לאורך המאה העשרים, ובעיקר אחרי הנכבה והקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948, הנשים הפלסטיניות־הבדואיות בפלסטין/ישראל (להלן:"הבדואיות")1 עברו שינויים חברתיים, כלכליים ופוליטיים משמעותיים. שינויים אלה השפיעו באופן עמוק על קשרי השארוּת ועל המבנים הכלכליים שבתוכם הן חיו, וכן על המערכים הפוליטיים ששימרו את מקומן. במסגרת שינויים אלה, הנשים הבדואיות נאלצו להתמודד עם מציאות פוליטית מתמשכת ובסיסית אחת - השתייכותן לחברה פטריארכלית המתאפיינת כמיעוט אתני במדינה יהודית. מעמדן החברתי והמשפטי, וכן התכתיבים שהמגדר והשייכות הקהילתית הטילו עליהן, עיצבו את מקומן השולי. בספר זה אתמקד רק בזירה אחת מתוך אלה - הזירה של הנישואין הפוליגמיים.2
לפי השריעה נישואין תקפים מותנים בהצעה ("איג'אב") ובקבלה ("קובול") של הנישואין בנוכחות שני עדים.3 בקוראן, בפסוקים 3 ו-129 בסורת אלנסאא ("חזון הנשים"), מצוינים התנאים לפוליגמיה תוך הדגשת חובות הבעל, שלפיהן עליו להתייחס לנשותיו בהוגנות ולשמור על הצדק ועל השוויון ביניהן. רעיון השוויון הזה התפרש ביחס לפרקטיקות היומיומיות שניתנות למדידה במשק הבית המשותף, כגון: דמי מחיה, חלוקה שווה של הזמן בין הנשים וכו'. עם זאת, נטיית הלב של הבעל נותרה כפופה למידות המוסר האינדיווידואליות.4
המשפט המוסלמי מציע פרשנויות שונות לפוליגמיה. חלקן רואות במגבלות שמוטלות על הפרקטיקה הסדרת ההגנה על נשים, היות שמצבן תחת הדין האסלאמי היה טוב יחסית לזה ששרר בחצי האי ערב הפרה־אסלאמי שהתאפיין בפוליגמיה חסרת רסן.5 אחרים מפרשים את הפוליגמיה כפרקטיקה חברתית שהונחלה בעיקר כדי להגן על אלמנות ויתומים במסגרת שלב ההתרחבות של האימפריה האסלאמית.6 פרשנות אחרת רואה בנישואין הפוליגמיים תופעה החורגת מעיקרון המונוגמיה שנהוג באסלאם,7 מעין פשרה נדיבה אך זמנית שנכפתה על מייסדי האסלאם, בעקבות התנאים החברתיים והתרבותיים ששררו בערב.8 היו פרשנים שראו בפוליגמיה פרקטיקה חברתית מקובלת לכשעצמה, אך הצביעו על רעיון השוויון והכבוד בין הנשים המשותפות כתנאי המשמעותי ביותר לקיומה.9 פרשנים פרוגרסיביים, לעומת זאת, טענו שהתנאים המוקדמים שנקבעו על ידי החוק המוסלמי הם בלתי אפשריים לקיום ברוב המקרים, ולכן יש לבטל לחלוטין את הפוליגמיה.10
מצרים וטורקיה היו בין המדינות הראשונות שהנהיגו רפורמות שנגעו לפוליגמיה. טורקיה אימצה קוד אזרחי חילוני המבוסס על הקוד האזרחי השוויצרי שביטל את הפוליגמיה בשנת 1926.