המאחרים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המאחרים
הוספה למועדפים

המאחרים

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

אגור שיף

אגור שיף יליד תל-אביב (1955), יצר סרטי אנימציה וקולנוע לפני שפנה לעשייה ספרותית. פרסם את הרומנים המאחרים (עם עובד 2013), בחול (עם עובד 2010), מה שרציתם (זמורה ביתן, 2007) והרגלים רעים (זמורה ביתן, 2004), וכן שני ספרי סיפורים קצרים, סיפורים לנסיעות קצרות (הכבשה השחורה/הקיבוץ המאוחד 1999) וחיות מתות ומזג אויר (כתר 1995).
אגור שיף הוא מרצה בכיר באקדמיה "בצלאל" וגר בתל-אביב.

תקציר

תוך ההתחקות אחרי מניעיה של הדמות הראשית בוחן המאחרים מנקודת מבט נשית את ערכי הגבריות המקודשים בידי החברה הישראלית ואת פרדוקס האלימות שבצלו היא מתנהלת.

המאחרים נע בין כמה צירי עלילה הנפרסים על פני ארבעים השנים שממלחמת ששת הימים, המלחמה שבה מיקי, בעלה של ליאורה, נפגע מכדור בראשו, ועד לשלושת השבועות של מלחמת לבנון השנייה, תקופה שבה מבשילה בליאורה ההחלטה “לעשות מעשה".

כמו ברומנים הקודמים שפרסם אָגוּר שיף (בחול, מה שרציתם והרגלים רעים), גם בהמאחרים שומטים הגיבורים בהדרגה את אחיזתם בשרידי החלום האוטופי שלתוכו נולדו בעוד הם נסחפים אל תוך מערבולת האירועים המסתחררת סביבם. מבטו הנוקב של אָגוּר שיף מעמיד את ישראל שיכורת הניצחון של 1967 מול המדינה מוכת העלבון של שנת 2006, ומתוך תמונה זאת, המאוכלסת בדמויות ראליסטיות המעוררות הזדהות עם מכאוביהן ולבטיהן, הוא נוגע בנימי נפשה של הישראליות.

פרק ראשון

1

 

יום אחד, בסוף קיץ 2006, החליטה ליאורה כרם לעשות מעשה.

ההחלטה היתה קלה. אבל המעשה, שהיה זר לה מאוד, הצריך מידה מסוימת של תכנון. נכון, היא לא התאמצה במיוחד. במקום לדייק בחישובים של תזמון, מהירות וחשאיות, העדיפה לסמוך על המזל. ובכל זאת, התוכנית שרקמה היתה בסופו של דבר מפתיעה בתחכומה כשם שהיתה מכוערת בברוטליות שלה.

אם זיהתה דילמה מוסרית כלשהי, בחרה להתעלם ממנה, שהרי בלאו הכי - כך טענה - כל דיון בענייני מוסר נגוע בצדקנות ומלווה בדעות קדומות, ולכן אולי כדאי לוותר עליו מראש.

האפשרות שיפקפקו בכושר השיפוט שלה, או גרוע מכך, ששפיותה תועמד בספק, כלל לא הטרידה אותה. לא רק משום שבעיניה היה המעשה שלה הגיוני וטבעי לחלוטין, אלא בעיקר משום שתדמיתה, או הדרך שבה יוצג המעשה לציבור, פשוט לא נראו בעיניה שייכים לעניין. ואם בכל זאת עלתה על דעתה האפשרות שתדבק בה תווית של משוגעת - המחשבה הזאת בוודאי שעשעה אותה מאוד. כמו הזדמנות ללבוש תחפושת ססגונית.

שפיות היא אולי עניין גמיש שניתן למיקוח, ואם רוצים, גם מוסר יכול להיחשב סוגיה תאורטית בלבד. אבל מה בנוגע לחוק, כן, החוק, שהוא נוקשה וחד כמו להב פלדה...?

