הַכְוונות ורמזים
מעולם לא קראתם ספר כזה!
זהו סיפור לא-לִינֵאָרִי. סיפור לִינֵאָרִי, הוא סיפור רגיל, שעובר בקו ישר, כְרוֹנוֹלוֹגִי, מתחילתו לסופו, וקוראים אותו פסקה אחר פסקה, עמוד אחר עמוד, לפי שהוא ערוך ומסודר לפי סדר ההתרחשויות.
הספר הזה שבידכם, מציג עלילה לא-לִינֵאָרִית. כלומר, היא לא קווית, ואין אפשרות לקרוא אותה מתחילתה ועד סופה עמוד אחרי עמוד.
ספר זה מציג למעשה עלילה מִשְׂחָקִית, אִינְטֶרְאַקְטִיבִית. כאן, אתם צריכים לפעול, כדי לקדם את העלילה באופן שנראה בעיניכם.
מתחילים במקטע מספר 1, ובסופו, כמו בסוף כל מקטע, תעמדו בפני אפשרויות כיצד להמשיך את העלילה, ובאיזה אירועים ברצונכם להתמקד.
היכנסו לנעליו של חוקר פרטי וצאו להציל את ידידכם, סופר מותחנים שנעצר באשמת שווא.
אך זהירות, אתם עלולים להיתקל בדמויות שוחרות רע, להסתבך בעצמכם, או אף להפליג למחוזות אחרים תוך נטישת החקירה המרכזית שלכם.
קיימים סופים רבים ושונים, ביניהם כמה אידיאליים וכמה מושלמים, חלקם ייחשפו בעקבות פתרונות שלכם ומסע ארוך להוכחת חפותו של הסופר על ידי מציאת האשמים, וסופים אחרים בהם נעשתה עבורכם העבודה, ובעקבות כך הגעתם לסוף בלי לדעת מה באמת הלך שם.
אתם הדמות הראשית, שימו לב, יש לכם כאן אחריות. בחירות מסוימות לאורך הסיפור עלולות להוביל אתכם להִסתַבכויות מיותרות, או כאלה שיגרמו לכם להיפלט מן העלילה בכך שתגיעו אל אחד מתוך הסופים הרבים האפשריים. בחירות אחרות עלולות להקשות עליכם את המשך החקירה, משום שהדברים מתקדמים לצידכם תוך כדי תנועה, הזמן עובר, דמויות אחרות ממשיכות לפעול, וייתכן שתחמיצו הזדמנויות למצוא את הפתרון באופן מהיר ויעיל יותר.
אל תרוצו אל המקטע הבא, מבלי שקראתם היטב את המקטע הנוכחי, הרהרתם ושקלתם את אפשרויות, ובחרתם מתוך אחריות מלאה למה שעתיד להיחשף מולכם בהמשך הדרך.
בסוף הספר תמצאו את יומן החקירה שלכם, בו מומלץ לציין את הראיות שגיליתם, את החשודים ופרטיהם, מניעים ואליבי, וכל דבר שיכול לסייע לכם להתקדם בחקירה.
ישנן בחירות המציגות מקטעים בעלי שום דומה, אך הן מובילות למקטעים שונים בהתאם לתהליך דרכו הגעת אליהן, ובכל מקטע תקבלו תגובות או מצבים אחרים.
זהירות, אתם גם עלולים להיקלע ללולאת זמן, ממנה אין מוצא. ואפילו בחירה כמעט חסרת חשיבות, כמו האם להכין תה או קפה, עשויה להיות הרת גורל בניתוב האירועים. שימו לב לצעדים שלכם.
אתם מוזמנים לחקור סיטואציות לא הגיוניות או חריגות, אבל בגבול הטעם הטוב, אם תחצו את הקווים, זה עלול להסתיים באופן לא אידיאלי.
אתם הדמות הראשית, ואתם יוצרים את העלילה כפי שהיא, באמצעות שימוש בכל המעברים והתפניות בהם תבחרו בעצמכם. אתם גם העורכים. וככאלה, ייתכן שתיקחו את הדמות ואת העלילה למחוזות מוזרים, או פחות חשובים, או תגרמו לחורים להיווצר. אך אל דאגה, שלא כמו במציאות, בספר הזה תמיד תוכלו לחזור אחורנית, ולבחור מחדש.
