עולים על המסלול

בסוף השבוע הגיע רז לבקר את סבא וסבתא. אלא שבניגוד לכל ביקור אחר, הפעם הגיע כמעט בריצה. הוא התרגש. הינה, עוד רגע המכונית הנחשקת בהישג ידו!
סבתא הכינה לו את השניצלים שכל כך אהב, והם המתינו לו בצלחת על השולחן לקראת הארוחה. רז וסבתו ישבו בסלון לחכות לבואו של הסבא, ופצחו בשיחה קצרה על השבוע האחרון. רז סיפר שהוא וחבריו מהטירונות קיבלו רגילה ובילו בין חופי הים בתל אביב.
סבתו התעניינה בחיוך בתיאוריו, וכשסיים את הסיפור, היא שינתה נושא במפתיע: "אתה יודע, רז, עד לא מזמן הייתי בנקאית, עזרתי לאנשים לנהל את הכסף שלהם. אני מבינה בעולם הזה יותר משאתה חושב."
בתוכו רז התרעם מעט, אך לא קטע את שטף דיבורה.
"פגשתי המון סוגים של אנשים," המשיכה הסבתא. "היו כאלה עם הרבה כסף שהפסידו הכול ברגע, היו כאלה שחיו כמו כולם, ואחרים שהיו בחובות... אבל בעיקר כאלה שידעו לשמור על הכסף וכאלה שלא." היא נתנה ברז מבט רב-משמעות. "הסיבה שאני מתעקשת על עניין המכונית, היא שחשוב לי שתבין טוב יותר את הערך של הכסף ואיך לשמור עליו, ושלא תתפתה לפינוקים קטנים. אתה לא יודע אילו שיחות נוראיות נאלצתי לנהל עם לקוחות לפעמים!" היא החוותה בידיה ברוב רושם. "תאר לעצמך שלקוח מגיע אליי ומבקש שנעזור לו בהלוואה, כי אין לו איך לשלם את החשבונות בבנק... ולפעמים גם את זה כבר לא יכולנו לאשר מרוב חובות." הסבתא ניסתה לזעזע אותו, והגזימה מעט בתיאוריה בשלב הזה.
"תשמע, רז," קולה של הסבתא התרכך. "כסף הוא דבר חשוב. כולנו משתמשים בו בחיי היום-יום שלנו. בכל פעם שאנחנו הולכים למכולת - או במקרה שלכם, קונים באינטרנט - אנחנו בעצם משתמשים בכסף שהרווחנו או קיבלנו כדי לקנות משהו. העולם התנהל כך תמיד, רק שפעם במקום הכסף היו משלמים בחפצים. לדוגמה, אורז היה מטבע נפוץ."
"אורז?!" שאל רז.
"כן," אמרה הסבתא. "זה היה לפני המון-המון שנים. אנשים היו הולכים לשוק ומשלמים במה שהיה להם - אולי אורז, אולי תפוחי אדמה... כל מקום ומה שהיה מקובל בו."
רז התבלבל. הוא לא הבין מה סבתו רוצה ממנו. איך משלמים באורז?
"תראה, רז," אמרה הסבתא נוכח הבעת פניו. "הכסף הפך את החיים לפשוטים יותר. נסה לדמיין מצב שבו היית הולך למכולת ומשלם ב'סטוריז'... לא יודעת איך. לדוגמה, על כל שלוש עגבניות, היית צריך להעלות תמונה אחת מהמכולת. אם היית רוצה לקנות שישה מלפפונים, היית צריך להעלות רק תמונה אחת, כי באותו היום לבעל המכולת יש המון מלפפונים, ולכן הם זולים. אבל איזה בלגן זה, להעלות סטורי בשביל לקנות במכולת? ובכלל מי קובע כמה סטוריז אני אמורה להעלות? ואולי הסטורי הוא עניין פרטי שלי, ואני לא רוצה שבעל המכולת יופיע שם?"
"ומי מעלה היום שני סטוריז מאותו מקום...?" הוסיף רז. "ומי אמר שזה בכלל משתלם לו?"
"מעולה, אתה מתחיל להבין!" אמרה הסבתא בהתלהבות. "הכסף עזר לעשות סדר בבלגן. במקום שכל אחד ישתמש במשהו אחר וינסה להבין מה הקשר בין סטורי לאורז לעגבניות... אנחנו יכולים לשלם בכסף. כל אחד קובע כמה כסף הוא רוצה תמורת העגבניות, בכסף הוא יכול להשתמש לקניית כל דבר אחר, וככה אנחנו מבינים מה ההבדל במחיר בין חנות אחת לאחרת - זה עוזר לנו לעשות השוואת מחירים."
