אוסטרליה בפלסטין

אל הקוראים

אוסטרליה אינה נמצאת בפלסטין. והאזורים המתוארים בספר זה אינם נקראים עוד פלסטין. עם זאת, על אדמות אלו נלחמו אלפי גברים אוסטרלים צעירים בטורקים העות׳מאנים מ-1916 עד 1918. הם כונו ׳הפרשים הקלים האוסטרלים׳, ומעלליהם בסיני, בארץ ישראל, בירדן ובסוריה נחשבים כייחודיים בדברי ימי ההיסטוריה הצבאית.

בשלושים ושניים זיכרונות שנכתבו על ידי חיילים בשירות פעיל אנו זוכים לתיאורים הומוריסטיים של החיים הצבאיים, לכמה שירים, לקינות אחדות, לסאטירה, לאירוניה ולתיאורי תנאים חברתיים בקהילה הערבית ובקהילה היהודית. אבל הדבר הבולט ביותר הוא מסירותם של החיילים לסוסיהם, כפי שמתבטא בכל מה שכתבו.

אותם סוסים מגזע אוסטרלי נשאו את החיילים אל שולי שדה הקרב. את הקרבות עצמם מתאר עיתונאי ששימש ככתב צבאי המלווה את הכוחות מתעלת סואץ, דרך עזה ובאר-שבע, מעבר למישור החוף ועמק יזרעאל ועד לדמשק. מאמריו משלבים פרטים צבאיים עם הבנה מלאת חמלה של הקשיים שאיתם התמודדו החיילים.

אני מקווה שתהנו מקריאת הספר כפי נהניתי אני ממעשה התרגום.

ג׳ף טויסטר

תל אביב, 2022

הערת העורכים

היוזמה להוציא את הספר הזה לאור זכתה לתמיכתו החמה של ועד המורכב מהמפקד הכללי של חיל המשלוח האוסטרלי¹ במצריים, המפקדים הכלליים של חטיבת אנזא"ק², החטיבה האוסטרלית הרכובה, ומספר קצינים בכירים של חיל המשלוח האוסטרלי. הספר הובא לדפוס הודות לאותו הוועד, והודות לנדיבותם של המשתתפים הרבים שהצטרפו ליוזמה ותרמו ציורים, סקיצות, תצלומים, שירה ופרוזה.

אין בכוונתנו ש״אוסטרליה בפלסטין³״ יתקבל כתמונה מלאה של חלקם של האוסטרלים במערכה הגדולה. זה פשוט סִפְרָם של חיילים שנועד למשלוח לחבריהם באוסטרליה ובחו״ל. זה ספר שהופק כמעט לחלוטין ע״י חיילים המשרתים בשירות פעיל וכותבים בתנאי שדה. יצאה לאור גם מהדורה שנועדה למכירה לציבור הכללי, וכל רווח שיופק ממנה יועבר לאחת הקרנות של חיל המשלוח האוסטרלי.

אנו חייבים להודות לתורמינו הרבים ובמיוחד למר ג׳יימס מקביי, האומן הבריטי הרשמי בפלסטין, על דיוקנו הנאה של גנרל אלנבי (שצויר במיוחד עבור ספר זה) ועל רישומים אחרים. כמו כן, לסרן הודג׳קינסון, קצין העיתונות הבריטי, על האישור שנתן להשתמש בצילומים בריטיים רשמיים רבים; למר ג׳יפּס, צלם הקולנוע הבריטי הרשמי, על השאלת תצלומים רבים; ולסמל אי. איי. הוֹדה, שנטל על עצמו את הסידורים העסקיים. אנו חייבים תודות רבות להתעניינותו הנמרצת וליכולותיו.

עלינו להודות גם לרב סרן נ. ד. ברטון, מגדוד 7 של הפרשים הקלים האוסטרלים, ולאדונים ה. מ. סוֹמֶר וסידני אוּר סמית׳ על הסיוע רב הערך שהושיטו לנו כוועדת ההוצאה לאור באוסטרליה.

העורכים: ה.ס. גַאלֶט, צ׳אז בֵּארֶט

העורך האומנתי: דויד בַּארקֶר

1 חיל המשלוח האוסטרלי כונה באנגלית ה-.Australian Infantry Force, A.I.F. בתקופת מלחמת העולם הראשונה אוסטרליה הייתה חלק בלתי נפרד מהאימפריה הבריטית.

2 ANZAC, Australian and New Zealand Army Corps, הגַיִס האוסטרלי והניו-זילנדי.

3 בתקופת מלחמת העולם הראשונה האזור המכונה "פלסטין" התייחס למחוז עות'ומני עם מעמד שלטוני מיוחד אשר הוקם בשנת 1872. המחוז כלל את ירושלים ואת בית לחם, חברון, יפו, עזה ובאר-שבע. בתקופה העות'ומנית המאוחרת פלסטין כללה גם את ירושלים, את שכם ואת עכו.

מבוא

יש לצפות ש״אוסטרליה בפלסטין" יעורר עניין רב בקרב העם האוסטרלי, ובמיוחד בקרב אלה שחייהם התנהלו מחוץ לערים הגדולות, וזאת בהיותו עדות להישגיהם של אלה שנחשבו "בשר מבשרם" — רוכבי סוסים אוסטרלים, הזרוע האווירית⁴ והמפלג האנזא"קי של גֵּיס הגמלים המלכותי⁵. כל אלה גויסו מתוכם ושיתפו איתם פעולה במלחמה הגדולה ביותר שידעה עד כה ההיסטוריה.

