ריקוד הנפש

הקדמה

בעידן שבו אנו נמצאים בעשורים האחרונים, אנו ערים ל"תופעת חיפוש" המתפשטת בכל שכבות האוכלוסייה, ולמרות התפתחות הקדמה והטכנולוגיה, הריקנות והחיפוש רק תופסים תאוצה. הנפש אינה באה לכלל מיצוי, ומתברר שצימאונה הולך וגובר.

כאשר חיי האדם מתרכזים במילוי תאוותיו, הוא יגיע לשלב שבו ירגיש שאין שום פתח מילוט אחר. שגרת החיים גורמת לאדם החושב לשאול שאלות, והתבוננות קלה מעוררת בו את התחושה, שבעולם חולף זה אולי צריך לנסות דרכים ונתיבים אחרים. מתגלה רצון חזק לשבור את השגרה.

כשמתעוררים רעב וצמא רוחני כתוצאה מהתכחשות למציאות הנשמה ולצרכיה, ומופר האיזון בין הנפש לגוף, אזי מרוב תסכול מוכנים לשתות כמעט כל דבר. וכשבא ועולה רעיון מיסטי חדש, מרגישים ש"הנה עלינו על הגל הנכון, ואולי פה אמצא סיפוק ותכלית".

כתות שונות מנסות לקפוץ על "מציאה" זו ולהציע חיקויים ליהדות, ולא רק שאינן מועילות, אלא הן מזיקות מעצם היותן חיקוי המנותק מתכליתו.

ידוע על רבים שהיו קשורים לכתות אלו, ולאחר זמן איבדו כל אחיזה במציאות ועולמם ניטל מהם עוד בחייהם. רק ברגע האחרון, באמצעות "ניקוי ראש" ארוך ומייגע דרך היהדות, מקור הטהרה ומקור התכלית, הצליחו לחזור אל עצמם ואל תכליתם האמיתית.

המדיטציות למיניהן משתמשות במילים שלקוחות מהקבלה היהודית או מהכתובים היהודיים כדי למקד את המחשבה, אך היום ידוע מספרם העצום של האנשים שאיבדו כל כיוון בגללן.

יש אנשים שניסו את רוב סוגי אורחות החיים, מהסגנון הבוהמי וההיפי של שנות השישים ועד ימינו אלה, והאתגר, הצימאון, הובילו אותם לספרות ההודית ובהמשך להרי טיבט ולכפרי הודו הנידחים, בביקורים ב"אשרמים" ובשיחות עם פאקירים ומנהיגים "שלמים", שרק החשיכו את חייהם והעבירו אותם על דתם (וגם על דעתם). אחרים מחפשים משמעות בטיפוסי הרים ומקווים להרגיש את הסיפוק על ידי שבירת שיא חדש; ויש כאלה ששהו במקדשים ובמקומות פולחן, שבהם ניסו לצוד את נשמתם בסמים, בניגוני סיטאר ומנדולינות, בהדלקת קטורת בכל המקומות עם ריחות משכרים (אך משקרים) ובהשמעת צלצולי פעמונים ללא הרף...

אחרים הרחיקו לכת לדרום־אמריקה, שם חיפשו משמעות בין שבטים אינדיאניים, הנוהגים לאכול לארוחות ערב אנשים בתוך חביות עם ירקות; ואלה שמחפשים עוד גיוון נסעו לסין וליפן, להיות במחיצת אלופי הקרטה והקונג־פו, ושם נודע להם שהם משתמשים בטכניקות המבוססות על הקבלה היהודית, ומה להם ליהודים לרעות בשדות זרים?!

יש כאלה שקסם להם לנסוע באופנועים ברחבי תאילנד ולחפש משמעות בחופש הקורץ, שסופו מר ומסוכן מאוד.