רז הרהר בדבריה. "סבתא, מאיפה את יודעת בכלל מה זה סטורי?" שאל לפתע.
"אחותך סיפרה לי, חשבה שאשתמש בזה ואעקוב אחריה באינטר-גרם... ככה אומרים את זה, נכון?"
רז פרץ בצחוק.
אבל הסבתא, כך נראה, הייתה נחושה להמשיך בהסבר. "רז, תחשוב על זה - מה זה כסף בעצם?"
רז השתתק והביט בה בשאלה. "מה זאת אומרת?"
סבתו ענתה: "פעם היינו הולכים למכולת ומשלמים באורז או חפץ אחר, אחר כך היו לנו מטבעות זהב, לדוגמה, והיום יש אמצעים אחרים - מזומן, כרטיסי אשראי, אפילו כל מיני מטבעות דיגיטליים, כך שמעתי בחדשות... יש מגוון של אמצעי תשלום, אבל הבסיס של כולם הוא הכסף. כולם פשוט דרכים שונות להשתמש בכסף שלנו."
רז הנהן.
"מה כל כך מיוחד בכסף הזה, חוץ מהעובדה שקל יותר לשלם בו מאשר בחפצים, ושלא צריך לשבור את הראש ולהבין מה מחליפים תמורת מה? כשהעולם התחיל להשתמש במטבעות זהב או במטבעות העשויים חומרים יקרים אחרים, אנשים חיפשו דרכים לשמור את הכסף בבטחה וככה הומצאו הבנקים."
בשלב זה רז כבר האזין לה בתשומת לב.
"היו אנשים שהתחילו לשמור לאחרים על המטבעות, ובתמורה קיבלו חלק קטן מהסכום שעליו התבקשו לשמור. אלה בעצם היו הבנקים הראשונים. נקרא לאנשים האלה שומרי הכסף. מדי פעם שומרי הכסף עזרו לאנשים אחרים שהזדקקו לקצת כסף לזמן מוגבל - הם התחילו להלוות כסף. הם היו משאילים קצת מהכסף שלהם עצמם למי שרצה לרכוש פריט שלא יכול היה להרשות לעצמו. תמורת השירות של השאלת הכסף, הם ביקשו מהשואל לשלם. במילים אחרות, הם קיבלו תשלום מאנשים על השימוש בכסף."
רז הנהן. זה נשמע הגיוני.
"אבל אז קרה דבר מעניין," סיפרה הסבתא. "שומרי הכסף הבינו שבכספת שלהם יש המון כסף, והאנשים שהוא שייך להם באים לקחת אותו בחלקים קטנים. רובו של הכסף נשמר אצלם. בדיוק כמוך, רז - יש לך סכום שכבר חסכת לרכישת המכונית, והוא שמור לך בבנק. לרוב, המפקידים לא באו לקחת את כל סכום הכסף, והיה לשומרי הכסף רעיון מצוין - הם יכולים להשתמש גם בו כדי להשאיל סכומים גדולים יותר מאשר היו בבעלותם, וככה ירוויחו יותר. איזה יופי! הם עלו פה על שיטה מעניינת - לקחו כסף שאינו שלהם, הלוו אותו לאנשים אחרים והרוויחו מזה כסף."
רז התפרץ לפתע וצעק: "מה?! אבל זה לא פייר! מישהו ייגע לי בכסף בבנק? הרי הוא שמור שם..."
הסבתא צחקקה מעט, ורז כמעט נעלב. "כן, רז, הבנק לוקח את הכסף של כל אחד ואחת מאיתנו ומשתמש בו כדי להלוות לאנשים אחרים. מהיכן אתה חושב היה לבנק את הכסף להלוות להורים שלך כדי שיקנו את הבית היפה שאתם גרים בו? הם לקחו קצת מכל אחד מהלקוחות, ומזה נתנו להורים שלך הלוואה - הוריך לקחו את הכסף וקנו בו את הבית שלכם."
"רגע," שאל רז, "אז למה אני לא מקבל מזה משהו?"
"בדיוק כך," אמרה הסבתא. "כאשר התבררה 'התרמית' של שומרי הכסף, האנשים שבטחו בהם דרשו לקבל נתח מהרווחים. ככה התפתחה הבנקאות המודרנית."
"איך זה עובד?" שאל רז.
