הקטעים הטובים

אחר כך הלכתי ברגל

מסרתי את מחשבי הנייד שהתחמם למעבדה בלי שרשמתי את פרטיו. הבחורה, שנראתה מפתה ברמת הפנטזיה, לא נתנה אישור מסירה. אחר כך הלכתי ברגל. שכחתי שבאתי עם הרכב לחניה המוגבלת לעשרים דקות.

אחרי קילומטרים רבים הזכירה זיעתי שניגרה לה שהתיק עם הטלפון, הארנק, דפי התשלום לקנסות וחובות, התשלומים בעבור הטסט לאוטו ביום האחרון, לוועד הבית ולמזונות, והמפתח לבית — כולם נשארו ברכב. הבנק על סף סגירה, וגם שם יש אישה שמדי פעם נראית מפתה למדי.

יום שרב, צמא, רעב, נעצרתי ליד דוכן פלאפל. לאחר שכל העובדים היוצאים לצוהריים הזמינו מנות, גם לחברים, הגעתי מיובש למוכרת: "אין לי כסף, סיפור ארוך; תני לי בבקשה מנה וסודה. אחזיר לך אחר כך." בזמן שהתלבטה, והתלבטה, נחלצה שוטרת מהתור: "על חשבוני, ותכיני לי מנה עם חריף כפול, ולבחור הזה את הקלסי: כדורים עם תפוח אדמה, תפוח וטיפה חריף שלא יצרח." לא יכולתי להתעקש בסגנון האופייני לי: "אין צורך ומה פתאום". טרפתי שתיים וחצי מנות מלאות, כולל תפוחי אדמה תפוחים ובקבוק סודה ליטר וחצי. היא התקשרה למי שהתקשרה כדי שיביא לי קסדה, הושיבה אותי על אופנוע, סידרה לי את רצועת הקסדה מקרוב, עם בושם מערפל, ודהרנו עם אורות. הייתה זו הפעם הראשונה שלי על אופנוע רציני. אולי פחדתי, חיבקתי אותה חזק.

פעם התחלתי ללמוד נהיגה על אופנוע 150-CC. הפסקתי, התקשיתי לעבור בין חרוטים.

אפילו שמאז אני שונא חרוטים, למדתי שנפח של חרוט עיגולי הוא שליש מנפחו של גליל בעל אותם ממדים.

ממעבדת המחשבים יצאו החוצה בגללה. העובדים סיפרו: "גררו כאן רכב." הזדרזו לומר שיהיה בסדר עם המחשב: "בוא ניתן לך קבלה." כרמלה השוטרת חזרה לדהור איתי בעליות ובירידות של ההר, ואמרה תוך כדי כך: "אני חייבת את הפרטים שלך." פחדתי שהיא לא מתרכזת בתנועה. "אתחיל מהסוף, זה לא היום שלי, ובקצרה בא לי יום חדש. גררו לי את הרכב עם תיק ובו ניירות לבנק ולמי לא? מסרתי מחשב יקר לי לתיקון ולא קיבלתי אישור מסירה, הלכתי והלכתי תחת שרב כבד, לא היה לי כסף לפלאפל ולשתייה, ואת מלאכית עם מוטת כנפיים." הוצאתי את התיק מהרכב מהמגרש; השומר חנחן: "כן שוטרת, כן שוטרת." כרמלה הקפיצה אותי מבנקומטים לבנקומטים, ואלה קרסו עקב החום. לא היה לי כסף לתשלום קנס הגרירה.

הגענו לגרושתי: "את הברירה האחרונה."

"חבל שאתה בלי אזיקים." עם טריקת הדלת שמעתי אותה צועקת למאהב העורך דין המיליונר שלה שאיתו בגדה בי שנים: "אין לו טיפת עמוד שדרה, הוא לא מפסיק לרוץ אחרי ברמת ההטרדה, מה אתה אומר על צו הרחקה?" פנתה לבת שלנו ואמרה, "מותק, זה היה אבא שלך עם שוטרת." בשבת הקרובה את אצלו, אם הוא לא יהיה בכלא." שתקתי.