הפרש הקל האוסטרלי — וסוגייה זו טומנת בקרבה את חיל ההנדסה, את חיל הקשר ואת השירותים הרפואיים⁶ המחוברים אליו, אשר באים מאותו המוצא — פרש זה הינו יצור מסוג יחיד במינו ולא מוכר לי כל מקביל אליו, פרט לאחיו הניו-זילנדי. היעדר הפחד שלו, יכולתו ליטול את היוזמה והסיבולת שלו, יחד עם ההסתגלות שלו כמעט לכל משימה, נובעים מהחיים ההרפתקניים שהוא מנהל בארצו שלו, שם הוא הורגל לשעות ארוכות באוכף, ביום ובלילה, ולסכנות מכל הסוגים — החל מנעוריו המוקדמים ביותר. אולי התכונות הללו עוברות בירושה מהוריו החלוצים. יכולתו לשמור על מצב רוח טוב בתנאים הקשים ביותר נובעת מהאחווה ומהחברות השוררות בחיים החופשיים והפתוחים של הבּוּש⁷ האוסטרלי. האבירות שלו באה מאותו המקור והיא אחת התכונות החזקות ביותר שלו. במילים אחרות, החיים שהוא הורגל אליהם התאימו אותו להפוך, עם אימון ועם משמעת, לפָּרָשׁ שאין טוב ממנו בעולם.

מבחינתה של אוסטרליה, ניתן לומר כי המערכה בפלסטין החלה עם צליחת תעלת סואץ בקנטרה על ידי אוגדת אנזא"ק הרכובה ב-23 באפריל 1916, כשמגמתה לכבוש מחדש את רומני ואת הקצה המערבי של אזור נווה קטיה. הכוחות הרכובים של אוסטרליה וניו-זילנד כבר הוכיחו את כושר ההסתגלות יוצא הדופן שלהם כחיילי חי"ר בבית הספר הקשה של גליפולי. אחרי תפיסת רומני הם יצאו למסע ארוך ומפרך במדבר סיני, וזאת במשך הקיץ החם ביותר שידעה מצריים במשך שנים רבות ובמרדף אחרי אויב חמקמק שלא הופיע בכוחות משמעותיים עד חודש יולי 1916, בזמן שהתקדם לעבר רומני לקראת מתקפה שנייה על תעלת סואץ. התבוסה המוחצת שספגו הכוחות המזויינים של טורקיה ברומני, והמרדף שבא אחריה, לא רק המחישו שאין ערוֹך לרוכב האוסטרלאסי⁸ בתור פרש, אלא פתחו את הדרך להתקדמות לעבר גבולה המזרחי של מצריים, וזו שמה קץ לאיום האויב על מצריים גופה. פרשים אוסטרלים וניו-זילנדים, יחידות פרשים-מתנדבים בריטיים וגֵּיס הגמלים המלכותי חיפו על ההתקדמות השיטתית של הכוח הבריטי מרומני לגבול מצריים, כשהם נעזרים בתצפיות מועילות ע"י הזרוע האווירית המלכותית וע"י הזרוע האווירית האוסטרלית. הניצחונות במגדבה וברפיח סילקו את האויב משטח מצריים ופתחו את הדרך להתקדמותנו אל תוך פלסטין. בספר זה מטופלים המבצעים שהחלו עם כיבוש באר-שבע והסתיימו בכיבוש של דמשק וחאלב, ובסופו של דבר הובילו לכניעה המוחלטת של הכוחות הטורקיים, ולא אוסיף דבר מעבר לכך שהתפקיד המזהיר שמילאו הכוחות הרכובים האוסטרלים והניו-זילנדיים באותם המבצעים שמר על המוניטין שרכשו בשדה הקרב ברומני וגם חיזק אותו.

ההישגים המרהיבים של הטייסת הראשונה של הזרוע האווירית האוסטרלית מדברים בעד עצמם. היא הוקמה במצריים והתפתחה במהלך המבצע לרמת יעילות אשר ממקמת אותה מעל כל יחידה אווירית אחרת.

הנפגעים בפעולות במבצע זה היו מעטים בהשוואה לתוצאות שהושגו. במידה רבה מאוד זה נבע מהביטחון העצמי של הכוחות, שבהזדמנויות רבות חסך אבדות כבדות; אך בחורים רבים ואמיצים הקריבו את חייהם מחמת מחלות שנדבקו בהן באזורים שבהם אילוצי השירות חייבו אותם להתמקם או להילחם.

לפני סיום, ברצוני לשבח את שירותי הרפואה אשר סבלו מאותן תלאות כמו הדרגים הלוחמים, ותמיד מילאו את תפקידם בשמחה, ביעילות ובתנאים הקשים ביותר.

ה.ג. שובל⁹

4 The Flying Corps

5 The Anzac Section of the Imperial Camel Corps

6 The Field and Signal Engineers and Medical Services

7 כלל האזורים הכפריים שמחוץ לערים הגדולות.

8 אוסטרלאסיה: אוסטרליה וניו-זילנד כמקשה אחת.

9 מפקד הכוחות, Harry George Chauvel.

הלחימה לשחרור פלסטין
מערכה בת שלוש שנים

אילו הטורקים לא היו שואפים לתפוס את תעלת סואץ ולכבוש את מצריים מחדש, ייתכן שפלסטין כולה הייתה עדיין¹⁰ עומדת לרשותם הבלתי מעורערת. מערכה זו, שהייתה כה עתירה בתעוזה מבריקה וכל כך מושכת את דמיונם של בני שלוש הדתות הגדולות בעולם, נגרמה כתוצאה ישירה מתוקפנות טורקית. בעידודה של גרמניה, כוחות טורקיים חדרו בתחילת שנת 1915 למרכז סיני ולאחר שנעו לאורך הציר הקדום של ואדי מוקשייב, וניסו לצלוח את התעלה ולהחזיק אותה בכוחות שלא הספיקו למשימה, הם גורשו בקלות על ידי כוח בריטי שכלל כמה יחידות אוסטרליות. זה היה לפני ההתקפה שלנו על גליפולי. רק בשנה שלאחר מכן, כאשר הכישלון ההרואי בחצי האי הסיר את האיום על לב האימפריה שלו בקונסטנטינופול, הצליח האויב לתקוף את מצריים עם צבא שהעניק לו סיכוי כלשהו להצלחה.