תוכלו גם לחזור ולנסות שילובים אחרים וחדשים של מעברים ותפניות, כיוונים, או שאלות שלא העזתם לשאול את הדמויות. הפתיעו את עצמכם. וקחו בחשבון שאלה הבחירות שלכם ורק שלכם. אם משהו נראה לכם מוזר, או הזוי, או לא קשור - שאלו את עצמכם, איך, ולמה, הגעתם לשם...
יש דרכים רבות ופתלתלות להגיע אל הסוף האידיאלי, כך שאינכם מחויבים להיצמד לדרך אחת, וביכולתכם לגלוש הלוך ושוב בין מקטעים, לבדוק ולהתנסות, אך בכובד ראש ובאחריות.
הפעילו את כל יכולת הריכוז, וכל כישורי הסקת המסקנות והחקירה שלכם.
האם יש לכם את הדרוש
כדי להיכנס לדמותו של חוקר פרטי?
קדימה, צאו לדרך!
התחילו במקטע מספר 1
1
אתה במושב הנהג, ידיך על ההגה. שער מתרומם נפתח לפניך בצליל טורדני. אתה ממתין עוד רגע ארוך, ואז מחליק באיטיות לתוך חניון תת-קרקעי. רמיסת הגלגלים על הקרקע מחזירה הד צורמני.
אלה היו הוראות הלקוח שלך לקראת המפגש הראשון. הבוקר הוא הדריך אותך לרדת לתוך החניון התת-קרקעי, לחנות במיקום המסומן בשם החברה שלו, מית'יקל בע"מ, ולעלות לקומה 7. אתה עושה שני סיבובים בכל אחת מהקומות התת-קרקעיות עד ששֶׁלֶט נגלה לפניך בקצה שורה של מכוניות חונות.
אתה מדומם את המנוע ונשימה ארוכה נפלטת מבין שפתיך. אתה משעין את ראשך אחורנית על מסעד הפדחת, ומהרהר עד לאיפה הידרדרה הקריירה שלך. כחוקר פרטי לא היה לך תיק רציני מזה שנים. ועכשיו, נגררת לתיק, שעליו פניו נשמע מגוחך לחלוטין. "תקשיב," אמר לך הלקוח. "מעת לעת מישהו משנה את סדר הציורים על הקירות בכל המסדרון המוביל אל המשרדים שלנו. זה טירוף לגמרי."
אמרת לו, "כן, זה תיק בפרופיל גבוה, אקח את זה מיד, ונתחיל לחקור." זה קצת יותר מתוחכם מאשר 'שוד השטיחונים הגדול', אותו נאלצת לפתור בתחילת הקריירה שלך, קצת אחרי שהשלמת שלוש שנות התמחות במשרד חקירות, וקיבלת רישיון מהמחלקה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה במשרד המשפטים.
בעודך פותח את דלת המכונית, מגיע לאוזניך צליל הודעה נכנסת בטלפון העבודה שלך. הו, אתה מהרהר. זה בטח הלקוח, רוצה לבטל את העבודה, כי גילה שמדובר במזכירה משועממת שרוצה לשעשע את עצמה בסוף יום עבודה מתיש במיוחד.
אולי מוטב לא לראות את ההודעה, וכן לעלות למשרד, לפחות לשתות שם ספל קפה, בעבור טרחת הנסיעה.
ואולי זה משהו חשוב אחר, או לקוח עם תיק קצת יותר בשרני מהבל התמונות המתחלפות. משהו בחושים המחודדים שלך אומר שההודעה הזו עלולה לטרוף את כל הקלפים.
2
אנשים מעטים יוצאים ובאים את תחנת המשטרה. שוטרים וחוקרים מרחפים סביב.
אתה ניגש אל היומנאי, מציג את תעודת הזהות שלך ואת רישיון החוקר. "שלום, אני אברהם הוייז, חוקר פרטי. הלקוח שלי נמצא כאן במעצר, עם מי אפשר לדבר על זה?"