"אנחנו הלקוחות באים לבנק ומבקשים ממנו לשמור על הכסף שלנו. הבנק יודע שכל הלקוחות לעולם לא יגיעו למשוך את הכסף שלהם בבת אחת. לכן הוא יכול להרשות לעצמו להשתמש בו להלוואות לרכישת דירה, מכונית... החוק אפילו מגדיר את היחס בין הכספים שהופקדו בבנק לכסף שהבנק יכול להלוות לאנשים אחרים. המערכת הזאת מניעה את הכלכלה ומאפשרת לאנשים לרכוש דברים שלא תמיד היו יכולים להרשות לעצמם באותו הרגע, וכן לקבל מימון להקמת עסקים שדורשים השקעה גדולה. תמורת זכות זו, לפעמים הבנק משלם לנו בהתאם לסכום הכסף שהשארנו אצלו למשמרת בתוכניות שונות. לרוב, הבנק ישלם לנו כסף רק אם נכניס את הכסף שלנו לחיסכון אצלו."
רז הופתע. "מה, אני יכול לתת לבנק את הכסף שלי, והוא ישלם לי על זה?"
"לתת לבנק לשמור לך על הכסף זו עסקה," השיבה סבתו. "בדיוק כמו שתרצה לקנות אוזניות חדשות ותחפש את המקום הכי זול והכי אמין, ככה גם עם הבנק. אתה רוצה למצוא את הבנק שייתן לך את התנאים הטובים ביותר לכסף שלך." היא רכנה אליו. "אגלה לך סוד: ככל שתיתן לבנק לשמור על יותר כסף, הוא יהיה מוכן לשלם לך יותר. כמה יותר? או כמה הוא יסכים לשלם לך? אני בטוחה שאתה תמצא את התשובה באינטרנט יותר מהר ממני." ובזאת חתמה את דבריה.
רז התבונן בה, לא בטוח בעניין המשימה שאליו שלחה אותו, אך מעט מסוקרן. אולי בעצם יוכל להרוויח כסף בעזרת הבנק וככה לקנות את המכונית שכל כך חלם עליה?
הוא שלף את הטלפון שלו מכיסו והקליד: "כמה כסף הבנק ישלם לי". בפניו הופיעו אלפי תוצאות, כולן שונות ומשונות. רוב התוצאות היו כתבות המסבירות למה חשוב שהכסף לא "ישכב" סתם בחשבון הבנק, עם כותרות מפחידות כמו "הכסף שוכב... אתם מפסידים". מבולבל ממבול התוצאות, התחיל רז לשוטט בין האתרים השונים ולהבין כמה כסף ישלמו לו.
מקריאה בכתבה הראשונה שראה, הבין כי לצערו לא יוכל להרוויח סכומים גדולים מהכסף שחסך עד כה, ושעליו להפקיד סכום כסף גדול מאוד בבנק כדי שהרווח יהיה שווה משהו. גם אז, הסכום יהיה תלוי באחוז שהבנק מוכן לשלם לו. מהו אותו אחוז ואיך הוא נקבע - זאת טרם הצליח להבין.
"סבתא," קרא רז, "כתוב פה שאני מפסיד כסף אם אני משאיר אותו בבנק, אבל אמרו שהם יכולים לשלם לי. אני לא מבין... הם לוקחים לי מהכסף?"
הכתבות השונות הלחיצו את רז, בעיקר הכותרות הזועקות כי אנשים מפסידים כסף.
סבתו שמחה שרז התחיל לגלות דאגה לגבי כספו האישי. התרגיל הפשוט ששלחה אותו לבצע גרם לו להבין את ערכו של הכסף הרבה יותר משהבין עד אותו הרגע.
"תשמע," אמרה הסבתא, "הכסף שלנו והערך שלו הם עניין מורכב, שכלכלנים רבים עוסקים בו. אבל חשוב להבין את הרעיון הבסיסי ולדאוג לכסף שלנו בדיוק כמו שהיית רוצה לדאוג למכונית שיהיה לך יום אחד."
רז קימט את מצחו. "אז מה זה אומר בעצם?" שאל.