בסביבות רומני
זמן קצר לאחר שובם של האוסטרלים מגליפולי, בשנת 1916, בתקופה שבה הוטל ספק רב לגבי עתידן של יחידות הפרשים הקלים, שנלחמו באנזא"ק כחי"ר, הופיעו הטורקים בכוחות מתוגברים בצפון סיני. במרחק של שלושים או ארבעים מייל מפורט סעיד ובכיוון המדבר מתפרס לכל עבר אזור נרחב שבו נראים שקעי קרקע, ובתוכם חורשות דקלים קטנות, המצביעות על הימצאות מים בעומק רדוד. אזור רומני, כפי שבדרך כלל מכנים אותו, תמיד היה בעל חשיבות עליונה לצבאות שמשחר ההיסטוריה צעדו מזרחה ומערבה וחצו את מדבר סיני ממצרים לסוריה ולפרס, ולמדינות רחוקות עוד יותר. נפוליאון נח שם לפני הזינוק המסוכן ההוא לאל-עריש, שכמעט עלה לו באובדן צבאו. פולשים קדומים למצרים תמיד ריעננו את הגייסות הצמאים ותשושי המדבר שלהם בסביבות רומני לפני שהתנפלו על שְׁלַל האוצרות של דלתת הנילוס.

ב-1916 החלו הטורקים את הפעילות הקדמית שלהם בפשיטה עוצמתית שהכניעה את עמדות הפרשים-מתנדבים הבריטיים בקטיה ובאוגראטינה. באותה התקופה כמעט נשלמו ההתארגנות והאימון של אוגדת אנזא"ק הרכובה שנערכו בסלחיה, מערבה לתעלה. החטיבה השנייה, בפיקודו של תת-אלוף ריירי, מיד הוחשה לרומני, שם התברר שהאויב נסוג מזרחה יותר באופן זמני.

ההתקדמות הטורקית
הפיקוד העליון הבריטי מייד נקט צעדים כדי לאבטח את אזור רומני. יתרת הכוח של אוגדת הפרשים של אנזא"ק, בפיקודו של אלוף שובל, יצאה כדי לתמוך בחטיבה השנייה; חי"ר בריטי יצא אחריהם. בניית מסילת הרכבת קודמה במרץ. חטיבה 1 וחטיבה 2 של הפרשים הקלים, שהתמקמו ברומני, עסקו ללא הפסק בסיורים מתוגברים. בנטילת המשימה על עצמן לסירוגין, במשמרות של 24 שעות, הן יצרו מגע תכוף עם האויב אשר כל העת תיגבר את כוחותיו ע"י העברת תותחים מאל-עריש דרך המדבר, ולחץ קדימה בהתמדה. עד תחילת אוגוסט הוקם קו של מוצבי חי"ר שנמשך בזווית ישרה מהים ופנה מערבה כדי לחפות על רומני במזרח. היו אלו עמדות שאין לנצחן; כך שבליל שלושה באוגוסט הטורקים, שנעו במהירות ובכוח שנאמד ב-18,000, ניסו לבצע תנועת איגוף גדולה כדי לעקוף את הקצה הדרום-מערבי של קו החי"ר. תוכניתם הייתה להיכנס מאחורי החי"ר ורומני, לנתק את קו המסילה ואת קווי הקשר האחרים שלנו עם התעלה, ולכתר את הכוח הקדמי שלנו בשלמותו. אולם, מאחר שהאלוף שובל ציפה למהלך הזה, כבר באותו הלילה הוא מיקם את החטיבה הראשונה של הפרשים הקלים, תחת פיקודו הזמני של תת-אלוף מֶרֶדית׳ (מאחר שאלוף קוֹקס היה בחופשת מחלה באנגליה), בקו של תצפיות שהתחבר לקצה המדברי של קו החי"ר, ומשם פנה בזווית ישרה אל התעלה. התמקמות זו בלמה את האויב באופן מוחלט, וזיכתה אותנו בניצחון בקרב רומני.

לחימה בחושך
החלוץ הטורקי הגיע לעמדות הפרשים הקלים מעט אחרי חצות ותקף מיד. במשך שעות החושך נערך קרב פנים אל פנים יוצא דופן בדיונות החול שבתווך. קו הפרשים הקלים, שהיה בנחיתות מספרית 1:10, נלחץ לאחור בהתמדה, אך שמר על חזית בלתי שבורה כלפי המוני האויב. זמן קצר לאחר עלות השחר ניתנה פקודה לחטיבה השנייה של הפרשים הקלים לדהור קדימה בתגבור. החטיבה, שהייתה תחת פיקודו הזמני של תת-אלוף רויסטוֹן, מוותיקי המלחמה בדרום אפריקה, (מאחר שאלוף ריירי שוחרר לחופשה באנגליה), ירדה מסוסיה והמשיכה במאבק בזמן שגדודי החטיבה הראשונה עברו לאחור דרך קוויה כדי להנות ממנוחה בהפסקה קצרה. במשך כל אותו היום, הרביעי באוגוסט, הטורקים כבשו שטחים באגף ההוא, ובאותו הזמן ריתקו את החי"ר שלנו לעמדותיו ע"י הרעשה כבדה וע"י הפגנת כוח במזרח. מספר קטן של חיילי חי"ר עמד לרשותנו ואלה הוכנסו לקו כדי לתמוך בפרשים הקלים, אלא שעד רדת החשיכה נדחק הקו כל כך שהוא כבר התקרב למחנה, וטבחי הגדוד אף הגישו ארוחת ערב לכמה יחידות תוך כדי הלחימה. אבל הסוף כבר נראה באופק. חטיבת הרובאים הרכובה של ניו-זילנד וחטיבה של פרשים-מתנדבים, שתיהן תחת פיקודו של תת-אלוף צ׳ייטוֹר, ובתמיכה של כוח חי"ר בריטי, התנפלו על האגף השמאלי של הטורקים שלא היה מודע לקרבתם. עד רדת החשיכה ידענו שבקרב רומני הניצחון בידינו. למחרת בבוקר, עם שחר, התחוללה מתקפת מחץ כללית עם כידונים. קו האויב קרס, נסיגתו הפכה לתבוסה, והצבא הטורקי כולו ניצל רק הודות לחוסר היכולת הגופנית של סוסינו לדהור מהר יותר היות שרבים מהם היו ללא מים במשך כמעט חמישים שעות. הסוסים, שנשאו עומס ממוצע של 240 עד 250 פאונד, ולעיתים עד 280 פאונד, עמלו באומץ, אך באיטיות, על החול העמוק והחם.