כרמלה ראתה את השתיקה. דהרנו לבית של כל מיני ילדים שהקיפו אותי בתימהון של מי אתה? באמת נראיתי מזיע, מרושל עם החולצה בחוץ, שיער מפוזר, ובהמשך למזלי המתעלל, לא הייתה עליי חבילת הטישו הקבועה בכיס. "האחיינים שלי לא מדברים עברית טובה." יצאה אישה: "אהלן."

"אמא שלי," חייכה חיוך חם, גדול ומזומנים בידה.

לחצו, נכנסתי לרחוץ חצי גוף עליון בספיד, מגבת, תה קר, ממתק "חצי מתוק", "טוב אחרי החריף של הפלאפל." צחקתי.

כרמלה הסבירה למפקד שלה שהיא בסיטואציית עזרה לציבור. "תפאדל." דהרנו, שחררנו את הרכב. נסענו לביתי בשקט ובלי אורות. החזרתי את חובי. "המון תודות, כרמלה יקרה,"

הפלאפל עשה לי משהו. כל הזמן התגעגעתי לכרמלה. נסעתי לבית שלה. הילדים שמחו לראות אותי. הבאתי כל מיני דברי מתיקה חצי מתוקים. חיכיתי שעות. אמא שלה אמרה: "ככה זה, היא יכולה לחזור גם בבוקר," וניסתה להאכיל ולהשקות אותי כל חצי שעה עם משהו אחר. מעט בלמתי. היה כיף. לעת ערב כרמלה הגיעה, ועם הקסדה על הראש חיבקה אותי בלי לקשקש מילים.

אמרתי לה: "המצב שלי לא כמו שהיה לפני שפגשתי בך, מת עלייך, בואי ונחיה יחד."

ביום גשום בטירוף ללא הפסקה, כשזרמי מים הציפו דירות נמוכות, מזל שאני גר על ההר, ועם ברקים ורעמים, כרמלה באה אליי במונית. העניינים עפו כמו בדהירה בכביש ריק על אופנוע 1250-CC כשמכה הרוח.

אנחנו חיים יחד. עברנו לדירה גדולה יותר בקומה עליונה עם מרפסת ונוף. מאושר עד הגג. אמא שלה מביאה לנו סלי אוכל. טעים זה לא מילה. תמיד אמרתי שבמדינה אפשר לחיות בשלום, יהודים עם מוסלמים. חושש רק מתי שהיא דוהרת על האופנוע הפראי שלה.

***

על הבוקר, אשתי, שעד הצהריים לא מדברת, אמרה לי: "היה לך חלום. כולך זרחת כירח מלא. אמרת שהחיים שלך נפלאים ושאתה סוף סוף מאושר. הוספת, 'יקרה שלי תיזהרי על הכביש, אל תסעי מהר, מסוכן.' ממתי אתה דואג לי ומה פירוש סוף סוף מאושר?"

"את כבר אמורה לדעת שאני לא זוכר חלומות."

משהו מציק לה: "למה נשארו הקנסות והטסט על השולחן? היכן המחשב החדש? התעלפת על בושם מטריף והורס, מהו?"

"רעיון ממש טוב שתחליפי לבושם אחר."

עשיתי ספורט, הלכתי והלכתי. בא לי לקנות בושם לאשתי, שתראה שאני בעד שינויים: "אפשר לעזור לך?" הסתובבתי, השוטרת, שמה כרמלה, התגלגלה מצחוק: "מה איבדת היום? בא לך שוב לספר לי שהנדודים במיטה קשים, ושהזריחה יפה כמו לפני הנישואין? ושאתה חושב על שקיעות אפילו שאתה לבד?"

עברו כמה חודשים. הבוקר עיקלו לי את הרכב ואת הטלוויזיה.

אחד המעקלים, מוצק כמו מקרר, שחס וחלילה אני לא מקל ביכולתו הפיזית, אמר: "מה יוצא לך מלכתוב סיפורים? אתה עבריין מבחינת ההוצאה לפועל, לא שילמת קנסות, חובות עד הגג, היכן הראש שלך?"