מודה

עשי לך בית
עֲשִׂי לָךְ בַּיִת,

וְהָפִיחִי קִירוֹת בּוֹ לָרוּחַ

וְחַלּוֹן לְנַפְשֵׁךְ, וְדֶלֶת קְרוּאָה

לְאָרֵחַ יָמַיִךְ.

עֲשִׂי לָךְ בַּיִת,

וּתְלִי יָרֵחַ עַל גַּג

וּבְרוֹשׁ לְסִימָן

וְשֻׁלְחָן עִם נֵרוֹת לְיוֹם חַג.

בִּרְאִי לָךְ עוֹלָם

מֵהֲוָיָתֵךְ,

הָזִינִי אוֹתוֹ יֵשׁוּתֵךְ —

הַנְשִׁימִי אוֹתוֹ אַהֲבָה.

מודה
מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ,

עַל נִשְׁמַת אַפְּךָ שֶׁבִּי נָפַחְתָּ,

וְעַל הַמְּאוֹרוֹת

שֶׁבִּי בָּרָאתָ.

מוֹדָה אֲנִי

עַל אֲדָמָה, מַרְבַד לִצְמִיחוֹתַי,

עַל יֹבֶשׁ, עַל צָמָא, עַל רֵיחַ סְתָו

וְגֶשֶׁם בְּעִתּוֹ לִפְרִיחוֹתַי,

עַל לְשׁוֹנוֹת גַּלִּים מְלַחֲכֵי רַגְלַיִם,

עַל לַהַק בְּנוֹת כָּנָף

וְהַדָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם.

מוֹדָה אֲנִי

עַל הֶנֵּף הַמַּגָּל,

עַל לֶחֶם שִׁבֹּלֶת

וּפְרִי תְּנוּבוֹת בַּסַּל,

וְיַיִן לְמִשְׁמֹרֶת

וְנֵר לְתִזְכֹּרֶת,

עַל בַּיִת לָלִין בּוֹ

וּכְסוּת מֵעַל.

מוֹדָה אֲנִי

עַל צְלִיל צְחוֹקָם שֶׁל יְלָדִים

וּנְגִינָה עַל מֵיתָרִים,

וְרוּחַ בֵּין עַרְבַּיִם עַל פָּנִים

וְהַשְּׁקִיעוֹת אֶל תּוֹךְ יָמִים,

וְשִׂיחַ אוֹהֲבִים

וְהַמִּלִּים שֶׁבַּשִּׁירִים,

אֵיכָה אוּכַל לִמְנוֹת — וְהֵם כָּל כָּךְ רַבִּים?

וְעוֹד אֲנִי מוֹדָה

עַל קֹשִׁי, עַל כְּאֵב,

וְעַל הַכּוֹחַ, עַל הָאֹמֶץ

וְעַל הַנֶּחָמָה — מָזוֹר לְנַפְתּוּלֵי הַלֵּב,

עַל טַעַם אַהֲבָה,

עַל דֶּמַע, עַל חִיּוּךְ,

עַל הֲבָנָה אַחַת בִּכְדִי,

עַל קֶשֶׁב, עַל פִּיּוּס.

מוֹדָה אֲנִי לְפָנֶיךָ,

עַל כָּל פֶּסַע תַּחַת שָׁמֶיךָ,

זְמַן שָׁאוּל לִדְמוּתִי הַחוֹלֶפֶת

וְלוּ לִשְׁנִיָּה — כְּשָׁבִיט,

בְּהוֹד מַמְלַכְתֶּךָ.

בתוך עצמו
לִפְעָמִים צָרִיךְ אָדָם לְהִסָּגֵר בְּתוֹךְ עַצְמוֹ,

לְהִתְפַּנּוֹת מִן הָעוֹלָם,

לָקַחַת פֶּסֶק זְמַן —

וּלְהַקְשִׁיב.

וְאַל יָאִיץ הַמְּחוֹגִים,

וְאַל יִדְחַק בַּשָּׁעוֹת —

הֵן זוֹהִי שְׁעַת בְּרִיאָה,

זוֹ שְׁעַת הָאֱלֹהִים

שֶׁהוּא פּוֹגֵשׁ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ —

זוֹ הַשָּׁעָה בָּהּ הוּא מַכִּיר כָל פַּעַם מֵחָדָשׁ

אֶת נִשְׁמָתוֹ.