קטיה
אלפים רבים נפלו בשבי, נתפסו כמה תותחים וכמויות עצומות של תחמושת וציוד אחר; אך עד שהטורקים הנסוגים הגיעו לאזור הדקלים הנרחב שסביב קטיה, שישה מיילים הלאה, ושם הצליחו להקים קו ירי חדש בעמדות משניות, לא יכולנו לקבץ את החטיבות המפוזרות שלנו ולצאת שוב לקרב נגדם. הקרב בקטיה נגמר בתיקו. בצד שלנו הוא עמד בסימן של הסתערות נלהבת של החטיבה הראשונה והשנייה של הפרשים הקלים ושל החטיבה הרכובה של ניו-זילנד בקו רצוף שנפרש לרוחב החולות. בשבועות שקדמו לכך הושקו הסוסים לעיתים קרובות במאגר המים שבקטיה ואין ספק שהדבר תרם לרוח הלחימה שהם גילו בהסתערות. אולם שלוש החטיבות, שנהנו מתמיכתה של חטיבת פרשים-מתנדבים בריטיים, נאלצו בגלל אש כבדה מסוללות האויב לרדת מהסוסים ולהילחם רגלית. חטיבת הפרשים הקלים השלישית, בפיקודו של תת-אלוף אַנְטיל, ביצעה מהלך איגוף רחב-היקף מדרום, אך עוכבה ע"י האויב בחמיסה. שם, בהתנגשות קטנה ומבריקה, היא השמידה את הטורקים ולקחה 440 שבויים, כשהאבדות בצד שלנו היו זניחות. לרוע המזל, העיכוב הרחיק את החטיבה השלישית מהאגף השמאלי של הטורקים בקטיה ואיפשר להם התגוננות נחרצת בפני התקיפה החזיתית של האוסטרלים והניו-זילנדים. לקראת רדת הלילה בחוסר רצון נותק המגע.

ביר על-עבד
הקשר עם הטורקים הנסוגים נשמר וכמה ימים לאחר מכן אותן חטיבות התעמתו איתם שוב בביר על-עבד, עיירה המרוחקת חמישה עשר מייל יותר מזרחה. פעם נוספת ביצעו כוחותינו התקפה רגלית חזיתית ואמיצה, אך שוב נחסמה החטיבה השלישית שבאגף ומשימת הכיתור שלה נכשלה. במאבק העיקרי, שהיה עז יותר מאשר בקטיה, דחקו חיילינו את האויב לאחור עם רוביהם. הטורקים קיבלו תמיכה עזה מתותחים וממקלעים שחלשו על השטח מעמדות הגנה, כך שהאוסטרלים והניו-זילנדים לא היו יכולים להגיע לטווח שימוש בכידון. הלחימה התאפיינה במעשי גבורה והקרבה עצמית רבים, אך נגמרה ללא הכרעה. למחרת פינו הטורקים את עמדותיהם, והחל מרדף אחריהם עד לקצה של אזור נווה המדבר, כשהם נסוגים על כל מה שנותר מצבאם שנלחם ברומני עד לסביבה של אל-עריש המרוחקת חמישים מייל מהזירה.

אחרי העימות בביר על-עבד הוטלו על הפרשים הקלים סיורים כבדים וחדירות מודיעין בלתי פוסקים. בה בעת המשיכה מסילת הרכבת לחצות את המדבר בהתקדמות איטית, אך בלתי מהוססת. היא הביאה איתה את מה שכבר נהיה צבא פלישה בריטי מבוסס. ב-21 בדצמבר נכנסו לאל-עריש הפרשים הקלים וגֵּיס הגמלים המלכותי. ערביי הכפר העתיק ההוא העניקו להם קבלת פנים לבבית.

הלחימה באגף
במהלך המבצעים הללו באזור רומני, שהיו כרוכים במשמעות כה רבה עבור פלסטין ומצריים, הקָצה הימָני של הקו הבריטי הופקד בידיו של אלוף-משנה ק. ל. סמית׳, .V.C, .¹¹M.C לימים מפקד חטיבת הגמלים. תחת פיקודו הועמד כוח מעורב המורכב מגדוד הפרשים הקלים האחד עשר מקווינסלנד, גדוד פרשים-מתנדבים לונדוני וארבע פלוגות של רוכבי גמלים שגויסו באוסטרליה, בסקוטלנד ובווילס — חבורה אימפריאלית בהחלט. כוח טורקי, שעל פי הדיווחים נאמד בשלושת אלפים איש, החל לרדת ממַגְהַרה בכיוון דרום-מערב, במגמה להשתחל בין רומני ובין התעלה. אומדן זה של כוח האויב התברר כמוגזם, אבל הטור שלנו ניהל כמה היתקלויות חריפות כנגד יריב בעל עדיפות מספרית, ועבודתו זכתה בתשבחות חמות מהמפקד העליון. בעוודיה פלוגות הגמלים נכנסו לפעולה בפעם הראשונה מאז הרכבתן החפוזה; אבל כיוון שרוב האוסטרלים היו ותיקים מנוסים מהפרשים הקלים ומהחי״ר שנלחמו בגליפולי, הם לא נבהלו מטבילת האש, וכמו שאר האוסטרלים הנלחמים ברומני, הם שמחו להילחם בשדה הפתוח לאחר הפעולות בתחומים המגבילים של התעלות שבחצי האי גליפולי. יום או יומיים אחר כך נלחם הטור בעוז בהילוּ ובביר-אל-באַיוּד ובשתי הפעמים הם מחצו את האויב ותרמו באופן מהותי לאסון הכולל שחיכה לטורקים.