ן11 במצרים, מודרניסטים מוסלמים בולטים, כמו רפאעה אל־טהטאוי (1873-1801), מוחמד עבדו (1905-1849) וקאסם אמין (1908-1863), יזמו רפורמות שהטיפו לשוויון בין גברים לנשים בהתבסס על פרשנויות אסלאמיות מודרניסטיות.12 מוחמד עבדו השמיע קול ביקורתי מוקדם במיוחד לגבי פוליגמיה והשפעותיה הפוגעניות על המשפחה. הוא טען שהפוליגמיה החזיקה מעמד רק בתקופת הנביא בשל הצורך בוויתורים זמניים שיתאימו לנסיבות החברתיות של אותה עת, אולם הקוראן במהותו תומך במונוגמיה. עבדו נימק זאת בכך שאחת הדרישות המוקדמות לפוליגמיה הינה הבטחת יחס שווה לכל הנשים הנשואות - מצב שהניסיון מלמד שהוא בגדר בלתי אפשרי במשקי בית פוליגמיים.13
הרפורמות החוקיות במצרים סללו את הדרך לחקיקה מודרניסטית בעולם הערבי. רוב מדינות ערב הגבילו את הפוליגמיה, ואילו טורקיה ותוניסיה ביטלו אותה כליל.14 ניתן לטעון שהחקיקה בענייני משפחה שהעבירה תוניסיה היא הפרוגרסיבית ביותר בעולם המוסלמי עד היום, כפי שמשתקף בחוק המעמד האישי משנת 1957 שאסר על פוליגמיה ושביטל את הסמכות של בתי הדין השרעיים.15 סוריה הגבילה את הפוליגמיה בשנת 1953 וקבעה כי גבר נשוי שמבקש לשאת אישה שנייה חייב לקבל היתר לכך מבית המשפט הקובע שהוא כשיר לשאת במחויבות זו מבחינה כלכלית. מרוקו, איראן ועיראק הובילו אף הן מהלכים משפטיים שבמסגרתם היתר של בית משפט נקבע כתנאי מקדים לנישואין פוליגמיים. במדינות רבות, נשים הורשו להכליל בחוזי נישואיהן תנאים שיבטיחו להן את הזכות להתגרש במקרה שבעליהן יינשאו בעתיד בנישואין פוליגמיים: ירדן נקטה במהלך כזה בשנת 1951, מרוקו בשנת 1958, עיראק בשנת 1959 ומצרים בשנת 1979.ן16
בישראל הפוליגמיה הופללה והוכפפה לדין הדתי בשנת 1951, עם חקיקת החוק לשיווי זכויות האישה. כלומר, החוק בישראל קובע כי פוליגמיה הינה עבירה פלילית.17 עם זאת, הפוליגמיה מותרת לפי הדין השרעי שחל על דיני המשפחה של המוסלמים בישראל.18 בנוסף, מערכת הדין המנהגי הבדואית (ה"עורף") 19 שרירה וקיימת .20 לפי דו"ח ממשלתי מיולי 2018, כ-18.5% מהגברים המוסלמים בעלי משפחות עם ילדים במחוז דרום חשודים בקיום נישואין פוליגמיים.21 עד לדו"ח זה התקשו החוקרים לאמוד את תופעת הפוליגמיה בחברה הבדואית, ומחקרים שקדמו לדו"ח העריכו כי תופעת הפוליגמיה בקרב הבדואים נעה בין 20% ל-40% מכלל הנישואין באוכלוסייה זו.22
המשפט הבינלאומי מקטלג את הפוליגמיה כפרקטיקה מפלה שקשורה לכלל צורות האלימות נגד נשים: אלימות פיזית, מנטלית, מינית, כלכלית ואלימות שקשורה ברבייה.23 הפוליגמיה מחזקת את הפטריארכיה ואת אי־השוויון המגדרי בנישואין,24 וכך מחלישה את כלל הנשים שחולקות בעל משותף במשק בית פוליגמי.25 לנישואין הפוליגמיים יש השלכות נראות במישור הפסיכולוגי: נשים בדואיות בנישואין פוליגמיים נוטות לסבול מהערכה עצמית ירודה, משביעות רצון נמוכה ומרמות גבוהות יחסית של דיכאון, חרדה, עוינות, פרנויה ותפקוד משפחתי לקוי.26 