פעמון

אור
 

"אֲנִי קוֹרֵא בַּסֵּפֶר בְּמָקוֹם שֶׁסָּגַרְתִּי אוֹתוֹ אֶתְמוֹל."

יאיר הורביץ

 

אַתָּה מְבַקֵּשׁ שֶׁאֲכַבֶּה אֶת הַמְּנוֹרָה

שֶׁלְּאוֹרָהּ אֲנִי קוֹרֵאת.

אַתָּה אוֹמֵר: הָאוֹר מַכְאִיב לִי בָּעֵינַיִם

וַאֲנִי מְכַבָּה אֶת הָאוֹר

וְסוֹגֶרֶת אֶת הַסֵּפֶר

בְּמָקוֹם שֶׁסָּגַרְתִּי אוֹתוֹ אֶתְמוֹל

וּמַבִּיטָה בְּךָ נִרְדָּם

כְּפִי שֶׁנִּרְדַּמְתָּ אֶתְמוֹל.

בַּחֹשֶךְ אֲנִי קוֹרֵאת בְּךָ שׁוּב וָשׁוּב

אֶת אוֹתוֹ הַמַּרְאֶה:

בּוּעַת הָרֹק עַל שְׂפָתֶיךָ,

הָרוּחַ הַקְּטַנָּה, הַגּוּרִית

שֶׁל נְשִׁימָתְךָ עַל פָּנַי,

הַמֶּתַח בִּכְתֵפֶיךָ, הַהוֹלֵךְ וְנִרְפֶּה

גּוּף הַגֶּבֶר הַמִּתְעַבֵּר

מִחוּץ לִזְרוֹעוֹתַי.

וְאוּלַי בֶּעָתִיד, מָתַיְשֶׁהוּ

מַשֶּׁהוּ יִשְׁתַּנֶּה -

 

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי מַבִּיטָה בְּךָ,

עַד שֶׁעֵינַי מִתְעַיְּפוֹת,

וַאֲנִי עוֹצֶרֶת

בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ עָצַרְתִּי אֶתְמוֹל.

השתמטות
 

אֲהוּבִי לֹא הִתְיַצֵּב לַמִּלּוּאִים.

חֲבֵרִים שֶׁלּוֹ הָלְכוּ וְהוּא נִשְׁאַר.

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת לְצִדּוֹ בַּמִּטָּה

מִתַּחַת לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

מַקְשִׁיבָה לַלֵּב הַפַּחְדָן שֶׁלּוֹ,

מַנִּיחָה אֶת רֹאשִׁי עַל הַלֵּב הַפַּחְדָן שֶׁלּוֹ

וּמְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ

פְּעִימָה־פְּעִימָה,

אֶת הַתֹּף הַקָּטָן שֶׁנּוֹקֵשׁ בֶּחָזֶה:

לֹא רוֹצֶה, לֹא רוֹצֶה, לֹא רוֹצֶה.

אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ,

אֲנִי עוֹטֶפֶת אוֹתוֹ בְּגוּפִי

כְּמוֹ בְּדֶגֶל, אֲנִי מְכַסָּה אוֹתוֹ בְּגוּפִי

כְּמוֹ בְּעָפָר, אֲנִי מְחַבֶּקֶת אוֹתוֹ וְיוֹדַעַת

שֶׁלֹּא טוֹב לָמוּת, לֹא טוֹב לָמוּת,

אֲבָל כֻּלָּם הָלְכוּ וְהוּא נִשְׁאַר,

וַאֲנִי פּוֹחֶדֶת

מִכַּמָּה שֶׁהָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיֵּלֵךְ אִתָּם,

שֶׁלֹּא יָמוּת, רַק שֶׁכִּמְעַט,

רַק שֶׁסְּתָם -

כַּדּוּר רַק יִלְחַשׁ לְיַד אָזְנוֹ,

כַּדּוּר רַק יְנַשֵּׁק אֶת צַוָּארוֹ,

יְרַפְרֵף בִּשְׂפָתָיו, יְדַגְדֵּג בְּעוֹפֶרֶת,

שֶׁבְּכִמְעַט מוֹתוֹ יְצַוֶּה לִי

אֶת כִּמְעַט חַיַּי.

 

וַאֲנִי פּוֹחֶדֶת. אֲנִי מְנַשֶּׁקֶת אוֹתוֹ

עִם הַפֶּה הַפַּחְדָן שֶׁלִּי,

עִם הַפֶּה הַהוֹלֵךְ בַּסָּךְ שֶׁלִּי,

וְהַלַּיְלָה אָרֹךְ וְחַם.

יַתּוּשִׁים מְזַמְזְמִים סְבִיבֵנוּ

מְעַרְבְּבִים דָּם בְּדָם.

לליידי לָזָרוּס
 

בעקבות סילביה פּלאת'

 

עַכְשָׁו אֲנִי הַדּוֹקְטוֹר,

אִשָּׁה כְּבֵדָה בְּתוֹךְ כֻּרְסָה

מְבַקֶּשֶׁת מֵאִשָּׁה אַחֶרֶת לֹא לִפֹּל

אֶל תּוֹךְ מוֹתָהּ, מַנִּיחָה אוֹתָהּ בְּתוֹכִי

כְּמוֹ פֶּרַח בְּתוֹךְ אֲגַרְטָל,

שָׂמָה אֶת רַגְלֶיהָ בְּמַיִם, מַבִּיטָה בָּהּ

זוֹקֶפֶת אֶת רֹאשָׁהּ, וְאָז, אַחֲרֵי זְמַן, תָּמִיד שׁוֹמֶטֶת.