מגדבה
בליל עשרים ושנים בדצמבר, אוגדת אנזא"ק הרכובה, המורכבת מחטיבה 1 ומחטיבה 3 של חטיבות הפרשים הקלים, בפיקודם של האלופים קוֹקס ורויסטוֹן, החטיבה הניו-זילנדית (האלוף צ׳ייטוֹר) וחטיבת הגמלים המלכותית (האלוף סמית׳, V.C.) שרוב אנשיה היו אוסטרלים, נעו לעבר חיל המצב הטורקי במגדבה, עשרים ושלושה מייל הלאה במעלה וואדי אל-עריש. לאחר מסע שארך לילה שלם, בעלות השחר, הם הגיעו לטווח מגע עם הישוב המוחזק בידי חֵיל מַצָּב. אז הזדרזו להתפרס ועד מהרה מגדבה הייתה מוקפת. בדהירה הם סגרו טווח — עד כמה שהיה ניתן תחת אש טורקית שנורתה מכמה עמדות מחופרות ומוסוות היטב — ירדו מהסוסים, ולחצו קדימה בהסתערויות כיתתיות עם הכידון.

הבעיה העיקרית עבור אוגדת אנזא"ק הרכובה הייתה אספקת מים לסוסים. אם לא יצליחו לגבור על הטורקים עד רדת הלילה, יהיו מוכרחים לסגת, שכן אין להעלות על הדעת לחימה של יום נוסף כשהסוסים עדיין צמאים. בארץ שכזאת, שבה כל סוסי המלחמה מובאים מחו"ל, אסור לוותר בקלות על חיי הסוס. המאבק על מגדבה היה איפוא מאבק נגד השעון, הימור על משך שעות אור, כפי שיקרה שבועיים אחר כך ברפיח. האוגדה, יחד עם גֵּיס הגמלים המלכותי, שעדיין נלחמה בפיקודו המוכשר של האלוף שובל, הבקיעה בדיוק עם שריקת הסיום. לקראת סוף היום היחידות שלנו, שתקפו את הישוב בו זמנית משלושה צדדים, הצליחו לכבוש מוצבים טורקיים חיוניים. בהסתערות פראית הכריעו הכוחות המכתרים את הטורקים ונפגשו — בערבוב יוצא דופן של יחידות שהגיעו מכל הכיוונים — במרכז זירת הקרב. ניצולי חיל המצב הטורקי, כ-1,250 קצינים ולוחמים, נשבו. סך הנפגעים שלנו היה פחות מ-150. החשכה ירדה מהר ובשעות הלילה המוקדמות התחוללה סצנה מדהימה שבה מקבצים את השבויים, בזמן שקצינים ולוחמים מנסים למצוא את יחידותיהם ומחפשים את סוסיהם המובלים. לפני חצות התאחדה האוגדה, למעט כמה פלוגות שנשארו כדי לפנות את שדה הקרב וללוות את הפצועים, והכוח הקטן והמנצח שלנו נמצא שוב באוכף — זה הלילה השני ברציפות — בדרכו חזרה למים ולמנוחה באל-עריש. בעוד שהם הלכו זה בעקבות זה בחשכה, פלוגות שלמות נעו כאשר איש מהן לא היה ער — ערב חג מולד מוזר!

רפיח
הבא אחריו היה רפיח. בליל 8 בינואר אוגדת אנזא"ק הרכובה, המורכבת מהחטיבות שלחמו כמה ימים לפני כן במגדבה, בתגבורן של חטיבת הגמלים וחטיבה של פרשים-מתנדבים בריטיים, יצאו את המחנה ליד אל-עריש ואחרי שרכבו כל הלילה התייצבו מול רפיח לפני עלות השחר. הטורקים החזיקו ביעד מבוצר שהורכב משלוש מערכות עיקריות של תעלות עם שוחות ירי רבות בפאתי העיר. העמדות הללו הוצבו על קרקע גבוהה ונפגשו בפסגה של גבעה. בגבעה זו נמצא עץ בודד שניתן היה לראותו ממרחק של מיילים רבים; משימתנו, מבלי לדייק, הייתה להגיע לאותו העץ. כמו שנעשה במגדבה, החטיבות כיתרו את האויב במהירות כשהן נעות בטיפוף ובדהירה. אז הריצו את הסוסים לאחור למקומות מוגנים, והידקו את הטבעת בהליכה. השטח היה פתוח יותר מאשר במגדבה וחיילינו נאלצו לטפס על מדרונות ארוכים שהיו חשופים לירי צולב של האויב. במהלך היום התהדקה הטבעת. גם הפעם, עד הרגע האחרון שררה אי-ודאות לגבי יכולתנו לרסק את הכוחות הטורקיים לפני רדת הלילה. גם הפעם סוסינו צמאו למים. גם הפעם הושג הניצחון עם השקיעה; והפעם לאחר סדרה של הסתערויות ארוכות וממושכות עם כידונים מורכבים מול רובאים טורקיים מאומנים ומקלענים גרמנים. האש שלהם הייתה יעילה ביותר כי הם ירו בין גבולות גזרה שהוכנו מראש. ברפיח התנהל קרב מחריד וקטלני שנמשך עד לרגע שבו חיילינו המותשים, בעודם נלהבים, התנפלו על הטורקים בתוך תעלותיהם.

רוח החמלה שאפיינה קרבות אוסטרליים רבים כל כך נחשפה כאן במיטבה. הטורקים ירו ללא רחם על חיילינו בירי מדויק. הירי נמשך ממש עד לרגע שחיילינו הסתערו על היעד ואל תוך התעלות עצמן. אז הטורקים השליכו פתאום את רוביהם והרימו את ידיהם. אך האוסטרלים פשוט לחצו אותן בחום! ייתכן שאירועים כאלה, המתרחשים לעיתים קרובות כפי שקרה במערכה זו, אינם על פי כללי המלחמה, וייתכן שקשה להבין את הפסיכולוגיה שנחשפת בכך; אך הזכירה הרצונית של המאורע (על אף שהיא תמיד מרגשת את המעורבים מחיילינו עד צחוק מבויש) חייבת לעמוד לעד כמקור לסיפוק. ברפיח, כמעט כל טורקי שניצל הפך לשבוי מלחמה, ובנוסף לקחנו כשלל הרבה תותחים וציוד לחימה. קרב רפיח נזקף לזכותנו ונחשב להרבה יותר משמעותי ממגדבה כי הניצחון הושג ברגע האחרון. בשעה זו לא רק שכוחותינו חשו מאוימים ממחסור במים ומהחושך המתקרב, אלא שתגבורות אויב גדולות התקרבו במהירות.

