי דת ובין אם לא. בערב הסעודית לדוגמה, שנמצאת תחת שלטון דיקטטורי, ניתנים עונשים קיצוניים על מנת לשמור על הסדר במדינה ועל ציות האזרחים לחוקי האסלאם. המרת הדת או יציאה בפומבי נגד "אללה" (האלוהים המוסלמי) תגרור עונש מוות. גם גילויי התנהגות הומוסקסואלים או שתיית אלכוהול תענה בעונש זהה. באיראן, נשים נחשבות כרכוש של בעליהן, אשר מקבלים אישור לפי החוק לעשות בהן כרצונם. חוקים אלו ועוד רבים אחרים, קיצוניים לא פחות, זורעים פחד ואימה בקרב התושבים ומקשים עליהם להתנגד לשלטון ולהחליפו. מציאות זו צריכה לגרום לאזרחי העולם האחרים להבין שאין ממש ברירה לתושבי מדינות האסלאם להתנהג כך, אם ברצונם לשרוד. אין ספק שלחיות במצב כזה גורם לדילמה גדולה, האם לציית לחוקים בכניעה, או להילחם בהם בידיעה שהמוות מרחף מעל ראשך.

סביר להניח, שעד שחוקים אלו לא ישתנו, כנראה שרוב המדינות האסלאמיות במזרח התיכון יישארו קיצוניות וקשות כלפיי אזרחיהן, ויגרמו להמשך ייצור של ארגוני טרור המסכנים את העולם. כאשר רואים את כל התהליך אשר קורה במדינות הקיצוניות, אפשר להבין ממנו שלא כל האזרחים שם מאמינים באותה הדרך, אך למרות זאת נוצרת שם הכללת זהות, כמו בהרבה מקומות אחרים בחברה העולמית.

סיכום פרק

התהליכים השונים שעברה החברה האנושית משחר ההיסטוריה ועד היום, הינם חשובים להבנה הבסיסית שלנו כאשר אנחנו רוצים לדעת מה הסיבה להתנהגותם של בני האדם שחיו לפנינו. בסופו של דבר, חשוב להבין שאין אנו האשמים העיקריים במצבה של האנושות כיום, כיוון שהיא הושפעה עמוקות מהתנהגותם של בני האדם שחיו לאורכה של ההיסטוריה.