אלימות בתוך המשפחה נפוצה יותר במשקי בית פוליגמיים,27 וכן נשים בדואיות רבות חוות את פרקטיקת הפוליגמיה כמקור ללחצים ולהשפלה.28 מחקר שבחן את הבריאות הנפשית של נשים בנישואין פוליגמיים מצא שהנשים הראשונות נוטות לחוות תחושת כישלון כשבעלן מחליט להינשא לאישה נוספת.29 עם זאת, הנשים החדשות נוטות לפתח ביטחון עצמי נמוך יותר30 ולסבול מהפרעות נפשיות גדולות יותר,31 בהשוואה לנשים הוותיקות.32 בנוסף, מחקרה של סמירה אלפיומי־זיאדנה ואחרים מצא כי נשים החיות במסגרת פוליגמית סובלות יותר מדיכאון אחרי לידה.33 מחקר שבחן לאחרונה את מצבן של נערות אשר אביהן נישא לאישה שנייה מצא כי נערות אלה הן קורבנות של התעללות שקטה ושקופה, שנובעת מהיקרעותן בין הכאב של האם כנפגעת פוליגמיה, רצון האב שנשא אישה שנייה והחברה שמעלימה עין מתופעת הפוליגמיה.34 מכאן, יש לראות בפוליגמיה פרקטיקה אלימה ומבזה כלפי נשים.
לנשים הבדואיות קשה להיחלץ מנישואין פוליגמיים. אין להן אפשרויות רבות לנישואין מחוץ למשפחה או לשבט, בגלל דפוסי הנישואין של החברה הבדואית - הנישואין נקבעים לפי קשרי השארוּת ולכן יש להם ערך חברתי. לכך יש להוסיף את התלות הכלכלית של הנשים הבדואיות בבני זוגן ואת המבנה הפטריארכלי של החברה הבדואית, שמגבילים עוד יותר את האפשרות שלהן להשתחרר מנישואין פוליגמיים.35 במקרים רבים הגברים הפוליגמיים נוהגים לנטוש את נשותיהן הראשונות ואת ילדיהם ולתמוך כלכלית רק בנשים האחרונות.36
תופעת הפוליגמיה, שאסורה על פי הדין הפלילי אך מותרת על פי הדין השרעי, נהפכה לתופעה לגיטימית בקרב האוכלוסייה הבדואית. לפי פקודת הנישואין והגירושין (רישום)-1919, נישואין וגירושין צריכים להירשם במרשם האוכלוסין שבמשרד הפנים. בישראל קיימת הפרדה בין התוקף המשפטי של הנישואין והגירושין, שנקבע לפי דיני המעמד האישי של הצדדים, ובין הרישום של הנישואין והגירושין. הרישום מתבצע בבית הדין השרעי על ידי ה"מאזון" (مأذون), הממונה על הנישואין, שרושם אותם על סמך חוזה הנישואין (عقد زواج). ה"מאזון" לא רשאי לרשום נישואין פוליגמיים וברישומם הוא מסתכן בהעמדתו לדין פלילי.37 על אף שהנישואין נערכים לרוב בהתאם למערכת הדין המנהגי, גברים ונשים בדואים עדיין מעוניינים בהכרה הרשמית ובתיעוד שמספק בית הדין השרעי. הבקשה לאשרור הנישואין המנהגיים נעוצה בעיקר בצורך לרשום את הנישואין כדי להבטיח את הזכויות לסיוע סוציאלי ולקצבאות שמספקת המדינה, למשל במסגרת המוסד לביטוח לאומי, משרד הפנים ומוסדות ממשלתיים אחרים.
אם כן, כיצד ניתן להסביר פרדוקס פוליגמי זה, שלפיו כחמישית מהגברים הבדואים במחוז דרום פועלים בניגוד לחוק הפלילי בעוד הרשויות הישראליות ומערכת אכיפת החוק מעלימות עין?