קרב זה סימן את המעבר מהמדבר. בערב המסע הלילי שהביא אותנו קרוב לרפיח, כוחותינו עדיין היו בשממה שבה בילו כמעט שנה ללא הצצה בציוויליזציה או בצמחיה ירוקה. אחרי שהתהלכו בחול התובעני במשך כל הלילה, הם הגיעו, ממש לפני עלות השחר, לאדמה מוצקה יותר שהקלה על סוסיהם, ואור היום חשף בפניהם תמונה של אזור נרחב בעל גבעות ושיפולים, מקושט בפרחי חורף עליזים ומבריקים — ציצתה של פלסטין.

הרפתקאות במדבר
אף סקירה של המערכה הנפלאה הזו, חלקית ככל שתהיה, לא יכולה להתעלם מאינספור מסעות המדבר הקטנים במערב סיני ובמרכזו שנערכו בראשית ימי הלחימה. היו לאלה מטרות שונות. לפעמים הן היו פוליטיות, אך לא פעם הן הובילו ללחימה עזה. הפעם הראשונה שבה אוסטרלים נתקלו בפועל באויב ממזרח לתעלה הייתה כאשר גדוד תשע של הפרשים הקלים (שהורכב בעיקר מתושבי דרום אוסטרליה ואחדים מוויקטוריה) ביצע מסע לילי ארוך ותמרון חכם כדי להתנפל על המוצב של הטורקים בביר גפגפה ושָׁבָה את מגיניו. אחריה נרשם מרוץ מוצלח לְא-נַח׳ל¹² ע"י גדוד הפרשים הקלים האחד עשר, מרכז המנהלה הבריטי בסיני מלפני המלחמה. מאוחר יותר יצאו שני מסעות מעניינים שעלו בוואדי מוּקשייב, הציר המרכזי העתיק החוצה את סיני ואשר דרכו עברו הטורקים לקראת התקפתם הרופסת על התעלה בתחילת 1915. החיסרון בנתיב הזה היה המחסור במים, ולאורך ערוץ הוואדי חפר שלטון קדום כלשהו בורות מים ענקיים שהתמלאו בעונת הגשמים. בורות המים עדיין שלמים. אלא שפעם אחת שאבו אותם הפרשים הקלים עד כלות, וכך סגרו את הנתיב לטורקים באותה העונה; ביציאתם חזרה הם אטמו וכיסו אותם כדי להקשות מאוד על גילוים מחדש ע"י האויב.

יותר מפעם אחת רכבו יחידות אוסטרליות של חטיבת הגמלים מעבר למדבר לעקבה, בקצה המפרץ הפרסי. באוקטובר 1916 צעדה אחת היחידות שלושים וחמישה מיילים לחציית החוֹלִיות מבאיוּד¹³ עד מגהרה¹⁴, ושם ביצעו חדירה נמרצת במרגלות הגבעות שמתחת לחֵיל המצב הטורקי שהיה מבוצר בעמדה גבוהה וכמעט בלתי נגישה. כדוגמה לכוח האדם ולתובלה הנחוצים כדי לקיים כוח פעיל במדבר ולו רק לכמה ימים, פרטי המסע הקטן הזה ראויים לציון. לא היו בטור יותר מ-1,100 רובאים, והפעולה ארכה ימים ספורים בלבד; אך לא פחות מ-7,000 גמלים, 2,300 סוסים ו-5,000 גברים (כולל מקומיים) הועסקו כדי לספק לכוח אספקת מזון ומים.

כל המופעים-הצדדיים הקטנים הללו הצריכו מסעות לילה ארוכים מעבר לאינספור גַ׳בְּלָאוֹת מדבריות. לעין הבלתי מאומנת, אי אפשר להבחין בין מייל מרובע אחד של שטח פתוח בסיני לבין כל מייל מרובע אחר, אפילו באור היום. בלילה כל תנועה נשענה על המצפן ועל הכוכבים, ומשימת המדריכים שלנו הסתבכה פי מאה בגלל שינויי התוואי התכופים שנכפו עלינו בשל התלילות של רבות מדיונות החול. בשלב מוקדם מאוד הציג הפרש הקל את אותו חוש כיוון מוּלד לכאורה, שכמעט לבדו היה הופך אותו למפורסם במערכה זו. לאחר ניסיון קצר, מדריכי הדרך הילידים שסופקו על ידי השלטונות המלכותיים התגלו כאיטיים מדי ולא בטוחים. אדרבא, אם האויב היה קרוב, הפחד בדרך כלל הביא אותם למצב של רפיון שכל. ברגע שהתופעה הזו זוהתה, נעשה כל הניווט ע"י הקצינים שלנו, שרבים מהם פיתחו יכולת להתמצא בודאות, בלי קשר לנסיבות, שאפשר כמעט לתארה כגאונית.

עזה א’
עשרה שבועות אחרי רפיח, בעשרים ושישה במרץ, התחולל קרב עזה הראשון. התוכנית לתפיסתו של שער עתיק זה לפלסטין האמיתית הייתה דומה לזו שהצליחה בצורה כה מכרעת ברפיח ובמגדבה. היינו אמורים לנוע בלילה ולכתר ולבודד את העיירה בתקווה לכבוש אותה לפני שהטורקים יוכלו להביא תגבורות. אבל זו הייתה פעולה הרבה יותר גדולה משתי הפשיטות הקודמות. עזה המודרנית היא עיירה קומפקטית למדיי, שלפני המלחמה הכילה 30,000 תושבים. מרבית הבתים בנויים מבוץ וקש, אך ישנם גם הרבה מעונות איתנים מודרניים. העיר הקטנה מעוטרת במסגדים ובצריחים רבים. היא ניצבת על גבעה נמוכה בקצה היבשתי של חגורה רחבה של דיונות חול. הדיונות בחוף זה נמתחות לכל אורך הים התיכון. לאורך גבולותיה של העיר מצפון, ממזרח ומדרום מופיעים מדי פעם פרדסי תפוזים נאים, שטחים רחבים של זיתים ורשת סבוכה של גדרות קקטוס ענק המתפרסת סביב מאות שדות זעירים. הטורקים התחפרו היטב ונשענו על חיפוי נרחב מכלי ירי רבים במשלטים, ואילו המערכת הלא אחידה של גדרות קקטוס היוותה מחסום אידיאלי ביניהם לבין השפלה החשופה שדרכה נאלצו הכוחות התוקפים להתקדם.

