הזדמנות שנייה
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הזדמנות שנייה
הוספה למועדפים

הזדמנות שנייה

ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

תקציר

רומן מלא רוך, עדינות ונשיות.

על חלומות משותפים ועל החברות שבאהבה.

סיפור חיים המתאר את כוחות הנפש המתעצמים בתוכנו כאשר אנחנו נקלעים לאסונות ומכשולים בחיינו, וכל מה שנותר לנו, עם כל הכאב, הקושי והריקנות, הוא להביט קדימה ולהמשיך ללכת. להמשיך ללכת עד שנגיע לפיסת אושר חדשה, שתיתן לנו תקווה לחיים.

פיסת האושר הזו יכולה להיות כל דבר, והיא קיימת עבור כל אחד מאתנו. מה שנותר לנו - הוא רק למצוא אותה.

כמה מילים ממני ..

זהו רומן קצר יחסית, שהתחלתי לכתוב בתחילת שנת 2009. כמה שנים של כתיבת הספר, הפסקות ארוכות, פה ושם מחסום כתיבה, ושוב חוזרת לה ההשראה. במהלך השנים של כתיבת הספר, התבגרתי וגדלתי, חוויתי, התנסיתי, כאבתי, שמחתי, אהבתי ושנאתי. אלו השנים המשמעותיות ביותר בחיי. כיום, בגיל 21 וחצי – החלום הקטן שלי מתגשם. הספר הראשון שלי רואה אור. אני שמחה ומתרגשת לשתף אתכם בחלק העצום הזה של חיי.

אני מודה לכל זוג עיניים ולב רחב שבחר לקרוא את הספר הזה ולהכניס אותי במעט לחיו דרכו. מקווה שתאהבו ותתרגשו יחד איתי.

באהבה גדולה,

לירון מלול. מחברת הספר "הזדמנות שנייה".

פרק ראשון

חלק א'

ענת

הכרתי את אהובתי ביום אביבי ונעים לפני כשש שנים, לגמרי במקרה, בספריה העירונית במרכז העיר.

מי היה מאמין שדווקא שם אפגוש את הסיבה לחיי.

הסתובבתי בין מדפי הספרים בחיפוש אחר ספר מסוים שרציתי לקנות אך בחנות הספרים אמרו לי שאזל ואולי אוכל לנסות את מזלי ולמצוא אותו בספריה. כמובן שלא בזבזתי רגע ורצתי לחפש את הספר שכל כך רציתי. עברתי עשרים פעם על כל המדפים.

ניגשתי לספרנית בכניסה וביקשתי עזרה בחיפוש הספר. כשאמרתי לה את השם היא מיד ידעה למה התכוונתי ואמרה לי שבחודש האחרון הרבה שאלו אותו וכרגע נשאר בספריה רק עותק אחד, שנמצא ממש שם, בידיה של האישה הממושקפת שיושבת בשולחן בפינה בסוף המסדרון, איפה שהכי שקט.

הספרנית הציעה לי לגשת אליה ולשאול אותה לגבי הספר, והחלה לספר לי כמה הספר מעניין וכמה הוא מצליח וכיוצא בזה.

מאותו רגע שהצביעה לי על האישה ההיא שם בפינה, עיניי וראשי היו תקועים רק בה ולא שמעתי יותר מילה ממה שהספרנית אמרה. אחרי כמה דקות הספרנית שמה לב שאני לא באמת איתה והציעה לי שוב לגשת לשאול את האישה לגבי הספר, וכך עשיתי .

הלכתי לאט לאט ובזהירות לכיוון האישה הזרה. נראה כאילו היא מחכה דווקא לי, למרות שעיניה היו תקועות לגמרי בספר. התקדמתי צעד צעד לכיוונה כשאני מסתכלת עליה, על היעד שלי. הגעתי לשולחן שבו ישבה, עמדתי והסתכלתי עליה, חיפשתי את עיניה. משום מה הייתה כל כך מרוכזת בספר שלא שמה לב בכלל שאני עומדת לידה. הבנתי שאצטרך לומר משהו במקום להמשיך לעמוד ולחכות שהיא תשים לב אלי. אזרתי טיפה אומץ ופניתי אליה. "סליחה?"

היא הרימה את עיניה מתוך הספר בפעם הראשונה מזה דקות ארוכות. "כן? אני יכולה לעזור לך במשהו?" החזירה לי בשאלה וחיוך מתוק.

"אני חושבת שכן," עניתי. "הספר הזה, שאת קוראת עכשיו..."