האם התשובה לשאלה הזו נעוצה במורשות המשפטיות־המנדטוריות או שמא בדיני המעמד האישי העכשוויים של מדינת ישראל? האם המדינה לא מסוגלת למגר דפוס סוציו־תרבותי של החברה הבדואית, או שמא מדובר במדיניות מכוּונת שבאמצעותה המדינה מפעילה שלטון עקיף38 על הבדואים? איזה תפקיד ממלאים בתי הדין השרעיים ומערכת הדין המנהגי בשימור הפוליגמיה? מיהם השחקנים החברתיים והפוליטיים ומהם המנגנונים שבאמצעותם הפוליגמיה מתאפשרת כנורמה מקובלת? ומהן ההשלכות על מעמדן המשפטי של הנשים במערכת הפוליגמית?
הטענה המרכזית שעומדת במוקדו של ספר זה קובעת שהרשויות של מדינת ישראל ובפרט מנגנוני האכיפה מיישמים במודע מדיניות סלקטיבית כלפי החוק, במטרה ליצור מצב שבו הפוליגמיה היא למעשה חוקית עבור גברים בדואים. כך נוצרת התופעה שאני מכנה "פוליגמיה מנהגית", שבמסגרתה הנישואין הפוליגמיים נערכים באופן שגרתי מחוץ לבית הדין השרעי ומוצגים בפני הקאדי לאחר מעשה כדי שיאשר אותם. לפי השריעה, נישואין אלה עשויים להיות תקפים או בלתי תקפים. במסגרת תופעה זו המנהגים השבטיים הופכים למתווכים העיקריים בעניינים שנוגעים לדיני המשפחה.
תופעת הפוליגמיה המנהגית משקפת את העקרונות האתנוקרטיים39 והיסודות הקולוניאליים של מערכת המשפט הישראלית.40 לא ניתן לנתח את המעמד המשפטי של הנשים הבדואיות בלי להתייחס למצבי אי־השוויון והאפליה הלאומיים שכרוכים בהשתייכותן לאוכלוסייה הפלסטינית שחיה במדינה ציונית הנשלטת על ידי רוב יהודי הגמוני. עם זאת, הנשים הבדואיות הן גם בעלות מאפיינים ייחודיים, כמו השתייכותן לחברה שבטית41 שהייתה נתונה לתמרונים היסטוריים שיזמו המשטר הבריטי והמשטר הישראלי. תמרונים אלה החריפו את הכפיפות הסוציו־פוליטית של הנשים הבדואיות וערערו ביתר שאת את מעמדן החוקי. ניתוח ההצטלבות המורכבת בין הגורמים המשפטיים, הפוליטיים והחברתיים האלה הוא הכרחי להבנת מצבן הייחודי של הנשים הבדואיות ולניתוח המבנים הרב־ממדיים של דיכוין.
מגדר ומיניות הם יסודות מרכזיים בפרויקטים הקולוניאליים ובהתגשמות המודרניות האירופאית.42 נשים נתפסות כמסמנות של גבולות הקולקטיב הלאומי ומהותו, שכן גופן ומיניותן הם מרכיבים מרכזיים בייצוג הסימבולי של הגבולות הללו.43 הגוף והמיניות של נשים משמשים הן לשליטה קולוניאלית והן לשליטה פטריארכלית. כלומר, מצד אחד הם תפקדו כאתר להתערבות ולשליטה קולוניאליות,44 ומצד שני הם נשלטו על ידי הסדר הפטריארכלי המסורתי.45 "ביש המזל" של הנשים המוסלמיות מתפקד כהצדקה ל"הצלה" של נשים אלה מתרבותן על ידי המערב.46 השיח הישראלי משתמש בפוליגמיה כביטוי ל"אחרוּת" הנחשלת והפרימיטיבית לכאורה של הבדואים.