מאז רפיח חל שינוי ניכר בהרכב כוחותינו. הגְיָסוֹת הרכובים תוגברו עם הגעת מספר גדול של פרשים-מתנדבים ובפעם הראשונה במערכה, כוח חי"ר משמעותי עמד לרשותנו לצורך התקפה חזיתית. לאחר מסע בחשכה, הקיף חלק מצבאנו את עזה, ואילו כוח רכוב חזק תפס עמדות ממזרח ומצפון כדי למנוע התערבות של תגבורת טורקית כבדה, כי זו נמצאה במרחק תקיפה קצר. חי"ר בריטי תקף מדרום וממזרח. באגף הימני שלהם הוצבה חטיבה של פרשים-מתנדבים. אחריהם עמדו הניו-זילנדים, ובקצה הימני, כשהם דוחפים מהצפון עם האגף שלהם על הים, באה החטיבה השנייה של הפרשים הקלים, כשבראשם עומד תת-אלוף ריירי שחזר לפיקודו המקורי. לרוע המזל, ערפל בוקר כבד מנע מהחי"ר ליצור מגע עם הטורקים בשעות המוקדמות של היום.

בסבך הקקטוסים
הגְיָסוֹת הרכובים דהרו, במהירות הולכת וגוברת, תחילה דרך מטעי הזיתים הפזורים ואז לחצו קדימה, עדיין על סוסיהם, מבעד למבוך גדרות הקקטוס. עבור חיילינו היה זה יום נפלא של לחימה עצמאית פרטנית. כל יחידה נאלצה להילחם באופן שונה. אי אפשר היה לנהוג בדיוק בהתאם לתורת הלחימה. גדודים, פלוגות ואף מחלקות ניהלו מאבקים קטנים, מאולתרים ונסתרים משלהם. רבים היו הדילוגים הנלהבים מעבר לקקטוסים. לעיתים, חיילינו והטורקים נלחמו זה בזה משני צדי גדר שרוחבה צעדים מעטים, כאשר האויב ברגל וכוחותינו יורים מסוסיהם. ואז הפרשים הקלים, לאחר שירדו מסוסיהם, פרצו את דרכם דרך הקקטוס עם כידוניהם, ועבדו ביעילות עם הפלדה. המקלענים שלנו, שהסתערו בחזית ומהאגף של חטיבה שתיים, לא הפסיקו מלתת חיפוי בירי חכם וקטלני.

הלחימה התאפיינה באינספור מעשים ראויים לשבח. פלוגה מסויימת של הפרשים הקלים הסתערה באומץ לב על תצפית טורקית חשובה. הניו-זילנדים, בסיועה של כיתת פרשים קלים, השתלטו על כמה תותחים טורקיים. מיד הם סובבו אחד, ירו ממנו פגז אחד בכינון ישיר ומטווח אפס והשמידו בית אבן שבתוכו שכנו כמה רובאים טורקיים טורדניים. עד רדת החשיכה הן החי"ר והן הגְיָסוֹת הרכובים הגיעו אל פאתי העיירה, ולכדו מספר רב של שבויים. אולם חיל המצב היה עדיין חזק ותגבורות טורקיות חזקות התקרבו במהירות וסגרו עליהם משלושה כיוונים. פספסנו את הניצחון כחוט השערה. הקרב נותק וחיילינו, בסבלם מתחושת אכזבה שפחתה רק במעט מזו שהרגישו בפינוי גליפּוֹלי, הוצאו מהזירה.

עזה ב’
שלושה שבועות לאחר מכן, בתשעה עשר באפריל, התחולל קרב עזה השני. הלחימה התנהלה לאורך קו שנמשך מהים מזרחה לעבר באר-שבע. האוסטרלים נלחמו כחי"ר באגף הימני, ויום לחימה זה היה עקוב מדם מכל ימי הלחימה שידעו חיילינו בפלסטין. במשך שעות רבות ובפרישה דלילה לחצו הקווים קדימה במעלה מדרונות ארוכים וחשופים. הם התקדמו אל מול הפגזות כבדות ומכוונות היטב של חומר נפץ, וגם נגד רסיסים, ירי מקלעים וירי רובים. היו מקומות שבהם התקדמו משמעותית ודחפו את הטורקים לאחור. בנקודה מסויימת, שמאז נודע שמה לתהילה כ"עמדת הטנק", זכו שתי פלוגות אוסטרליות של חטיבת הגמלים, בשיתוף פעולה עם חיל הרגלים הבריטי באגפן, לאחוז זמנית בעמדת מפתח בקו האויב. הלחימה הקשה של אותו היום הצטיינה במעשים מפוארים רבים; הם ידורגו עם מיטב הביצועים של חיל הרגלים האוסטרלי במלחמה ומעשי הגבורה של "נהגי הגמלים" בעמדת הטנק עם ההישגים הגדולים ביותר של נשק בריטי בכל הזמנים. אבל הטורקי, אף-על-פי שעבר טלטול קשה, עמד איתן. העובדה הפשוטה הייתה שבאותו הקו מעזה עד באר-שבע, שכה התאים להגנה נוקשה, נתקלנו בכוחות אויב כל כך עדיפים במספרם ובציודם, עד כי התקדמות נוספת הייתה, לעת עתה, בלתי אפשרית מבחינה פיזית.