ואם הנפש עדיין לא שבעה וגם חיפשה שמחה במסיבות האסיד, גם שם נבוכה והסתבכה. אז מחפשים קורסים ל"מודעות עצמית", שסוחטים את הכיס ואת הנשמה גם יחדיו, ורק ב"קורס הבא" מובטחת ההגשמה של היעדים, ולהבטחות צריך להכין "2500 ₪ כדי לראות תוצאות"; או קורסי הפילוסופיה — ניטשה, אריסטו וחבריו, אלו הנבוכים הגדולים בהיסטוריה. וכבר הרמב"ם הקדוש הראה שאין שום בסיס לאמונתם, כי הם רק מסבכים את הנפש וקולעים אותה יותר עמוק בסבכיה מאותה סיבה שהם רחוקים מהאמת והתכלית.

כל אלה מצאו את עצמם, בסופו של דבר, חבולים בסיפוקים כושלים ומזיקים שאינם מובילים לשום מקום, רק להרס עצמי.

ידוע המעשה שקרה באוניברסיטת באר שבע, עם סטודנטים שהפרופסור הנודע ירמיהו ברנובר רצה לקרבם ליהדות, אך כדי להימנע מדעות קדומות ומסטיגמות, הודיע על פתיחת שיעור בנושא "הפילוסופיה הסינית".

אחרי כמה חודשים של ציטוט דברי חוכמה מ"צ'נג" ו"יאנג", גילה להם פרופ' ברנובר שאלו באמת תנאים ואמוראים שאמרו את המימרות האלה... כל ההתפעלות שהייתה להם היא בעצם מדברי חז"ל, רק שאם מלכתחילה היה בא אליהם בגישה זו, לא היו מקבלים אותה בגלל התדמית הירודה שיש לנושא היהדות.

והאחרונים השוקעים ומחפשים נחמה במוזיקה לסוגיה, רוק כבד או מוזיקה קלאסית, וחושבים ש"הדיסק החדש יושיענו", אולי ג'ים מוריסון, בוב דילן או פלוני אחר... ידוע שאותם זמרים עצמם עברו מסכת חיפוש גדולה כדי למצוא את עצמם, כאשר שירתם מובילה לנקודות חשוכות ואפלות אלו.

המכנה המשותף של דרכים ושיטות אלו הוא ביטול הישות והשכל, כדי להחדיר את האמונות והסברות השקריות שלהן, והן לוקחות מהאדם את הדבר החשוב ביותר — הזמן.

ידוע בקבלה היהודית שלפעמים לוקח חמש מאות שנה עד שנשמה ערטילאית, שהייתה נעה ונדה באוויר, מקבלת אישור לרדת לעולם הזה כדי לקבל תיקון בתוך גוף (רבי נחמן אומר שכל כך קשה לשנות בעל בחירה, עד שקל יותר לתקן נשמה של נפטר, כיוון שהוא כבר ראה את האמת). והעולם הזה, המכונה בלשון הסוד "עולם העשייה", עולם שפל שהרע גובר בו — הוא המקום שבו מתחוללת המלחמה ונעשית הבחירה החופשית לחתור ולהגיע לאמת, ודווקא בעולם ירוד זה להמליך את ה'.

על כן ה' שלח לנו לאורך הדורות צדיקים שיורו לנו את הדרך, שיובילו אותנו בין כל ההטעיות אל התכלית האמיתית שלשמה באנו לעולם.

יש מרשמים אמיתיים לאושר, יש רפואות שלמות ואמיתיות, איך להתיר את הקשרים שנקשרנו בהם, ואיך לגלוש נכון על גלי החיים ועימם. איך להתנהג בשעת ירידות ואיך לנסוק גבוה יותר בשעת עליות, עם הרגש, הטבע, המוזיקה, הכול בנקיות. לשאוב חיות גדולה מהבריאה ולהחזיר הרבה יותר, וכפי שהתבטא אחד הצדיקים: לו הרשע הגדול ביותר היה טועם ולו פעם אחת את מה שהצדיקים מרגישים — היה משליך הכול אחריו!

ואם עוד יצרך משיאך שעדיין לא ניסית מספיק, דע לך את משל הצדיק, על מישהו שמראה יד מלאה ואתה רודף אחריו, ובסוף מתגלה שאין שם כלום, ובינתיים סיכנת את נפשך וגופך.