בהתבסס על ניתוח המשלב בין הפרספקטיבה הפמיניסטית לפוסט־קולוניאלית, ספר זה בוחן כיצד הכוח הקולוניאלי והכוח הפטריארכלי מצטלבים ומשוכפלים בספֵרה הפרטית של המשפחה ודיני המשפחה. בחינת הדרכים שבאמצעותן הכוח הקולוניאלי ממוגדר, לצד אלה שבאמצעותן החוק הקולוניאלי מבנה סובייקטים ממוגדרים, היא חיונית בכל ניסיון למקם את שאלת הפוליגמיה בהקשריה הרלוונטיים המרובים.47
ההצטלבות בין הפטריארכיה לקולוניאליזם מחריפה עוד יותר את מצבן הממולכד של נשים מוסלמיות, שכן המונופול הדתי בישראל מאפשר לא רק שליטה במיניותן אלא גם משרת מטרות לאומיות ולאומניות.48 מכאן ששאלות הנוגעות להסדרת דיני המשפחה ולשינוי פרקטיקות תרבותיות מסתמנות כסוגיה מרכזית בכינון מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבדואים, והתשובות לשאלות הללו מוכתבות על ידי שיקולים המשקפים את הדינמיקה הקולוניאלית־מתיישבת הכוללת.
ספר זה רואה בקולוניאליזם ההתיישבותי מסגרת פוליטית וחברתית מרכזית שמוכללת במדיניות הממשלתית הישראלית ובאכיפת החוק בקרב הקהילה הבדואית. הפרדיגמה של הקולוניאליזם ההתיישבותי בוחנת את המצב השכיח של עמים ילידים תחת משטרים קולוניאליים ברחבי העולם, בעיקר באוסטרליה, קנדה וארצות הברית, וכן מתחקה אחר החוויות המשותפות של עמים אלה הן בפריזמה היסטורית והן בפריזמה עכשווית.49 הקולוניאליזם ההתיישבותי מובחן מהקולוניאליזם ה"קלאסי": בעוד המטרה העיקרית של האחרון הייתה לנצל את המשאבים של הקולוניות לטובת המעצמות השולטות, המטרה העיקרית של הקולוניאליזם ההתיישבותי, לפי ורצ'יני, היא להשיג קרקעות כדי להפוך את הקולוניה החדשה לבית של הכובשים.50 הקולוניאליזם ההתיישבותי מבוסס על ההנחה שלפיה הילידים יועברו מאדמותיהם באמצעות סילוק ומחיקה קולקטיבית (פיזית וסימבולית).51 המטרות של הקולוניאליזם ההתיישבותי מושגות באמצעות מוסדות פוליטיים, משפטיים, תרבותיים וחברתיים.52 ישנם חוקרים שמגדירים גם את המקרה הישראלי־פלסטיני כמקרה של קולוניאליזם התיישבותי.53
הבדואים, כחלק מהמיעוט הפלסטיני־ערבי הילידי בישראל, היו נתונים לתהליכים של עקירה, נישול ומחיקה תרבותית, שנמשכים מאז הקמת המדינה ועד ימינו.54 מבחינה היסטורית, הבדואים הוצגו על ידי הבריטים כאחרים פראיים ואקזוטיים, שאורח חייהם לא השתנה מאז ימי הנביא מוחמד.55 תפיסות וייצוגים אלה שוכפלו לאחר מכן על ידי הפקידים של מדינת ישראל, שהשתמשו בהם כחלק מההיגיון הקולוניאלי ההתיישבותי הכולל. הזהות הישראלית הובנתה באמצעות שלילת הזהות של הבדואים ובאמצעות הבנייתם כאנשי מדבר "אקזוטיים", חסרי קשר לאדמה או לשאר החברה הפלסטינית.56 בשל אורח חייהם הנוודי למחצה, הבדואים הודרו והופלו לרעה תוך הצגתם כמכשול להתפתחות המדינה - מכשול שיש להסיר באמצעות תוכניות ליישוב מחדש.57 התפיסות ביחס לבדואים, כפי שהן משתקפות בהצהרות של פקידי ממשל, הן פטרנליסטיות, קולוניאליסטיות ומבוססות על סטריאוטיפים גזעניים שרואים בבדואים פושעים פרימיטיביים, השייכים לקבוצה שהפוליגמיה מוטמעת בתרבותה כחלק בלתי נפרד מזהותה הנחשלת.58