באר-שבע
בין אירוע זה לבין סוף אוקטובר שלאחר מכן, כאשר נותצה העמדה הטורקית, נוספו לכוחותינו תוספות משמעותיות. קיבלנו תגבורת שהורכבה מכמה חטיבות חי"ר ומתותחים רבים בקליברים שונים. בינתיים הורכב "גֵּיס המדבר הרכוב" ממה שנקרא קודם "טור המדבר", שהוא בעצמו הורכב מהחטיבות הרכובות של אנזא"ק ואוסטרליה יחד עם חטיבת הפרשים-מתנדבים. בתקופה זו הגיע גם הגנרל אלנבי מצרפת בתור מפקד עליון. בהתקפה הגדולה שהשמידה את מערך ההגנה החזקה של האויב בקו הזה, הצליחו להערים על הטורקים ולהילחם ביתר עוז. באמצעות מעקף ענק, שארך מספר ימים וראוי לציון בשל מסעותיו הארוכים והמתישים ובשל הביצועים המופלאים של חיל ההנדסה בפיתוח מקורות מים באזורים מדבריים, הגיחה מדרום-מזרח לבאר-שבע חטיבת אנזא"ק הרכובה, והופעתה בבוקר ה-31 באוקטובר הייתה כרעם ביום בהיר. באר-שבע היוותה את קצה קו ההגנה הטורקי. בתצפית מן הגבעות הסובבות אותה, העיירה המודרנית המרווחת, עם רחובותיה הרחבים והמאובקים הנטועים באקליפטוסים פזורים ובעצי פלפל, אינה שונה במראה שלה מכמה עיירות במערב אוסטרליה. היא הייתה ממוקמת באגן מתחת לקצה הדרומי של רכס הרי יהודה, ונהנתה מביצורים חזקים שנבנו על-ידי האויב. ההתקפה מדרום-מזרח, לעומת זאת, באה לטורקים בהפתעה מוחלטת.

הדהירה לעבר התעלות
מוקדם בבוקר נעו הניו-זילנדים במהירות למתקפה על תל-א-סבא, תל אימתני, שמזדקרים ממנו רובים ומכונות ירייה. באותה השעה נכנסה מדרום חטיבת הפרשים הקלים הראשונה כשהם ממוקמים משמאלם של הניו-זילנדים, ואילו חטיבת הפרשים הקלים השנייה הזדרזה להתרחק כשהיא תחת אש פגזים כבדה. זו פתחה בדהירה ארוכה ותפסה עמדה צפונית כדי לנתק את חיל המצב של באר-שבע מנסיגה לאורך הכביש המוביל מעל הרכס המרכזי, דרך חברון ובית-לחם, בואכה אל ירושלים. לאחר לחימה רגלית קשה מאוד ובתנאי קרקע סלעית, הניו-זילנדים, בתמיכתה של חטיבת הפרשים הקלים הראשונה, עלו על תל-א-סבא וכבשו אותו. השעה הייתה כבר מאוחרת באותו היום. באר-שבע לא נפלה עדיין, וברור היה שאם נסמוך על מתקפה בלתי רכובה, העיר בהחלט תוכל להתנגד עד רדת הלילה; מה שהיה נותן לאויב הזדמנות להזיז את כוחותיו ואולי לשבש את כל ההתקפה שלנו. ארבעה מיילים דרום-מזרח משם נמצאה בעתודה האוגדה האוסטרלית הרכובה, וזמן קצר לפני השקיעה, קיבל תא"ל גרנט הוראות לתקוף את העיירה עם חטיבת הפרשים הקלים הרביעית. בינו לבין באר-שבע נראה בברור מערך איתן של תעלות טורקיות. מכיוון שהוסכם שהשעה לא אפשרה התקדמות רגלית, התקבלה החלטה להיכנס רכובים ובדהרה. מסוכן היה להדהיר חיילי חי"ר לתוך עמדה מבוצרת והאחריות לביצוע יוזמה זו הוטלה על גדוד 4 מוויקטוריה ועל גדוד 12 מניו סאות׳ וויילס.

הסתערות מפורסמת
הגדודים יצאו לדרך בטרוֹט¹⁵ ועד מהרה האיצו את המקצב לכדי דהירה אשר סחפה אותם בקו ישר לעבר באר-שבע. לא עבר זמן רב עד שמצאו את עצמם תחת הפגזה כבדה ונתונים לירי מקלעים, אך הנסיבות רק גרמו לרוכבים להגביר מהירות. בהסתערות פראית על הטורקים, למרות ירי כבד של רובים, דילגו כוחות מובילים של פרשים קלים בדהרה על התעלות הקדמיות, והתעופפו מעל הכידונים הטורקיים. מרגע שחדרו למערך התעלות של האויב, ירד חלק מהכוח מהסוסים והחיילים קפצו למטה כשכידוניהם מורכבים. הם נעו בין חיילי האויב המבוהלים, ומהר מאוד טיהרו את העמדות. בינתיים נמשכה הדהירה המטורפת של הפלוגות האחרות שגברו על התנגדות האויב וחדרו ללב ליבה של העיר. בְּקֶרֶב הטורקים שררה אנדרלמוסיה נואשת שכן האמינו כי קומץ האוסטרלים מהווה רק את חיל החלוץ של יחידת פרשים גדולה, ולכן הם לא התאמצו להילחם. למעלה מ-1,100 נשבו, אבל רבים יותר ברחו בחסות החשיכה שנפלה מיד אחרי ששקשוק הפרסות של סוסינו נשמע בעיר. תשעה תותחי שדה וכמויות רבות של ציוד נפלו בידינו. הפרשים הקלים הסתערו עם כידונים מורכבים, לא שהם יכלו לעשות בהם שימוש כלשהו בעודם רכובים, אך עשו זאת בשל ההשפעה על מורל האויב. פעולה מפוארת זו, אשר קבעה כי עצבים טורקיים אינם חסינים בפני יחידה נחושה של פרשים דוהרים, הובילה לתוצאות חשובות ביותר בתנופה הגדולה שבאה אחריה. יחידות הפרשים-מתנדבים, שהיו מצויידות בחרבות פרשים, זכות שאיש מהפרשים הקלים לא נהנה ממנה בזמן ההוא, הביסו מספר גדול בהרבה של טורקים בסדרת הסתערויות שמדורגת עם הביצועים המוצלחים ביותר של פרשים בריטיים סדירים.

10 פרק זה חובר בשנת 1918.

11 עיטורים צבאיים, Victoria Cross, Military Cross.

12 ממזרח לעיר סוּאֶס, סמוך לגֶ׳בֶּל אל-עַ׳רָה.

*המשך הפרק בספר המלא*