היומנאי עסוק בצג הטלפון שלו עליו מתרוצץ נחש קדמוני שטורף נחשים אחרים, הוא אפילו לא מרים אליך מבט. "מה בדיוק אתה רוצה?"
"אני רוצה לקבל מידע על התיק הזה, במה הוא נחשד, והראיות."
היומנאי עוצר את המשחק ומניח את הטלפון בצד, לאחר מכן הוא פורץ בצחוק עז, שואג בטירוף ומזמין אליו שלושה שוטרים נוספים שנעמדו סביבו מאחורי דלפק הקבלה. הוא בקושי רב מצליח לפלוט מילים ברורות, "הוא... חוקר... חוקר פרטי..." שאגות הצחוק גוברות. "הוא... הוא רוצה... אה... לקבל מידע... אה.... וראיות..."
שלושת השוטרים יחד עם היומנאי מסתכלים בך וצורחים בצחוק, דמעות ממלאות את עיניהם, והם רועדים ומאדימים. הם מצביעים לעברך. מסננים, "חוקר... פרטי..."
אתה חש בוז וכלימה מכסה אותך. כמה שנאה. באמת אין לך מושג מה קורה סביבך. מעולם לא חקרת בתיק עם השלכות פליליות ישירות. המגע שלך עם המשטרה היה קלוש ולא הביא עמו ניסיון בהליכים כאלה.
קצין בדרגת פקד עובר במסדרון, מחזיק עוקדן קרטון, הוא מעיף מבט אל הדלפק והשוטרים משתתקים. "מה הולך כאן?"
היומנאי מוחה את דמעותיו. "יש לנו כאן חוקר פרטי שרוצה לקבל מידע." השוטרים מחניקים את צחוקם.
הפקד מסתכל בך במבט נוקב. "במה מדובר?"
"חשוד בתאונת פָּגַע וּבָרַח נמצא אצלכם במעצר, הוא לקוח שלי."
"הסוֹפֵר?"
גבותיך מתרוממות לרגע. "את זה הוא כבר סיפר לך?" השחצן, אתה חושב ולא אומר.
"הוא לא סיפר כלום, עדיין. זה מידע שקיבלתי מעדה מרכזית בתיק הזה." הפקד מתקרב אליך, ואת רואה את שמו על תגית המוצמדת לכיס החזה. יהודה דליות. "בוא איתי למשרד, נדבר."
מבטו של פקד דליות משסף לגזרים את השוטרים והיומנאי מעבר לדלפק. הם מתפזרים להם לדרכם.
אתה מנסה להדביק את צעדיו המהירים מדי של פקד דליות. וחושב על כך שאולי דווקא שיחה כאן, במסדרונות, ובמעלית, תהיה יעילה יותר מאשר במשרד שם כל הגינונים והכללים תופסים יותר.
"אני מניח שתחקרתם את הגברת גֶליס."
הפקד לא מגיב לשאלתך וממשיך ללכת בצעדים מהירים. הוא חוצה דלת כבדה, אותה פתח באמצעות כרטיס מגנטי, ואתם נמצאים בתוך מדור חקירות. הפקד ממשיך ונעצר בסמוך לדלת משרד, ומשתמש במפתח המחובר למותנו בכבל קפיצי כדי לפתוח את הדלת. אתה נכנס אחריו.
המשרד מסודר בחלקו. בחלקים אחרים ישנן ערימות של תיקי קרטון וקלסרים. תמונות משפחתיות מציגות את הפקד עם יקיריו. הוא מורה לך להתיישב ותופס את מקומו מאחורי המכתבה הכבדה.
"השם שלך, אמרת?"
"אברה הוייז, חוקר פרטי."
הוא מסתכל בך ונשען אחורנית, בוהה בך רגעים ארוכים. לבסוף הוא אומר, "אתה יודע למה הגעתי לדרגה שלי?"
"ותק, ניסיון?"