המסגרת התיאורטית של הקולוניאליזם ההתיישבותי מאפשרת לנו לנתח את האופנים שבאמצעותם פועלים המנגנונים הקולוניאליים, הן היסטורית והן עכשווית, בהבניה של מגדר, יחסים מיניים וגזע, ובמקרה של המחקר הזה - בהבניה של המשפחה ודיני המשפחה בקרב הקהילה הבדואית. ניתן לטעון שמדיניות האכיפה הסלקטיבית של ישראל בכל הקשור לפוליגמיה אינה משרתת את הגיון המחיקה, שכן הפוליגמיה מגדילה את מספר הילדים הבדואים וכך מחזקת את "האיום הדמוגרפי" על ישראל.59 אני טוענת שמדיניות האכיפה של מדינת ישראל תואמת את הגיון המחיקה, ולא סותרת אותו, מאחר שמדיניות האכיפה מיושמת רק כשמעורבות בנישואין הפוליגמיים נשים פלסטיניות מהשטחים הכבושים. ההבדל בין הבדואים בישראל לפלסטינים בשטחים הכבושים נעוץ באזרחות, שממנה נהנים רק הראשונים. לפי הגיון המחיקה הישראלי, אם נשים פלסטיניות שנישאות בנישואין פוליגמיים ייהנו מהזכות להיכנס לשטחי ישראל, המשמעות היא יישום זכות השיבה של הפלסטינים דרך "הדלת האחורית".60 אפשרות זו נתפסת כאיום חמור על המבנה של המדינה הקולוניאלית־התיישבותית, שנשענת בליבה על רוב יהודי.
מחקר זה נשען על שלוש שיטות מחקר עיקריות. ראשית, הוא מבוסס על עבודת ארכיון שחושפת מסמכים לא מוּכּרים, תוך ניתוח היסטורי של ההתפתחויות שחלו בשיחים החקיקתיים ובמבנים המשפטיים מימי המנדט הבריטי עד לימיה המוקדמים של מדינת ישראל. שנית, המחקר מציע ניתוח טקסטואלי מקיף של דיוני המדיניות שהתנהלו ברשויות הישראליות במהלך שנות החמישים והשמונים של המאה העשרים. שלישית, מחקר זה מבוסס על דגימה רחבה של מקרים שנדונו בבית הדין השרעי בבאר שבע בין השנים 2016-2008; רבים מהמקרים הללו לא פורסמו והם נדונים כאן לראשונה. שילוב שלוש שיטות המחקר אִפשר לי לנתח שלוש ספֵרות ולבחון את עבירת הפוליגמיה בהתבסס על שלוש גישות שונות: השיח החקיקתי, זווית המדיניות והפריזמה של "המשפט בפעולה". בנוסף, שילוב שיטות המחקר אִפשר לי לבחון את השלכותיה של מדיניות אי־האכיפה ביחס לפוליגמיה וכן את שורשיה הקולוניאליים. החלטתי להתמקד דווקא בשלושת האתרים האלה בשל שיקולים שנוגעים לזמינות החומר המחקרי. המקורות הראשוניים נאספו באופן עצמאי מארכיון המדינה, מארכיון צה"ל וכן מארכיון בית הדין השרעי בבאר שבע.