"כמו שהסברתי, הבנקים מלווים לאנשים כסף. הלוואות הן רק אחת הדרכים של הבנק להרוויח כסף, אחד מה'מוצרים' שהבנק מציע ללקוחות - כמו שמלפפונים הם רק מוצר אחד מתוך רבים שנמכרים במכולת. כל עסק והמוצרים המיוחדים שהוא מוכר. כמו שמכולת זקוקה למגדלי המלפפונים כדי שתהיה לה סחורה למכור, גם הבנקים צריכים אותנו הלקוחות כדי שיהיה להם כסף. הבנקים לוקחים חלק מהכסף שלנו בהתאם למה שהחוק בכל מדינה מאשר להם ומלווים אותו לאנשים. תמורת ההלוואה, הלקוחות משלמים לבנק. הבנק משתמש בכסף שלנו כדי להרוויח, ולכן הוא גם משלם לנו חלק קטן מהרווח. בדרך כלל, אם תחפש טוב, תראה שאתה מקבל אחוז קטן מאוד מהרווח שלו. ככל שלקוחות הבנק ישלמו סכום יחסי גבוה יותר תמורת ההלוואה שלקחו, כך גם אנחנו, הלקוחות שהפקידו כסף, נקבל סכום גבוה יותר. הדברים תלויים זה בזה, והסכום שהלקוח ישלם לבנק תלוי במצב הכלכלי של כל מדינה."
רז שקל את הדברים ברצינות. "אז למה כל הכותרות אומרות שאני מפסיד כסף?" שאל.
"אה," סבתו חייכה. "כדי שתבין, עליי להסביר לך עוד מושג קטן וחשוב. אנסה לפשט אותו. המושג נקרא ׳אינפלציה׳, אולי יצא לך לשמוע אותו בחדשות מדי פעם."
"כן," הסכים רז, "אבל אף פעם לא הבנתי למה הכוונה."
"מה שקורה באינפלציה הוא שמחירי המוצרים עולים מעט עם הזמן. אין סיבה אחת שזה קורה. יכול להיות שחברה רוצה להרוויח יותר ולכן היא מעלה את המחיר, אולי החברה קונה את המוצר מחו"ל, והמחיר שלו שם התייקר... לפעמים מחיר השקל מול הדולר משתנה, ואז אנחנו כאזרחי ישראל משלמים יותר על המוצר אף על פי שהמחיר שלו לא השתנה. ויש עוד סיבות שונות. מה שחשוב הוא שיש עליית מחירים כללית של המוצרים שאנו קונים." הסבתא עצרה לרגע, מוודאת שרז עדיין מאזין. "אם יש אינפלציה, והמשכורת שלך לא השתנתה - תוכל לקנות פחות מוצרים באותו סכום כסף... לדוגמה, פעם ב-100 שקלים יכולת לקנות במכולת חלב, לחם, ביצים, שוקו, עוגיות, גבינה, עגבניות, מלפפונים וחסה. תנסה ללכת למכולת היום ולקנות את אותם המוצרים ב-100 שקלים. אתה תתקשה מאוד," הבטיחה. "נניח שתלך היום למכולת ותקנה את המוצרים ב-110 שקלים. בפשטות, זה אומר שהאינפלציה בתקופה הזו היא 10%. במילים אחרות, כאשר המחירים של פריטים רבים עולים במשך תקופת זמן מסוימת נקרא לתופעה אינפלציה.“
רז הרהר בדברים. "ולכן הכתבות שטוענות שאני מפסיד כסף?" שאל.
"בדיוק," זרחה סבתו. "אך רגע לפני שאתה נבהל, חשוב להבין ולהיות חכמים. נניח שחסכת 10,000 שקלים לקניית המכונית שאתה רוצה. האינפלציה בשנים האחרונות נמוכה יחסית - לשם הפשטות, 2% בשנה. בעוד שנה, אותם 10,000 שקלים יהיו שווים 9,800 (2% מ-10,000 הם 200), אך על המסך בחשבון הבנק שלך עדיין תראה 10,000 שקלים. הרי הכסף לא נלקח ממך - הוא פשוט שווה פחות."
"פחות מוצרים במכולת," התבדח רז.
"בדיוק," השיבה סבתו בחיוך. "עכשיו כשאתה מבין שזה לא קשור לבנק, אלא לצורה שבה הכלכלה עובדת, אתה יכול להיות רגוע ולשמור את הכסף שלך בחשבון הבנק."
רז הנהן נמרצות, ובאותו רגע נפתחה דלת הכניסה וסבו פסע פנימה בנחת. שלושתם החליפו ברכות שלום, והסב התיישב לצידם על אחת הכורסאות.
"עכשיו, רז," חזרה סבתו לנושא לבסוף, "יש לך אחריות, והיא לשמור על הכסף. אתה הרי לא רוצה שביום שתגיע לסכום שאתה מתכנן לחסוך - הוא כבר יהיה שווה פחות..."
"איך אני עושה את זה?" חקר רז.
"נניח שהיית מוצא דרך להרוויח עוד כסף בעזרת הכסף שכבר חסכת. איזה יעד היית מציב לעצמך? מה המינימום שלדעתך היית צריך להרוויח?" שאלה סבתא ואתגרה אותו.