דוד המלך אומר בתהילים: "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך", ורבי נחמן מסביר לנו שכל עוד השה האובד זוכר את קול הרועה, יכול הוא לשוב לעדר. וכך הוא לגבי כל יהודי: כל עוד יש מצוות, יכול הוא לשוב אל ה'. הצדיק הוא הרועה הנאמן, הממונה על הצאן, ושולח צליל מכוון לכל אחד לפי עניינו, לעורר את נשמתו.

החיפוש אחר התענוגים והשמחה הוא דבר טבעי ביותר. הקב"ה טבע בנשמות עם ישראל את החיפוש אחר האור האלוקי, ואמרו חז"ל שמי שבא לעולם ולא שאל את עצמו למה בא לעולם — בהמה טובה ממנו. כל הצימאון שיש לנשמה הוא חיובי, רק צריך להיות מנותב למקומות הנכונים.

רבי נחמן אומר שהשקר הוא כמו מים מלוחים, וממשיל זאת לאדם ההולך במדבר, מוצא מים מלוחים ושותה מהם, שלא רק שאינם מרווים את צימאונו, אלא מצמיאים ומייבשים אותו עוד יותר עד למותו. לעומת זאת, האמת דומה למציאת מים חיים, זכים ומתוקים המשיבים את הנפש.

בכל שקר יש מעט אמת, והמעט אמת שמוצאים בחיפוש אחר הדבקות והאור ועינוג הנשמה, היא נכונה וחיובית. אך מי שאין לו כלים מתאימים להכיל את האורות, התוצאה הסופית עבורו תהיה חורבן, כמשל לאדם המביט ישירות אל השמש ועלול להתעוור. רבי נחמן מסביר שעיקר הרחמנות שהקב"ה ריחם עלינו, הוא בכך שנתן לנו את התורה, שהיא כלים וצמצומים ועצות, כדי שנוכל לקבל את האורות. התורה היא מלשון הוראה, והמצוות הן מלשון צוותא וחיבור, כאשר כל מצווה מחיה איבר וגיד בגוף האדם.

ריבוי אור ללא כלים מתאימים הוא כמו ריבוי השמן המכבה את הפתילה, או שפיכה של יין לתוך חבית בלי תחתית, דהיינו התפזרות כל השפע. כל התגברות התאוות והיצרים מגיעה משבירת הכלים, מהניסיון להכיל אורות ללא כלים.

גם בתוך לימוד התורה, יש מושג של "צדיקים ילכו בה, ופושעים יכשלו בה". יש בתורה הכוח שאם זכה האדם, היא נעשית לו סם חיים, ואם לא זכה, נעשית לו סם המוות.

בתקופת הבעל שם טוב היו יהודים שעסקו בתורה, אבל לא מספיק שמו דגשים על עבודה שבלב, תפילה בכוונה, קניין של מידת השמחה ומידת הביטחון. התפיסה הרווחת הייתה שלפשוטי העם אין שום קרבה להקב"ה ושום חשיבות רוחנית. בעקבות זאת מעם ישראל התרחקו מהיהדות. הקב"ה ריחם אז על עם ישראל והוריד את נשמתו של הבעש"ט, כדי שיגשר בין כל חלקי העם. הבעש"ט הראה שפשוטי העם כולם אהובים אצל השם יתברך, כל יהודי הוא יקר ואפילו הפשוט שבפשוטים יכול להתקרב להקב"ה, ואדרבא, מעלת הפשיטות היא עליונה מן הכול.

עיקר הדגש שקבע הבעש"ט הוא לעבוד את ה' בשמחה, וכדי להגיע לשמחה יש לעבוד על זיכוך המחשבה והתבוננות.

רבי נחמן אומר שלכל תורה יש ניגון, ולכל ניגון יש ריקוד, ואילו היו שומעים את הניגון של ליקוטי מוהר"ן, מגודל המתיקות היה כל העולם חוזר בתשובה.

רבי נחמן מביא את המשל של אותו יהודי כפרי שגר באוקראינה, וחולם שיש אוצר גדול מתחת לגשר בווינה. הוא אורז מטלטליו, מגיע לווינה ורוצה לחפור מתחת לגשר, ושם השומר שואל אותו "מה מעשיך?" וכשהוא מספר לו את החלום, אומר לו השומר: "גם אני חלמתי שבבית של ר' ישראל מאוקראינה בגינה, יש אוצר".