 

מְבַקֶּשֶׁת לֹא לָמוּת, מַבְטִיחָה

שֶׁזּוֹ תְּקוּפָה שֶׁתַּעֲבֹר, וְיָבוֹאוּ זְמַנִּים אֲחֵרִים

שֶׁבָּהֶם עוֹד תִּהְיֶה לָךְ אַהֲבָה.

 

זֶה רַק פִּתְרוֹן זְמַנִּי לִבְעָיָה קְבוּעָה,

לֹא הִתְאַבְּדוּת, אַתְּ מַסְבִּירָה לִי, אֶלָּא הָאַהֲבָה.

 

אָז גַּם בְּלִי אַהֲבָה, אֲנִי אוֹמֶרֶת,

הַחֹשֶךְ עוֹד יֵרֵד מֵהֶחָזֶה, גַּם אִם אַתְּ לְבַדֵּךְ,

בְּקָרִים זְהֻבִּים יָבוֹאוּ אֶל חַלּוֹן הַחֶדֶר,

כְּמוֹ אֶפְרוֹחִים הֵם יִבְקְעוּ מֵחֲרַכֵּי הַתְּרִיסִים

וִידַדּוּ אֵלַיִךְ.

 

וְאוּלַי לֹא, אוּלַי הָעִנּוּי רַק יִתְמַשֵּׁךְ.

 

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת הַלֵּב שֶׁלָּךְ מְצַיֵּץ,

לֹא כְּמוֹ צִפּוֹר נִלְכֶּדֶת

אֶלָּא כְּמוֹ עַכְבָּר מְבֹהָל בְּמַלְכֹּדֶת דֶּבֶק

שֶׁמְּכַרְסֵם אֶת בְּשָׂרוֹ כְּדֵי לְהִשְׁתַּחְרֵר.

 

וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת, לָמָּה שֶׁלֹּא תִּתְּנִי לִי פָּשׁוּט לָמוּת,

וּבֶאֱמֶת לָמָּה שֶׁלֹּא אֶגְאַל אוֹתָךְ, כְּמוֹ שֶׁגּוֹאֲלִים חַיָּה קְטַנָּה

וְכוֹאֶבֶת, אֲפִלּוּ בְּאֶבֶן, שֶׁאֶתֵּן לָךְ לָנוּחַ,

לָמוּת, אֲבָל בִּזְרוֹעוֹתַי.

 

אֲנִי לֹא אֶתֵּן לָךְ. אֲנִי אַחְבִּיא כַּדּוּרִים

אֲנִי אַדְבִּיק אוֹתָךְ לַקַּרְקַע, אֲנִי אֶתְפֹּר לָךְ אֶת הַוְּרִידִים בַּחֲזָרָה.

לֹא אֶתֵּן לָךְ לָמוּת,

כִּי אִם תָּמוּתִי, אָמוּת גַּם.

 

כִּי עִם הַזְּמַן מִתְחַוֵּר לִי שֶׁאֵין אֲדָמָה אֲמִתִּית מִתַּחְתַּי,

שֶׁגַּם רַגְלַי רַק בּוֹעֲטוֹת בַּמַּיִם,

שֶׁגַּם אֲנִי מֻנַּחַת בְּתוֹךְ אֲגַרְטָל.

 

וְאִם תָּמוּתִי, אִם רֹאשֵׁךְ יִשָּׁמֵט,

רֹאשִׁי יִשָּׁמֵט גַּם.

בשעת צהריים
 

רָאִיתִי אִישׁ מְאוֹנֵן בִּשְׁעַת צָהֳרַיִם

מֵאֲחוֹרֵי תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת,

מְלַטֵּף אֶת עַצְמוֹ בְּרַכּוּת,

בִּכְאֵב וּבְחֶמְלָה שֶׁלֹּא יָדְעוּ שׂבַע.

רָאִיתִי אִישׁ שֶׁמִּכְנָסָיו מֻפְשָׁלִים עַל בִּרְכָּיו

וְאֵיבָרוֹ גּוּר חֲתוּלִים שֶׁנּוֹלָד שׁוּב וָשׁוּב

מִתּוֹךְ כַּפּוֹת יָדָיו,

דָּבָר חַי, עֲצוּם עֵינַיִם

דָּבָר וָרֹד וְנִרְעָד. רָאִיתִי

אִישׁ בִּמְעִיל מְלֻכְלָךְ

מְכַוֵּץ אֶת פָּנָיו,

אִישׁ יוֹלֵד מִבְּדִידוּת

אֶל בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו

דָּבָר שֶׁאָסוּר הָיָה לִי לִרְאוֹת -

כְּמוֹ זְבוּב טוֹעֵם מִפֶּצַע,

כְּמוֹ לְשַׁד אָדָם

חָשׂוּף לָאוֹר.

 

וְהַחִיּוּךְ עַל פָּנָיו כְּשֶׁהִבְחִין בִּי

כְּאִלּוּ נַעֲשֵׂינוּ אֶחָד,

רָצִיתִי לַעֲקֹר אֶת עֵינַי וְאֶת עֵינָיו

וְאֶת הַחֹם שֶׁפָּשַׁט בִּי.

עַיִן חֲדָשָׁה נִפְקְחָה בְּבִטְנִי -

עַפְעַפֶּיהָ מְדַגְדְּגִים בְּתַחְתִּית הַבֶּטֶן,

מַבְרִישִׁים אֶת בְּדִידוּתִי,

עֵין חָתוּל דּוֹלֶקֶת

רוֹאָה בַּחֲשֵׁכָה,

מְשַׁחֶרֶת לְטֶרֶף וּלְחֹם

וּלְפֻרְעָנוּת וְלִסְלִיחָה.