הליקון 137 - איך עושים דברים עם המתים

יערה שחורי

הגן
 

הַמֵּתִים תּוֹלִים עַצְמָם מֵהָעֵצִים בִּרְצוּעוֹת

הָאָרֶץ שׁוּב שְׁטוּחָה

כְּלָבִים רָצִים תַּחַת רַגְלַיִם מַשְׁחִירוֹת

הָרוּחַ שֶׁנּוֹשֶׁבֶת שָׁם אֵינָהּ נוֹשֶׁבֶת עוֹד.

הַצֵּל לֹא מְלַמֵּד אוֹתָם דָּבָר.

שָׁם בֵּינוֹת עֲצֵי הַגָּן הָרַע

חֲצִי הָעֵץ תָּמִיד מוּכָן לְהִכָּרֵת

לִהְיוֹת מֵעֵץ לְתֹרֶן

לְהֵעָשׂוֹת אָרוֹן כִּי יֵשׁ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ

כִּי אֵיךְ עוֹשִׂים דְּבָרִים עִם הַמֵּתִים.

כִּי יֵשׁ תַּכְלִית אוֹמֵר הַמְשׁוֹרֵר

וּמִסְתָּרֵק מוּל הָרְאִי,

בְּגִיל שְׁלֹשִים יִכְפֹּר בָּזֶה

יִמְכֹּר עֵצִים יִכְתֹּב אֶת הַמֵּתִים

וְרוּחַ תְּיַבֵּב סְבִיבוֹ כְּמוֹ אִמָּא.

אֲבָל עַכְשָׁו הוּא צַח וּמְסֹרָק

עַכְשָׁו הוּא עַל הַסַּף

כִּי יֵשׁ דֶּלֶת וְעוֹלָם מְעַט

וְכֹה מְעַט נִדְרָשׁ כְּדֵי לִנְשֹׁם לִכְתֹּב לָלֶכֶת

עַכְשָׁו הוּא שָׁר.

נורית זרחי

כלוב הזיכרון
 

כְּלוּב הַזִּכָּרוֹן רוֹפֵף מִלְּהָכִיל

אֶת עוֹף הַפֶּרֶא וְהַחֲוָיָה נִמְלֶטֶת

מִבַּעַד לַסּוֹרְגִים נוֹתֶרֶת רֵיקוּת

נוֹבַחַת כְּמוֹ לֹא פָּרַץ מֵעוֹלָם

עַכְשָׁו אֵין בְּכֹחַ הֶהָיָה

לְהַצְמִיחַ אֶלָּא עֲשָׂבִים נְמוּכֵי יוֹם

וְהַבֹּקֶר זוֹכֶה לְפָחוֹת וּפָחוֹת

אֲחוּזִים אֲנַחְנוּ לָנִים בְּמִטַּת

גַּמָּדִים אוֹכְלִים אֶת גּוֹרָלֵנוּ

בְּכַפּוֹת מִפַּח לְהַזְעִיר

אֶת מִדַּת הָרָעָב הַחַיִּים

מִתְחַכְּמִים אִתָּנוּ וַאֲפִלּוּ

יִתַּם הַחוֹזֶה

וּבַעַל הַבַּיִת יְגָרֵשׁ אוֹתָנוּ

מַדּוּעַ נִתְעַקֵּשׁ לְהִשָּׁאֵר לֹא

נֵאָבֵק בְּכֹחַ

וְכִי עַל מָה

שולמית אפפל

שתי לוויות וחתונה
 

ערב קיץ לפני המלחמה. טומי ואני עלינו במדרגות סמטת עמנואל1 לרחבת באר המים ברחוב פועלי הרכבת לשבת על הספסל שאימצתי לי ולחברַי. טומי מצץ בעונג מן המקטרת שלו והפליג בסיפוריו. חכם ומלומד, סובייטולוג בהכשרתו והיפה בבחורים שעלה לשבת איתי על הספסל, ולי לא נמצא במה להתגאות. מה כבר היה לי להשמיע חוץ מאשר את הדופק שלי. אז בעיקר הקשבתי.

טומי (סֶגן דב פורת) נפגע במלחמת ששת הימים בחזית הדרום בעת ששימש כקצין מלווה לכתב של ה'לייף' מגזין ומת בייסורים בבית החולים.

ומה היום. היום אני עוברת ליד הבית ומביטה בחלון.

- - - - - -

במסיבה על פינת שלמה המלך פגשתי את יורם ורציתי אותו מיד לעצמי ולא נסתייע. בכל זאת נפגשנו שוב וטיילנו בשבילי גן אברהם שניצב בעירי על גבעה נאה וישבנו להתנשק על ספסל אבן שנשא את השלט "הספסל של המשורר חיים נחמן ביאליק". השתדלתי לעשות את התנועות הנכונות ועדיין הייתי לו מוזרה מדי וצעירה מדי ולא מתאימה. חזרתי הביתה. היה קיץ, אכלתי ענבים ונתתי ללב שלי לעשות לי את המוות.

יורם פורטנוב נפל במלחמת ששת הימים מול הר הצופים.

חברו העיתונאי מרדכי גילת הקדיש לו את הספר 'הר הצופים'.

תוסיפו לזה את החתונה שלי באולמי דליה ברחוב המסגר.

אז בוודאות 67' היתה שנה מחורבנת.