ר' ישראל חוזר מייד לאוקראינה, לביתו, חופר ומוצא אוצר גדול.

כך גם מסכם רבי נחמן: "אנחנו מחפשים שמחה ותכלית בכל המקומות, חוץ מהמקום שצריך לחפש: בתוכנו, בתורתנו, ביהדותנו".

בספר זה מובאים סיפורים מגדולי הצדיקים, המלמדים אותנו על חשיבותן של אהבת ישראל, עבודת ה' מתוך שמחה, אמונה, תמימות ועוד. יהי רצון שנזכה לנצל את הזמן כראוי לכל הדברים הנחוצים שהבורא רוצה מאיתנו, מתוך שמחה וטוב לבב, אמן כן יהי רצון.

שער ראשון
רבי שמעון בר יוחאי

 עמוד העולם
 

יום אחד יצא רבי שמעון וראה כי העולם חשוך, יש אפלה בעולם ונסתם האור.

נענה רבי אלעזר, הבן, ואמר לאביו: "בוא ונראה מה רוצה הקדוש ברוך הוא!"

הלכו שניהם, רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, ומצאו מלאך אחד אשר היה דומה להר גדול והוציא מפיו שלושים להבות.

שאל רבי שמעון את המלאך: "מה הינך מתכונן לעשות?"

ענה לו המלאך: "רוצה אני להחריב את העולם משום שלא נמצאים שלושים צדיקים בדור הזה, כי כן גזר הקדוש ברוך הוא על אברהם: 'ואברהם היו יהיה' — 'יהיה' בגימטרייה שלושים".

אמר לו רבי שמעון: "בבקשה ממך, לך והתייצב לפני הקדוש ברוך הוא ואמור לו: 'בר יוחאי נמצא בעולם!'" כלומר, רבי שמעון נמצא בעולם, אשר זכותו גדולה כמו שלושים צדיקים.

הלך אותו מלאך לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לו: "לך החרב את העולם ואל תתחשב בבר יוחאי!"

כאשר חזר המלאך, ראה אותו רבי שמעון ואמר לו: "אם לא תלך אל הקדוש ברוך הוא בשליחותי, אגזור עליך שלא תוכל לחזור לשמיים ותישאר באותו מקום שנמצאים שם עזא ועזאל, המלאכים אשר ה' הפיל משמיים לארץ. וכאשר תבוא לפני הקדוש ברוך הוא, אמור לו: אם אין שלושים צדיקים בעולם, טוב גם אם יש רק עשרים, כי כך נאמר: 'לא אעשה בעבור העשרים' (בראשית י"ח). ואם אין עשרים צדיקים, די אם יהיו עשרה, כמו שנאמר שם: 'לא אשחית בעבור העשרה'. ואם אין עשרה, די אם יהיו שניים שהם אני ובני, כי כך נאמר בתורה: 'על פי שניים עדים יקום דבר' (דברים י"ט), ואין 'דבר' אלא העולם, כמו שנאמר: 'בדבר ה' שמים נעשו' (תהילים ל"ג). ואם אין שניים, הרי ישנו אחד — ואני הוא, שנאמר: 'וצדיק יסוד עולם!'"(משלי י').

באותה שעה יצאה בת־קול מהשמיים ואמרה: "אשרי חלקך רבי שמעון, שהקדוש ברוך הוא גוזר למעלה ואתה מבטל למטה, עליך נאמר: 'רצון יראיו יעשה!'" (תהילים קמ"ה).

גדולתו של רבי שמעון
 

בשעה שרבי שמעון בר יוחאי ישב לפני רבו, רבי עקיבא, ולמד ממנו תורה, עדיין לא נודע מגדולתו ומרום ערכו. כשיצא מן המערה שבה התחבא במשך שלוש עשרה שנה, התחיל לגלות סודות התורה והתלקטו אליו גדולי החכמים כדי להתאבק בעפר רגליו. או אז התבשם העולם מאור תורתו, וכל גדולי החכמים שבדור רוממו ושיבחו אותו כמי שהגיע לשיא המעלה והשלמות אליהן יוכל בשר ודם להגיע.