"גם, וגם הכבוד והערכה שיש לי לכל אדם. לא משנה מי אתה. גם אם מדובר בחשוד. ובחוקרים נוספים. ובעיתונאים. יש לי הערכה וכבוד כלפי האדם שבהם. לא תמצא אצלי את הזלזול הזה שחווית שם בכניסה. אלה לא שוטרים מהמדור שלי. ומתוך כך אני מוכן לשבת איתך לשיחה קצרה."
"תודה, אני שמח לשמוע את זה."
"אתה חוקר פרטי, ואני מניח שאין לך ניסיון רב."
אתה מתפתל על מקומך. "אה..."
"כי אם היה לך, היית יודע שמהחקירה המתנהלת כאן במשטרה, לא תקבל ולו פירור קלוש ביותר של מידע. מבחינתנו, אתה יכול לבוא לכאן עם ראיות חדשות או כיווני חקירה, ואנחנו ניקח ממך את כל מה שיש לך להגיד, כעד. אתה בסך הכל עוד עד. עד לא יכול לקבל מאיתנו מידע, רק לתת לנו מידע. אתה מבין את זה?"
"כן, כן, אני מבין."
"שים לב שדברים שאתה יכול לעשות, עלולים להיחשב לשיבוש חקירה ולסבך עוד יותר את כל העניין."
"כן, כן, ברור. אני כל הזמן מזכיר לעצמי את הכללים."
"מחר תבוא לכאן עם ראיה חותכת שמשנה את כל התמונה, אבל מה, תביא אותה בדרך כזו שפוגמת בכשרותה, אם אתה מבין למה אני מתכוון, הראיה בשלמותה הולכת לפח. בית המשפט לא יתייחס לזה, וכל החקירה שלך מתפוגגת כמו בועה. אתה מבין את זה?"
"אני מבין. שבמקרה כזה האמת לא מעניינת אף אחד, רק הכללים, והנהלים של המשחק."
"האמת מעולם לא עניינה אף אחד. רק החוק. אתה מבין את זה? יש חוק, ואנחנו מצייתים לו כמו עיוורים. אתה מבין את זה?"
"מבין. מבין. אז לגבי פגישה עם הלקוח, אין מה לדבר, הא?"
"לא. אף אחד מבחוץ לא יכול להיפגש עם חשוד שנמצא במעצר ותחת חקירות. כי זה יכול להוות, שוב, שיבוש חקירה. כל מיני תיאומי עמדות ורַמָאוּיּוֹת למיניהן. אני לא צריך לספר לך. אתה בטח מבין את זה. רק עורך דין יכול להיפגש עם לקוח במעצר."
"מבין. מבין."
"אם יש לך ראיות חדשות, אתה מוזמן, נקבל אותך כאן בכבוד מלכים, שזה אומר קפה, ומסירת עדות מול אחד החוקרים המעולים שיש לי כאן."
"איך אני יכול לדעת שאלה ראיות חדשות, אם איני יודע מה הראיות שכבר יש בידכם."
"זה לא משנה. כל ראיה, גם אם מדובר במה שכבר יש לנו, אתה יכול לבוא ולמסור כעדות. לא נמנע ממך למסור עדויות, גם אם אנחנו כבר מודעים לעניין."
"עוד כמה זמן נראה לך החקירה הזו תימשך?"
"היא תיסגר בקרוב ממש. מדובר בתיק שקוף וברור. החשוד פגע, הרג, וברח. מחר נביא אותו בפני שופט להארכת מעצר. אני מאמין שתוך שבוע כבר יינתן גזר דין. אין יותר מדי בתיק הזה." הפקד מתרומם. "כבר שיתפתי אותך כאן ביותר מידע ממה שהייתי אמור. אבל זה רק מתוך כבוד לרישיון החוקר שלך."
אתה קם אחריו ולוחץ את ידו המושטת.
אתה יוצא בפחי נפש את משרדו של הפקד.
האם נחום כבר שכר עורך דין, או שהוא סומך לחלוטין עליך להוכחת חפותו? האחריות הזו גדולה מדי ואתה תוהה כיצד להמשיך, אם בכלל. אולי יש לנחום חברים נוספים שיכולים לעזור?
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