רז התלבט לרגע, ואז ענה בחוסר ביטחון: "הכסף שאני צריך כדי לקנות את המכונית?"
סבתו צחקה מעט לאור התשובה. "רז, זה אכן מה שאתה צריך. אבל לפני שאתה חושב על איך להרוויח את הסכום הזה, בוא נחשוב על מה שאתה צריך להרוויח כדי לשמור על מה שכבר יש לך."
רז חשב שוב, ואז ענה: "2%?"
"נכון, רז," ענתה הסבתא. "השאיפה שלך היא כמובן שהכסף שלך יוכל לעבוד עבורך, אך זה כבר שיעור לפעם אחרת. עד אז, המטרה שלך היא לחשוב איך אתה מצליח לשמור אותו כנגד האינפלציה. ואם האינפלציה בשיעור 2%, המטרה הראשונית שלך היא להרוויח לפחות 2% מן הסכום שחסכת. כל סכום מתחת לזה יגרום לך להפסיד את ערך הכסף שעבדת קשה להרוויח."
רז הגיע אל בית סבו וסבתו חדור ציפייה לעזרה. וכעת, למרות שההסברים היו מעניינים, הוא ישב בסלון ביתם מדוכדך. לא רק שלא הייתה לו דרך להרוויח כעת את הכסף שהזדקק לו, סבא וסבתא לא מוכנים לעזור לו. והגרוע מכול - ככל שיחכה יותר זמן, כך הכסף שכבר צבר יהיה שווה פחות. בעיני רוחו כבר ראה את חלום המכונית מתרחק ממנו.
"טוב, חברים!" קראה הסבתא לפתע. "אני שמחה שרז למד משהו על הכסף שעד כה היה בטוח שגדל על העצים, אבל לא סתם הכנתי את השניצלים האלה כל הבוקר. בואו נאכל."
מרוב דיבורים שלושתם כמעט שכחו מהאוכל שעמד והתקרר על השולחן.
טעם השניצלים האהובים של סבתא הפיח ברז קצת שמחה. אותם טעמי ילדות שאהב, הזכורים לו מערבי שישי רבים עוד לפני הגיוס.
כשסיימו לאכול הודיע רז שהוא הולך הביתה. לפניו הייתה ארוחת הערב עם הוריו, והוא תכנן להספיק כמה דברים לפניה.
הוא נפרד לשלום מסבו וסבתו ויצא ברגל אל ביתו. ברגע שיצא מן הבית, הכניס לאוזניו זוג אוזניות ושלף את הטלפון. בתוך שניות החלה להתנגן באוזניו המוזיקה האהובה עליו. הוא אהב את התחושה הזו - הוא מתהלך לו ברחוב השקט של שישי בצהריים, והמוזיקה מתנגנת לה ברקע. אך המחשבות על המכונית שכל כך ציפה לה לא הניחו לו לאורך כל הדרך.
לפתע עלתה במוחו הברקה - או כך לפחות חשב כאשר נטל שוב את הטלפון והתקשר אל סבתו. הוא הסביר לה כי חשב על העניין, ועכשיו, לאחר שהבין שכספו מאבד משוויו (גילוי שעדיין היה מופתע ממנו), רצונו לקבל עזרה ולרכוש מייד את המכונית רק התחזק. הרי הוא לא יודע איך להרוויח כסף כעת, ואם סבו וסבתו יעזרו לו לרכוש את המכונית, לפחות מה שכבר הספיק לחסוך לא יאבד מערכו.
"אני מבינה שהמכונית חשובה לך," ענתה סבתו בסבלנות, "אבל כמו שאמרתי קודם, אנחנו לא נעזור לך לרכוש אותה. אני לא מבינה למה אתה צריך אותה מייד. חוץ מזה, אתה בוגר מספיק כדי ללמוד להרוויח את כספך בכוחות עצמך, ולהבין את ערכו של הכסף. אני יודעת שזו לא התשובה שציפית לה... אבל הידע הזה שווה לך הרבה יותר מהמכונית החדשה."
רז הרגיש מתוסכל מהשיחה עם סבתו, אובד עצות. הוא עבד קשה כל כך בקיץ שלפני הגיוס כדי לחסוך את הכסף שהשיג! וכעת, לא רק שלא הייתה לו דרך להרוויח את הסכום הנדרש כדי לקנות את המכונית - הוא הבין כי גם הזמן פוגע בו.
המוזיקה המשיכה להתנגן באוזניו, ועד שהגיע לביתו נרגע מעט. עם כניסתו אמר שלום להוריו וניגש מייד אל המחשב שעמד ליד הכניסה לחדרו.