התנא רבי מאיר, שהיה חברו של רבי שמעון מתקופת לימודו אצל רבי עקיבא, היה ראש החכמים בדורו. רבי מאיר שיבח ורומם את ערכו של רבי שמעון, עד שהשווה אותו למדרגת משה רבנו עליו השלום. היה זה בגלל מאורע שבו נתגלה כוחו הגדול של רבי שמעון.

בעיר לוד פרצה מגפה והפילה חללים רבים, והנה הגיע רבי שמעון לעיר. באו אליו אנשי העיר ותינו לפניו את סבלותיהם כתוצאה מהמגפה הנוראה, העושה בהם שמות. הם ביקשו מרבי שמעון לטכס עצה כדי לעצור בעד המגפה.

עבר רבי שמעון ברחובות העיר וראה את המתים המתגוללים בחוצות. עמד רבי שמעון ואמר: "גם בשעה שאני נמצא בעיר הזאת עדיין המגפה משתוללת? גוזר אני שהמגפה תיעצר!" מייד נשמעה בת־קול מן השמיים מכריזה אל מלאכי המשחית: "צאו מייד מן העיר, כי רבי שמעון נמצא כאן, שהרי יש כוח בידו לבטל גזרותיו של הקדוש ברוך הוא!"

בשעה ההיא שהה התנא רבי חנינא בעיר, הלך וסיפר לרבי מאיר מה שראה ושמע בהיותו שם.

נענה רבי מאיר ואמר: "מי יכול להשיג גודל מעלתו של רבי שמעון? הרי גדול הוא כמשה רבנו! וכמו שאירע למשה רבנו כשיצא הקצף מלפני ה', בשעה שבני ישראל התלוננו על משה ואהרון לאחר שקרח ועדתו אבדו מתוך הקהל, ואז קרא משה לאהרון ואמר לו: 'קח את המחתה', ולבסוף נאמר: 'ויעמוד בין המתים ובין החיים ותיעצר המגפה'. הרי משה רבנו היה צריך להטריח ולהביא מחתה, ואילו רבי שמעון בר יוחאי בדיבורו מבטל את גזרותיו של הקדוש ברוך הוא".

חשיבותו של רבי שמעון בשמיים
 

רבי שמעון הלך לטבריה ובדרכו פגע בו אליהו הנביא. אמר לו אליהו: "שלום עליך, מורי!"

שאל אותו רבי שמעון: "במה עוסק הקדוש ברוך הוא בשמיים?"

ענה לו: "הקדוש ברוך הוא עוסק בקורבנות ואומר דברים חדשים בשמך. אשרי חלקך! באתי לקדם את פניך ולהקדים לך שלום, וכן ברצוני לשאול ממך דבר אחד ולהשיב את תשובתך לישיבה של מעלה. בשמיים שאלו: 'העולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתייה', והרי נאמר: 'באתי לגני אחותי כלה, אכלתי יערי עם דבשי, שתיתי ייני עם חלבי'?"

שאלו רבי שמעון לאליהו: "והקב"ה, מה ענה להם?"

ענה לו אליהו: "הקב"ה השיב להם: 'הרי בר יוחאי יאמר!'"

אמר לו רבי שמעון: "חביבות גדולה חיבב הקב"ה את כנסת ישראל, ובגלל אהבתו הגדולה שהוא אוהב אותם הוא משנה מעשיו ממה שהוא עושה וכו'".

כך אמר רבי שמעון לאליהו בעניין הזה וסיים, שזה כמו שהיה עם המלאכים ששלח הקב"ה לאברהם, והרי המלאכים אינם אוכלים ואינם שותים, אבל כאשר הגיעו אצל אברהם — אכלו ושתו.

אמר לו אליהו: "רבי, חייך שזה רצה הקב"ה לומר, וכדי שלא להחזיק טובה לעצמו, כביכול, לפני כנסת ישראל, הוא מסר את הדבר אליך. אשריך, וזכאי אתה בעולם אשר האדון שלך משתבח איתך למעלה, ועליך נאמר: 'צדיק מושל יראת אלוקים' (שמואל ב' כ"ג). ברוך ה' אמן ואמן!"

