להציל את מוצרט
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
להציל את מוצרט
מכר
מאות
עותקים
להציל את מוצרט
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

להציל את מוצרט

4 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

קיץ 1939. זלצבורג, אוסטריה. שנה אחרי האנשלוס. אוטו שטיינר, בן למשפחת יהודים מומרים, מעביר את חודשי חייו האחרונים בסנטוריום לחולי ריאות. אין לו עוד דבר בחייו מלבד אהבת המוזיקה וסלידה מפני המשטר הנאצי החדש, המנסה לרתום למטרותיו גם את עולם התרבות. נדמה שהכול אבוד, אבל הנה מזמנים לו כישוריו המוזיקליים הזדמנות להתקרב כחוט השערה לשינוי מהלך ההיסטוריה. ואם לא זה – לפחות לנסות להציל את מוצרט, במהלך מבריק ואירוני.

זהו הרומן הראשון של רפאל ירושלמי, הכותב בצרפתית וחי בתל אביב.

פרק ראשון

יום שישי 7 ביולי 1939

 

יום שישי שנוא עלי. פרוסת בקלה עם תפוחי אדמה מבושלים. בנו של השוער הלך לקנות לי מאתיים גרם נקניק. בסתר. בחדרי אני עורך לי סעודת מלכים. בחוץ השמים אפורים. האור עגמומי.

 

מעולם לא ניהלתי יומן. עד כה. אינני בטוח שזה רעיון טוב.

*

 

הנחתי על הגרמופון תקליט של קארוּזוֹ. בדיוק לפני מנוחת הצהריים. בשקט־בשקט. "Vesti la giubba e la faccia infarina, la gente paga, et rider vuole qua…"* הביצוע הזה הוא הטוב מכולם. בלי אנפופים. המחט מחליקה על החריצים, מלטפת את החומר. האפרכסת רוטטת בלי להרעיד את קולו של הטנור.

[* מתוך האופרה "הליצנים" של ליאונקָוואלוֹ: "לך ולבש את המקטורן, אפר את פניך, הקהל משלם ולצחוק הוא משתוקק". כל ההערות של המתרגם.]

 

כואב לי החזה. הוא מכווץ לי את כל פלג הגוף העליון, כמו בעווית.

 

יום ראשון 16 ביולי 1939

היום יום ראשון. השבוע היה רע. מכל הבחינות. אבל היום שמש זוהרת מאירה את החצר.

 

ההכנות לפסטיבל בעיצומן. הייתי רוצה מאוד לערוך סיור ליד אולם הפסטיבלים. זה תלוי בנשימה.

עוד על הספר

להציל את מוצרט רפאל ירושלמי

יום שישי 7 ביולי 1939

 

יום שישי שנוא עלי. פרוסת בקלה עם תפוחי אדמה מבושלים. בנו של השוער הלך לקנות לי מאתיים גרם נקניק. בסתר. בחדרי אני עורך לי סעודת מלכים. בחוץ השמים אפורים. האור עגמומי.

 

מעולם לא ניהלתי יומן. עד כה. אינני בטוח שזה רעיון טוב.

*

 

הנחתי על הגרמופון תקליט של קארוּזוֹ. בדיוק לפני מנוחת הצהריים. בשקט־בשקט. "Vesti la giubba e la faccia infarina, la gente paga, et rider vuole qua…"* הביצוע הזה הוא הטוב מכולם. בלי אנפופים. המחט מחליקה על החריצים, מלטפת את החומר. האפרכסת רוטטת בלי להרעיד את קולו של הטנור.

[* מתוך האופרה "הליצנים" של ליאונקָוואלוֹ: "לך ולבש את המקטורן, אפר את פניך, הקהל משלם ולצחוק הוא משתוקק". כל ההערות של המתרגם.]

 

כואב לי החזה. הוא מכווץ לי את כל פלג הגוף העליון, כמו בעווית.

 

יום ראשון 16 ביולי 1939

היום יום ראשון. השבוע היה רע. מכל הבחינות. אבל היום שמש זוהרת מאירה את החצר.

 

ההכנות לפסטיבל בעיצומן. הייתי רוצה מאוד לערוך סיור ליד אולם הפסטיבלים. זה תלוי בנשימה.