נראה שהחוק הדאיג אותה עוד פחות מכל דבר אחר, ולכן השלכותיו האפשריות של המעשה על חייה לא נגעו לה כהוא זה. גם אם הביאה בחשבון שתיתפס ותיענש, אובדן החופש לא הרתיע אותה. היא קיבלה בשלוות נפש גמורה את הסיכוי הסביר שתיאלץ לספור את הימים של שארית זקנתה תחת עיניהם הפקוחות של שומרים, סוהרים ומפקחים למיניהם.

וכמובן, היא לא הקדישה אפילו שבריר של שנייה להרהור בצליבה התקשורתית שמחכה לה מול קהל צמא בידור.

בקיצור, מרגע שהחליטה לא היה דבר בעולם שיוכל למנוע ממנה לעשות את המעשה הזה. את המעשה הכל כך בלתי מתקבל על הדעת.

אגור שיף

אגור שיף יליד תל-אביב (1955), יצר סרטי אנימציה וקולנוע לפני שפנה לעשייה ספרותית. פרסם את הרומנים המאחרים (עם עובד 2013), בחול (עם עובד 2010), מה שרציתם (זמורה ביתן, 2007) והרגלים רעים (זמורה ביתן, 2004), וכן שני ספרי סיפורים קצרים, סיפורים לנסיעות קצרות (הכבשה השחורה/הקיבוץ המאוחד 1999) וחיות מתות ומזג אויר (כתר 1995).
אגור שיף הוא מרצה בכיר באקדמיה "בצלאל" וגר בתל-אביב.

עוד על הספר

המאחרים אגור שיף

1

 

יום אחד, בסוף קיץ 2006, החליטה ליאורה כרם לעשות מעשה.

ההחלטה היתה קלה. אבל המעשה, שהיה זר לה מאוד, הצריך מידה מסוימת של תכנון. נכון, היא לא התאמצה במיוחד. במקום לדייק בחישובים של תזמון, מהירות וחשאיות, העדיפה לסמוך על המזל. ובכל זאת, התוכנית שרקמה היתה בסופו של דבר מפתיעה בתחכומה כשם שהיתה מכוערת בברוטליות שלה.

אם זיהתה דילמה מוסרית כלשהי, בחרה להתעלם ממנה, שהרי בלאו הכי - כך טענה - כל דיון בענייני מוסר נגוע בצדקנות ומלווה בדעות קדומות, ולכן אולי כדאי לוותר עליו מראש.

האפשרות שיפקפקו בכושר השיפוט שלה, או גרוע מכך, ששפיותה תועמד בספק, כלל לא הטרידה אותה. לא רק משום שבעיניה היה המעשה שלה הגיוני וטבעי לחלוטין, אלא בעיקר משום שתדמיתה, או הדרך שבה יוצג המעשה לציבור, פשוט לא נראו בעיניה שייכים לעניין. ואם בכל זאת עלתה על דעתה האפשרות שתדבק בה תווית של משוגעת - המחשבה הזאת בוודאי שעשעה אותה מאוד. כמו הזדמנות ללבוש תחפושת ססגונית.

שפיות היא אולי עניין גמיש שניתן למיקוח, ואם רוצים, גם מוסר יכול להיחשב סוגיה תאורטית בלבד. אבל מה בנוגע לחוק, כן, החוק, שהוא נוקשה וחד כמו להב פלדה...?

נראה שהחוק הדאיג אותה עוד פחות מכל דבר אחר, ולכן השלכותיו האפשריות של המעשה על חייה לא נגעו לה כהוא זה. גם אם הביאה בחשבון שתיתפס ותיענש, אובדן החופש לא הרתיע אותה. היא קיבלה בשלוות נפש גמורה את הסיכוי הסביר שתיאלץ לספור את הימים של שארית זקנתה תחת עיניהם הפקוחות של שומרים, סוהרים ומפקחים למיניהם.

וכמובן, היא לא הקדישה אפילו שבריר של שנייה להרהור בצליבה התקשורתית שמחכה לה מול קהל צמא בידור.

בקיצור, מרגע שהחליטה לא היה דבר בעולם שיוכל למנוע ממנה לעשות את המעשה הזה. את המעשה הכל כך בלתי מתקבל על הדעת.