על רשב"י נאמר: "עיר וקדיש מן שמיא נחית" (מלאך וקדוש משמיים נחת). עליו נאמר: "נעשה אדם" נאמר עבורך, שזכה לתקן שיעור קומה שלם של אדם. זה האיש שנאמר עליו שעליונים ותחתונים הזדעזעו לשמעו.

אמרו חכמים כי רשב"י תורתו אומנותו, ולא הפסיק מתורתו אפילו להתפלל, קל וחומר לדברים אחרים, והעיד על עצמו שבקשר אחד היה קשור עם הקב"ה.

ל"ג בעומר הוא יום פטירתו, והמונים נוהרים מכל שדרות העם אל הכפר מירון, שבו איווה רשב"י לשכון. ומדליקים אבוקות גדולות, והרבה עקרות וחולים נפקדו ונתרפאו בזכות הנדר והנדבה שנתנו למקום. יום זה הוא יום סגולה לכבוד התנא וזכותו עומדת למגן על כל עם ישראל.

לצדיק יש כוח המושך את כל רובדי העם בבת אחת, וזה הצדיק שאמר שיכול לפטור את כל העולם מן הדין.

וכמו שידוע, אפילו דרוזים חוגגים את ל"ג בעומר בגלל הנס שהיה להם בזמן הרעש שהיה בצפת. אז רצו התושבים לציון הרשב"י שהיה נעול, קראו לו והנה בדרך נס נפתחו השערים. ומאז הם משתתפים בהילולת רשב"י.

עוד רבבות ניסים קרו על ציון זה במהלך הדורות. ניגוני הכליזמרים סוחפים והריקודים הם בקדושה, וזוכים להגיע למעלות רוחניות ביום זה ולשאוב ישועות גדולות ומקיפות ביום בהיר זה, יום בו פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, יום שבו כל הדינים נכפים ועליונים ותחתונים שמחים.

מנהג עתיק יומין לירות בחץ וקשת בל"ג בעומר, מפני שבכל ימיו של רשב"י לא נראתה הקשת בשמיים, וזה סימן לחסיד זכאי שלא הצטרך העולם בימיו לאות ברית זה.

עיקר המסר של רשב"י היה: "אנו בחביבותא תליא" (אנו תלויים בחביבות), וזה בעצם המסר של כל התורה כולה ושל רבו הגדול, רבי עקיבא, שטבע את הפתגם: "ואהבת לרעך כמוך" — זה כלל גדול בתורה! וזה התיקון של כל פטירת תלמידיו של רבי עקיבא.

רשב"י חיבר את ספר הזוהר, והוא שם כולל לכל תורת רשב"י, שבה הנסתר והסוד. בתוך ספר הזוהר גלומים ספרים שלמים שהם חטיבה נפרדת בפני עצמם, ביניהם אדרא רבה, אדרא זוטא, רעיא מהימנא, ספרא דצניעותא, פרקי היכלות ועוד. הוא נקרא זוהר על שם הפסוק "והמשכילים יאירו כזוהר הרקיע", והסכימו עליו בעליונים, ולא חובר בכוח האנושי אלא בסייעתא דשמיא, ושכינה הייתה מדברת מתוך גרונו של רשב"י.

רשב"י ובנו נקראו "אריות", ולא כשאר אריות, אלא עליהם נאמר: "ארי ישאג מי לא יירא".

ידוע שגדולי הצדיקים המליצו על גרסה בספר הזוהר ובתיקוני הזוהר, מפני שידעו שלשון הזוהר מטהרת ומזככת את הנפש וגורמת לחשק ולאהבה לתורה. וכיום זכינו שה"חוק לישראל" וספר הזוהר מודפסים עם תרגום, באותיות נוחות לקריאה וכיו"ב. בנוסף לזה זכינו גם שכל הסודות שספונים וחתומים ב"עץ חיים" מובהרים בלשון פשוטה השווה לכל נפש בחסידות.

ויהי רצון שבזכות ספר הזוהר נצא מהגלות, כהבטחת רשב"י עצמו.