ספר זה מורכב מארבעה פרקים המסודרים מן הכלל אל הפרט:
הפרק הראשון הוא פרק היסטוריוגרפי הדן באופן תיאורטי בממשק שבין קולוניאליזם ומגדר, בדגש על ההיסטוריה של הקולוניאליזם הבריטי. מטרת הפרק היא למקם את הפוליגמיה של הבדואים בישראל במסגרת השוואתית רחבה. פרק זה מציג את התפיסה הקולוניאליסטית המושתתת מצד אחד על הרצון לשמור על שלטון אפקטיבי, ומצד שני על הרצון להביא את הקִדמה לאוכלוסיות שנתפסות בעיני הכובשים כאחר הנחשל, כאשר את מחיר הפשרה שבין הרצונות המתחרים משלמות נשים. הפרק מנתח את הקרימיניליזציה של הביגמיה ואת הפטור שניתן למוסלמים בתקופת המנדט הבריטי. בפרק מודגמים האופנים שבהם דיני המשפחה מתיישבים עם שיקולים פוליטיים רחבים יותר של מערכות קולוניאליות באפריקה ובאסיה, ודרכם מוצגים קשרים היסטוריים שרלוונטיים לפוליגמיה בהקשר של הבדואים בישראל. הפרק מצביע על כך שהשיטות שבאמצעותן ממשלת ישראל מכפיפה את הבדואים לשלטון עקיף הן תוצר של היסטוריה ארוכה ורצופת מפגשים קולוניאליים.
הפרק השני מנתח את ההיסטוריה החקיקתית בישראל הנוגעת לפוליגמיה ומאיר באור חדש את הסיבות לאימוץ המונופול הדתי על נישואין וגירושין במדינה. בפרק מובאות לקדמת הבמה הנשים המוסלמיות, שנעדרו עד כה מהמחקר הקיים על ההיסטוריה של דיני המשפחה הישראליים. פרק זה מנתח את היווצרות הפער שבין החוק לפרקטיקה בכל הקשור לפוליגמיה ולמעמד אישי בישראל. הניתוח נעשה ביחס לשנים 1959-1951. הפרק מתמקד בעיקר בסתירה הקיימת בין החקיקה שקודמה באותן שנים אשר הוציאה את הפוליגמיה אל מחוץ לחוק הישראלי, ובין המדיניות הממשלתית הקולוניאלית שמעצבת את היישום של חוקי המעמד האישי בישראל.
הפרק השלישי מציג את המשפט בפעולה, כפי שהוא משתקף בפסיקות בית הדין השרעי בבאר שבע. מצד אחד בית הדין השרעי מפעיל את הדין המהותי - השריעה, ומצד שני הוא חלק ממערכת המשפט הישראלית ולכן כפוף לחוק האזרחי ובכלל זה גם לחוק העונשין. פרק זה מציג ומנתח את התרבות המשפטית ופסקי הדין שמאפיינים את תיקי הפוליגמיה שמנוהלים בבית הדין השרעי בבאר שבע, וכן מדגים את השפעתו הפוגענית על המעמד המשפטי של הנשים הבדואיות.
הפרק הרביעי עוסק במדיניות האכיפה של ישראל הנוגעת לפוליגמיה, תוך התייחסות לשתי ועדות שעסקו בנושא - האחת בשנת 1981 בראשות פליאה אלבק והשנייה בשנת 2017 בראשות אמי פלמור. קו דמוגרפי־ביטחוני מחבר בין שתי הוועדות הללו אשר עניין הקמתן לא נבע משיקולים הנוגעים לטובת נפגעי המערכת הפוליגמית, הנשים הבדואיות וילדיהן, אלא משיקולים שראו בתופעת הפוליגמיה איום על הדמוגרפיה היהודית. מדיניות אי־האכיפה של הפוליגמיה בקרב הבדואים מנותחת כשריד של ההיסטוריה הקולוניאלית שמוטמעת ומשתמרת בתוך המבנים המוסדיים.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