היא עצרה אותי. "למען האמת הוא של אישה אחרת. היא הייתה צריכה לצאת בדחיפות לכמה רגעים. נדמה לי שהתקשרו מהגן של בנה שתבוא במהירות. היא ראתה שאני יושבת כאן כבר די הרבה זמן, אז שאלה אם אכפת לי לשמור לה על הספר עד שתחזור, כדי שתוכל לשאול אותו. אז רפרפתי בו בינתיים, עד שתבוא. רציתי קצת להיזכר. קראתי את הספר הזה כבר פעמיים, יש לי אותו בבית, קניתי אותו איך שיצא."

הייתי מעט מופתעת. "וואו, באמת? היה נראה שאת נורא שקועה בו, לא הייתי יכולה לשער שזו לא הפעם הראשונה שנתקלת בו."

פתאום היא הסירה את המשקפיים, סימנה בקיפול קטנטן את הדף שבו הייתה, סגרה את הספר והניחה אותו בצד השולחן.

 "את יכולה לשבת, את עומדת כבר די הרבה זמן," אמרה לי בקול רך ומתוק.

 לקחתי כיסא והתיישבתי מולה...

עוד על הספר

הזדמנות שנייה לירון מלול

חלק א'

ענת

הכרתי את אהובתי ביום אביבי ונעים לפני כשש שנים, לגמרי במקרה, בספריה העירונית במרכז העיר.

מי היה מאמין שדווקא שם אפגוש את הסיבה לחיי.

הסתובבתי בין מדפי הספרים בחיפוש אחר ספר מסוים שרציתי לקנות אך בחנות הספרים אמרו לי שאזל ואולי אוכל לנסות את מזלי ולמצוא אותו בספריה. כמובן שלא בזבזתי רגע ורצתי לחפש את הספר שכל כך רציתי. עברתי עשרים פעם על כל המדפים.

ניגשתי לספרנית בכניסה וביקשתי עזרה בחיפוש הספר. כשאמרתי לה את השם היא מיד ידעה למה התכוונתי ואמרה לי שבחודש האחרון הרבה שאלו אותו וכרגע נשאר בספריה רק עותק אחד, שנמצא ממש שם, בידיה של האישה הממושקפת שיושבת בשולחן בפינה בסוף המסדרון, איפה שהכי שקט.

הספרנית הציעה לי לגשת אליה ולשאול אותה לגבי הספר, והחלה לספר לי כמה הספר מעניין וכמה הוא מצליח וכיוצא בזה.

מאותו רגע שהצביעה לי על האישה ההיא שם בפינה, עיניי וראשי היו תקועים רק בה ולא שמעתי יותר מילה ממה שהספרנית אמרה. אחרי כמה דקות הספרנית שמה לב שאני לא באמת איתה והציעה לי שוב לגשת לשאול את האישה לגבי הספר, וכך עשיתי .

הלכתי לאט לאט ובזהירות לכיוון האישה הזרה. נראה כאילו היא מחכה דווקא לי, למרות שעיניה היו תקועות לגמרי בספר. התקדמתי צעד צעד לכיוונה כשאני מסתכלת עליה, על היעד שלי. הגעתי לשולחן שבו ישבה, עמדתי והסתכלתי עליה, חיפשתי את עיניה. משום מה הייתה כל כך מרוכזת בספר שלא שמה לב בכלל שאני עומדת לידה. הבנתי שאצטרך לומר משהו במקום להמשיך לעמוד ולחכות שהיא תשים לב אלי. אזרתי טיפה אומץ ופניתי אליה. "סליחה?"

היא הרימה את עיניה מתוך הספר בפעם הראשונה מזה דקות ארוכות. "כן? אני יכולה לעזור לך במשהו?" החזירה לי בשאלה וחיוך מתוק.

"אני חושבת שכן," עניתי. "הספר הזה, שאת קוראת עכשיו..."

היא עצרה אותי. "למען האמת הוא של אישה אחרת. היא הייתה צריכה לצאת בדחיפות לכמה רגעים. נדמה לי שהתקשרו מהגן של בנה שתבוא במהירות. היא ראתה שאני יושבת כאן כבר די הרבה זמן, אז שאלה אם אכפת לי לשמור לה על הספר עד שתחזור, כדי שתוכל לשאול אותו. אז רפרפתי בו בינתיים, עד שתבוא. רציתי קצת להיזכר. קראתי את הספר הזה כבר פעמיים, יש לי אותו בבית, קניתי אותו איך שיצא."

הייתי מעט מופתעת. "וואו, באמת? היה נראה שאת נורא שקועה בו, לא הייתי יכולה לשער שזו לא הפעם הראשונה שנתקלת בו."

פתאום היא הסירה את המשקפיים, סימנה בקיפול קטנטן את הדף שבו הייתה, סגרה את הספר והניחה אותו בצד השולחן.

 "את יכולה לשבת, את עומדת כבר די הרבה זמן," אמרה לי בקול רך ומתוק.

 לקחתי כיסא והתיישבתי מולה...